במאמר הזה נבאר, מהו הסוד של האושר. דהיינו, מהו הדבר היחיד שבו תלוי האושר. וממילא יתבהר גם מהו הסוד שאותו לא יודעים כל המנהיגים הרוחניים למיניהם בעולם / פסיכולוגים / פילוסופיים / בודהות / גורואים / וכל שאר חבריהם.
ואם נתבונן על עניין האושר, נראה כי הוא מאוד חמקמק. והעולם שלנו מלא בעצות של אנשים רבים לגבי איך יכול האדם להיות מאושר, ואף על פי כן מעטים האנשים שמעיזים לומר שהם מאושרים. וגם אותם מתי מעט שכן מעיזים לומר שהם מאושרים, גם הם מודים שהם יכולים להיות עוד יותר מאושרים ממה שהם, דהיינו, הם בעצם מודים שהם לא מאושרים בשלמות.
כי להיות מאושר בשלמות, פירושו שהאדם מגיע למצב שהדבר האחרון שמעניין אותו זה איך להיות מאושר. בדיוק כמו אדם חירש שלא מעניין אותו איזה מוזיקה ינגנו ולא מעניינת אותו עוצמת הרעש שסביבו, כך גם אדם מאושר הוא זה שכלל לא מעניין אותו להיות יותר מאושר ממה שהוא.
והאדם מטבעו רוצה להרגיש טוב ולהיות מאושר. וכל זמן שהאדם לא מאושר בשלמות, האדם ימשיך לרצות להיות מאושר. דהיינו, כל זמן שהאדם יכול להיות יותר מאושר ממה שהוא, האדם ימשיך לרצות להיות מאושר. וכל זמן שהאדם רוצה בתוך תוכו להיות יותר מאושר ממה שהוא, הרי שהוא לא מאושר באמת, אלא אולי רק קרוב יותר אל האושר.
למרות שמצד האמת, אין דבר כזה קרוב יותר או פחות אל האושר. כי מצד האמת יכול להיות אדם שהוא מאוד סובל מבחינה נפשית, והוא הרבה יותר קרוב אל האושר האמיתי, מאשר אדם אחר שהוא נראה כמאושר ושמח כלפי חוץ. כי גם בודהה עצמו שהיה נראה כאדם רגוע ושמח, גם הוא לא באמת היה מאושר (ראה כאן ו כאן). ולמרות שכלפי חוץ היה נראה שהוא מאושר או קרוב מאוד אל האושר, הרי שיכול להיות אדם אחר שהוא בכלל נראה כסובל, שהוא הרבה יותר קרוב אל האושר האמיתי.
כי אושר אמיתי הוא דבר שלא נראה כלפי חוץ, אלא אך ורק כלפי פנים בלבד. כי האדם יכול כלפי חוץ להראות שהוא סובל. למרות שבאמת הוא מאושר. כי מאושר הוא זה שלא מחפש להיות מאושר. ואם האדם נראה רגוע ושמח ובתוכו הוא רוצה להיות יותר מאושר, הרי שהוא לא מאושר. ולעומתו, אם האדם נראה כסובל כלפי חוץ, אבל בתוכו הוא לא מחפש להיות מאושר, הרי שהוא דווקא המאושר האמיתי.
כי כנ"ל, אושר אמיתי בא לידי ביטוי רק בדבר אחד, והוא האם האדם הפסיק לחפש את האושר. בדיוק כמו אדם שבע שמפסיק לחפש אוכל כדי לשבוע. כך מי שמבין את המציאות בשלמות, הוא מסוגל ליהנות גם מתחושה של סבל. כי הוא יודע מה הטוב שיש ברגש של הסבל, שהוא חלק מהמציאות שלנו.
והמאושר האמיתי, הוא זה שהוא מסוגל להכיל בתוכו את כל סוגי הרגשות וליהנות מהם. אבל בודהה לדוגמא, הוא לימד את האדם איך לא להגיע למצב של סבל. כי הוא עצמו לא היה מסוגל להכיל את הרגש של הסבל. דהיינו, הוא עדיין לא הגיע לשלמות של המציאות, שבה האדם מבין מה הטוב שיש בכל סוגי הרגשות שיש בעולם.
כי אילו בודהה היה מגיע אל האושר, אז במקום ללמד את האדם איך לא לסבול, הוא היה מלמד את האדם איך ליהנות גם כאשר הוא חווה סבל. כי בודהה ניסה ללמד את האדם איך לא להיקשר רגשית לדברים שונים, כדי לא לסבול. דהיינו, בודהה סבל מאוד ושנא את החיים מאוד, עד כדי כך שהוא לימד אחרים איך לא ליהנות מהחיים.
אבל מי שהוא חכם אמיתי ומאושר באמת, הוא מלמד את האדם איך הוא כן יכול ליהנות מהחיים כפי מה שהם, ואף על פי כן לא לסבול משום דבר, על ידי זה שהאדם מבין מה הדבר הטוב שיש בכל דבר, ועל ידי זה האדם מסוגל להכיל בתוכו את כל הרגשות האפשריים.
ונמצא אם כן, כי כלפי חוץ האדם יכול להראות מאושר, ולעומתו יכול אדם אחר להראות סובל. וזה שהוא נראה כסובל, יכול בכלל להיות שהוא מאושר באמת. אם באמת הוא לא מחפש איך להיות מאושר אלא מבין מה הטוב שיש גם ברגש של הסבל. ולעומתו יכול להיות איזה בודהה שיושב באמצע מדיטציה רגוע מתחת לעץ, ונראה מאושר מאוד, אבל באמת הוא עדיין לא מאושר בשלמות, אלא הוא עדיין חי עם שורשי הסבל בתוכו.
ונחזור להתחלת העניין, והוא, כי מתי מעט בעולם אומרים שהם מאושרים. וגם אלו שאומרים שהם מאושרים, הרי שגם הם מודים שהם יכולים להגיע לדרגת אושר יותר גדולה, דהיינו, הרצון להיות מאושר עדיין לא נעלם מהם. וממילא זה אומר שהם לא מאושרים. כי מאושר הוא זה שהרצון שלו להיות מאושר נעלם כלא היה.
והשאלה המתבקשת היא, כיצד יכול להיות שיש בעולם שלנו כ"כ הרבה חכמים גדולים עם כ"כ הרבה שיטות משיטות שונות של איך להיות מאושר, ואף על פי כן אף אחד לא באמת מגיע להיות מאושר בשלמות, ברמה כזאת שהרצון שלו להיות מאושר יעלם?
והשאלה הזאת היא קודם כל תובנה. תובנה שכל השיטות לאיך להיות מאושר, לא באמת עובדות. כי אילו הן היו עובדות, הרי שהרבה אנשים היו צריכים להגיע למצב של אושר אמיתי. ואם נסתכל על ההיסטוריה האנושית, הרי שההיגיון אומר, שאם באמת כל חכמי החכמים בעבר היו יודעים את הדרך האמיתית אל האושר, הרי שנכון לימינו אנו, הדרך אל האושר כבר הייתה צריכה להיות דרך סלולה לרבים.
ואם כל הזמן נולדים ניסיונות חדשים לגלות את הדרך אל האושר, המשמעות של זה היא, שהדרך האמיתית אל האושר, עדיין עוד לא התגלתה בעולם. כי אילו מישהו היה מוצא את הדרך האמיתית אל האושר לפני כמה מאות ואלפי שנים, הרי שנכון להיום כנראה שהדרך הזאת הייתה כבר צריכה להיות גלויה לכולם. בדיוק כמו כל ההמצאות שיש היום בעולם שנתגלו לפני כמה מאות ואלפי שנים.
ומכך שעדיין אנשים מחפשים את הדרך אל האושר, ומכך שכמות האנשים בעולם שבכלל מצהירים שהם מאושרים היא נמוכה מאוד, ומכך שגם אותם האנשים שמצהירים שהם מאושרים, גם הם ברובם מודים שהם עדיין יכולים להגיע לרמת אושר יותר גדולה, דהיינו, מודים שהם לא מאושרים בשלמות, ומכך שבפועל ע"פ כל המחקרים השונים בעולם, רמת הדיכאון והחרדות של בני האדם כל הזמן עולה, מכך ניתן להסיק שעדיין בני האדם לא גילו את הדרך האמיתית אל האושר.
ונזכיר כאן את מה שכבר ביארתי במקום אחר, כי רמת הדיכאון של בני האדם מתגברת כל הזמן, דווקא משום שאנשים קולטים שכל השיטות של איך להיות מאושר לא עובדות (ראה כאן).
וממילא השאלה המתבקשת היא, מהי האמת לגבי הדרך של איך להיות מאושר?
והעניין הוא, כי יש כאן סוד. והסוד הוא שיש דבר אחד ויחיד שבו תלוי האם האדם רוצה להיות יותר מאושר (דהיינו האדם לא מאושר), או מפסיק לרצות להיות מאושר (דהיינו האדם מאושר בשלמות). והדבר היחיד הזה הוא הבנת המציאות בשלמות.
כי במציאות שלנו כל הזמן מתרחשים דברים שונים ואירועים שונים. והאושר הוא הרצון של האדם את המציאות שלו. ומי שמבין את הטוב שיש בכל דבר, הוא ממילא רוצה את המציאות שלו בשלמות, וממילא הוא מאושר בשלמות. וכדי שהאדם ירצה את המציאות בשלמות, על ידי זה שהוא יבין את הטוב שיש בכל דבר, לשם כך על האדם להבין את הסיבה שבגללה המציאות מתנהלת כפי מה שהיא.
כי המציאות שלנו מתנהלת ע"פ חוקיות כלשהי. ויש במציאות שלנו המון חוקים שונים והמון כוחות שונים שפועלים במציאות. כי יש את חוקי הפיזיקה, ואת חוקי הכלכלה, ואת חוקי המשפט, ואת חוקי מערכות היחסים וכולי. וכל החוקים שבעולם, הם תתי חוקים של חוק אחד ויחיד שלפיו פועלים כל החוקים שיש בעולם.
וכאשר לדוגמא האבן נופלת לארץ, יש חוק שאומר שהיא תיפול כלפי הארץ. והחוק הזה הוא תלוי בחוק אחר שגורם לאבן ליפול על הארץ. וגם החוק הגדול יותר, גם הוא תלוי בחוק אחר וכך הלאה. וכל החוקים כולם תלויים כולם בחוקים אחרים שלפיהם הם מתנהלים. כי לדוגמא חוקי הכלכלה וחוקי המשפט וכל שאר החוקים החברתיים, הם חוקים שתלויים בצורת החשיבה של בני האדם. כי אם בני האדם היו חושבים אחרת, ממילא גם החוקים החברתיים היו אחרת. והחשיבה של בני האדם פועלת לפי חוקיות כלשהי. שגם היא תלויה בחוקיות אחרת וכך הלאה.
וכל החוקים כולם תלויים באיזה חוק אחר וסיבה אחרת שקודמת להם. ויש סיבה אחת שהיא הסיבה של כל הסיבות. דהיינו, יש סיבה ראשונה וחוק ראשון שממנו נובעים כל החוקים שיש בעולם. כי יש חוק אחד, שלפיו חוקקו כל החוקים שיש בעולם. ויש סיבה אחת ראשונה, שלפיה נוצרות כל מערכות החוקים שיש בעולם.
ומי שמבין ויודע מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, דהיינו, מהו החוק שלפיו נחקקו כל חוקי המשחק של העולם שלנו, הוא נהנה ממשחק החיים שלו. דהיינו, יודע ליהנות מסך כל הרגשות האפשריים. כי הוא מבין את החוקיות של המשחק. וכאשר האדם מבין את המציאות בשלמות ומבין את מערכת החוקים שלפיה פועלת המציאות, על ידי זה הוא חי בשלום אמיתי עם המציאות.
כי הסבל של האדם בעולם נוצר רק משום שהוא רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא. אבל אם האדם מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ומבין מדוע כרגע הדברים הם כפי מה שהם, ממילא הרצון שלו לשנות את המציאות נעלם, וממילא הוא נהנה מהחיים שלו באמת, וממילא הוא מאושר באמת.
וכל זמן שהאדם לא מבין את הסיבה האמיתית שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא, הרי שלא משנה מה יהיה מצבו, הוא לעולם לא ימצא את השקט הנפשי המיוחל.
ואם נתבונן על עניין האושר, נראה כי הוא מאוד חמקמק. והעולם שלנו מלא בעצות של אנשים רבים לגבי איך יכול האדם להיות מאושר, ואף על פי כן מעטים האנשים שמעיזים לומר שהם מאושרים. וגם אותם מתי מעט שכן מעיזים לומר שהם מאושרים, גם הם מודים שהם יכולים להיות עוד יותר מאושרים ממה שהם, דהיינו, הם בעצם מודים שהם לא מאושרים בשלמות.
כי להיות מאושר בשלמות, פירושו שהאדם מגיע למצב שהדבר האחרון שמעניין אותו זה איך להיות מאושר. בדיוק כמו אדם חירש שלא מעניין אותו איזה מוזיקה ינגנו ולא מעניינת אותו עוצמת הרעש שסביבו, כך גם אדם מאושר הוא זה שכלל לא מעניין אותו להיות יותר מאושר ממה שהוא.
והאדם מטבעו רוצה להרגיש טוב ולהיות מאושר. וכל זמן שהאדם לא מאושר בשלמות, האדם ימשיך לרצות להיות מאושר. דהיינו, כל זמן שהאדם יכול להיות יותר מאושר ממה שהוא, האדם ימשיך לרצות להיות מאושר. וכל זמן שהאדם רוצה בתוך תוכו להיות יותר מאושר ממה שהוא, הרי שהוא לא מאושר באמת, אלא אולי רק קרוב יותר אל האושר.
למרות שמצד האמת, אין דבר כזה קרוב יותר או פחות אל האושר. כי מצד האמת יכול להיות אדם שהוא מאוד סובל מבחינה נפשית, והוא הרבה יותר קרוב אל האושר האמיתי, מאשר אדם אחר שהוא נראה כמאושר ושמח כלפי חוץ. כי גם בודהה עצמו שהיה נראה כאדם רגוע ושמח, גם הוא לא באמת היה מאושר (ראה כאן ו כאן). ולמרות שכלפי חוץ היה נראה שהוא מאושר או קרוב מאוד אל האושר, הרי שיכול להיות אדם אחר שהוא בכלל נראה כסובל, שהוא הרבה יותר קרוב אל האושר האמיתי.
כי אושר אמיתי הוא דבר שלא נראה כלפי חוץ, אלא אך ורק כלפי פנים בלבד. כי האדם יכול כלפי חוץ להראות שהוא סובל. למרות שבאמת הוא מאושר. כי מאושר הוא זה שלא מחפש להיות מאושר. ואם האדם נראה רגוע ושמח ובתוכו הוא רוצה להיות יותר מאושר, הרי שהוא לא מאושר. ולעומתו, אם האדם נראה כסובל כלפי חוץ, אבל בתוכו הוא לא מחפש להיות מאושר, הרי שהוא דווקא המאושר האמיתי.
כי כנ"ל, אושר אמיתי בא לידי ביטוי רק בדבר אחד, והוא האם האדם הפסיק לחפש את האושר. בדיוק כמו אדם שבע שמפסיק לחפש אוכל כדי לשבוע. כך מי שמבין את המציאות בשלמות, הוא מסוגל ליהנות גם מתחושה של סבל. כי הוא יודע מה הטוב שיש ברגש של הסבל, שהוא חלק מהמציאות שלנו.
והמאושר האמיתי, הוא זה שהוא מסוגל להכיל בתוכו את כל סוגי הרגשות וליהנות מהם. אבל בודהה לדוגמא, הוא לימד את האדם איך לא להגיע למצב של סבל. כי הוא עצמו לא היה מסוגל להכיל את הרגש של הסבל. דהיינו, הוא עדיין לא הגיע לשלמות של המציאות, שבה האדם מבין מה הטוב שיש בכל סוגי הרגשות שיש בעולם.
כי אילו בודהה היה מגיע אל האושר, אז במקום ללמד את האדם איך לא לסבול, הוא היה מלמד את האדם איך ליהנות גם כאשר הוא חווה סבל. כי בודהה ניסה ללמד את האדם איך לא להיקשר רגשית לדברים שונים, כדי לא לסבול. דהיינו, בודהה סבל מאוד ושנא את החיים מאוד, עד כדי כך שהוא לימד אחרים איך לא ליהנות מהחיים.
אבל מי שהוא חכם אמיתי ומאושר באמת, הוא מלמד את האדם איך הוא כן יכול ליהנות מהחיים כפי מה שהם, ואף על פי כן לא לסבול משום דבר, על ידי זה שהאדם מבין מה הדבר הטוב שיש בכל דבר, ועל ידי זה האדם מסוגל להכיל בתוכו את כל הרגשות האפשריים.
ונמצא אם כן, כי כלפי חוץ האדם יכול להראות מאושר, ולעומתו יכול אדם אחר להראות סובל. וזה שהוא נראה כסובל, יכול בכלל להיות שהוא מאושר באמת. אם באמת הוא לא מחפש איך להיות מאושר אלא מבין מה הטוב שיש גם ברגש של הסבל. ולעומתו יכול להיות איזה בודהה שיושב באמצע מדיטציה רגוע מתחת לעץ, ונראה מאושר מאוד, אבל באמת הוא עדיין לא מאושר בשלמות, אלא הוא עדיין חי עם שורשי הסבל בתוכו.
ונחזור להתחלת העניין, והוא, כי מתי מעט בעולם אומרים שהם מאושרים. וגם אלו שאומרים שהם מאושרים, הרי שגם הם מודים שהם יכולים להגיע לדרגת אושר יותר גדולה, דהיינו, הרצון להיות מאושר עדיין לא נעלם מהם. וממילא זה אומר שהם לא מאושרים. כי מאושר הוא זה שהרצון שלו להיות מאושר נעלם כלא היה.
והשאלה המתבקשת היא, כיצד יכול להיות שיש בעולם שלנו כ"כ הרבה חכמים גדולים עם כ"כ הרבה שיטות משיטות שונות של איך להיות מאושר, ואף על פי כן אף אחד לא באמת מגיע להיות מאושר בשלמות, ברמה כזאת שהרצון שלו להיות מאושר יעלם?
והשאלה הזאת היא קודם כל תובנה. תובנה שכל השיטות לאיך להיות מאושר, לא באמת עובדות. כי אילו הן היו עובדות, הרי שהרבה אנשים היו צריכים להגיע למצב של אושר אמיתי. ואם נסתכל על ההיסטוריה האנושית, הרי שההיגיון אומר, שאם באמת כל חכמי החכמים בעבר היו יודעים את הדרך האמיתית אל האושר, הרי שנכון לימינו אנו, הדרך אל האושר כבר הייתה צריכה להיות דרך סלולה לרבים.
ואם כל הזמן נולדים ניסיונות חדשים לגלות את הדרך אל האושר, המשמעות של זה היא, שהדרך האמיתית אל האושר, עדיין עוד לא התגלתה בעולם. כי אילו מישהו היה מוצא את הדרך האמיתית אל האושר לפני כמה מאות ואלפי שנים, הרי שנכון להיום כנראה שהדרך הזאת הייתה כבר צריכה להיות גלויה לכולם. בדיוק כמו כל ההמצאות שיש היום בעולם שנתגלו לפני כמה מאות ואלפי שנים.
ומכך שעדיין אנשים מחפשים את הדרך אל האושר, ומכך שכמות האנשים בעולם שבכלל מצהירים שהם מאושרים היא נמוכה מאוד, ומכך שגם אותם האנשים שמצהירים שהם מאושרים, גם הם ברובם מודים שהם עדיין יכולים להגיע לרמת אושר יותר גדולה, דהיינו, מודים שהם לא מאושרים בשלמות, ומכך שבפועל ע"פ כל המחקרים השונים בעולם, רמת הדיכאון והחרדות של בני האדם כל הזמן עולה, מכך ניתן להסיק שעדיין בני האדם לא גילו את הדרך האמיתית אל האושר.
ונזכיר כאן את מה שכבר ביארתי במקום אחר, כי רמת הדיכאון של בני האדם מתגברת כל הזמן, דווקא משום שאנשים קולטים שכל השיטות של איך להיות מאושר לא עובדות (ראה כאן).
וממילא השאלה המתבקשת היא, מהי האמת לגבי הדרך של איך להיות מאושר?
והעניין הוא, כי יש כאן סוד. והסוד הוא שיש דבר אחד ויחיד שבו תלוי האם האדם רוצה להיות יותר מאושר (דהיינו האדם לא מאושר), או מפסיק לרצות להיות מאושר (דהיינו האדם מאושר בשלמות). והדבר היחיד הזה הוא הבנת המציאות בשלמות.
כי במציאות שלנו כל הזמן מתרחשים דברים שונים ואירועים שונים. והאושר הוא הרצון של האדם את המציאות שלו. ומי שמבין את הטוב שיש בכל דבר, הוא ממילא רוצה את המציאות שלו בשלמות, וממילא הוא מאושר בשלמות. וכדי שהאדם ירצה את המציאות בשלמות, על ידי זה שהוא יבין את הטוב שיש בכל דבר, לשם כך על האדם להבין את הסיבה שבגללה המציאות מתנהלת כפי מה שהיא.
כי המציאות שלנו מתנהלת ע"פ חוקיות כלשהי. ויש במציאות שלנו המון חוקים שונים והמון כוחות שונים שפועלים במציאות. כי יש את חוקי הפיזיקה, ואת חוקי הכלכלה, ואת חוקי המשפט, ואת חוקי מערכות היחסים וכולי. וכל החוקים שבעולם, הם תתי חוקים של חוק אחד ויחיד שלפיו פועלים כל החוקים שיש בעולם.
וכאשר לדוגמא האבן נופלת לארץ, יש חוק שאומר שהיא תיפול כלפי הארץ. והחוק הזה הוא תלוי בחוק אחר שגורם לאבן ליפול על הארץ. וגם החוק הגדול יותר, גם הוא תלוי בחוק אחר וכך הלאה. וכל החוקים כולם תלויים כולם בחוקים אחרים שלפיהם הם מתנהלים. כי לדוגמא חוקי הכלכלה וחוקי המשפט וכל שאר החוקים החברתיים, הם חוקים שתלויים בצורת החשיבה של בני האדם. כי אם בני האדם היו חושבים אחרת, ממילא גם החוקים החברתיים היו אחרת. והחשיבה של בני האדם פועלת לפי חוקיות כלשהי. שגם היא תלויה בחוקיות אחרת וכך הלאה.
וכל החוקים כולם תלויים באיזה חוק אחר וסיבה אחרת שקודמת להם. ויש סיבה אחת שהיא הסיבה של כל הסיבות. דהיינו, יש סיבה ראשונה וחוק ראשון שממנו נובעים כל החוקים שיש בעולם. כי יש חוק אחד, שלפיו חוקקו כל החוקים שיש בעולם. ויש סיבה אחת ראשונה, שלפיה נוצרות כל מערכות החוקים שיש בעולם.
ומי שמבין ויודע מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, דהיינו, מהו החוק שלפיו נחקקו כל חוקי המשחק של העולם שלנו, הוא נהנה ממשחק החיים שלו. דהיינו, יודע ליהנות מסך כל הרגשות האפשריים. כי הוא מבין את החוקיות של המשחק. וכאשר האדם מבין את המציאות בשלמות ומבין את מערכת החוקים שלפיה פועלת המציאות, על ידי זה הוא חי בשלום אמיתי עם המציאות.
כי הסבל של האדם בעולם נוצר רק משום שהוא רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא. אבל אם האדם מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ומבין מדוע כרגע הדברים הם כפי מה שהם, ממילא הרצון שלו לשנות את המציאות נעלם, וממילא הוא נהנה מהחיים שלו באמת, וממילא הוא מאושר באמת.
וכל זמן שהאדם לא מבין את הסיבה האמיתית שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא, הרי שלא משנה מה יהיה מצבו, הוא לעולם לא ימצא את השקט הנפשי המיוחל.
050-3331-331