... טוב יותר עם עצמם וזה עם זה. השאלה היא מהי מהותה של האופנה החיצונית של הבגדים של הגוף? מהו הצורך שהאופנה מספקת לבני האדם? כמובן שגם כאן הבגדים = כל הדברים שמשרתים את הגוף. כגון דיור ריהוט כלי רכב אכילה וכיוב. בכל הדברים האלו גם ישנן אופנות שונות. יש 2 סוגים של ...

... האדם יקנה? תשובה: את מה שנשאר ליותר זמן. מה שאינו נצחי יכול למות. מה שהינו נצחי לא יכול למות. האדם יכול להחליף בגדים אך הוא ישאר אותו האדם. הגוף יכול להחליף חלקים אך הוא ישאר אותו הגוף. התודעה יכולה להחליף את הגוף אך היא תישאר אותה התודעה וכן הלאה. האדם מטבעו מחפש טוב אמיתי. טוב אמיתי = טוב שאינו תלוי בגורמים חיצוניים. ככל שהטוב תלוי פחות בגורמים כלשהם, כך הוא טוב יותר. המוות של הגוף גורם לאדם לרצות ליהנות יותר כאן ועכשיו. המוות של הגוף דוחף את האדם ליהנות כבר עכשיו ולא לחכות לעוד 100 שנה. מה עושה אדם שחושב שזהו יומו האחרון עלי אדמות = מנסה ליהנות ככל האפשר ברגעים האחרים. מסקנה: ככל שהאדם זוכר טוב יותר את המוות של הגוף, כך הוא מחפש הנאה גדולה יותר בהווה. כאשר האדם מחפש הנאה גדולה יותר בהווה ולא מוכן להתפשר על ליהנות מחר, הדבר הזה דוחף את האדם בסופו של דבר לחפש הנאה בכל רגע. וכדי ליהנות בכל רגע על האדם להגיע אל הטוב הפנימי שקיים בכל רגע. כך שהמחשבה על המוות של הגוף דחפה את האדם לחיפוש עצמי של הנאה מיידית, דהיינו, ההנאה הגדולה ביותר שקיימת בכל רגע ברמה הפנימית ביותר של המציאות. האדם מעדיף לקנות את מה שאי אפשר שיאבד לו. כאשר האדם מבין שהגוף אינו נצחי, זה מעביר את המחשבה שלו אל התודעה הפנימית, שהיא המהות הפנימית יותר של האדם. לדוגמה: אדם שמקור ההנאה היחיד שלו הוא הגוף + האדם יודע כי בעוד כמה שנים הגוף כבר לא יוכל לספק את אותה ההנאה = האדם מחפש הנאה שאינה תלוי בגוף. בסופו של דבר, המוות של הגוף, מזכיר לאדם כי הגוף הוא רק תופעה חולפת. המוות של הגוף מזכיר לאדם כי הגוף הוא אינו התכלית וכי התכלית היא דבר פנימי יותר ונצחי יותר. מוות הגוף = מוות החיצוני = מוות הבגדים = מוות הדבר הזמני = המעטפת החיצונית. החיים של התודעה = חיים פנימיים = מהות = נצח. בשורה התחתונה: המוות של הגוף גורם לאדם להסתכל על המהות של החיים ולא על החיצוניות. בסופו של התהליך, כאשר האדם מגיע לחיבור מלא למהות שלו, אצל אדם כזה המוות של הגוף הוא בדיוק כמו להחליף חולצה ולעבור מחדר אחד לחדר אחר. ומי שדוחף את האדם לחיפוש העצמי של המהות, זהו המוות. המוות מזכיר לאדם כי החיים של הגוף הם אינם התכלית, מאחר שהגוף בכל מקרה ימות. המוות של הגוף קורא לאדם לחפש תכלית אחרת שאינה הגוף עצמו. הרגשת הטוב הפנימי של התודעה = תכלית הפנימית = חיבור לטוב שבמציאות = חיבור למהות המאחדת של המציאות שהופכת את הכל לטוב אמיתי מצד עצמו. המוות = ...

... כאשר גופו של האדם מרגיש תחושה של חסר (רעב), ההחלטה האם לאכול וכמה מתקבלת על ידי התודעה. הכל לפי תחושת החסר של התודעה, כפי מה שהיא חווה את תחושת החסר של הגוף. הגוף לא מאכיל את עצמו ולא הולך לאכול מעצמו. תחושת החסר של התודעה בעקבות תחושת החסר של הגוף, היא זו שיוזמת את פעולת האכילה. אכילה מעבר לנצרך = השמנה עלייה במשקל. אכילה מעבר לנצרך נובעת בתחושה של חסר רגשי של התודעה, גם כאשר הגוף עצמו אינו חסר את האוכל. בשורה התחתונה, תחושת החסר קיימת בתוך התודעה של האדם ...

... עם אדם מת, היה מלמד את האדם שהתכלית של החיים היא אינה החיים עצמם, כי הרי בסופו של דבר הגוף מת. לא יתכן שהתכלית תהיה דבר שסופו ידוע מראש. לא הגיוני להתאמץ כדי להשיג דבר שמראש האדם יודע שיילקח ... לדמיין את עצמו מת. מפחד לעשות זאת? חשוב על כך שבשלב כלשהו תצטרך להתמודד עם המוות של הגוף שלך. אז למה להתחמק?! טוב יותר להקדיש מחשבה ולפתור את הפחד מהמוות בצורה מוחלטת. איך? על ידי הסתכלות על ...

... האדם. לאדם שני סוגים של בגדים. הבגדים של הגוף והבגדים של התודעה נשמה. הסוג הראשון הוא ... התודעה. הבגדים הרגילים = הבגדים של הבגד הגוף של האדם. אך מה הם הבגדים של התודעה, מה ... מצידה של האצבע יש אותה, יש את היד ויש את הגוף. עכשיו נסתכל על זה מנקודת המבט של היד. מנקודת המבט של היד, יש רק יד מול הגוף. ומנקודת המבט של הגוף יש רק גוף. מנקודת המבט של הגוף אין במציאות גם גוף + יד + אצבע. מנקודת המבט של הגוף זה הכל אחד מושלם. מנקודת המבט של הגוף האצבע אינה קיימת כמשהו נפרד מהגוף. מצידו של הגוף מהותה של האצבע זהה לחלוטין למהותו של הגוף. בגדול ניתן להשליך מכאן על נקודת המבט של ...

... מחפש משהו אחר ממה שיש לו, הרי שהוא עדיין לא מצא. ומהיכן בדיוק האדם הלך לאיבוד? מה גורם לאדם לחפש את עצמו? תשובה: מי שאחראי לחיפוש העצמי, זאת התודעה של האדם. הגוף אינו מחפש את עצמו. התודעה מחפשת את עצמה. ומדוע החיפוש קיים? תשובה: ...

... עד שתגיע אל אמת שלא תוכל להסתפק לגביה, עד שתגיע להבנה מלאה של כל המציאות, עד שלא תישאר לך שום שאלה שום ספק בשום נושא. כאשר זה יקרה תעבור התודעה שלך לגן העדן, כאן עלי אדמות בתוך הגוף האנושי . ...

... המציאות, לדעת שאתה המציאות, חלק מהגוף של המציאות, חלק מהארגון, האני של המציאות מה המשמעות של להיות ... לך, העובד לא מתכוון רק שהוא עצמו יביא לו, אלא שהחברה תביא. העובד מתפקד כשליח של החברה, הגוף הגדול. באותה הצורה בדיוק, כל אדם הוא למעשה שליח או חלק מן הגוף הגדול ביותר שקיים, שהיא המציאות עצמה. כאשר האדם מתייחס אל עצמו, ... שהוא עצמו המציאות, זה נשמע לו זר או בלתי נתפס. הרגלי החשיבה, תחושת האגו וההזדהות עם הגוף והאישיות שלו מפריעים לאדם לראות את עצמו כחלק בלתי נפרד מן המציאות ... אלא להתחיל לראות את עצמו כאיבר של המציאות. בדיוק כפי שאצבע לא רואה את עצמה כנפרדת מן הגוף, אלא כחלק ממנו, האדם צריך לראות את עצמו כחלק בלתי נפרד מן ...

... ונפש, בריאות הגוף, נפש בריאה בגוף בריא, תזונה בריאה, הזדהות רגשית, יחסי גוף נפש, הזדהות עם הגוף, איזון גוף נפש האם תזונה בריאה באמת משפיעה על האושר הנפשי? השאלה המרכזית שאליעד דן בה היא האם תזונה בריאה משפיעה על המצב הנפשי ועל רמת האושר. נקודת המוצא של הדיון היא הטענה הפשוטה: אם הגוף בריא יותר, האדם ירגיש טוב יותר ויהיה מאושר יותר. אליעד מנתח את הטענה הזאת לעומק, ובודק האם באמת יש קשר מחייב בין בריאות פיזית לאושר נפשי. הטיעון הראשוני הוא ... אם שמים לאדם את היד על האש, הוא מיד חש כאב וסבל, וכשמוציאים את היד מהאש הוא חש הקלה ואושר. לפי הדוגמה הזאת, אפשר לומר לכאורה שכאשר הגוף נמצא במצב פיזי טוב, האדם אמור להיות מאושר יותר, וכשהגוף חולה, האדם מאושר פחות. אך אליעד טוען שהנושא מורכב יותר מכפי שהוא נראה. הוא מדגיש שאושר לא נובע רק ממצבו הפיזי של האדם. לדוגמה, אדם יכול להיות בריא לחלוטין אך עדיין להיות מדוכא, או לחלופין, הוא יכול להיות חולה מאוד ובכל זאת לחוש תחושות של שמחה ואושר עמוק. הסיבה לכך נעוצה בהזדהות האדם עם הגוף שלו ועם הנפש שלו. מה המשמעות של הזדהות עם הגוף או עם הנפש? אליעד מסביר שהשאלה המהותית היא במה האדם מזדהה. ככל שאדם מזדהה יותר עם הגוף שלו, כך המצב הגופני משפיע יותר על האושר שלו. לדוגמה, אם האדם מרגיש כאב בגופו והוא מזדהה עם הכאב הזה, הוא יחווה סבל. לעומת זאת, אם האדם פחות מזדהה עם הגוף, הוא יסבול פחות מהכאב הפיזי. ההזדהות יכולה להיות בכמה רמות שונות, אותן אליעד מונה לפי היררכיה של מחויבות ואפשרות: הזדהות עם הרכוש - האדם חושב שהרכוש שלו זה הוא עצמו. לדוגמה, אם נשרף לו העסק, הוא חש כאילו הוא עצמו נשרף. הזדהות עם הגוף - האדם מרגיש שכל כאב גופני הוא כאב אישי שלו. הזדהות עם התודעה (הנפש) - האדם אינו מזדהה עם הגוף או עם הרכוש, אלא עם התודעה שלו, כלומר, הוא מושפע מדברים שמפריעים לנפש שלו ולאו דווקא לגוף. חוסר הזדהות מוחלט - אדם שמזדהה רק עם המהות האחדותית של המציאות, ואז לא משנה לו כלום ברמת הגוף או הנפש. הוא נמצא מעבר לסבל ולאושר רגילים. האם הזדהות משפיעה על מידת הסבל שאדם חווה? אליעד מציג את הרעיון שככל שאדם מזדהה יותר עם משהו מסוים, כך הוא יסבול ... המטרה הסופית שאליה צריך לשאוף היא מצב שבו האדם יכול להיות בפוקוס מוחלט, להרגיש את האחדות הפנימית, ולהישאר במצב מאוזן ושמח - גם במצב הגופני והנפשי הכי גרוע. האם תזונה משפיעה על אושר נפשי? איך להפחית הזדהות עם הגוף? מה הקשר בין דיכאון להתפתחות רוחנית? איך להתמודד עם תחושות שליליות? מה הקשר בין בריאות הגוף לנפש? האם אושר תלוי במצב גופני? ...

... הגוף והנפש, בריאות נפשית, בריאות הנפש, נפש בריאה בגוף בריא, לשמור על הבריאות, תזונה נכונה ובו יתבאר העניין של שמירה על הבריאות הנפשית ושמירה על הבריאות הגופנית. ויתבאר, כיצד לפעמים, דווקא זה שהאדם מנסה לשמור על הבריאות, למה דווקא זה עלול לפגוע בבריאות של האדם, גם בבריאות הגופנית וגם בבריאות הנפשית שלו? ויתבאר גם, כיצד לשמור על הבריאות הנפשית והבריאות הגופנית, בלי להשיג בטעות את התוצאה ההפוכה? ועוד. ובפשיטות העניין הוא, שככל שהאדם לחוץ יותר וככל שהאדם נמצא יותר בחרדה ובפחד, כך גם הבריאות הנפשית וגם הבריאות הגופנית שלו, שתיהן מושפעות לרעה ברמה כלשהי. וככל שהאדם רגוע יותר ברמה הנפשית, כך ממילא הבריאות הנפשית שלו וגם הבריאות הגופנית שלו, שתיהן טובות יותר. ומשום כך, יש כאן פרדוקס. והוא, שמצד אחד, ההיגיון אומר, שמי שרוצה לשמור על בריאות הגוף והנפש שלו, עליו לעשות כמה שיותר פעולות, כדי לגרום לכך לקרות. ולשמור על הבריאות הנפשית פירושו, לדוגמה: להשתדל כמה שפחות לכעוס, ולהשתדל כמה שפחות להיות בלחץ נפשי, ולהשתדל לדבר ... להימנע ממריבות וויכוחים מיותרים. וכיוב כל שאר הדרכים שהאדם יכול לעשות, כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלו. ולשמור על הבריאות הגופנית פירושו, לאכול בצורה נכונה, ולשמור על תזונה נכונה, ולאכול כמה שיותר אוכל בריא, וכמה שפחות אוכל לא בריא. ולעסוק בפעילות גופנית. ואולי אפילו לקחת ויטמינים ותוספי בריאות כאלו ואחרים. וכיוב כל שאר הדרכים שהאדם יכול לעשות, כדי לשמור על הבריאות הגופנית שלו. אלא, שיש גם את הצד השני של המטבע. והוא, שככל שהאדם מנסה יותר לשמור על הבריאות שלו, כך בעצם, מהיבט מסוים, הוא גם פוגע בבריאות שלו. ולמה? כי כפי שאמרנו, ככל שהאדם נמצא יותר בלחץ נפשי, כך ממילא זה משפיע על הבריאות הנפשית ועל הבריאות הגופנית שלו כנל. ומי שיתבונן יראה, כי לחץ נפשי, נגרם מכך שהאדם נמצא בפחד וחרדה, מכך שהוא חושש שאולי הרצון שלו לא יתמלא. דהיינו, מי שאינו רוצה דבר כלשהו, הוא לא יכול לפחד ולא יכול ... וזה בעצם אומר, שלפעמים, כאשר האדם מנסה לשמור על הבריאות שלו, מהיבט מסויים, הוא בעצם גורם לפגיעה בבריאות הנפשית ולפגיעה בבריאות הגופנית שלו. ולמה? כי ברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שמאוד חשוב לו לשמור על הבריאות שלו, באותו הרגע ממש, האדם מכניס את עצמו ללחץ ולמתח נפשי, מכך שהוא חושש, שמא הבריאות הגופנית והבריאות הנפשית שלו, יפגעו. והרעיון הוא, שכנל מהיבט מסוים, מי שלא אכפת לו מהמצב הבריאותי שלו, הוא דווקא יותר שומר על הבריאות שלו. ולמה? כי הוא לא לחוץ ולא חושש מהמצב ... שלו לא הייתה ככ חשובה לו. וזה שהאדם מפחד להיות חולה, זה עצמו הופך את האדם להיות חולה (היפוכונדריה), גם ברמה הנפשית וגם ברמה הגופנית. והמסר הוא פשוט, והוא, שעל האדם לשים לב היטב, לכך, שזה שהוא רוצה להיות בריא, וזה שהוא שומר על הבריאות שלו, שזה לא יהפוך אותו להיות חולה ברמה הנפשית או ברמה הפיזית. כי מבחינה עקרונית, כל רצון שיש לאדם, הרצון פוגע לאדם בבריאות הנפשית ובבריאות הגופנית שלו. ונכון הדבר, שמי שלא ירצה שום דבר ולא יהיה אכפת לו בכלל מהבריאות שלו, נכון שגם הוא לא יצליח לשמור על הבריאות שלו. כי הבריאות שלו תיפגע מהר מאוד, אם לא יהיה חשוב לו ...