... והאין בצורה אמיתית. ותכף ומיד, בפחות מרגע אחד, ברגע שהאדם מגיע לנקודה של אמת, תכף ומיד הוא רואה, שהכל היה הווה ויהיה אחד. ולמה בפחות מרגע אחד? כי ברגע שהאדם נכלל באחדות, הוא מתחבר למציאות שמעל הזמן, ששם אין שום זמן כלל, ושם הכל קורה בפחות מרגע אחד, דהיינו, בלי שום זמן כלל. כי כאשר האדם ...

... האדם מרגיש רק טוב. והרע קיים, רק בגלל שהאדם רוצה להרגיש טוב. והגיוני גם לומר, שהטוב קיים, כדי לעשות רע. כי ברוב הזמן, רע לאדם, בגלל שהוא רוצה שיהיה יותר טוב, או בגלל שהאדם מפחד שיהיה פחות טוב. כך שיותר הגיוני לומר, שהטוב נוצר, כדי לעשות רע. ועוד יש להבין, שהטוב, הוא הרע ...

... הנפרדות, עדיין הוא נמצא בתוך תחושת האחדות ממש. אלא, שאז יש לו הרבה יותר מקום וזמן, לחוות את האחדות... שזהו טוב מאוד. כי המקום והזמן הם של הנפרדות, והם ריבוי האחדות, שהוא טוב מאוד. ובפועל, האדם צריך לזכור את האמת, שהאמת היא, ששום שינוי מלאכותי לא יעזור כאן. והאדם לא יכול בכוחות עצמו, ...

... כאשר האדם מודע באופן מוחלט, לכך שהוא משקר. כי השקר, יוצר ריבוי של טוב, על ידי זה שהוא יוצר זמן ומקום שבתוכם יש המון טוב. כי חוויית השלמות, מתפרשת על פני יותר זמן ומקום, כאשר יש שקר, שיוצר את הזמן ואת המקום. והרעיון הוא, שלהפסיק לשקר, זה הכי קל בעולם, כי לא צריך לשנות שום דבר כלל. ורק דבר אחד צריך ...

... - על ידי מרידה בהרגלים אסור להיות זקן! כי האדם, חי בתחושת שעמום ובית הקברות, של העולם הזה של הנפרדות. כי מהות הדברים, לא משתנה לעולם. ורק הצורות והלבושים משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא עולם הנפרדות, שהוא ... כרגע, כהמשך של הרגע הקודם. ונדמה לאדם שיש חוקיות אמיתית של חוקי הפיזיקה וחוקי הטבע וכיוב. וכל זמן שנדמה לאדם, שהרגע הזה הוא המשך של הרגע הקודם, הרי שהאדם חי בתוך חוויית הזמן, שגורם לאדם בכל רגע ורגע להתרחק יותר ויותר מהחיות שלו, שהיא שורש המציאות, ששם נוצרת התחדשות הזמן . וככל שהאדם חווה יותר את המשכיות הזמן, דהיינו, שהאדם מרגיש שהרגע הזה, הוא המשך של הרגע הקודם, כך האדם הופך להיות יותר ויותר זקן, וכך גם האדם מרגיש יותר ויותר, את טעם המוות של הנפרדות, שרחוק משורש החיים שהיא האחדות שמהווה את הנפרדות. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, ולחוות בכל רגע ורגע את המקום ואת הזמן, כישות חדשה ממש, בכל רגע ובכל מקום ממש, דהיינו, מי שרוצה לראות ולחוות בכל רגע מחדש, את בריאת העולם ואת ההתהוות של העולם, ולראות את הבריאה הזאת, מנקודת מבט שקודמת לעולם לפני הזמן והמקום, דהיינו, מנקודת המבט של אלוהים, שעל ידי זה האדם חווה גם את הנפרדות אחרת, דהיינו, ...

... כמו שחושבים המון העם הטועים, כי שום דבר בעולם קיומו לא נצחי. כי אפילו העולם עצמו קיומו לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחויב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחויב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחויב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של האני ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו ... זה מזה, שכל אחד מהם קיים בפני עצמו. אך שום רגע הוא לא סיבת הרגע האחר, כך שאין שום בחירה חופשית כלל, אלא כל דבר הוא בפני עצמו. ותחושת הזמן, גורמת לאדם לחשוב שיש ... ביניהם כלל, אלא כל אחד מהם בפני עצמו. ומי שיתבונן עוד יראה, כי אין שום מקום שאין בו מקום ואין שום זמן שאין בו זמן. והאני של האדם, נמצא בתוך הזמן והמקום. ולא בהכרח זמן ומקום חומרי וממשי, אלא זמן ומקום באופן כללי, ששום דבר לא יכול להיות בלי זמן ומקום כלשהם. כי גם האני תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שהאני שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את האני של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את האני של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, הרי שבפועל המקום והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, והאני של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל המציאות ... זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל מה שהיה הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה ... עצמה. וכאשר אנחנו אומרים שהאדם חווה שהאני שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה ... זה שחושב את המציאות כולה, ואחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון ...

... מהות השינוי, דהיינו, על מהות האירועים והזמן והמקום , והאדם מגלה שהכל אחד ממש, על ידי זה החוויה של האדם את השינוי, ... עשייה בו זמנית. כי היש והנפרדות והשינוי והזמן , הם קיימים במקביל ובאחדות ממש, עם האחדות והעדר השינוי והזמן והמקום. ואז כאשר האדם מבין שהכל אחד, אז הוא חווה שינוי ועשייה, אבל ...

... נוצר הרצון, עם הצורות הרגשיות שלו, שם צורת הרצון, היא לא מוגדרת כלל. והיא החיבור של כל הצורות של כל הרגשות כולם, לנקודה אחת של זמן ומקום אחד, בו זמנית בבת אחת. וצורת הרגש של האחדות, היא שונה מכל הצורות כולן. והיא מכילה בתוכה, את כל הצורות ...

... קיים כלל בשום מקום ובשום זמן. והחושים מטעים את האדם, כיוב בעוד דוגמאות שונות. אבל, גם מה שוודאי לאדם, שאלו ידיעות השכל שלו, כגון לדוגמה שרגעי הזמן נפרדים אחד מהשני, ושחלקי המקום נפרדים אחד מהשני, גם אלו ידיעות, שקיומן אינו מחויב אלא רק אפשרי. כי האדם יודע שהעבר נפרד מהעתיד וכיוב, רק משום שהאדם לא מסוגל להכיל במחשבתו, את ההפך של הידיעה הזאת. משום שעצם הגדרת הדבר, שוללת את הפך הידיעה עצמה. כי הגדרת רגעי הזמן, היא כזו שכל אחד מהם הוא ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם הגיוני, ...

... אחד, צורה אחת, וביקום אחר, באותו המקום והזמן , יש צורה אחרת ואין ...