הסכנה שבללמד אחרים, הסכנה שבלעזור לאחרים, חרדת מטפלים, פחד לטפל באחרים, מי מתאים להיות מנהיג? מי יכול לחלק עצות לאחרים? רחמנות על העולם, מי ראוי להנהיג? להיות מורה רוחני, גורו, להיות מאמן, להיות מטפל, להיות יועץ
מהן הסכנות שבמורים ומטפלים שמלמדים אחרים?
אליעד כהן עוסק בהסכנות שיכולות להיגרם לאנשים שעוסקים בהדרכה, טיפול או ייעוץ, במיוחד כאשר הם נתקלים בפחדים ובחרדות הנוגעות לנכונות העצות שהם נותנים. הרבה פעמים, אנשים שמעוניינים לעזור לאחרים או להדריך אותם חוששים מטעויות - כלומר, שהם יאמרו משהו שיתברר כלא נכון בעתיד. אליעד מציין כי אם אדם חושב לעומק על הדברים שהוא אומר, הוא עלול לחוות חרדה וחשש מהטעות, במיוחד אם הוא מדבר על נושא שיכול להתגלות כלא נכון לאחר זמן.
מה מסוכן יותר מלומר דבר לא נכון?
הסכנה האמיתית היא לא בהכרח לומר דבר לא נכון, אלא להאמין שכל מה שנאמר הוא נכון, במיוחד אם התגובה מהקהל היא חיובית מאוד, כמו מחיאות כפיים או הודעות תודה על כך שהמציאות השתנתה בעקבות העצה שניתנה. הבעיה מתחילה כאשר אדם מתחיל להאמין שהדבר שהוא אומר הוא האמת המוחלטת. הסכנה בכך היא שמה שאדם אומר הוא תמיד יחסית ויכול להיות נכון רק במסגרת הזמן וההקשר שבו נאמר. שום דבר לא נכון באופן מוחלט, ולכן כשאנשים מקבלים את העצות או הלימודים של מורה או מטפל כעובדה מוחלטת, הם עשויים לפתח אשליה של שלמות ורוגע בעוד שמדובר בסך הכל בשחקן במשחק החיים.
כיצד משחק החיים קשור לתפיסת הטוב והרע?
אליעד כהן מדבר על כך שלעיתים יש תפיסה בעולם שבה כל אחד מאיתנו משחק תפקיד במציאות שנראית אמיתית. לדוגמה, כאשר אנו רואים את עצמנו במצב של פחד או תסכול, יש נטייה לחשוב שזה מצב שלילי שיש לשנות. אולם, כל הדבר הזה עשוי להיות שקרי. העולם הוא למעשה "בית משוגעים" שבו אנחנו חיים, ושם יש לנו אשליה של טוב ורע. כל זה משחק, ואין באמת הבדל מוחלט בין תחושות חיוביות לשליליות. הצורך להימנע ממצבים של פחד או כאב יכול ליצור את האשליה שהמציאות לא מושלמת כפי שהיא, וזה מה שמזין את תחושת הפחד והצורך בהצלה.
האם הכל מושלם כפי שהוא?
אם אדם באמת מבין שהמציאות היא מושלמת כפי שהיא, הוא לא ירגיש צורך לתקן אותה. אם כל דבר בעיניו הוא מושלם, אז גם כאשר יש כאב או פחד, אין צורך לשנות או לתקן דבר. אלא אם כן יש תפיסה סובייקטיבית, שאומרת שהמציאות לא מושלמת, אז נוצר צורך להשתנות ולעזור לאחרים. לעומת זאת, אם אדם מאמין שהמציאות לא מושלמת, הוא עלול לחשוב שצריך לתקן את העולם או את עצמנו.
מתי ראוי לאדם ללמד ולהנהיג אחרים?
הצעד הראשון על מנת להיות מורה או מטפל שמוביל שינוי אמיתי הוא להבין שהמציאות עצמה מושלמת. רק אז הוא יוכל להעביר את העצות או ההדרכה מתוך בחירה חופשית ולא מתוך הצורך לתקן דבר. אליעד מסביר כי כל אדם שמרגיש צורך לשנות את העולם עלול למעשה לחזק את האמונה שהמציאות לא מושלמת, ולכן לא יהיה ראוי ללמד אחרים.
האם יש סיבה לבריאת העולם?
אליעד מבצע חקירה עמוקה לגבי משמעות בריאת העולם, ומסביר שבריאת העולם אינה הגיונית במונחים של שכל אנושי. אם הכל מושלם, למה ברא אלוהים את העולם? לפי אליעד, רק אלוהים עצמו יודע את הסיבה האמיתית לכך. כל מענה לשאלה זו הוא תיאוריה או רעיון, אך אין תשובה ברורה שמניחה את הדעת.
האם יש אמת מוחלטת בעולם?
ההבנה האמיתית של המציאות היא להגיע למצב שבו לא קיימת הבחנה בין יש לאין, בין טוב לרע, ובין שלמות לחיסרון. זהו מצב תודעתי שבו ניתן להבין את הסיבה האמיתית לכל דבר, רק כאשר אנו חווים את העולם כפי שאלוהים חווה אותו.
אליעד כהן עוסק בהסכנות שיכולות להיגרם לאנשים שעוסקים בהדרכה, טיפול או ייעוץ, במיוחד כאשר הם נתקלים בפחדים ובחרדות הנוגעות לנכונות העצות שהם נותנים. הרבה פעמים, אנשים שמעוניינים לעזור לאחרים או להדריך אותם חוששים מטעויות - כלומר, שהם יאמרו משהו שיתברר כלא נכון בעתיד. אליעד מציין כי אם אדם חושב לעומק על הדברים שהוא אומר, הוא עלול לחוות חרדה וחשש מהטעות, במיוחד אם הוא מדבר על נושא שיכול להתגלות כלא נכון לאחר זמן.
מה מסוכן יותר מלומר דבר לא נכון?
הסכנה האמיתית היא לא בהכרח לומר דבר לא נכון, אלא להאמין שכל מה שנאמר הוא נכון, במיוחד אם התגובה מהקהל היא חיובית מאוד, כמו מחיאות כפיים או הודעות תודה על כך שהמציאות השתנתה בעקבות העצה שניתנה. הבעיה מתחילה כאשר אדם מתחיל להאמין שהדבר שהוא אומר הוא האמת המוחלטת. הסכנה בכך היא שמה שאדם אומר הוא תמיד יחסית ויכול להיות נכון רק במסגרת הזמן וההקשר שבו נאמר. שום דבר לא נכון באופן מוחלט, ולכן כשאנשים מקבלים את העצות או הלימודים של מורה או מטפל כעובדה מוחלטת, הם עשויים לפתח אשליה של שלמות ורוגע בעוד שמדובר בסך הכל בשחקן במשחק החיים.
כיצד משחק החיים קשור לתפיסת הטוב והרע?
אליעד כהן מדבר על כך שלעיתים יש תפיסה בעולם שבה כל אחד מאיתנו משחק תפקיד במציאות שנראית אמיתית. לדוגמה, כאשר אנו רואים את עצמנו במצב של פחד או תסכול, יש נטייה לחשוב שזה מצב שלילי שיש לשנות. אולם, כל הדבר הזה עשוי להיות שקרי. העולם הוא למעשה "בית משוגעים" שבו אנחנו חיים, ושם יש לנו אשליה של טוב ורע. כל זה משחק, ואין באמת הבדל מוחלט בין תחושות חיוביות לשליליות. הצורך להימנע ממצבים של פחד או כאב יכול ליצור את האשליה שהמציאות לא מושלמת כפי שהיא, וזה מה שמזין את תחושת הפחד והצורך בהצלה.
האם הכל מושלם כפי שהוא?
אם אדם באמת מבין שהמציאות היא מושלמת כפי שהיא, הוא לא ירגיש צורך לתקן אותה. אם כל דבר בעיניו הוא מושלם, אז גם כאשר יש כאב או פחד, אין צורך לשנות או לתקן דבר. אלא אם כן יש תפיסה סובייקטיבית, שאומרת שהמציאות לא מושלמת, אז נוצר צורך להשתנות ולעזור לאחרים. לעומת זאת, אם אדם מאמין שהמציאות לא מושלמת, הוא עלול לחשוב שצריך לתקן את העולם או את עצמנו.
מתי ראוי לאדם ללמד ולהנהיג אחרים?
הצעד הראשון על מנת להיות מורה או מטפל שמוביל שינוי אמיתי הוא להבין שהמציאות עצמה מושלמת. רק אז הוא יוכל להעביר את העצות או ההדרכה מתוך בחירה חופשית ולא מתוך הצורך לתקן דבר. אליעד מסביר כי כל אדם שמרגיש צורך לשנות את העולם עלול למעשה לחזק את האמונה שהמציאות לא מושלמת, ולכן לא יהיה ראוי ללמד אחרים.
האם יש סיבה לבריאת העולם?
אליעד מבצע חקירה עמוקה לגבי משמעות בריאת העולם, ומסביר שבריאת העולם אינה הגיונית במונחים של שכל אנושי. אם הכל מושלם, למה ברא אלוהים את העולם? לפי אליעד, רק אלוהים עצמו יודע את הסיבה האמיתית לכך. כל מענה לשאלה זו הוא תיאוריה או רעיון, אך אין תשובה ברורה שמניחה את הדעת.
האם יש אמת מוחלטת בעולם?
ההבנה האמיתית של המציאות היא להגיע למצב שבו לא קיימת הבחנה בין יש לאין, בין טוב לרע, ובין שלמות לחיסרון. זהו מצב תודעתי שבו ניתן להבין את הסיבה האמיתית לכל דבר, רק כאשר אנו חווים את העולם כפי שאלוהים חווה אותו.
- חרדת מטפלים
- מנהיגות
- רצון להציל אחרים
- סכנה במנהיגות
- למה אלוהים ברא את העולם
- אמונה בשלמות שאין שלמות אחריה
מדוע קיים פחד לטעות?
אנשים רבים שמעוניינים להתחיל לעזור, לייעץ או ללמד אחרים חוששים שיאמרו דברים שיתבררו בעתיד כלא נכונים. מי שחושב לעומק ושואל את עצמו "איך אני יודע שמה שאני אומר כעת לא יתברר כשגוי בעוד שנה, שנתיים או עשר שנים?", חווה חרדה שמקורה באי - הוודאות לגבי נכונות התכנים שהוא מעביר. אדם שטחי עשוי להאמין שהכל אצלו נכון, אך אדם כן וערני חושש מטעויות אפשריות ונזהר יותר במה שהוא אומר.
מה עלול להיות מסוכן יותר מלומר דבר לא נכון?
הסכנה האמיתית היא לא עצם הטעות, אלא מצב שבו אדם מתחיל להאמין שכל מה שהוא אומר הוא באמת נכון. במיוחד אם יש "אספסוף של אנשים אהבלים" (כפי שהוגדר בטקסט המקורי) שמוחאים כפיים, נותנים לייקים או אומרים "הצלת לי את החיים" - נוצרת אשליה שהדובר מחזיק באמת מוחלטת. אלא שבמציאות שום דבר לא נכון באופן מוחלט. אפילו ההבדל בין יש לאין איננו בהכרח אמת מוחלטת.
מהי הסכנה האמיתית בלזכות להערכה ולמחמאות?
כשאנשים מהללים מישהו שהשיא להם עצות או לימד אותם להתמודד עם פחד, המורה עלול לשכוח שמדובר בפתרון יחסי בלבד. הוא עלול להתחיל להאמין שרע באמת לפחד, ובכך לחזק את הרעיון שיש הבדל מוחלט בין פחד ובין היעדר פחד. זה עלול לגרום לאותו מורה לשכוח שהכל משחק, ושבעצם גם לפחד עשויה להיות סיבה ותועלת, ואף שאולי במבט רחב יותר אין שום בעיה עם חוויית הפחד.
איך מתקשר נושא הטוב והרע למשחק החיים?
בטקסט הוסבר שהעולם הוא מעין "בית משוגעים אחד גדול", שבו כולם מעמידים פנים שיש טוב ורע, פחד וחוסר פחד, הצלחה וכישלון. כשאדם מגיע לטפל באחרים, הוא צריך לזכור שהוא עצמו משתתף במשחק. הוא "עוזר" לאנשים להימנע מפחד או מכאב, אבל תמיד עליו לזכור שאולי ההבדלה בין טוב לרע כלל לא מוחלטת. חשוב לשמור על מודעות לכך שהכל רק הצגה זמנית שבה המציאות האמיתית היא מעבר להבדלות האלו.
למה חשוב לזכור שהכל מושלם?
הטקסט טוען שאם אדם באמת הבין שהמציאות מושלמת ב - 100% כפי שהיא, בלי שום חיסרון, הרי שאין לו צורך להציל אף אחד. לכאורה, אין בעיה בעולם שדורשת תיקון. אלוהים, לדוגמה, היה יכול לשנות את המציאות כרצונו בכל רגע, ואם היה חושב שמשהו באמת לא בסדר, היה מתקן זאת מיד. לפיכך, אדם המאמין שהמציאות איננה מושלמת, ובא "להציל" אחרים, עלול בפועל רק לחזק בעצמו את האמונה שהמציאות דורשת תיקון או שיפור.
מתי ראוי לאדם ללמד או להנהיג אחרים?
נאמר שרק מי שמבין באמת ובתמים שהכל מושלם במאה אחוז יכול ללמד או להנהיג אחרים, כי אז הוא עושה זאת בלי שום צורך פנימי "לתקן" את מה שנראה לו חסר. הוא משחק את משחק "העזרה לזולת" מתוך בחירה חופשית לגמרי, כשברור לו שאין הבדל אמיתי בין הצלחה לכישלון, בין פחד לשלווה, ובין טוב לרע.
עם זאת, אם מישהו באמת חושב שהגיע למצב הזה, כדאי שישאל את עצמו: "אם הכל באמת מושלם, מדוע בכלל אני רוצה ללמד אחרים או לעזור להם? למה לשחק במשחק של לעזור?" כל תשובה שתינתן עלולה לרמוז שעדיין קיימת אבחנה מסוימת בין מצב 'טוב' למצב 'פחות טוב'. ולכן, מי שעדיין לא פתר לעצמו את הפרדוקס הזה, עדיין לא באמת הגיע אל השלמות, וממילא לא באמת ראוי ללמד אחרים.
מה הקשר בין הסיבה של בריאת העולם לבין מנהיגות?
כדי להגיע להבנה מוחלטת של המציאות, הכוללת את התשובה המלאה לשאלה "למה אלוהים ברא את העולם?", יש להיות במצב שבו לא קיימת שום הבחנה בין מושלם ללא - מושלם. לפי הטקסט, אלוהים עצמו אינו כפוף לסיבות, ואם הכל היה מושלם מלכתחילה, אזי בריאת העולם היא מעשה בלתי הגיוני לגמרי במונחים של שכל אנושי. רק מי שיודע באמת למה אלוהים עשה זאת, מבין את המצב לאשורו ויכול לפעול ללא שום היצמדות לרעיון שיש חסרונות במציאות.
איך אפשר לדעת את הסיבה האמיתית לבריאת העולם?
הדרך לדעת זאת, לפי הטקסט, היא להיות אלוהים עצמו. המשמעות היא הגעה למצב תודעתי שבו האדם חווה את האחדות המוחלטת ללא כל הבדל בין יש לאין, טוב לרע, שלמות לחסרון. רק אז אפשר להבין איך וא בריאת העולם התרחשה בכלל. עד אז, אפשר רק לדבר על כך ברמה רעיונית, אבל לא לתפוס באמת את התשובה השלמה.
אנשים רבים שמעוניינים להתחיל לעזור, לייעץ או ללמד אחרים חוששים שיאמרו דברים שיתבררו בעתיד כלא נכונים. מי שחושב לעומק ושואל את עצמו "איך אני יודע שמה שאני אומר כעת לא יתברר כשגוי בעוד שנה, שנתיים או עשר שנים?", חווה חרדה שמקורה באי - הוודאות לגבי נכונות התכנים שהוא מעביר. אדם שטחי עשוי להאמין שהכל אצלו נכון, אך אדם כן וערני חושש מטעויות אפשריות ונזהר יותר במה שהוא אומר.
מה עלול להיות מסוכן יותר מלומר דבר לא נכון?
הסכנה האמיתית היא לא עצם הטעות, אלא מצב שבו אדם מתחיל להאמין שכל מה שהוא אומר הוא באמת נכון. במיוחד אם יש "אספסוף של אנשים אהבלים" (כפי שהוגדר בטקסט המקורי) שמוחאים כפיים, נותנים לייקים או אומרים "הצלת לי את החיים" - נוצרת אשליה שהדובר מחזיק באמת מוחלטת. אלא שבמציאות שום דבר לא נכון באופן מוחלט. אפילו ההבדל בין יש לאין איננו בהכרח אמת מוחלטת.
מהי הסכנה האמיתית בלזכות להערכה ולמחמאות?
כשאנשים מהללים מישהו שהשיא להם עצות או לימד אותם להתמודד עם פחד, המורה עלול לשכוח שמדובר בפתרון יחסי בלבד. הוא עלול להתחיל להאמין שרע באמת לפחד, ובכך לחזק את הרעיון שיש הבדל מוחלט בין פחד ובין היעדר פחד. זה עלול לגרום לאותו מורה לשכוח שהכל משחק, ושבעצם גם לפחד עשויה להיות סיבה ותועלת, ואף שאולי במבט רחב יותר אין שום בעיה עם חוויית הפחד.
איך מתקשר נושא הטוב והרע למשחק החיים?
בטקסט הוסבר שהעולם הוא מעין "בית משוגעים אחד גדול", שבו כולם מעמידים פנים שיש טוב ורע, פחד וחוסר פחד, הצלחה וכישלון. כשאדם מגיע לטפל באחרים, הוא צריך לזכור שהוא עצמו משתתף במשחק. הוא "עוזר" לאנשים להימנע מפחד או מכאב, אבל תמיד עליו לזכור שאולי ההבדלה בין טוב לרע כלל לא מוחלטת. חשוב לשמור על מודעות לכך שהכל רק הצגה זמנית שבה המציאות האמיתית היא מעבר להבדלות האלו.
למה חשוב לזכור שהכל מושלם?
הטקסט טוען שאם אדם באמת הבין שהמציאות מושלמת ב - 100% כפי שהיא, בלי שום חיסרון, הרי שאין לו צורך להציל אף אחד. לכאורה, אין בעיה בעולם שדורשת תיקון. אלוהים, לדוגמה, היה יכול לשנות את המציאות כרצונו בכל רגע, ואם היה חושב שמשהו באמת לא בסדר, היה מתקן זאת מיד. לפיכך, אדם המאמין שהמציאות איננה מושלמת, ובא "להציל" אחרים, עלול בפועל רק לחזק בעצמו את האמונה שהמציאות דורשת תיקון או שיפור.
מתי ראוי לאדם ללמד או להנהיג אחרים?
נאמר שרק מי שמבין באמת ובתמים שהכל מושלם במאה אחוז יכול ללמד או להנהיג אחרים, כי אז הוא עושה זאת בלי שום צורך פנימי "לתקן" את מה שנראה לו חסר. הוא משחק את משחק "העזרה לזולת" מתוך בחירה חופשית לגמרי, כשברור לו שאין הבדל אמיתי בין הצלחה לכישלון, בין פחד לשלווה, ובין טוב לרע.
עם זאת, אם מישהו באמת חושב שהגיע למצב הזה, כדאי שישאל את עצמו: "אם הכל באמת מושלם, מדוע בכלל אני רוצה ללמד אחרים או לעזור להם? למה לשחק במשחק של לעזור?" כל תשובה שתינתן עלולה לרמוז שעדיין קיימת אבחנה מסוימת בין מצב 'טוב' למצב 'פחות טוב'. ולכן, מי שעדיין לא פתר לעצמו את הפרדוקס הזה, עדיין לא באמת הגיע אל השלמות, וממילא לא באמת ראוי ללמד אחרים.
מה הקשר בין הסיבה של בריאת העולם לבין מנהיגות?
כדי להגיע להבנה מוחלטת של המציאות, הכוללת את התשובה המלאה לשאלה "למה אלוהים ברא את העולם?", יש להיות במצב שבו לא קיימת שום הבחנה בין מושלם ללא - מושלם. לפי הטקסט, אלוהים עצמו אינו כפוף לסיבות, ואם הכל היה מושלם מלכתחילה, אזי בריאת העולם היא מעשה בלתי הגיוני לגמרי במונחים של שכל אנושי. רק מי שיודע באמת למה אלוהים עשה זאת, מבין את המצב לאשורו ויכול לפעול ללא שום היצמדות לרעיון שיש חסרונות במציאות.
איך אפשר לדעת את הסיבה האמיתית לבריאת העולם?
הדרך לדעת זאת, לפי הטקסט, היא להיות אלוהים עצמו. המשמעות היא הגעה למצב תודעתי שבו האדם חווה את האחדות המוחלטת ללא כל הבדל בין יש לאין, טוב לרע, שלמות לחסרון. רק אז אפשר להבין איך וא בריאת העולם התרחשה בכלל. עד אז, אפשר רק לדבר על כך ברמה רעיונית, אבל לא לתפוס באמת את התשובה השלמה.
- חרדת מטפלים
- מנהיגות
- רצון להציל אחרים
- סכנה במנהיגות
- למה אלוהים ברא את העולם
- אמונה בשלמות שאין שלמות אחריה