איך אפשר לדעת האם מעשה הוא מוסרי או לא מוסרי?

אליעד כהן מדבר על השאלה "מהו מוסר?", ומדגים באופן מפורט כיצד אפשר להבין האם פעולה מסוימת היא מוסרית או לא. המפתח להבנת מושג המוסריות לפי אליעד נמצא במשפט הבסיסי: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אליעד מסביר שבאופן כללי, המוסר הוא עניין יחסי ואישי, המשתנה לפי הזמן, המקום והאדם. הוא נותן דוגמה לכך שפעולה שהייתה מוסרית בגרמניה הנאצית לא תהיה מוסרית בעיני אחרים, ובאופן דומה, פעולת טרור מצד פלסטיני לא תיחשב למוסרית בעיני ישראלי, אך כן בעיני הפלסטיני עצמו.

אליעד מציין שאין באמת מוסר אובייקטיבי, ושהמוסר הוא בסופו של דבר תולדה של קונצנזוס חברתי והחלטות שרירותיות. הוא נותן כדוגמה את הגיל החוקי ליחסים מיניים, שנקבע באופן שרירותי ואינו נשען על ערך מוסרי אובייקטיבי. אף אחד לא החליט באופן מוחלט שזה מוסרי או לא מוסרי דווקא בגיל מסוים, אלא יש החלטה חברתית שרירותית לגבי מה מקובל ומה לא.

האם מוסריות נקבעת רק לפי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"?

אליעד מדגיש את הרעיון שלפיו המוסריות נקבעת לפי הכלל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הוא מסביר שכל פעולה שלא היית רוצה שיעשו לך, היא פעולה לא מוסרית מבחינתך. לדוגמה, אם אדם לא היה רוצה שיגנבו ממנו, אז גם אם הוא גונב מאחרים הוא מתנהג בצורה לא מוסרית.

אך הוא גם מוסיף דוגמה המראה מורכבות רבה יותר: למשל, אדם עשוי להגיד שלא אכפת לו אם ירביצו לו ולכן מותר לו להרביץ לאחרים, אך אליעד מציין שזה עדיין לא מוסרי, משום שבבסיס זה פעולה שלא היית רוצה שיקרה לך מלכתחילה. לכן, לדעת האם פעולה מוסרית או לא, יש לשאול האם האדם היה מוכן באופן מלא שיבצעו כלפיו את אותה פעולה.

איך מוסריות קשורה לניצול ולכוח?

אליעד מתאר מצב שבו אנשים לעיתים קרובות טוענים שהם מתנגדים לניצול, אך בעצמם מנצלים אחרים, ומדגים זאת באמצעות דוגמאות מהיומיום:

• הוא מציין את חברת החשמל כמונופול שמנצל את הצרכנים, כאשר הצרכנים עצמם למעשה לכודים ללא אלטרנטיבה ממשית. אף על פי כן, רבים מקבלים את המצב כ"מוסרי".
• הוא מוסיף דוגמה נוספת, על הורים וילדים: הורים מביאים ילדים לעולם מבלי לשאול אותם, ובכך מנצלים את העובדה שהילדים תלויים בהם, אך רבים לא רואים בכך ניצול אלא פעולה מוסרית.
• עוד דוגמה המופיעה בהרצאה היא הרג של בעלי חיים לשם אכילה. אליעד טוען שזה ניצול, שכן מדובר ביצורים חלשים שלא יכולים להתנגד, אך החברה מקבלת זאת כנורמלי וכמוסרי.

כל הדוגמאות הללו באות להמחיש שהחברה מתעלמת מניצול כל עוד הוא מקובל, ומגנה ניצול רק כשמדובר במקרים חריגים או לא מקובלים חברתית.

מי קובע את המוסר ומה הגבול שלו?

אליעד מבהיר באופן חד וברור שאין מי שקובע באמת את המוסר באופן מוחלט. לא התורה, לא החוק ולא החברה יכולים באמת לקבוע באופן מוחלט מה מוסרי ומה לא. המוסר תמיד יחסי ומשתנה לפי הפרספקטיבה של האדם ששופט את הפעולה. הוא נותן דוגמה הומוריסטית: "למזלנו לאלוהים היה מזל שהוא נתן לנו את התורה, " ובכך הוא מציין באופן אירוני שהתורה עצמה היא קביעה שרירותית של מה שנחשב מוסרי ומה שלא.

המוסר, כך לפי אליעד, הוא בסך הכל השתקפות של מה שהאדם רוצה או לא רוצה שיעשו לו. כל אחד קובע לעצמו את המוסר על פי התפיסות האישיות שלו, ואין באמת אפשרות אובייקטיבית או אוניברסלית לקבוע האם מעשה מסוים הוא מוסרי או לא. בסופו של דבר, המוסר תלוי לחלוטין בהעדפות האישיות ובתפיסה של האדם ששופט את הפעולה.