ובו יתבאר, כיצד ניתן לסמוך על הבירור השכלי שהכל אחד? כי יותר מפעם אחת ביארתי, כי מי שיפעיל את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפ"כ, איך יכול האדם להיות בטוח באופן מוחלט שהכל אחד ממש? הרי אי אפשר להיות בטוח בשום דבר באופן מוחלט, כל זמן שנכונות הדבר, נובעת מהשכל. כי השכל טועה ומטעה וכולי. אז כיצד ניתן לסמוך עליו, לגבי האחדות של המציאות?
והתשובה היא, שבאמת לא ניתן לסמוך על השכל. ויש שלושה מצבים. והראשון הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בשלמות. שאז האדם חווה את ההפרדה, שבין היש לבין האין. והשני הוא, כאשר האדם משתמש בשכל שלו בשלמות, שאז הוא חווה את האחדות של היש והאין. והשלישי הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בכלל, שאז כאשר האדם נקי מכל שמץ וטיפה של שכל, גם אז האדם חווה אחדות. משום, שכדי להפריד בין יש לבין אין, לשם כך צריך שכל. ובלי שום שכל כלל, גם אז יש אחדות.
ומי שהוא חכם אמיתי ששכלו מושלם, הוא דווקא כן משתמש בשכל שלו, ובאופן מודע הוא לא משתמש בו באופן מושלם. משום שהוא מצמצם את עצמו, כדי ליצור את הנפרדות. ומאחר שזה באופן מודע, ממילא זה רק ברמה החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא משתמש בשכל שלו בשלמות, הרי שהוא תמיד מחובר לשלמות, שבה הכל אחד ממש.
ומי שמברר את האמת, אז בשלב הראשון הוא מברר מהי האמת, באמצעות השכל שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. כי כל ההגדרות הן אפשריות, ורק המצוי הראשון הוא מחויב, והוא חסר כל צורה.
ואז כאשר האדם נמצא בנקודה הגבוה ביותר של השכל, אז האדם שואף לדעת ולהשיג את המוחלט באמת, בלי להיות תלוי בשכל. ואז האדם עוזב את השכל, דהיינו, מפסיק לגמרי להשתמש בשכל שלו.
ולא שהוא משתמש בו באופן חלקי, אלא שהאדם מפסיק לגמרי להשתמש בשכל שלו. דהיינו, מנסה להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהיא הפוכה ומנוגדת למהות השכל. מנקודת מבט, שבה האין והיש הם אינם נפרדים.
כי כל מהות השכל, היא ההפרדה שבין היש לבין האין. ולהסתכל על המציאות בלי שכל, פירושו להתבונן בעצמך ועל עצמך ועל המציאות, מנקודת מבט, שבה אין...
והתשובה היא, שבאמת לא ניתן לסמוך על השכל. ויש שלושה מצבים. והראשון הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בשלמות. שאז האדם חווה את ההפרדה, שבין היש לבין האין. והשני הוא, כאשר האדם משתמש בשכל שלו בשלמות, שאז הוא חווה את האחדות של היש והאין. והשלישי הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בכלל, שאז כאשר האדם נקי מכל שמץ וטיפה של שכל, גם אז האדם חווה אחדות. משום, שכדי להפריד בין יש לבין אין, לשם כך צריך שכל. ובלי שום שכל כלל, גם אז יש אחדות.
ומי שהוא חכם אמיתי ששכלו מושלם, הוא דווקא כן משתמש בשכל שלו, ובאופן מודע הוא לא משתמש בו באופן מושלם. משום שהוא מצמצם את עצמו, כדי ליצור את הנפרדות. ומאחר שזה באופן מודע, ממילא זה רק ברמה החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא משתמש בשכל שלו בשלמות, הרי שהוא תמיד מחובר לשלמות, שבה הכל אחד ממש.
ומי שמברר את האמת, אז בשלב הראשון הוא מברר מהי האמת, באמצעות השכל שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. כי כל ההגדרות הן אפשריות, ורק המצוי הראשון הוא מחויב, והוא חסר כל צורה.
ואז כאשר האדם נמצא בנקודה הגבוה ביותר של השכל, אז האדם שואף לדעת ולהשיג את המוחלט באמת, בלי להיות תלוי בשכל. ואז האדם עוזב את השכל, דהיינו, מפסיק לגמרי להשתמש בשכל שלו.
ולא שהוא משתמש בו באופן חלקי, אלא שהאדם מפסיק לגמרי להשתמש בשכל שלו. דהיינו, מנסה להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהיא הפוכה ומנוגדת למהות השכל. מנקודת מבט, שבה האין והיש הם אינם נפרדים.
כי כל מהות השכל, היא ההפרדה שבין היש לבין האין. ולהסתכל על המציאות בלי שכל, פירושו להתבונן בעצמך ועל עצמך ועל המציאות, מנקודת מבט, שבה אין...
050-3331-331