מהם השקרים שמסתתרים מאחורי סגר הקורונה?

אליעד פותח את ההרצאה בכך שהוא מתייחס לאחד מהשקרים הנפוצים הקשורים לקורונה, ובמיוחד לסיפור על כך שהאזרחים אשמים בסגר. הוא מציין כי ישנה תפיסה שמתפשטת שטוענת שהאזרחים הם אלו שמביאים על עצמם את הסגר, כאילו הם לא שמים מסכות, מזלזלים בחוקי הקורונה ומפירים את התקנות. כתגובה לכך, הוא מציין שזו טענה שקרית שמנסה להטיל את האשמה על הציבור, בעוד שיש כאן הרבה יותר מכך.

הוא מציע להניח, לצורך הדיון, שהקורונה היא מגפה אמיתית ושיש חוקים שהיו יכולים למנוע אותה, ושהציבור לא מקיים את החוקים האלה. אם היינו מאמינים לתפיסה הזאת, אזי אפשר היה לומר שהאזרחים אשמים בסגר. אבל אליעד טוען שזו לא האמת, כי אם אנחנו בודקים את הדברים באופן מעמיק, אז לא זו הסיבה האמיתית להשלכות של הקורונה והסגר.

האם הציבור באמת אשם בסגר?

אליעד מדבר על כך שלמרות שהתפיסה הזו עשויה להיראות נכונה על פניו - אם האזרחים לא היו מפרים את החוקים, אז לא הייתה קורונה ולא היה סגר - הוא מסביר שהתמונה הרבה יותר מורכבת. הוא טוען שזו לא הסיבה האמיתית, וכי כל הבעיה נובעת ממישהו אחר שצריך לשבת בכלא, והוא עושה כל מה שביכולתו כדי להימנע מזה. המטרה, לפי אליעד, היא לייצר מצב של סגר, בידוד ומגבלות, כדי להימנע מההשלכות של כל המחדלים שהיו קשורים לקורונה.

מנקודת המבט הזאת, הוא טוען שראש הממשלה אחראי על כל הבלגן שנוצר, ושאם הייתה אי פעם קורונה, היא הייתה מנוהלת בצורה שגויה מההתחלה. השקרים עליהם מדבר אליעד עוסקים בכך שאנשים מצפים מהציבור לנהל את כל המשבר, בעוד שמי שאחראי בפועל למשבר הוא אותו גורם ששואף להימנע מאחריות ומעוניין להימנע מההשלכות של החלטותיו.

מהו התפקיד האמיתי של הציבור?

לאחר שהוא פורס את התיאוריה המורכבת הזו, אליעד מציין שכולנו יכולים להניח שהקורונה היא אכן מגפה, ושאם האזרחים היו מקשיבים לחוקים, אזי הסגר היה נמנע. אבל הוא מציין שזו לא האמת - הוא טוען שהאזרחים אינם אשמים במצב, כי אף על פי שמזלזלים בחוקי הקורונה, זה לא הגורם העיקרי לכך שיש סגר. אלא שמי שגורם לסגר הוא למעשה אדם שמפחד להיתפס על המחדלים שלו. אליעד מבקש שנשים לב למבנה האירועים: אם הייתה מגפה והציבור לא היה מקשיב לחוקי הקורונה, לא היה סגר, אלא אם כן היו מעורבים שיקולים אחרים, שקשורים לצורכים של שליטה, מניפולציה ורצון להימנע מהתפשטות המחדלים.

האם סגר הוא באמת הפתרון?

הוא מציין כי אחד הדברים המוזרים במצב הקורונה הוא העובדה שברוב המדינות בעולם, כל מה שקשור לפתרונות בריאותיים נעשה בצורה הרבה יותר מתוחכמת. בישראל לעומת זאת, יש תחושת חוסר סדר, כאוס ולחץ שגורם לכל הדברים להתפשט בצורה לא בריאה. אליעד מציין שהייתה אפשרות למנוע את כל הסגר, לחזק את מערכת הבריאות, להשקיע בחולים אחרים, לחזק את החינוך הבריאותי וכו'. אולם במקום כל זה, השלטון בחר דווקא בכיוון של סגר, של בידוד ושל מניפולציה.

מה הקשר בין ראש הממשלה לבין סגר הקורונה?

הדברים מגיעים לשיאם כאשר אליעד מתאר את ההתנהלות של ראש הממשלה, שהמעין "תופס את הקרדיט" עבור הדברים הטובים שהתרחשו במדינה ("הכבישים, המחלפים"), ומאידך, הוא מנסה להטיל את האשמה על האזרחים על כל דבר שקרה לא בסדר. זו גישה שטוענת באופן עקיף שההצלחות הן בזכותו, ואילו הכישלונות הם באשמת הציבור. אליעד מדגיש את הצביעות שבגישה הזאת, שבה ראש הממשלה מנסה להימנע מאחריות על הכישלון, ובמקום זאת מגלגל את האשמה על הציבור.

הוא מדבר על כך שבעצם כל הסיטואציה הזאת - הסגר, המגפה, חוסר האמון בציבור - היא חלק ממערכת של מניפולציות שנעשות כדי להימנע מאחריות כלפי המחדלים של השלטון. אליעד טוען שהסיטואציה הזו לא קשורה בכלל לקורונה עצמה, אלא היא מניפולציה שנועדה לשמור על השלטון בשלטון.

האם הציבור באמת נלחם במדינה שדואגת לו?

בשלב מאוחר יותר אליעד מעמיק בתיאור המצב, כאשר הוא מציין שהמדינה, כביכול, דואגת לבריאות הציבור, ובתוך כל ההתנהלות הזאת קיימת תחושת ניכור, חוסר שקיפות ותחושה שהמניעים לא תמיד טהורים. הוא טוען שבמקום לנהל את המגפה בצורה יותר מתוחכמת ועם כלים נוספים, המערכת בחרה ליצור מצב שבו יש יותר שליטה, על חשבון בריאות הציבור.

האם כל הבלגן קשור למניעים פוליטיים?

אליעד מסיים בכך שהוא מציין שהרבה מהתסבוכות שנוצרו סביב סגר הקורונה נובעות ממניעים פוליטיים, שמנוהלים בצורה של בלגן. כל הצעדים שנעשו לא היו לטובת הציבור, אלא לטובת המערכת הפוליטית שצריכה להימנע מאחריות ולשלוט.

לסיכום, אליעד טוען שמקור הבעיות והכישלונות, כולל הקורונה והסגר, לא נמצא בציבור אלא בשלטון ובאחריותו יש לניהול הכושל של כל המשבר הזה.