אליעד: אני רוצה להביא אותך למצב, שכאשר אתה תראה קיר, אתה תראה את המחוייב - הכלום. ואחר, השכל אפשרי, החושים אפשרי, קיר אפשרי.

אתה לוקח סוגייה, ובסוגייה יש המון מידע, ואת כל המידע אתה מדרג מהמחוייב לאפשרי. מחוייב זה אמת אובייקטיבית. אני רוצה לעשות לך סדר בראש, שכאשר אתה רואה אינפורמציה, אתה תראה מה אפשרי ומה מחוייב בתהליך.

שאלה: מה זה יתן לי?

אליעד: למשל מישהו מקלל אותך, ורע לך, אז אתה עוצר ושואל, מה מחוייב? כלום. מה אפשרי? אפשרי שיש הבדל בין יש לאין, אפשרי שיש פה מישהו, אפשרי שאני שומע אותו, אפשרי שהוא דיבר אלי, אפשרי שהבנתי את מה שהוא התכוון, אפשרי שככה, ואפשרי שרע לי.

שכאילו אתה לוקח את הסיטואציה, ורואה מה אפשרי ומה מחוייב.

רבי נחמן אומר שאתה צריך לחפש את מחוייב המציאות. מה זה אומר? למשל בסוגייה תבדוק, מה מחוייב? בחיים שלך תבדוק מה מחוייב, מה אתה בטוח? מה האמת? לשאול מישהו מה אתה רוצה? זה כמו לשאול אותו, מה מהות הרצון? מה מחוייב אצלך?

לשאול מישהו, אבל מה אתה רוצה? זה כמו לשאול אותו, אבל מה מחוייב אצלך? ואת התרגיל הזה עושים דרך הסוגייה.

שאלה: ומה זה יתן?

אליעד: לדוגמא, שאם אתה הולך למכולת ויש לך רק 100 ש"ח ואשתך נתנה לך רשימה ב - 200 ש"ח, אז אתה לוקח את הרשימה בראש, ובודק מה מחוייב ומה אפשרי, ולפי זה אתה קונה.

אתה עובד לפי סדר של מחוייב ואפשרי. לקחת כל סיטואציה ולבדוק מה מחוייב בה ומה אפשרי בה.

לדוגמא, אשתך שולחת אותך למכולת ובכלל אין לך חשק, האם אתה זוכר שזה בכלל לא מחוייב שתלך למכולת? האם אתה זוכר שזה בכלל לא מחוייב שתהיה נשוי? האם אתה זוכר שזה בכלל לא מחוייב שתחזור הביתה? האם אתה זוכר את זה?

לא, אצלך זה מחוייב. מה באמת מחוייב? האם יש משהו שאתה בטוח בו באופן מוחלט? לא

מה מחוייב? כלום. זה לא מדוייק מה שאמרתי לך, אבל ככה קוראים לזה. כי להגיד שכלום זה מחוייב, גם זה לא מחוייב.

אבל בא נגיד שמה שמחוייב זה כלום. מה זה נקרא שנוצר יש מאין / מחוייב? שמהמחוייב נוצר יש. זה לא מדוייק, אבל זה ההסבר.

לדעת שאתה אלוהים, להיות חופשי, להיות באחדות, הכוונה שאתה תמיד רואה מה מחוייב, אתה תמיד רואה את האחד.

אם בכל דבר אתה שואל את עצמך, האם זה מחוייב? מה מחוייב? האם זה מחוייב? בסוף אתה תמיד רואה את האחד.

שאלה: לא הבנתי מה זה נותן.

אליעד: אתה תמיד תראה את מחוייב המציאות. למשל כשאני רואה צורה כמו סוגייה, אני ישר מפשיט אותה, מה מחוייב ומה אפשרי. אני רואה את ההשתלשלות של הדברים.

מכלום - יש אין - שכל - חושים - אני ולא אני - אני מאמין במשהו ועל סמך האמונה - אתה כאילו רואה איך נוצרת הצורה. שזה מיקרו תהליך.

לוקחים תהליך ומנתחים אותו, מה מחוייב ומה אפשרי.

גם כשאתה רואה נייר, זה גם תהליך. האם אתה רואה מה מחוייב בנייר ומה אפשרי בו? מבחינתך כשאתה רואה נייר זה מחוייב.

האם אתה בטוח שיש פה נייר? כן אני נוגע בו. אבל רק אדם משוגע נותן תשובה שהוא בטוח שיש נייר בגלל שהוא נוגע בו. כי אם אני מטיל ספק בנייר, אז אני גם מטיל ספק בזה שאני נוגע בו. מי אמר שאתה בכלל נוגע בו? אולי אין נייר ואתה לא נוגע בו?

אז אני רואה את ההשתלשלות, מחוייב - לא יודע, מה אני בטוח? - לא יודע, מתוך זה אני מבדיל בין יש לאין, בזה אני הכי בטוח.

שוב, אני הכי הכי בטוח בכלום, פחות מזה אני בטוח שיש הבדל בין יש לאין, פחות מזה אני בטוח שיש הבדל בין אני ללא אני, אחר כך - יש טוב ורע, ויש לי רצון, פחות מזה אני בטוח בחושים שלי, ואז אני בטוח שאני מחזיק נייר. אבל כאשר אני מחזיק את הנייר, אני רואה את ההשתלשלות שלו מהמחוייב שזה לא יודע עד הנייר שאני מחזיק אותו.

לדוגמא, אשתי צועקת עלי, מנהל הבנק התקשר, וודאי לי שזה לא טוב, וודאי שיש בעיה - לא, לא, איך הגעתי לזה? תבדוק מה השורשים, איך הגיעה המחשבה הזאת שאומרת, רע לי מזה שאין לי, איך היא נוצרה?

המחשבה שאומרת, אם אין לי בריאות רע לי, איך היא נוצרה? יש השתלשלות, לא יודע - יש ואין - אני ולא אני - עד שאתה מגיע למחשבה.

שאלה: מה הקשר בין הנייר ליש ואין?

אליעד: אם אין - יש ואין אז אין הבדל בין יש ניי ר לאין נייר. אם אין הבדל בין יש לאין, אז אין הבדל בין נייר לאין נייר, לכסא, להיום לאתמול.

מבחינתי לראות את אלוהים, זה לתפוס בראש מה מחוייב. אלוהים = מחוייב, תמיד לראות את אלוהים = תמיד לראות מה מחוייב. ואיך אני יודע מה מחוייב? על ידי זה שאני בודק תמיד מה מחוייב ומה אפשרי.

ואיך אני הגעתי למחוייב הראשון? הייתי שואל, האם אני בטוח? לא בטוח, האם מחוייב או לא מחוייב? אני בטוח או לא בטוח, למה אני בטוח בזה, האם אני חושב את זה אולי לא... עד שבסוף הגעתי למחוייב, עד שלא ידעתי כלום. שזה אומר שראיתי וחוויתי את האחד.

כול הצורות הם כאילו מחוייבות / מחוייב יחסי אבל הם לא אבסולוטיות. אבל אם לא תוכל למצוא את המחוייב בסוגייה איך תוכל למצוא את המחוייב של כל העולם?

לדוגמא, אתה רואה פה קיר, תשאל למה אני רואה פה קיר, למה? מאיפה זה בא, האם אני בטוח בזה 100%, האם יש אפשרות שאני טועה?

אני קיים, האם אני בטוח שאני קיים, אולי לא? זה הרמה העליונה של החיפוש.

בצורה פרקטית, תיקח תהליכים, למשל אשתי אמרה לי שבסוף שבוע היא רוצה לקפוץ לצפון. מה מחוייב? מחוייב שהיא רוצה להרגיש טוב, פחות מחוייב שהיא רוצה לצאת לנופש, פחות מחוייב שהיא רוצה שהנופש יהיה בצפון. מה מחוייב יותר? שזה יהיה בסוף שבוע או שהיא רוצה שזה יהיה בצפון? מה מחוייב שהיא רוצה שזה יהיה בצפון לכל היום או רק בלילה? מה מחוייב יותר, מה המהות ומה הצורה?

שאלה: אם אני יודע שכול דבר הוא אפשרי, אז מה המוטיבציה שלי לבדוק?

אליעד: האם אתה חווה את זה? לא. אז זאת המוטיבציה שלך לבדוק. האם אתה באמת יודע שכול מה שקורה זה רק אפשרי, האם אתה באמת חווה את זה? אם כן אז אל תבדוק.

אם הייתי אומר לך לשבת עם עצמך ולבדוק במה אתה בטוח, תוך שתי דקות היית אומר לי שאתה לא בטוח בכלום ואין מה לשאול. ואני אומר לך לקחת סוגייה ולנתח אותה ואז מה שזה גורם שאתה חווה יותר את התהליך.

אם אתה ישר הולך לסוף, אתה מדלג, ואומר, מה אני בטוח באופן מוחלט? כלום. ואז אתה חוזר לחיים פה, אבל אין ממשות לזה שבסוף אתה לא בטוח בכלום.

אבל אם אתה לוקח תהליך של סוגייה ורואה את ההשתלשלות שלו, אז ביום יום אתה רואה את ההשתלשלות מהכלום עד אלי. ואז אתה מרגיש את זה. ולכן לומדים גם את הסוגיות ולא רק את האבסולוטי. ובכל זאת צריך גם את האבסולוטי.