למה קשה לנו להיות לבד ואיך אפשר ללמוד ליהנות מהבדידות?

אנשים רבים מתקשים להיות לבד, מכיוון שהתחושה של בדידות נתפסת אצלם כמשהו שלילי, כרע הכרחי, שמוביל לעצב או לסבל נפשי. אליעד כהן מסביר שיש שתי דרכים עיקריות שנראות מנוגדות זו לזו, אך בפועל הן משלימות אחת את השנייה, במטרה ללמוד להרגיש טוב גם כשאנחנו לבד, בלי תלות באנשים אחרים או בסביבה.

איך תרגול של ישיבה לבד עוזר להתמודד עם תחושת בדידות?

הדרך הראשונה להתמודד עם תחושת הבדידות היא פשוט לתרגל לשבת לבד, ללא כל הסחות דעת. מדובר בתרגיל התבודדות פשוט מאוד: האדם יושב ללא תנועה, במקום מוגדר (אפשר אפילו לדמיין מעגל דמיוני ולומר לעצמו "אני גולם במעגל"). הוא לא עושה שום פעולה מיוחדת אלא נשאר דומם לחלוטין. כשהמוח שלו מנסה לשכנע אותו לקום או לעשות משהו אחר, עליו לשאול שאלות כמו: "למה לקום? מה יש לי לחפש במקום אחר?", או "מה רע לי בלהיות כאן לבד, ללא תנועה?".

באמצעות השאלות הללו, האדם מתחיל לבדוק בצורה מודעת את ההנחות שלו, שבדידות היא בהכרח משהו שלילי, או ש"להיות לבד" משמעותו שחייבים לסבול. התהליך הזה עוזר להפריד בין המציאות האובייקטיבית (האדם פשוט יושב לבד) לבין הסיפור הרגשי שהמוח מספר לו (זה רע, זה משעמם, זה עצוב). אליעד מסביר שדווקא דרך תרגיל פשוט זה, ניתן להבין שהתחושה השלילית של בדידות נובעת מפרשנות ולא מהמציאות עצמה.

למה ללכת למקומות שבהם כולם בזוגות עוזר ללמוד להיות לבד?

הדרך השנייה שאליעד מציע נראית הפוכה לחלוטין מהדרך הראשונה, אך המטרה שלה דומה. האדם מתבקש ללכת דווקא למקום שבו כולם בזוגות, כמו "תיבת נוח", שם כולם נמצאים יחד בזוגות ונהנים אחד מהשני. המטרה היא להעצים בכוונה את תחושת הבדידות והקנאה, כאשר כל הסביבה משדרת שיש לכולם משהו שלאותו אדם חסר.

כשהאדם רואה סביבו רק זוגות והוא לבד, באופן טבעי עולות בו מחשבות שליליות כמו: "למה רק לי אין?", "גם אני רוצה מה שיש לכולם". כאן נכנס התרגול של שאלת השאלות: "האם באמת רע להיות לבד?", "האם באמת חסר לי משהו?", "אולי אני רק מדמיין שמה שיש לאחרים טוב יותר?". דרך השאלות הללו האדם מבין שהרצון שלו בזוגיות או בחברה, לעיתים קרובות, מגיע רק מתוך השוואה לאחרים, ולא כי הוא באמת זקוק לכך. כשהוא מנתח את התחושה שלו לעומק, הוא מגלה שלפעמים אנשים אחרים נמצאים בזוגיות רק מתוך פחד להיות לבד, ולא כי באמת טוב להם. ההבנה הזו עוזרת להשתחרר מהרצון האוטומטי בזוגיות ומאפשרת לאדם להרגיש טוב ושלם גם כשהוא לבד.

איך הדוגמה של אלוהים קשורה ללמידה להיות לבד?

כדי להמחיש את הרעיון של "להיות לבד" כמצב לא בהכרח רע, אליעד משתמש בדוגמה של אלוהים. בתפיסה הרוחנית או הפילוסופית, אלוהים הוא ישות יחידה ומוחלטת, שלכאורה אין לה אף אחד מלבדה. כלומר, אלוהים נמצא במצב תמידי של בדידות מוחלטת ("אין עוד מלבדו"), ובכל זאת לא בהכרח מדובר במצב שלילי עבורו.

בדומה לכך, אליעד מתאר את המציאות כולה: המציאות עצמה, כישות אחת, נמצאת לבד. זוהי הקבוצה הגדולה ביותר שיש, ואף קבוצה אחרת לא מכילה אותה. במובן הזה, המציאות היא ישות בודדת, אך אין לה סיבה לסבל או עצב, כי אין משהו חיצוני שהיא באמת צריכה או חסרה. דוגמאות אלו מראות ש"להיות לבד" היא נקודת מבט שאינה בהכרח כרוכה בסבל.

מה אפשר להסיק משתי הדרכים השונות?

אליעד כהן מדגיש שבסופו של דבר שתי הדרכים המנוגדות הללו משלימות זו את זו. בין אם האדם יושב לבד לחלוטין ובוחן מדוע רע לו לבד, ובין אם הוא יושב במרכז של אנשים שנמצאים בזוגות ובוחן למה הוא מרגיש רע כשהוא לבד - בשני המקרים הוא לומד להטיל ספק בתפיסות המקובלות לגבי בדידות.

בשתי הדרכים הללו המטרה היא זהה: לבדוק ולחקור האם התחושה השלילית של הבדידות היא אכן הכרחית, או שאולי אפשר להרגיש טוב גם כשאתה לבד, מבלי להיות תלוי כלל בזוגיות או בחברה. ככל שאדם מעמיק בשאלות הללו, כך הוא מגלה שהיכולת שלו להרגיש טוב אינה באמת תלויה באחרים, ושגם כשהוא לבד, הוא יכול להרגיש שלם.

איך להתמודד עם תחושת בדידות שמציפה אותך?

כשאדם חווה הצפה רגשית של בדידות, אליעד מציע לעצור ולשאול שאלות שמאתגרות את התחושה הזו: "מה בדיוק רע לי עכשיו?", "האם המצב שלי באמת פחות טוב ממצבם של אחרים?". שאלות אלו מפחיתות את ההשוואות העצמיות ומאפשרות להתמודד עם הבדידות בצורה רציונלית יותר. אדם לומד בהדרגה לזהות שהתחושה הקשה של בדידות נובעת מהסיפור שהוא מספר לעצמו, ולא ממצב אובייקטיבי שבו הוא נמצא.

בסיכומו של דבר, שני התרגילים שהוצגו - לשבת לבד ללא תנועה וללכת למקום מלא זוגות - עוזרים לאדם להתמודד באופן עמוק עם הבדידות, להבין אותה ולראות בה לא רק חסרון, אלא הזדמנות ללמידה עצמית והתחברות פנימית.

איך לומדים להרגיש טוב לבד?

בתוכן מוסבר על שתי דרכים שנראות מנוגדות זו לזו, אך למעשה משלימות זו את זו. הרעיון הכללי הוא ללמוד לשהות לבד מבלי לחוש תלות באנשים אחרים או בסביבה כדי להרגיש טוב.

מהי העצה הראשונה להתמודדות עם בדידות?

העצה הראשונה מציעה פשוט לשבת לבד, ללא שום פעילות מסיחה. אפשר לדמיין מעגל דמיוני ולהגיד לעצמך "אני גולם במעגל" ולא לצאת ממנו. בכל פעם שעולה מחשבה "אולי אזוז?" - שואלים: "למה לזוז? מה רע בלהישאר פה?". התרגיל הזה בוחן לעומק את ההנחה ש"להיות לבד זה רע", ועוזר לגלות שבפועל אפשר לשהות לבד ללא תחושת סבל או חוסר.

איך העצה השנייה עוזרת כשכולם בזוגות?

העצה השנייה היא בדיוק ההפך: ללכת למקום שבו כולם נמצאים בזוגות או בקבוצות, כמו "תיבת נוח" שבה כל החיות נכנסו שתיים - שתיים. שם חווים בחדות את התחושה של "לכולם יש ורק לי אין". זה השלב שבו המוח מתחיל להשוות אותך לאחרים, ומכאן מגיעה תחושת החוסר. חשוב לשאול: "האם באמת רע שאין לי מה שיש להם?", "אולי אני רוצה את זה רק כי נראה שלכולם יש?". שאלות אלו שופכות אור על התפיסה שהזוגיות היא תמיד המצב הטוב ביותר, ומאפשרות לבדוק האם באמת חסר לך משהו.

למה אלוהים והמציאות קשורים לתחושת הלבד?

ההסבר משתמש בדוגמה של אלוהים, שנתפס כישות הנמצאת לבד, כי "אין עוד מלבדו". גם המציאות כולה - אם רואים אותה כישות אחת - היא לבד, כי אין קבוצה גדולה ממנה שכוללת אותה. שתי הדוגמאות מסמנות את העובדה שלבד אינו בהכרח מצב שלילי, אלא נקודת מבט שונה שבה לא בהכרח חסר דבר.

מה מסיקים משתי הדרכים המנוגדות?

בין אם בוחרים לשבת לבד לגמרי ובין אם הולכים למקום הומה זוגות ואנשים שמחים, בשני המקרים המטרה זהה: לחקור מדוע אנחנו מניחים תמיד שלבד פירושו רע. בשתי הסיטואציות, כששואלים את השאלות הנכונות, מגלים שהלבד לא חייב להיות מקור לסבל. אפשר להרגיש שלמים גם ללא תלות באחרים.