מהי משמעות? המשמעות של המשמעות, איך לנתח תהליכים? חיפוש משמעות, השתקפות עצמית, להסתכל בשכל שיש בכל דבר

שאלה: האם המשמעות שאני נותן לדברים היא אמיתית או שאני רק ממציא את המשמעות?

אליעד: לדוגמה, אתה לוקח סיפור ומוצא לו משמעות, אתה עדיין יכול לשאול, מה המשמעות של המשמעות? המשמעות שאתה נותן גם היא סיפור, ולכן אפשר לשאול, מה המשמעות של המשמעות עצמה? מאחורי כל משמעות, אפשר לשאול, ומה יש מאחוריה?

בגדול הנושא פשוט, יש מוחלט ויש יחסי. דבר מוחלט זה דבר שאתה לא יכול לשאול עליו יותר אף שאלה, ויחסי שאתה יכול לשאול עליו עוד שאלות.

כול דבר שאתה מבין אותו בשכל, הוא יחסי ולא מוחלט. עצם זה שהמוח שלך מבין אותו, לפי הנחות יסוד של המוח, זה כבר יחסי ולא מוחלט. ולכן לא משנה איזה משמעות ניתן, היא תמיד תהיה יחסית.

לדוגמה, קראת סיפור והגעת להבנה, שלא תמיד כל מה שאתה מצפה יקרה. מה ההפך שלו? שתמיד יקרה כל מה שאני מצפה. אני טוען שמהסיפור שקראת אתה יכול להשיג את שני המסקנות.

משמעות מוחלטת פירושו, דבר שכאשר אתה מגיע אליו, אתה לא יכול לשאול אולי הוא לא נכון? כל הרעיונות שהגעת אליהם תמיד תוכל לשאול, אולי הם לא נכונים? ולכן לא יכולה להיות משמעות אמיתית לדבר. כי אין דבר כזה - משמעות אמיתית.

למה אף פעם לא יכולה להיות משמעות אמיתית לסיפור? כי שום משמעות היא לא אמיתית באופן מוחלט.

זה אומר שכול המשמעויות שאתה נותן לדברים, למשל אשתך אומרת לך, אני אוהבת אותך, אתה נותן לזה משמעות. אשתך אומרת לך, אני שונאת אותך, גם לזה אתה נותן משמעות - המשמעות שאתה נותן לזה היא לא מוחלטת היא יחסית.

אם תתאמץ אתה יכול לחשוב שאם היא אמרה לך שהיא שונאת אותך אז היא לא רוצה לראות אותך, אבל אולי זה בגלל שהיא נפגעה ממך, ואם היא נפגעה ממך, אז יש לה רגשות כלפך, ואז היא כן רוצה לראות אותך יותר.

או שתגיד, שאשתך אמרה שהיא אוהבת אותך, אז זה סימן שהיא רוצה לראות אותך, אבל אולי הפוך, שאם היא אוהבת אותך, היא כבר לא מרגישה צורך לראות אותך, כי יש לה חיסרון מלא, והיא עכשיו רוצה לא לראות אותך כדי להתגעגע אליך.

שאלה: האם שניהם נכונים באותה מידה

אליעד: כן, הרעיון הוא שיש אין סוף משמעויות אפשריות. מה זה משמעות? משמעות זה רעיון. רעיון שאומר משהו, ולכל רעיון יש רעיון שנגדי לו. אתה בסך הכל לוקח סיפור שזה גם רעיון ומחבר אליו רעיונות אחרים.

למשל אשתך אומרת לך שהילדה בוכה. מה זה אומר? שזה רעיון שבשכל שלך אתה יכול לחשוב, הילדה שלי בוכה והילדה שלי לא בוכה. ועכשיו אתה חושב, הילדה שלי בוכה, זה רעיון, אתה חושב שהיא באמת בוכה, אבל היא לא באמת בוכה, המוח שלך באמת חושב שהיא בוכה.

יש אותך תודעה ויש אין סוף רעיונות / אפשרויות, ואחת האפשרויות אומרת שהילדה שלך בוכה, ואחת האפשרויות אומרת שהילדה שלך לא בוכה, ואחת האפשרויות אומרת שהילדה שלך בוכה חצי. כשאתה רואה קיר, מה זה אומר, שאתה כרגע מזדהה עם הרעיון שאומר שיש פה קיר. ואם אני מאוד מזדהה איתו אז יש פה קיר. ואם אני לא מזדהה איתו אז במקום (ללא קיר) אני לא רואה קיר, אבל זה לא אומר שבאמת אין כאן קיר, אני כרגע לא רואה פה קיר. אולי יש קיר ואני לא רואה אותו.

זה אומר שכול המחשבות שלנו זה רק סוג של רעיונות. יש רעיון מוחשי, ויש רעיון מוחשי פחות, גם להגיד אני מרגיש את זה, זה גם סוג של רעיון.

מה ההבדל בין אני מדמיין את זה לבין אני מרגיש את זה? שניהם רעיונות, יש רעיון שאומר מרגיש ויש רעיון שאומר אני מדמיין.

כאשר אתה קורא סיפור, מה זה סיפור? זה הרבה רעיונות שמתחברים יחד לרעיון כללי שנקרא סיפור.

כי הסיפור מורכב מהרבה מושגים וכל מושג הוא רעיון, אז סיפור זה הרבה רעיונות שהופכים להיות רעיון אחד.

למה שאתה בכלל תחפש משמעות? כי התודעה שלך חווה חיסרון, כי המושגים לא ברורים לך עד תומם, למה? כי כל מושג נשען על מושג אחר, ובסוף אנחנו נשענים על שום דבר.

ואם בסוף אתה נשען על שום דבר, אז אתה לא יכול לחוש שהבנת במאה אחוז את הסיפור. כי אתה אפילו לא יכול להבין דבר אחד מהסיפור במאה אחוז.

אם אפילו מילה אחת מהסיפור אתה לא יכול להבין במאה אחוז, אז איך תבין את הסיפור במאה אחוז? ולכן התודעה שלך מחפשת משמעות.

ומה זה משמעויות? זה גם רעיונות יחסיים. ותכלס מה עשית? לקחת עוד רעיונות יחסיים והדבקת אותם לסיפור. אבל זה לא אומר שזאת באמת המשמעות. וזה לא אומר שיש בכלל באמת משמעות.

לא רק שהמשמעות שאתה מוצא לסיפור לא באמת אמיתית, מי אמר שבכלל יש משמעות מוחלטת?

מה זה משמעות מוחלטת? רעיון שאין לו ההפך, רעיון שהוא מוחלט, שאין שונה ממנו, שכולם חייבים להסכים איתו, ואין דבר כזה.

מה זה אומר? שכאשר אתה קורא סיפור, כל המשמעויות שאתה מוצא בו הם יחסיות, ולמשמעויות יש רבדים, ואתה תפקידך "במרכאות" לחפש את המשמעות של המשמעות, של המשמעות, של המשמעות, עד שתגיע לשום מקום. וכשתגיע לשום מקום, ממילא אתה לא יכול להתקדם, ואז הגעת למשמעות המוחלטת.

מה המשמעות שיש בכל הדברים? המשמעות היא היש והאין. אם תיקח את כל הסיפורים, ותנסה להגיע לשורש שלהם, תראה שיש הבדל בין מה שיש לבין מה שאיננו. ואם תשאל, ומה המשמעות של יש הבדל בין יש לאין, מה זה אומר? תגיד, אני לא יודע אם בכלל יש הבדל בין יש לאין, ואז אתה לא יכול להמשיך את המשחק.

רק בהבדל שבין יש לאין רק שם נגמר החיפוש.

שאלה: לפי מה אנו מחליטים לתת משמעות כזאת ולא אחרת?

אליעד: זאת שאלה כמו לפי מה אני מחליט החלטות באופן כללי?

שאלת, לפי מה אני מחליט איזה משמעות לתת לסיפור הזה? תראה איך השאלה בנויה. מה השורש שלה? לפי מה אני מחליט לתת משמעות לסיפורים?

לפי מה אני מחליט איזה משמעות לתת לדברים? לפי מה אני מחליט איזה משמעות יש לדברים? לפי מה אני מחליט החלטות?

השורש הוא לפי מה אני מחליט? ומה השורש של זה? מה אני? האם אני קיים בכלל?

והשורש של זה, לפי מה? מי מחליט דברים? מה קיים? ואם תבין מה קיים, תבין מה אני? לפי מה אני מחליט איזה משמעות?

אם תבין מה קיים, תקבל תשובה לכל השאלות שלך. ואם לא תבין מה קיים, לא תוכל למצוא תשובה מוחלטת לאף שאלה.

שים לב שהלכנו לשורש שהוא, מה קיים?

עד שלא תבין מה זה אני, מה זה מחליט, מה זה משמעות, מה זה סיפור? אז לא תוכל להבין לפי מה אתה מחליט.

זוהי מורכבות של דברים יותר בסיסיים.

שאלה: האם יש משמעויות שהם יותר אמיתיות?

אליעד: גם מה שאתה אומר עכשיו זה גם רק רעיון. זה שאתה חושב שיש הבדלי משמעויות זה עצמו רעיון וגם אם תגיד שזה יותר משמעותי מזה, זה גם רעיון.

מה האמת? שבאופן יחסי אתה צודק, אפשר להגיד שיש ואפשר להגיד שאין. זה הכל יחסי, לא מוחלט.

שאלה: האם זה שאני מחפש משמעויות, האם זה מקרב את האדם לאמת?

אליעד: אם תגיע למצב שכאשר תיקרא ספר, אתה תבין שהוא כתוב עליך, זה סימן שהבנת את עצמך ואתה עושה את רצונו של אלוהים.

רבי נחמן אומר שאתה צריך להגיע למצב, שכול ספר שתפתח לא רק שזה יעניין אותך, אלא אתה תבין שזה כתוב עליך בכלל. אם למשל אתה פותח ספר בישול למשל, ואומר, מה זה קשור אלי? זה סימן שעדיין לא הבנת.

כאשר אתה קורא סיפור, אתה צריך להבין שהסיפור עצמו מספר עליך, ודבר שני, שהספר מספר על מה שקרה לך כל החיים, ואפילו מספר מה שקורה לך עכשיו, ועל מה שיקרה לך בעתיד וכו'.

מה זה נקרא מספר עליך, בסוף כאשר אתה קורה סיפור עליך לעצור ולבדוק, להתבונן ולשאול למשל, איפה הילדים בתוכי? איפה החוף ים בתוכי? הסיפור הוא למעשה עליך ובסיפור עצמו יש תשובות לכל השאלות שלך.

למשל אתה הולך ברחוב, ויש לך איזה התלבטות ואתה לא יודע מה לעשות, אתה מסתכל הצידה ורואה משהו כתוב, ומבין דרך מה שכתוב מה עליך לעשות.

או אתה לא יודע מה לעשות, אתה עוצר שנייה, הולך לשמוע שני אנשים, ודרך מה שהם דברו אתה יודע מה לעשות.

זה לא מוחלט כי תמיד יש הפך, אך אתה יכול לראות שמאחורי כל שיחה בעולם, אתה יכול לראות שמאחוריה יש שכל שהוא התשובה לשורש של ההתלבטות שלך בכל נושא שהוא.

תחשוב שאתה אלוהים, לפני בריאת העולם, ואז הוא מחליט לברוא את העולם, ולשים אותך שם. לקחת את עצמו, לחלק את עצמו לאין סוף חלקים ואחד מהם זה אתה. ואז אתה כאלוהים, מראש מתכנן לכתוב ספר שיהיה כתוב בו על חיות, על איך לחיות ואפילו איך לחזור להיות אלוהים.

בעצם מי כתב את העיתון הזה? אלוהים. אלוהים בכבודו ובעצמו כתב פה ספר, לא כתב את העיתון העורך של העיתון, העורך של העיתון הוא עט, מי שכותב את העיתון הוא רק עט, המשמעות של הכתוב נמצאת אצל הכותב ולא אצל העט.

כשאתה אומר עורך העיתון לא התכוון לזה, אבל עורך העיתון הוא רק העט של אלוהים. לכן השאלה היא האם אלוהים התכוון לזה ולא העורך?

מי כתב את העיתון? לא הבורא, אתה בכבודך ובעצמך כתבת את זה פעם.

אתה פעם היית אלוהים, האם אתה מבין את זה?

אנחנו למעשה בסוג של חלום, ואלוהים כותב אותנו, כרגע אלוהים חושב את העיתון, הוא כרגע יוצר את העיתון.

זאת אומרת שהאני הגדול שלך אולי כרגע מעביר לך מסר, בכל אופן מה שנכתב לא סתם נכתב. אלוהים שזה אתה, כותב עכשיו את העיתון, למי? לעצמך. האני העליון גורם לאני התחתון להתחבר לעיתון למשל.

כאשר אלוהים כותב משהו, הוא כותב את הראש שלו, אז בעיתון הזה יש את השכל של אלוהים. זה אומר שעליך להתייחס לכל דבר ביראת כבוד.

למשל הילדה שלך הלכה ונפלה, מצד אחד אתה יכול להגיד שיש פה מסר מאלוהים ולא סתם היא נפלה, ומצד שני אתה יכול להגיד אין כאן שום משמעות. אתה יכול להתייחס לדברים בכל המשמעות ואתה יכול גם לראות שלדברים אין משמעות.

למשל אתה שומע שהילדה שלך מספרת לאשתך שמישהו בגן גנב לה את הצעצוע, אתה יכול לבדוק היכן הילדה שלי בתוכי, איפה אמא שלה בתוכי, איפה הצעצוע בתוכי, איפה הילד בתוכי, ואיפה אני יכול לראות את הסיטואציה הזאת בתוכי, ומה אני לומד מזה עלי?

כך אתה צריך לראות לא רק את הסיפורים, אלא גם את מה שנראה לך אמיתי. למשל, אתה הולך ברחוב ורואה תאונה, אם אני אקרא לך עכשיו סיפור על תאונה, אתה תשאל איפה זה בתוכי? אבל גם מה שאתה רואה במו עיניך זה רק סיפור, למציאות האמיתית תתיחס אליה כמו לסיפור

אם אני אגיד לך אתה יודע שזה שכואבת לך הרגל זה רק רעיון, אבל אתה לא מאמין בזה, אז אומרים לך שתתייחס לסיפור ולממשי באותה צורה ואז אתה יכול לראות את הממשי כמופשט.

ומה ההיפוך? שאם אתה רואה את זה שכואבת לך הרגל כרעיון, אז אם מספרים לך על פיל מעופף, זה מציאותי לגביך כמו שיש פה קיר.

ואז אתה מגיע לשיוויון, שאין בעיניך הבדל בין פיל מעופף לבין כואבת לי הרגל. אלו שתי רעיונות בסך הכל, ואם אני מתיחס לרגל הכואבת כאמיתית אז אני מתיחס גם לפיל המעופף כאמיתי, הוא נמצא ביקום מקביל.

אתה בדרך כלל רואה את הסיפור כאפשרי, דמיוני, לא אמיתי - ואת המציאות אתה...