האם אפשר להיות מי שאתה ועדיין להתחשב בסביבה?

אליעד כהן מתייחס לשאלה מרכזית המטרידה אנשים רבים: האם אפשר להיות אותנטי, להיות מי שאתה באמת, ובמקביל גם להתחשב באחרים? הוא מסביר כי ישנן שתי תפיסות מנוגדות שמקשות על אנשים להתנהל בחיי היום - יום. התפיסה הראשונה אומרת שעליך להיות תמיד נאמן לעצמך, אך לפעמים כשאתה עושה זאת, אתה עלול לפגוע באחרים או לא להסתדר איתם. התפיסה השנייה מציעה שתמיד צריך להתחשב בסביבה ובאנשים אחרים, אבל כשאתה חי לפי מה שאחרים מצפים ממך, אתה מפסיק להיות מי שאתה באמת, וכך מאבד את עצמך. אליעד מציג אפשרות שלישית, של סופרפוזיציה רוחנית, שבה האדם מצליח לחיות בו - זמנית בשתי התפיסות האלה - הוא יכול להיות נאמן לעצמו ולבטא את אישיותו, ובמקביל להישאר רגיש ומתחשב בסביבה.

איך ניתן להיות בו - זמנית גם פה וגם שם?

אליעד כהן מעמיק את הדיון דרך מושג "להיות בריבוי מקומות בו - זמנית". הוא משתמש בדוגמה הפשוטה ביותר כדי להסביר זאת: אם אתה נמצא במקום אחד, אז בהגדרה אינך נמצא במקום אחר, שכן "כאן" בהכרח מבטל את האפשרות להיות "שם". הוא מסביר כי השכל שלנו מוגבל, ואינו מסוגל לתפוס את הקיום של דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת. אליעד מדגיש כי רוב האנשים אינם יכולים להיות בכמה מקומות או בכמה מצבים בו - זמנית בגלל המוגבלות הזו של התפיסה.

עם זאת, אליעד מסביר את דברי רבי נחמן מברסלב, הטוען כי אדם אשר נתפס כ"יש" מוגבל ביכולתו להיות ביותר ממקום אחד בו - זמנית. אך האדם אשר נתפס כ"אין", כלומר, כזה שאינו כבול לתפיסה מוגדרת או לנקודת מבט מוגבלת אחת, מסוגל להיות ביותר ממקום אחד בו - זמנית. לפי אליעד, ככל שהאדם מתעלה רוחנית ומסוגל להכיל את ההפכים ולראות אותם כשלמות אחת, הוא יכול להיות במצב של "סופרפוזיציה רוחנית", כלומר, נוכחות רוחנית בכמה מקומות ובכמה מצבים סותרים בו - זמנית.

מדוע ככל שאתה מומחה בתחום מסוים, אתה מוגבל בתחומים אחרים?

אליעד נותן דוגמה כדי להמחיש כיצד חשיבה גשמית ומציאותית מגבילה את האדם. הוא מדגים כי מומחה לפיזיקה, למשל, אינו יכול להיות מומחה באותה מידה גם בתחום אחר לחלוטין כמו אמנות או ספרות. זאת משום שההעמקה בתחום אחד באה על חשבון תחום אחר. לפי ההיגיון הרגיל, ככל שאתה מתמקד ומתמחה בדבר אחד, אתה מאבד את היכולת להתמחות בדברים אחרים.

לעומת זאת, אליעד מציע כי דווקא אדם רוחני באמת (ה"צדיק"), ככל שהוא מתעלה יותר ברוחניותו, כך הוא מסוגל להבין טוב יותר את העולם הגשמי ואת כל התחומים השונים, משום שהוא מתקרב למהות הכללית יותר. זאת כיוון שהוא כבר לא כבול להסתכלות צרה ומוגבלת, אלא מסוגל לראות כל תחום כחלק מתמונה גדולה יותר, ולכן מבין את כל התחומים באופן עמוק ושלם יותר.

מהי אחדות ההפכים, ואיך ניתן לחוות אותה?

אליעד מדבר על מושג "אחדות ההפכים", ומסביר כי הבעיה הבסיסית של האנושות היא שכל מחשבה שאנחנו חושבים היא בהכרח מוגבלת ולא שלמה, כי היא תמיד כוללת רק צד אחד של המציאות. כדי להגיע לשלמות מחשבתית, עלינו להצליח לחשוב על דבר מסוים ועל ההיפך שלו בו - זמנית. הוא מסביר שהמוח האנושי מתקשה מאוד לבצע פעולה זו, כיוון שהוא רגיל לראות כל דבר בנפרד מההיפך שלו.

אליעד מציין שהדרך להגיע למצב בו אפשר לחשוב בו - זמנית על דבר והיפוכו היא על ידי חיבור לנקודת מבט עליונה יותר - לראות את המציאות מנקודה שממנה כל הדברים שנראים לנו כהפכים הם למעשה חלק מאחדות גדולה ושלמה. כאשר האדם מצליח להבין שדבר והיפוכו הם למעשה אחד, אז הוא יכול לחיות במצב של סופרפוזיציה רוחנית, שבו ההפכים מתקיימים יחד ללא סתירה.

איך אפשר לחיות גם בעולם האחדות וגם בנפרדות בו - זמנית?

אליעד ממשיך ומרחיב את ההסבר על סופרפוזיציה רוחנית, ומתאר מצב שבו האדם יכול לחיות בו - זמנית בשני עולמות: בעולם של אחדות מוחלטת, שבו אין הפרדה בין הדברים והכל נתפס כאחד, ובעולם הנפרדות, שבו הדברים נתפסים כנפרדים זה מזה. הוא מדגים זאת באמצעות היכולת לחוות את העולם מנקודת מבט אחת ויחד עם זאת מנקודת מבט שונה לגמרי באותו רגע. כך אפשר למעשה לחוות את המציאות באופן שלם ומלא יותר, שבו האדם אינו כבול רק לנקודת מבט אחת, אלא חי בכמה רמות תודעה בו - זמנית.

בסיום דבריו, אליעד מצביע על כך שבעצם כל אדם שואף באופן טבעי להגיע למצב כזה של שלמות, שבו יוכל לחוות את עצמו ואת המציאות בכמה ממדים ובכמה נקודות מבט בו - זמנית, ללא קונפליקט.