כי האדם מקבל תמיד בדיוק מושלם, את מה שהוא רוצה. והאדם רחוק מהשלמות, רק בגלל שהוא עצמו, רוצה בבחירה חופשית ומלאה, להיות רחוק מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה בעצמו מושלם. כי החכם האמיתי, הוא לדוגמה (כמו אלוהים / המציאות) לא רוצה להיות בשלמות, והוא רוצה דווקא את הנפרדות ואת החיסרון (והכל הוא מצד הנפרדות בלבד).

אלא, שהוא יודע את האמת, שהנפרדות שלו, היא בבחירה חופשית ומלאה שלו. ואז הוא חווה את התגשמות רצונו, בכך שיש חוסר שלמות. אבל מי שהוא טועה, הוא מטעה את עצמו, שהוא כן רוצה את השלמות, למרות שבאמת הוא לא רוצה אותה. ועל ידי זה הוא סובל.

ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב ולשאול את עצמו, למה אני בכלל רוצה את השלמות? והאם באמת אני כל כולי רוצה את השלמות? כי בפועל, האדם רוצה את השלמות תמיד, אבל לא כל כולו רוצה את השלמות. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, אז הוא רואה את האמת, שהוא עצמו רוצה את הנפרדות ואת הסבל שלו עצמו, ועל ידי זה הוא חווה את השלמות, שיש בסבל שלו עצמו.