וכאן נבאר את אחד הסודות הכי לא ידועים בעולם, והוא הסוד של האמת האובייקטיבית של המציאות. כי כל בר דעת מבין, שמי שרוצה לחיות טוב, עליו ראשית כל לנסות להבין את מערכת החוקים והכוחות שבתוכה הוא חי. דהיינו, כל בר דעת מבין, שכדי לחיות טוב, על האדם ראשית כל לנסות להבין את המציאות, שבתוכה הוא פועל וחי וכולי.

ורוב בני האדם בעולם לא מאושרים. וזה משום שהם מתעסקים בעשייה, במקום בהתבוננות. וסוף מעשה במחשבה תחילה. אבל אצל רוב העולם, הדבר החשוב ביותר הוא המעשה במקום המחשבה. כי כאשר באים לאדם ואומרים לו איזה דבר להתבונן עליו, הוא דוחה אותך ומנסה להבין מה עליו לעשות ברמה הפרקטית.

וטוב לו לאדם שיתבונן כל חייו ושישקיע את כל חייו לנסות להבין את עצמו ואת המציאות, ושלבסוף יעשה או לא יעשה איזו פעולה אחת נכונה, מאשר שהאדם יעביר את כל חייו מתוך "עשייה", חסרת התבוננות וחסרת כל ערך אמיתי באמת.

כי מי יכול לומר שכל מעשיו עלי אדמות הפיקו לו אפילו רגע אחד של אושר בשלמות אמיתית שאין שלמות גדולה יותר ממנו. דהיינו, אושר כ"כ גדול עד שברגע אחד אין לאדם שום תחושת פחד, שום תחושת רע, שום תחושת חסר, אלא רק תחושה של סיפוק והתחדשות וכולי? ומי יכול לומר שיש לו הרבה רגעי אושר שכאלו? ומי יכול לומר שהעבודה שלו נותנת לו רגעי אושר כאלו? ומי יכול לומר שהוא לא רוצה רגעי אושר כאלו? או אולי חיים שלמים של אושר כזה?

והרעיון הוא, שההתמקדות של האדם כל הזמן במה לעשות במקום במה נכון לעשות והאם בכלל נכון לעשות, הדבר הזה יוצר אצל האדם חיים שלמים חסרי משמעות אמיתית. כי האדם יכול להשיג אושר אמיתי ורציף, שכל הזמן גדל יותר ויותר. אבל הכל תלוי אך ורק בהבנת מערכת החוקים והכוחות שלפיה פועלת המציאות. דהיינו, הבנת השכל האחד והחוק האחד שלפיו המציאות פועלת.

והחכם שעיניו בראשו, הוא מתמקד כל הזמן בלנסות להבין את המציאות טוב יותר. כי ככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות, וככל שהאדם משקיע יותר את הזמן ואת המחשבה שלו בלנסות להבין את עצמו ואת העולם וכולי, כך האדם חוסך מעצמו מאמצים מיותרים, ולא רודף אחרי שטויות שלא מביאות לו כלום.

ומי שהוא פיקח, הוא משקיע את זמנו בלנסות להבין את המציאות. עד שהאדם מגיע להבנה כ"כ גדולה של המציאות, עד שהוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, והופך להיות מאושר.

והנה, כדי שהאדם יהיה מאושר, לשם כך עליו להבין את המציאות. ולהבין את המציאות, פירושו שהאדם רואה את הדברים כפי מה שהם. ולראות את הדברים כפי מה שהם, היינו לראות את האמת. כי האמת היא הדברים כפי מה שהם. כי האמת מייצגת תיאור של המציאות, שהוא אכן תואם את המציאות כפי מה שהיא.

וכל זמן שיש לאדם תיאוריות שונות והסברים שונים על המציאות, שהם לא האמת עצמה, דהיינו, שהם לא התיאור האמיתי שמשקף את המצב האמיתי של המציאות, הרי שהאדם עדיין עוד לא הגיע אל האמת האובייקטיבית והרי שהאדם עדיין לא מבין את המציאות בשלמות.

לדוגמה: מי שיתבונן יראה, כי לכל אירוע שמתרחש בעולם, יש לו סיבה מדוע הוא קרה. ומי שרוצה להבין את המציאות בשלמות, עליו להבין את הסיבה האמיתית שבגללה מתרחשים כל האירועים בעולם.

וכל זמן שהאדם עדיין לא רואה עין בעין ולא מבין בשלמות את הסיבה הראשונה שבגללה מתרחשים כל האירועים בעולם, בדיוק בצורה שבה הם מתרחשים בכל רגע ורגע ובכל פרט ופרט, הרי שהאדם עדיין לא מבין את המציאות בשלמות. וחוסר הבנת המציאות בשלמות, יוצר חוסר אושר וכולי.

ולכן מי שהוא פיקח, הוא מחפש תמיד את האמת, ומנסה בכל דבר לגלות את האמת ולראות ולהבין את הדברים כפי מה שהם, בצורה כמה שיותר קרובה אל המציאות כפי מה שהיא. ואת זה כל החכמים והפיקחים יודעים.

אבל יש כאן עניין נוסף, והוא שהאדם מוגבל לתפוס את האמת, אך ורק בצורה סובייקטיבית ע"פ המידע שברשותו וע"פ היכולת השכלית שלו בלבד. דהיינו, כל תיאור של המציאות שהאדם מבין אותו במחשבתו, הוא תמיד יהיה מוגבל ליכולת התפישה האנושית של האדם. דהיינו, הוא תמיד יהיה סובייקטיבי בלבד ולא אובייקטיבי.

כי כאשר האדם מבין איזה דבר על המציאות, גם אם האדם מחובר ב 100% לנקודת האמת האישית שלו, דהיינו, גם אם האדם באמת משתמש בכל השכל שלו ובכל הרגש שלו ובכל האינסטינקטים שלו ובכל החושים שלו כדי להבין את המציאות, הרי שעדיין כל הבנה של האדם את המציאות, היא תמיד תהיה מוגבלת ליכולות התפישה של האדם.

ומאחר שהתפישה של האדם את המציאות היא תמיד מוגבלת ליכולות הסובייקטיביות של האדם, הרי שלעולם האדם לא יכול לראות ולהבין את האמת האובייקטיבית של המציאות, שהיא האמת האחת והמוחלטת שכל החכמים מחפשים אחריה כל חייהם.

כי יש מציאות. ויש שאלות על המציאות. ויש גם הסבר ותשובות ברורות לכל השאלות על המציאות. כי כאשר לדוגמה האדם שואל איך נברא העולם, או מהי תכלית החיים, או מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או מהו החוק והשכל האחד שלפיו מנוהלת כל המציאות, הרי שברור לגמרי שיש תשובה לכל השאלות האלו.

וגם אם האדם לא יכול או אפילו לא יוכל לעולם למצוא את התשובה, הרי שעדיין זה לא אומר שאין תשובה. כי בוודאי שיש הסבר כלשהו לכך שהמציאות היא כפי מה שהיא. וגם אם האדם לא מסוגל להבין את ההסבר הזה או להגיע אליו, הרי שזה לא שולל ולא יכול לשלול את קיומו של ההסבר.

ז"א כל בר דעת מבין שבוודאי שיש הסבר כלשהו לכל התהליכים שמתרחשים במציאות שלנו, הסבר כלשהו אמיתי, שהוא אכן האמת האובייקטיבית, משום שהוא משקף את המציאות כפי מה שהיא. אלא שאין לאדם מושג איך להבין את ההסבר הזה.

כי כפי שאמרנו כל תפישת המציאות על ידי האדם, היא לעולם הייתה ולעולם תהיה סובייקטיבית. כי האדם יכול להבין את המציאות, אך ורק ע"פ השכל שלו. וגם אם האדם ממש ירצה להבין את המציאות שלא ע"פ השכל שלו, הרי שהדבר הזה בלתי אפשרי במציאות.

כי ההבנה מתרחשת ואפשרית רק באמצעות השכל / רגש / יכולת תפישה של האדם עצמו. והאדם עצמו לעולם לא יכול להבין את המציאות, שלא באמצעות הכלים שעומדים לרשותו, שהם השכל / רגש וכולי. ומאחר שהכלים האלו מוגבלים, ומאחר שהאדם עצמו לא יכול לתפוש ולחשוב שום מחשבה / רגש, שלא באמצעות כלי הקיבול שלו, הרי שלעולם האדם מוגבל להבין את המציאות, אך ורק בהתאם למגבלות התפישה האנושית שלו.

וגם אילו תיאורטית היה יכול האדם להחליף את השכל שלו לשכל חזק יותר וכיו"ב, הרי שעדיין האדם היה מוגבל להבין את המציאות, אך ורק לפי יכולות התפישה האישית והסובייקטיבית שלו. כי כל שכל שיהיה לאדם, תמיד יהיה שכל אחר גדול עוד יותר. ותמיד תפישת האמת על ידי האדם, היא תמיד מוגבלת ליכולות התפישה של הכלים של האדם עצמו.

וכדי שהאדם יוכל להבין את המציאות כפי מה שהיא באמת, לשם כך האדם צריך להגיע למצב שבו תהיה לו יכולת תפישה אין סופית ובלתי מוגבלת. כי אילו לדוגמה היה יכול האדם להכיל בתוך מחשבתו את האין סוף, הרי שזה לדוגמה היה מאפשר לאדם להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או מהי התוצאה האחרונה של כל התוצאות.

אך מאחר שיכולת התפישה של האדם היא לעולם סופית ולא אין סופית, לכן האדם לעולם מוגבל להבין את המציאות אך ורק בצורה סובייקטיבית בלבד.

וזאת אחת מהשאלות הקשות ביותר, שאיתה מנסים להתמודד כל חכמי החכמים בעולם וכל הפילוסופים וכל חכמי הרוח וכל המורים הרוחניים. כי כולם משתוקקים להיות מאושרים ולהבין את המציאות בשלמות, דהיינו, לראות את האמת האובייקטיבית. אבל זה דבר שהוא בלתי אפשרי, כי יכולת התפישה של האדם, היא תמיד סובייקטיבית, כי היא תמיד מוגבלת ליכולות התפישה של האדם שהן אינן אין סופיות.

ונחדד עוד יותר, כי אם היו נותנים לאדם יכולת תפישה אין סופית, רוב ככל הסיכויים שהאדם לא היה מסוגל להבין שום מידע ברמת תודעה של יכולת תפישה אין סופית. כי יכולת תפישה אין סופית, פירושה לדוגמה שהאדם גם יכול בו זמנית לחשוב מספר מחשבות מנוגדות זו לזו בבת אחת וברגע אחד.

כי יכולת התפישה של האדם היא סופית. והאדם מסוגל לחשוב בהיגיון, רק בגלל ורק בזכות שאין לו יכולת תפישה אין סופית. כי יכולת תפישה אין סופית, הייתה גורמת לאדם להשתגע כפשוטו ממש. ואם יתנו לאדם יכולת תפישה אין סופית, אין לאדם שמץ של מושג מה לעשות ואיך חושבים עם יכולת תפישה שכזו.

ומצד האמת, האדם בכלל אפילו לא מסוגל לדמיין מהי יכולת תפישה אין סופית. כי האדם מוגבל לתפוס רק את מה שהוא מכיר דברים דומים אליו בעולם של האדם. והאדם לדוגמה לא מסוגל להכיל במחשבה שלו מחשבה כלשהי שאומרת שיש אין סוף אחד גדול יותר מאשר אין סוף אחר. משום שזה נגד יכולת התפישה של האדם, ומשום שהאדם לא מסוגל לתפוס משהו אין סופי במחשבה שלו.

והדבר דומה לאדם שינסה לדמיין את המספר הגדול ביותר. שזה כמובן אינו אפשרי. כי תמיד יש מספר יותר גדול. ואח"כ ינסה האדם לדמיין מספר יותר גדול מאשר המספר הגדול ביותר. שזה כמובן דבר שהוא חסר כל משמעות עבור האדם.

וביכולת תפישה אין סופית, האדם בהחלט כן יכול להכיל בתוכו מחשבה והבנה שבה יש אין סוף אחד שגדול יותר מאין סוף אחר וכיו"ב. כי יכולת תפישה אין סופית, אין לה גבולות תפישה וגבולות של יכולת הכלה. וזה בעצם אומר, שלא רק שאין לאדם מושג איך להשיג יכולת תפישה אין סופית או מה לעשות איתה, אלא גם אין לאדם יכולת להבין מהי תפישה אין סופית. כי האדם לא מסוגל אפילו לא לדמיין את מהותה של התפישה האין סופית.

ונמצא אם כן, כי האדם מוגבל להבין את המציאות אך ורק בצורה סובייקטיבית בלבד ע"פ יכולות התפישה האישית שלו. וכאן יש שאלה גדולה, כי מצד אחד האדם רוצה להיות מאושר, וכדי להיות מאושר צריך להבין את המציאות בשלמות כפי מה שהיא. אך מה יעשה האדם שיכולת התפישה שלו היא מוגבלת והיא תמיד תישאר סובייקטיבית?

וכאן יש סוד גדול, והוא כי יש דרך שבה יכול האדם להשיג ולתפוס במחשבתו את האמת האובייקטיבית של המציאות. ולמרות שהאדם לא מבין כלל כיצד הדבר אפשרי, או מה משמעות הדבר, עדיין זה לא אומר שהדבר לא אפשרי.

כי האדם לא מסוגל להבין בשכל האנושי שלו, כיצד ניתן לתפוס אמת אובייקטיבית. כי האמת היא תמיד סובייקטיבית כי היא תמיד אך ורק לפי יכולת התפישה של האדם. אך אף על פי כן יש כאן סוד והוא שיש דרך להבין את המציאות בשלמות, דהיינו, לגלות את הסוד של האמת האובייקטיבית, ועל ידי זה יכול האדם להיות מאושר באמת.

אך מי יודע את הסוד הזה? ומי יודע ומי יכול לגלות את הדרך איך כל אחד יכול גם הוא להיות מסוגל לגלות את הסוד של האמת האובייקטיבית?

וזאת כמובן שאלה שלכל גדולי החכמים בעולם, אין להם תשובה לשאלה הזו. משום שאי אפשר מבחינה לוגית לתפוס בצורה סובייקטיבית ואישית אמת אובייקטיבית שאינה תלויה ביכולת התפישה של זה שתופס אותה.

והנה, יש שכל גדול מאוד, שגילה אותו חכם מאוד גדול, שהוא החכם האמיתי, שהוא פיצח וגילה את הדרך איך יכול האדם לתפוס בצורה סובייקטיבית, את האמת האובייקטיבית. דהיינו, איך יכול האדם להגיע למצב שבו לא יהיה הבדל בין יכולת התפישה האנושית שלו, לבין יכולת התפישה שנדרשת כדי להבין את המציאות בשלמות כפי מה שהיא.

וכדי שהאדם עצמו יזכה לזה, לשם כך על האדם לשפר את יכולת התפישה שלו ע"פ שכלו של החכם האמיתי. כי יכולת התפישה של החכם האמיתי, היא יכולת התפישה היחידה שמאפשרת לאדם להכיל את האמת האובייקטיבית של המציאות.

ומי שרוצה לחיות טוב באמת ולהיות מאושר באמת, על ידי זה שהוא יבין את המציאות באמת, עליו לחפש חכם אמיתי שכזה שיש לו יכולת תפישה שכלית אין סופית, שמאפשרת לו לתפוס במחשבתו את האמת האובייקטיבית של המציאות, בלי להיות מוגבל ליכולת התפישה האישית שלו, על ידי זה שיכולת התפישה האישית שלו אינה מוגבלת.

ועל האדם לחפש חכם אמיתי שכזה, וללמוד כמה שיותר את השכל ואת דבריו של החכם האמיתי, ודרך זה לגלות את הסוד ואת דרך המחשבה, שמאפשרת לאדם להיות מסוגל להכיל את האמת של המציאות בשלמות.

ועל ידי זה שהאדם מוצא חכם אמיתי שכזה, שיודע את הסוד של האמת האובייקטיבית של המציאות בלי מגבלת תפישה סובייקטיבית, ועל ידי זה שהאדם מתקרב כמה שהוא יכול לשכל של החכם הזה, על ידי זה האדם עצמו מקרב את עצמו ומביא את גם עצמו ליכולת תפישה שכזו. שאחריה ממתינים החיים הטובים באמת והאושר האמיתי והאין סופי באמת...