התמכרות לעבודה, וורקוהוליזם, האם להיות מכור לעבוד? האם להתמכר לעבודה? האם כדאי להיות וורקוהוליק? תופעת ההתמכרות לעבודה, מכורים לעבודה, הזדהות עם העבודה, האם לעבוד קשה? Workaholic, למה לעבוד קשה? האם להיות וורקוהוליק?
האם כדאי לעבוד קשה או להשקיע מינימום בעבודה?
בהרצאה זו, אליעד כהן עוסק בשאלה מרכזית של ההתמודדות עם עבודה: האם כדאי להשקיע את כל האנרגיה בעבודה, להיות "וורקוהוליק" ולעבוד קשה, או שמא כדאי להשקיע מינימום ולהימנע מלהתמסר לעבודה מעבר לנדרש. הוא מציע שתי גישות מרכזיות שמתארות את אפשרויות הבחירה בעבודה.
האפשרות הראשונה היא לעבוד מינימום, להשקיע רק מספיק כדי לא להיפלט מהמקום העבודה, ולא יותר מזה. הגישה הזו שואפת להימנע מהמון עבודה מיותרת, תוך שמירה על גבולות ברורים, כך שהעובד לא שקע בעבודתו מעבר לנדרש.
האפשרות השנייה היא להשקיע את כל מה שיש, לעבוד מעל ומעבר, ולתת יותר ממה שמתבקש. אליעד מסביר שבעוד שזו גישה שיכולה להוביל לעבודה ארוכה יותר ולשעות נוספות, היתרון שלה טמון בהזדהות של העובד עם מטרות העבודה והרגשת שייכות למקום. כשעובדים מתוך הזדהות, המשמעות והסיפוק גדלים, אף אם העבודה דורשת יותר מאמץ.
מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה?
היתרון בגישה הראשונה, שבה העובד מבצע את העבודה במינימום, הוא שמירה על אנרגיה אישית, פחות מתח ועומס. זה גם מאפשר לעובד להימנע מהתחושת כלא של עבודה שהוא לא באמת מתחבר אליה. אך, החיסרון הוא שהעובד עלול להרגיש תקוע בעבודה שמרוקנת ממנו את האנרגיה, ועשוי לפתח תחושת ריקנות או חוסר עניין.
הגישה השנייה, שבה העובד משקיע יותר, דורשת יותר זמן ואנרגיה. זה עלול להרגיש כאילו העובד מנוצל, במיוחד אם לא מתוגמל כראוי. מצד שני, היתרון הוא שהעובד מרגיש סיפוק אישי, נהנה מהעשייה ומזדהה עם מטרת העבודה. הוא לא מרגיש "כלא" בעבודתו, אלא מוצא בה משמעות, אף אם זה דורש ממנו יותר.
האם קיימת "קומבינה" או דרך ביניים?
אליעד מסביר שאין פתרון פשוט או חד משמעי. אין טכניקות קסם שיכולות לשנות את התמונה באופן מוחלט. העובד יכול לשנות מקום עבודה או להתאים את סביבת העבודה כך שיתאים יותר לערכים האישיים שלו. אך השאלה המרכזית תמיד תהיה: האם להרגיש "כחלק מהמקום" ולהשקיע את כל האנרגיה, או לנצל את הזמן כדי להימנע מלעבוד קשה מדי ולהתמקד במינימום דרישות.
החשיבות של ההיבט הרגשי בעבודה
אליעד מבהיר שההיבט הרגשי בעבודה הוא קריטי. אדם שעובד רק בשביל הכסף ולא מזדהה עם מטרת העבודה או עם הלקוחות, יחווה את עבודתו כעומס. הוא ירגיש כאילו הוא חי בעבודת כלא, וללא תחושת שייכות או מחויבות. לעומת זאת, אם העובד מצליח להזדהות עם מטרת העבודה ולראות את הערך בה, הוא יחווה את העבודה כמשמעותית יותר, גם אם זה דורש ממנו להשקיע יותר.
דוגמת תפוחי האדמה
כדוגמה מוחשית, אליעד מציג את המקרה של עבודה פשוטה כמו קילוף תפוחי אדמה. עובד יכול לבחור לראות את המשימה כעבודה סתמית ולא להתאמץ בה, או שהוא יכול להזדהות עם המטרה ולעבוד מתוך רצון אמיתי להועיל לאחרים. אם העובד רואה את העבודה כשליחות, הוא ימצא בה יותר משמעות ויהיה מוכן להשקיע בה יותר, גם אם זה דורש יותר זמן ומאמץ.
האם לעבוד אחרי שעות העבודה הרגילות?
אליעד מציע דוגמה נוספת של עבודה בשעות נוספות. אם המנהל מתקשר אחרי שעות העבודה, העובד יכול לבחור לא לענות ולקבוע גבולות, או להיענות ולתת את המענה הנדרש. בחירה ראשונה יכולה להוריד את העומס באופן מיידי, אך היא עשויה להוביל לחוסר שייכות למקום העבודה. מצד שני, אם העובד עונה וממשיך לעבוד מעבר לשעות העבודה, הוא עשוי להרגיש מנוצל, אך גם ירגיש שהמקום אכפת לו, ובסופו של דבר יהנה יותר מהעשייה.
האיזון הנכון
בסופו של דבר, המסר של אליעד הוא שאין תשובה חד משמעית לשאלה אם לעבוד יותר או פחות. כל אדם צריך למצוא את האיזון המתאים לו, בהתאם למטרותיו האישיות ולתחושת הסיפוק שהוא מוצא בעבודתו. אליעד מדגיש שההצלחה טמונה לא רק בכמות העבודה, אלא גם בהזדהות האישית עם מטרת העבודה ותחושת השייכות למקום.
בהרצאה זו, אליעד כהן עוסק בשאלה מרכזית של ההתמודדות עם עבודה: האם כדאי להשקיע את כל האנרגיה בעבודה, להיות "וורקוהוליק" ולעבוד קשה, או שמא כדאי להשקיע מינימום ולהימנע מלהתמסר לעבודה מעבר לנדרש. הוא מציע שתי גישות מרכזיות שמתארות את אפשרויות הבחירה בעבודה.
האפשרות הראשונה היא לעבוד מינימום, להשקיע רק מספיק כדי לא להיפלט מהמקום העבודה, ולא יותר מזה. הגישה הזו שואפת להימנע מהמון עבודה מיותרת, תוך שמירה על גבולות ברורים, כך שהעובד לא שקע בעבודתו מעבר לנדרש.
האפשרות השנייה היא להשקיע את כל מה שיש, לעבוד מעל ומעבר, ולתת יותר ממה שמתבקש. אליעד מסביר שבעוד שזו גישה שיכולה להוביל לעבודה ארוכה יותר ולשעות נוספות, היתרון שלה טמון בהזדהות של העובד עם מטרות העבודה והרגשת שייכות למקום. כשעובדים מתוך הזדהות, המשמעות והסיפוק גדלים, אף אם העבודה דורשת יותר מאמץ.
מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה?
היתרון בגישה הראשונה, שבה העובד מבצע את העבודה במינימום, הוא שמירה על אנרגיה אישית, פחות מתח ועומס. זה גם מאפשר לעובד להימנע מהתחושת כלא של עבודה שהוא לא באמת מתחבר אליה. אך, החיסרון הוא שהעובד עלול להרגיש תקוע בעבודה שמרוקנת ממנו את האנרגיה, ועשוי לפתח תחושת ריקנות או חוסר עניין.
הגישה השנייה, שבה העובד משקיע יותר, דורשת יותר זמן ואנרגיה. זה עלול להרגיש כאילו העובד מנוצל, במיוחד אם לא מתוגמל כראוי. מצד שני, היתרון הוא שהעובד מרגיש סיפוק אישי, נהנה מהעשייה ומזדהה עם מטרת העבודה. הוא לא מרגיש "כלא" בעבודתו, אלא מוצא בה משמעות, אף אם זה דורש ממנו יותר.
האם קיימת "קומבינה" או דרך ביניים?
אליעד מסביר שאין פתרון פשוט או חד משמעי. אין טכניקות קסם שיכולות לשנות את התמונה באופן מוחלט. העובד יכול לשנות מקום עבודה או להתאים את סביבת העבודה כך שיתאים יותר לערכים האישיים שלו. אך השאלה המרכזית תמיד תהיה: האם להרגיש "כחלק מהמקום" ולהשקיע את כל האנרגיה, או לנצל את הזמן כדי להימנע מלעבוד קשה מדי ולהתמקד במינימום דרישות.
החשיבות של ההיבט הרגשי בעבודה
אליעד מבהיר שההיבט הרגשי בעבודה הוא קריטי. אדם שעובד רק בשביל הכסף ולא מזדהה עם מטרת העבודה או עם הלקוחות, יחווה את עבודתו כעומס. הוא ירגיש כאילו הוא חי בעבודת כלא, וללא תחושת שייכות או מחויבות. לעומת זאת, אם העובד מצליח להזדהות עם מטרת העבודה ולראות את הערך בה, הוא יחווה את העבודה כמשמעותית יותר, גם אם זה דורש ממנו להשקיע יותר.
דוגמת תפוחי האדמה
כדוגמה מוחשית, אליעד מציג את המקרה של עבודה פשוטה כמו קילוף תפוחי אדמה. עובד יכול לבחור לראות את המשימה כעבודה סתמית ולא להתאמץ בה, או שהוא יכול להזדהות עם המטרה ולעבוד מתוך רצון אמיתי להועיל לאחרים. אם העובד רואה את העבודה כשליחות, הוא ימצא בה יותר משמעות ויהיה מוכן להשקיע בה יותר, גם אם זה דורש יותר זמן ומאמץ.
האם לעבוד אחרי שעות העבודה הרגילות?
אליעד מציע דוגמה נוספת של עבודה בשעות נוספות. אם המנהל מתקשר אחרי שעות העבודה, העובד יכול לבחור לא לענות ולקבוע גבולות, או להיענות ולתת את המענה הנדרש. בחירה ראשונה יכולה להוריד את העומס באופן מיידי, אך היא עשויה להוביל לחוסר שייכות למקום העבודה. מצד שני, אם העובד עונה וממשיך לעבוד מעבר לשעות העבודה, הוא עשוי להרגיש מנוצל, אך גם ירגיש שהמקום אכפת לו, ובסופו של דבר יהנה יותר מהעשייה.
האיזון הנכון
בסופו של דבר, המסר של אליעד הוא שאין תשובה חד משמעית לשאלה אם לעבוד יותר או פחות. כל אדם צריך למצוא את האיזון המתאים לו, בהתאם למטרותיו האישיות ולתחושת הסיפוק שהוא מוצא בעבודתו. אליעד מדגיש שההצלחה טמונה לא רק בכמות העבודה, אלא גם בהזדהות האישית עם מטרת העבודה ותחושת השייכות למקום.
- התמודדות עם התמכרות לעבודה
- עבודת יתר ותחושת סיפוק
- האם לעבוד כמה שפחות בעבודה?
- איך לאהוב את העבודה?
- הזדהות עם מטרת העבודה
- האם כדאי לעבוד שעות נוספות?
- איזון בין עבודה לחיים האישיים
האם כדאי לעבוד כמה שפחות או להשקיע את כל האנרגיה במקום העבודה?
התלבטות נפוצה היא האם כדאי להשקיע מעל ומעבר בעבודה, או שמא לעבוד כמה שפחות כדי לא "לבזבז" כוחות מעבר למה שמשלמים. יש שתי אפשרויות מרכזיות:
1. לעבוד כמה שפחות, רק כדי שלא יפטרו.
2. לעבוד במלוא המרץ ולתת את כל מה שאפשר, גם כשזה מעבר להגדרת התפקיד.
מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה?
יש יתרונות בגישה של להשקיע כמה שפחות: זה חוסך מאמץ והופך את המשימות לפחות מעיקות. מצד שני, מי שמתרגל לעבוד מעט עלול לגלות שהוא "כלוא" בעבודה שלא באמת מעניינת אותו. הוא מגיע בכל בוקר למקום העבודה מתוך תחושת חובה גרידא, בלי הזדהות עם המטרה ובלי אכפתיות כלפי הלקוחות או העמיתים. כך העובד מרגיש שהוא עובד יותר, משום שהוא סופר כל דקה בתפקיד שהוא לא באמת מתחבר אליו.
בגישה של להשקיע ולתת מעל ומעבר, יש סיכון לעבוד יותר שעות ואולי אפילו ללא תגמול נוסף. אולם היתרון הוא שהאדם מפתח תחושת שייכות והנאה מהעשייה. כשהוא מזדהה עם מטרת העסק וחש שבאמת אכפת לו מהתוצר הסופי או מהלקוחות, הוא עלול לעבוד יותר בפועל, אבל מרגיש פחות שהוא עובד, כי הוא נהנה ומוצא ערך במה שהוא עושה.
כיצד דוגמת קילוף תפוחי האדמה ממחישה את העניין?
אדם שמקלף תפוחי אדמה יכול לבחור אם להתייחס למשימה כאל תפקיד סתמי או כאל שליחות שבה הוא עוזר לאנשים לקבל תפוח אדמה מקולף. מי שאומר לעצמו "לא מעניין אותי התפוחי אדמה, לא מעניין אותי הלקוח, אני כאן רק בשביל הכסף", מוצא את עצמו בכלא של עבודה יומית שהוא לא מעוניין בה באמת. לעומתו, מי שאומר "אני באמת רוצה שלאנשים יהיה תפוח אדמה מקולף ונוח לאכילה, חשוב לי להועיל להם", יחוש סיפוק ויהנה יותר מעשייתו, גם אם היא דורשת מאמץ רב יותר.
מה המשמעות של לתת מעבר לשעות העבודה הרגילות?
לדוגמה, אם אחרי השעה חמש בערב מתקשרים מהמשרד בעשר בלילה, אפשר להחליט לא לענות ("כי כבר סיימתי את יום העבודה שלי"), או לענות ולהתייחס לבעיה בעניין אמיתי. מי שבוחר לא לענות חוסך אנרגיה באותו רגע, אבל נשאר מנותק מהמטרה הכללית של המקום שבו הוא עובד. מי שבוחר לענות עשוי לכאורה להרגיש שמנצלים אותו, אולם הוא משכנע את עצמו שמה שקורה בעבודה כן חשוב לו. כך צורת החשיבה הזו מחדירה בו תחושה של שותפות, גורמת לו להתעניין יותר ולהפיק סיפוק רב יותר מהעבודה.
האם אין כאן קומבינה או דרך ביניים?
למעשה אין פתרון מוחלט. אדם יכול לחפש עבודה חדשה, לשנות סביבת עבודה או לחפש לקוח אחר (אם הוא עצמאי). אולם בכל סביבה שאליה יגיע, הוא יתמודד עם אותה התלבטות: האם לתת מעצמו אקסטרה ולהפוך את העבודה לחלק מתשוקותיו, או להסתפק במינימום ולעבור את היום בניתוק רגשי. אין פה "טריק" חד משמעי: לעבוד מעט משאיר לאדם זמן וכוח לעצמו, אבל הופך את השעות בעבודה לפחות מספקות, לעבוד הרבה דורש כוחות, אך מעניק תחושת הנאה ושייכות גדולה יותר.
למה חשוב לזכור את ההיבט הרגשי בעבודה?
מי שעובד רק בשביל הכסף ולא באמת אכפת לו מהלקוחות או מהמשימות, מוצא את עצמו מרגיש כורח גדול יותר. הוא ירגיש בכל רגע שהוא "נמצא בכלא" ועושה דבר שלא באמת מעניין אותו. לעומת זאת, מי שבאמת מזדהה עם הפעולות שהוא עושה, יכול אף לרצות לעבוד גם ללא תוספת תשלום, כי הוא מוצא בכך מטרה חשובה או סיפוק פנימי. במקרים כאלה, האדם "עובד יותר" אך בעצם מרגיש שהוא "עובד פחות", כי הוא מפיק הנאה אמיתית מהעשייה.
בסופו של דבר, המסר הוא שאין תשובה אחת נכונה. שתי הגישות לגיטימיות, אבל חשוב להבין את ההשלכות של כל בחירה: אדם שמשקיע מעט אולי ירוויח מנוחה בטווח הקצר, אך יחווה חוסר סיפוק. אדם שמשקיע הרבה עלול לפעמים להרגיש שמנצלים אותו, אולם בו זמנית ירגיש מעורב ונהנה יותר. אין כאן קומבינות פשוטות: כל אחד צריך להחליט עד כמה הוא מזדהה עם מקום העבודה או העסק, ובכך לבחור את נקודת האיזון עבורו.
התלבטות נפוצה היא האם כדאי להשקיע מעל ומעבר בעבודה, או שמא לעבוד כמה שפחות כדי לא "לבזבז" כוחות מעבר למה שמשלמים. יש שתי אפשרויות מרכזיות:
1. לעבוד כמה שפחות, רק כדי שלא יפטרו.
2. לעבוד במלוא המרץ ולתת את כל מה שאפשר, גם כשזה מעבר להגדרת התפקיד.
מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה?
יש יתרונות בגישה של להשקיע כמה שפחות: זה חוסך מאמץ והופך את המשימות לפחות מעיקות. מצד שני, מי שמתרגל לעבוד מעט עלול לגלות שהוא "כלוא" בעבודה שלא באמת מעניינת אותו. הוא מגיע בכל בוקר למקום העבודה מתוך תחושת חובה גרידא, בלי הזדהות עם המטרה ובלי אכפתיות כלפי הלקוחות או העמיתים. כך העובד מרגיש שהוא עובד יותר, משום שהוא סופר כל דקה בתפקיד שהוא לא באמת מתחבר אליו.
בגישה של להשקיע ולתת מעל ומעבר, יש סיכון לעבוד יותר שעות ואולי אפילו ללא תגמול נוסף. אולם היתרון הוא שהאדם מפתח תחושת שייכות והנאה מהעשייה. כשהוא מזדהה עם מטרת העסק וחש שבאמת אכפת לו מהתוצר הסופי או מהלקוחות, הוא עלול לעבוד יותר בפועל, אבל מרגיש פחות שהוא עובד, כי הוא נהנה ומוצא ערך במה שהוא עושה.
כיצד דוגמת קילוף תפוחי האדמה ממחישה את העניין?
אדם שמקלף תפוחי אדמה יכול לבחור אם להתייחס למשימה כאל תפקיד סתמי או כאל שליחות שבה הוא עוזר לאנשים לקבל תפוח אדמה מקולף. מי שאומר לעצמו "לא מעניין אותי התפוחי אדמה, לא מעניין אותי הלקוח, אני כאן רק בשביל הכסף", מוצא את עצמו בכלא של עבודה יומית שהוא לא מעוניין בה באמת. לעומתו, מי שאומר "אני באמת רוצה שלאנשים יהיה תפוח אדמה מקולף ונוח לאכילה, חשוב לי להועיל להם", יחוש סיפוק ויהנה יותר מעשייתו, גם אם היא דורשת מאמץ רב יותר.
מה המשמעות של לתת מעבר לשעות העבודה הרגילות?
לדוגמה, אם אחרי השעה חמש בערב מתקשרים מהמשרד בעשר בלילה, אפשר להחליט לא לענות ("כי כבר סיימתי את יום העבודה שלי"), או לענות ולהתייחס לבעיה בעניין אמיתי. מי שבוחר לא לענות חוסך אנרגיה באותו רגע, אבל נשאר מנותק מהמטרה הכללית של המקום שבו הוא עובד. מי שבוחר לענות עשוי לכאורה להרגיש שמנצלים אותו, אולם הוא משכנע את עצמו שמה שקורה בעבודה כן חשוב לו. כך צורת החשיבה הזו מחדירה בו תחושה של שותפות, גורמת לו להתעניין יותר ולהפיק סיפוק רב יותר מהעבודה.
האם אין כאן קומבינה או דרך ביניים?
למעשה אין פתרון מוחלט. אדם יכול לחפש עבודה חדשה, לשנות סביבת עבודה או לחפש לקוח אחר (אם הוא עצמאי). אולם בכל סביבה שאליה יגיע, הוא יתמודד עם אותה התלבטות: האם לתת מעצמו אקסטרה ולהפוך את העבודה לחלק מתשוקותיו, או להסתפק במינימום ולעבור את היום בניתוק רגשי. אין פה "טריק" חד משמעי: לעבוד מעט משאיר לאדם זמן וכוח לעצמו, אבל הופך את השעות בעבודה לפחות מספקות, לעבוד הרבה דורש כוחות, אך מעניק תחושת הנאה ושייכות גדולה יותר.
למה חשוב לזכור את ההיבט הרגשי בעבודה?
מי שעובד רק בשביל הכסף ולא באמת אכפת לו מהלקוחות או מהמשימות, מוצא את עצמו מרגיש כורח גדול יותר. הוא ירגיש בכל רגע שהוא "נמצא בכלא" ועושה דבר שלא באמת מעניין אותו. לעומת זאת, מי שבאמת מזדהה עם הפעולות שהוא עושה, יכול אף לרצות לעבוד גם ללא תוספת תשלום, כי הוא מוצא בכך מטרה חשובה או סיפוק פנימי. במקרים כאלה, האדם "עובד יותר" אך בעצם מרגיש שהוא "עובד פחות", כי הוא מפיק הנאה אמיתית מהעשייה.
בסופו של דבר, המסר הוא שאין תשובה אחת נכונה. שתי הגישות לגיטימיות, אבל חשוב להבין את ההשלכות של כל בחירה: אדם שמשקיע מעט אולי ירוויח מנוחה בטווח הקצר, אך יחווה חוסר סיפוק. אדם שמשקיע הרבה עלול לפעמים להרגיש שמנצלים אותו, אולם בו זמנית ירגיש מעורב ונהנה יותר. אין כאן קומבינות פשוטות: כל אחד צריך להחליט עד כמה הוא מזדהה עם מקום העבודה או העסק, ובכך לבחור את נקודת האיזון עבורו.
- קומבינות ומיתוסים בעבודה
- ארוחות חינם מול עבודה מתגמלת
- התנהלות במקום עבודה
- ליהנות מהעשייה היומיומית
050-3331-331