כי האדם גם סובל תמיד. משום, שעצם קיומו של האדם, הוא סיבת הסבל שלו. כי חוויית ה"אני" של האדם, היא אפשרית, רק כאשר קיימת גם חוויית נפרדות, ממה שאינו ה"אני", שהיא חוויית חוסר שלמות וסבל. ומי שיכיר בכך, שהוא סובל תמיד, וירצה לא לסבול תמיד, הוא יסתכל אל תוכו ועל מהותו העצמית של ה"אני" שלו, ויראה שהכל אחד ממש, ויפסיק לסבול לגמרי. ועד שהאדם לא באמת רוצה להפסיק לסבול, עד אז הוא ממשיך לסבול.
כי יש כאלו שמטעים את עצמם, ולדבריהם הם לא סובלים. וכמובן שהם מטעים את עצמם, כי עצם קיום תחושת ה"אני", היא עצמה סבל. אבל הם משקרים את עצמם, והם מנסים למצוא כל מיני דברים טובים ונקודות חיוביות וטובות בסבל שלהם. והם מלמדים את עצמם לשקר, בחשיבה חיובית ובשקר של חצי הכוס המלאה וכיו"ב. והם מטעים את עצמם תמיד, בכך שהם מנסים לומר שהסבל הוא לטובה, כי יש בו דברים טובים.
כמו אלו שהם אומרים, שהרע קיים, כדי שהאדם יוכל להכיר את מעלת הטוב. והם מוכנים לסבול, כדי שהם יוכלו ליהנות. ואם היה להם שכל אמיתי, הם היו מתבוננים אל תוכם, ומודים על האמת, שמה שהם באמת רוצים, זה שיהיה להם טוב, גם בלי לסבול בכלל.
אבל הם מאמינים, שאין אפשרות להרגיש טוב, בלי שיהיה רע. כי בלי חושך, אין משמעות לאור, וכיו"ב שאר טעויות שונות.
וכיו"ב המחשבה, שהטוב הוא סופי וקיים גם רע, כדי שלא יהיה משעמם, וכיו"ב שאר הטעויות. שהמוח המעוות של האדם חושב, שאי אפשר שיהיה רק טוב, ושמוכרח שיהיה רע, כדי שלא יהיה משעמם. והאדם מתעלם מהאמת, שיכולה להיות מציאות, שבה יהיה רק טוב תמיד, ועדיין לא יהיה משעמם כלל. כי זה שצריך שיהיה גם רע, כדי שיהיו שינויים ברצון של האדם, זה רק עכשיו אחרי שכבר רע. אבל מצד הפוטנציאל של המציאות, לא מחויב שהאדם ירגיש רע, כדי שיהיה לו רצון וכולי.
והרעיון הוא, שרק האמונה המוטעית, רק היא מסתירה מהאדם את האמת, שקיימת אפשרות שיהיה רק טוב אמיתי באמת, בלי שום רע כלל, לא לפניו בדרך אליו וגם לא אחריו וכולי.
והמציאות, היא טובה באמת. והאדם יכול להיות מאושר באמת, בלי לסבול כלל. ולא זו אף זו, אלא, כל מי שנהנה מהחיים, אבל גם סובל קצת אפילו לפעמים רחוקות, הרי שמצד האמת הוא תמיד סובל, וכל ההנאה שלו, היא הנאה מזויפת.
כי יש טוב אמיתי, שהוא אינו תלוי בדבר. וקיומו הוא מצד עצמו. כי כאשר הכל אחד, אין שום רע כלל, ויש רק טוב אמיתי, שאינו תלוי בצורה כלשהי. וכל הטוב שבעולם שקיים כנפרדות מהרע, הוא כולו טוב שקרי, שגורם לאדם רק לסבל. כי מי שרוצה טוב שקרי, סובל. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב.
והטוב האמיתי, ברגע שהאדם משיג אותו, דהיינו, ברגע שהאדם מבין שהכל...
כי יש כאלו שמטעים את עצמם, ולדבריהם הם לא סובלים. וכמובן שהם מטעים את עצמם, כי עצם קיום תחושת ה"אני", היא עצמה סבל. אבל הם משקרים את עצמם, והם מנסים למצוא כל מיני דברים טובים ונקודות חיוביות וטובות בסבל שלהם. והם מלמדים את עצמם לשקר, בחשיבה חיובית ובשקר של חצי הכוס המלאה וכיו"ב. והם מטעים את עצמם תמיד, בכך שהם מנסים לומר שהסבל הוא לטובה, כי יש בו דברים טובים.
כמו אלו שהם אומרים, שהרע קיים, כדי שהאדם יוכל להכיר את מעלת הטוב. והם מוכנים לסבול, כדי שהם יוכלו ליהנות. ואם היה להם שכל אמיתי, הם היו מתבוננים אל תוכם, ומודים על האמת, שמה שהם באמת רוצים, זה שיהיה להם טוב, גם בלי לסבול בכלל.
אבל הם מאמינים, שאין אפשרות להרגיש טוב, בלי שיהיה רע. כי בלי חושך, אין משמעות לאור, וכיו"ב שאר טעויות שונות.
וכיו"ב המחשבה, שהטוב הוא סופי וקיים גם רע, כדי שלא יהיה משעמם, וכיו"ב שאר הטעויות. שהמוח המעוות של האדם חושב, שאי אפשר שיהיה רק טוב, ושמוכרח שיהיה רע, כדי שלא יהיה משעמם. והאדם מתעלם מהאמת, שיכולה להיות מציאות, שבה יהיה רק טוב תמיד, ועדיין לא יהיה משעמם כלל. כי זה שצריך שיהיה גם רע, כדי שיהיו שינויים ברצון של האדם, זה רק עכשיו אחרי שכבר רע. אבל מצד הפוטנציאל של המציאות, לא מחויב שהאדם ירגיש רע, כדי שיהיה לו רצון וכולי.
והרעיון הוא, שרק האמונה המוטעית, רק היא מסתירה מהאדם את האמת, שקיימת אפשרות שיהיה רק טוב אמיתי באמת, בלי שום רע כלל, לא לפניו בדרך אליו וגם לא אחריו וכולי.
והמציאות, היא טובה באמת. והאדם יכול להיות מאושר באמת, בלי לסבול כלל. ולא זו אף זו, אלא, כל מי שנהנה מהחיים, אבל גם סובל קצת אפילו לפעמים רחוקות, הרי שמצד האמת הוא תמיד סובל, וכל ההנאה שלו, היא הנאה מזויפת.
כי יש טוב אמיתי, שהוא אינו תלוי בדבר. וקיומו הוא מצד עצמו. כי כאשר הכל אחד, אין שום רע כלל, ויש רק טוב אמיתי, שאינו תלוי בצורה כלשהי. וכל הטוב שבעולם שקיים כנפרדות מהרע, הוא כולו טוב שקרי, שגורם לאדם רק לסבל. כי מי שרוצה טוב שקרי, סובל. כי האדם סובל, רק בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב.
והטוב האמיתי, ברגע שהאדם משיג אותו, דהיינו, ברגע שהאדם מבין שהכל...
050-3331-331