... בכל פעם לדבר חדש. אבל האדם מוגבל ולא יכול להתחדש כל הזמן, כי השכל מוגבל. ולכן אותם חכמים נכנסים לדיכאון, כי הכל כבר משעמם אותם וכולי. אבל מי שהוא
חכם אמיתי , הוא מתעקש ופורץ את המחסום של השכל שלו, ומתחבר לשכל הגדול יותר שהשכל האנושי הוא רק חלק קטן ממנו. וכאשר האדם מקבל שכל חדש, על ידי זה הוא מכיל ... מתחדשים לו דברים חדשים. והעניין הוא, שאם עדיין אפשר לחדש לאדם איזה דבר, הרי שהאדם עדיין עוד לא הבין את כל המציאות וממילא הוא עדיין לא ראוי להיקרא
חכם אמיתי. כי מי שלא מבין את הכל, מצד האמת הוא לא מבין שום דבר. ולכן הוא לא ראוי להיקרא חכם כלל. וכאשר האדם מקבל שכל חדש, אז הוא מבין את הכל בשלמות. ואעפכ בכל פעם מתחדשים לו חידושים חדשים. אלא, שהחידושים הם לא מצד המהות אלא הם מחדשים לאדם את מה שכבר ידוע לו. כי אצל מי שהוא עדיין לא
חכם אמיתי, הוא אפשר לחדש לו חידושים מצד המהות. כי אפשר לחדש לו דברים שישנו את תפישת המציאות שלו בצורה כלשהי. אבל
החכם האמיתי, הוא תופש את המציאות בצורה מדויקת וכפי מה שהיא באמת. ואצל
החכם האמיתי, אצלו החידושים שמתחדשים לו, הם חיזוקים ותובנות חדשות שמחזקות אצלו את מה שהוא כבר יודע אותו בשלמות. כי
החכם האמיתי בכל פעם הוא לומד מחדש את מה שהוא כבר יודע בשלמות, ועל ידי זה הוא חווה התחדשות חדשה בכל פעם מחדש. והדבר דומה למה שכבר ביארתי, שיש שני מצבים ... נמצאים החכמים הרגילים שעדיין לא הבינו את כל המציאות בשלמות ועדיין לא מימשו את כל הפוטנציאל השכלי שלהם. ויש גם כוס מים מלאה בשלמות, שהיא השכל של
החכם האמיתי שהוא כבר הביא לידי ביטוי את כל השכל שלו בשלמות. אלא שגם אחרי שכוס המים מלאה בשלמות, עדיין יש כוס מים אחרת גדולה יותר שגם היא מלאה בשלמות. והשלמות שלה היא גם מצד אחד זהה לשלמות של הכוס הקטנה יותר, אבל מצד שני השלמות היא גדולה יותר. והרעיון הוא,
שהחכם האמיתי חווה כל הזמן התחדשות שכלית, אבל זו התחדשות שרק מעמיקה את השלמות שכבר קיימת, אך לא מחדשת שום דבר מצד המהות של השכל. ומי שרוצה לחוות חוויות ...