במאמר הזה נבאר, מדוע מי שהוא חכם אמיתי, מוכרח שיהיו עליו קושיות ותמיהות. והעניין הוא, כי חכם אמיתי הוא מי זה שהוא מבין את השכל של המציאות. כי כל המציאות כולה פועלת לפי שכל מסוים. כי יש שכל מסוים שלפיו פועלת המציאות. ומי שמבין את השכל הזה שלפיו פועלת כל המציאות, הוא נחשב לחכם אמיתי.
והנה, השכל של המציאות הוא מאוד גדול. ויש במציאות המון תהליכים שונים ואירועים שונים, שלא ברור לאדם מדוע הם קורים ומה הסיבה שמסתתרת מאחורי האירוע. והסיבה לכך שהאדם לא מבין את השכל של המציאות, היא משום שהשכל של המציאות הוא מאוד גדול. ולא כל אדם עם שכל קטן, יכול להבין את השכל הגדול של המציאות.
וחכם אמיתי, הוא זה שהוא השלים את שכלו, והוציא את כל הפוטנציאל השכלי שלו מכוח אל הפועל. עד שהוא הגיע להבנת כל המציאות. כי האדם כן יכול להבין את השכל של המציאות, אבל לשם כך האדם צריך להגדיל את שכלו. והגדלת השכל, היא על ידי זה שהאדם משתמש בשכל שלו, ומנסה להבין את הסיבה ואת המשמעות של כל דבר.
ועל ידי זה שהאדם מוציא את הפוטנציאל השכלי שלו מכוח אל הפועל, על ידי זה בסופו של דבר האדם מסוגל להכיל בתוכו גם את השכל הגדול של המציאות. ואז האדם מבין את השכל של המציאות, ואז הוא נחשב לחכם אמיתי.
ונאיר: כי לא מדובר רק על פוטנציאל שכלי בלבד, אלא גם על הפוטנציאל הרגשי, ועל כל הפוטנציאל האישי של האדם. כי כדי להבין את המציאות, לשם כך האדם צריך להוציא את כל הפוטנציאל האישי שלו מכוח אל הפועל. ואח"כ הוא מגיע להבנת המציאות.
והשכל של המציאות הוא מאוד גדול והוא לא שכל שגרתי. ולכן יש לאדם המון קושיות על המציאות. כי בכל פעם שקורה לאדם דבר נגד רצונו, והאדם לא מבין מדוע הדבר הזה קורה נגד רצונו, הרי שזה סוג של קושיא שיש לאדם על המציאות. והחכם האמיתי, הוא זה שאין לו שום קושיא על המציאות. מאחר שהוא מבין בדיוק כיצד המציאות פועלת ולמה כל דבר קורה.
וכאשר האדם מבין את השכל של המציאות, אז גם הוא עושה לפעמים דברים שנראים מאוד מוזרים ולא ברורים. בדיוק כמו שהמציאות מתרחשים בה אירועים לא ברורים. כי אחרי שהאדם מבין את המציאות, על ידי זה צורת המחשבה האישית שלו, הופכת להיות כמו צורת המחשבה של המציאות. ואז הוא פועל, בדיוק לפי אותה צורת המחשבה של המציאות.
וכמו שהמציאות עושה דברים לא ברורים, כך גם אותו החכם אומר לפעמים דברים לא ברורים ועושה דברים לא ברורים.
וכאשר החכם האמיתי עושה איזה דבר לא ברור, אז מי ששכלו קטן, הוא מפקפק בחוכמתו של החכם. כי כאשר האדם רואה איזה דבר, האדם מנסה להבין אותו בשכל שלו. אבל מאחר שהשכל של החכם גדול, לכן האדם לא מסוגל להבין את השכל של החכם עצמו. ואז האדם ממציא איזה פירוש למעשיו ולדבריו של החכם, ע"פ שכלו הקטן.
וכאשר האדם עם השכל הקטן, מפרש ע"פ שכלו הקטן את מעשיו של החכם, על ידי זה נוצרת אצלו קושיא על החכם. כי אכן נכון הדבר, שאם באמת החכם פועל מאותן הסיבות שנדמה לאדם שבגללן החכם פועל, אז אכן נכון הדבר שיש כאן איזו קושיא. אבל החכם עצמו יש לו שכל אחר שונה לגמרי משכלו של האדם, והוא פועל ע"פ צורת חשיבה מאוד עמוקה, בדיוק כמו צורת החשיבה של המציאות.
כי המציאות שלנו היא לא ברורה לחלוטין. ובמציאות שלנו מתרחשים תהליכים שנראים כהפוכים לחלוטין. כי מצד אחד יש במציאות שלנו המון דברים טובים. ורוב בני האדם אכן מאמינים שהכל לטובה ושמטרת כל הדברים היא לטובה. ואף על פי שהאדם מאמין שהכל לטובה, אף על פי כן יש במציאות שלנו אירועים שהם נראים לאדם כאירועים רעים ביותר, והאדם לא מסוגל בשכל אנושי להבין, איך יכול להיות שהמציאות הטובה, יקרו בה אירועים כ"כ רעים.
ויש בעולם שלנו המון תופעות לא ברורות. כי מצד אחד נראה שהמציאות שלנו מאוד חכמה. אבל מי שמתבונן היטב לעומק על המציאות שלנו (לימודי פיזיקה וכיו"ב), הוא מגלה שיש במציאות שלנו המון תהליכים שנראה שהם נעשים ללא כל שכל, אלא באופן שרירותי ללא כל מחשבה הנראית לעין. והעולם שלנו מלא בפרדוקסים שונים.
ובוודאי שיש הסבר לכל הפרדוקסים האלו. אלא שמצד השכל הקטן של האדם, נדמה לו שיש קושיא גדולה על המציאות. למרות שבאמת אין כאן לא שאלה ולא תשובה. כי השאלה עצמה לא קיימת מלכתחילה. וכל הקושיות הגדולות שיש לאדם על המציאות, הן רק משום שהוא לא מבין את צורת המחשבה שלפיה פועלת המציאות.
וכאשר האדם הוא חכם אמיתי, אז הוא חושב וממילא פועל, בדיוק כמו המציאות. ואז הוא עושה לפעמים כל מיני דברים, שכלפי חוץ נדמה לאדם שהחכם הזה כנראה לא מבין את עצמו, או שאולי הוא מתנהג בצביעות כלשהי. כי גם על המציאות אפשר לומר שהיא לא מבינה את עצמה, ושהיא מתנהגת לפעמים בצביעות כלשהי. ומאחר שהחכם חושב כמו המציאות ופועל לפי אותו השכל, על ידי זה מוכרח שיהיו עליו קושיות ותמיהות.
וכאשר יש לאדם קושיא על החכם האמיתי, על האדם לזכור שאפילו את עצמו הוא לא מבין בשלמות. כי מי יכול לומר שהוא מבין את עצמו בשלמות?! כי מי באמת מבין את כל צורת המחשבה שלו בשלמות? ומי באמת מבין את מהותו העצמית בשלמות? ומאחר שהאדם לא מבין אפילו לא את עצמו בשלמות, אז כיצד הוא מצפה להבין מישהו אחר בשלמות? וכל שכן מישהו אחר שהוא חכם ממנו?
ואילו היה מבין האדם את עצמו בשלמות, הרי שממילא האדם היה מבין גם את האדם החכם האמיתי בשלמות, ורואה את גודל החוכמה שלו. אבל מאחר שהאדם לא באמת מבין אפילו לא את עצמו בשלמות, לכן מוכרח שיהיו לאדם קושיות על החכם האמיתי.
ועל חכם אמיתי מוכרח שיהיו קושיות. ולא סתם קושיות, אלא קושיות של פרדוקסים וסתירות. דהיינו, מוכרח שיראה לאדם שהחכם האמיתי כאילו סותר את עצמו, ואומר דברים הפוכים ולא ברורים. וזה משום שהשכל של החכם הוא מאוד גדול, והחכם מצמצם את השכל שלו לחלקים קטנים, ובכל פעם הוא אומר לאדם חלק אחר מהשכל החכם שלו.
וכאשר החכם האמיתי אומר משהו, הוא לעולם לא מתכוון לומר שרק מה שהוא אומר זה נכון. אלא כוונתו לומר שעל האדם להתבונן במה שהוא אומר, ולהסיק בעצמו את האמת שמכילה בתוכה את כל הדברים. כי כל הדעות שיש בעולם, הן חלקים של שכל אחד. ומאחר שהוא מאוד גדול, אז אי אפשר לומר אותו.
והחכם שיודע את השכל הזה, הוא בכל פעם אומר לאדם חלק אחר מהשכל הזה. ולפעמים החלקים השונים של השכל הזה, הם נראים כסותרים זה את זה וכמנוגדים והפוכים זה לזה. אבל כל זה רק מצד השכל הקטן של האדם עצמו, שהוא לא מבין את השכל הגדול יותר, שבתוכו נמצאות כל הדעות השונות בשלום.
וכאשר יש לאדם קושיות על חכם אמיתי, עליו להבין שהקושיות שלו הן אכן נכונות. אבל הקושיות האלו הן לא על החכם עצמו, אלא על הצורה הסובייקטיבית והאישית שבה האדם מפרש את מעשיו של החכם. כי כל הקושיות שיש לאדם על המציאות ועל החכם האמיתי, כל הקושיות והשאלות האלו הן אכן נכונות. אבל הקושיא היא לא על המציאות עצמה, אלא אך ורק על הצורה שבה האדם מפרש את המציאות עצמה.
כי האדם ממציא לעצמו איזה פירוש למציאות, ע"פ שכלו הקטן. ואז הוא מקשה קושיות על המציאות. אבל הקושיות הן לא על המציאות, אלא רק על הדמיון שהאדם מדמיין את המציאות. והאדם נדמה לו שהוא מבין את החכם האמיתי,...
והנה, השכל של המציאות הוא מאוד גדול. ויש במציאות המון תהליכים שונים ואירועים שונים, שלא ברור לאדם מדוע הם קורים ומה הסיבה שמסתתרת מאחורי האירוע. והסיבה לכך שהאדם לא מבין את השכל של המציאות, היא משום שהשכל של המציאות הוא מאוד גדול. ולא כל אדם עם שכל קטן, יכול להבין את השכל הגדול של המציאות.
וחכם אמיתי, הוא זה שהוא השלים את שכלו, והוציא את כל הפוטנציאל השכלי שלו מכוח אל הפועל. עד שהוא הגיע להבנת כל המציאות. כי האדם כן יכול להבין את השכל של המציאות, אבל לשם כך האדם צריך להגדיל את שכלו. והגדלת השכל, היא על ידי זה שהאדם משתמש בשכל שלו, ומנסה להבין את הסיבה ואת המשמעות של כל דבר.
ועל ידי זה שהאדם מוציא את הפוטנציאל השכלי שלו מכוח אל הפועל, על ידי זה בסופו של דבר האדם מסוגל להכיל בתוכו גם את השכל הגדול של המציאות. ואז האדם מבין את השכל של המציאות, ואז הוא נחשב לחכם אמיתי.
ונאיר: כי לא מדובר רק על פוטנציאל שכלי בלבד, אלא גם על הפוטנציאל הרגשי, ועל כל הפוטנציאל האישי של האדם. כי כדי להבין את המציאות, לשם כך האדם צריך להוציא את כל הפוטנציאל האישי שלו מכוח אל הפועל. ואח"כ הוא מגיע להבנת המציאות.
והשכל של המציאות הוא מאוד גדול והוא לא שכל שגרתי. ולכן יש לאדם המון קושיות על המציאות. כי בכל פעם שקורה לאדם דבר נגד רצונו, והאדם לא מבין מדוע הדבר הזה קורה נגד רצונו, הרי שזה סוג של קושיא שיש לאדם על המציאות. והחכם האמיתי, הוא זה שאין לו שום קושיא על המציאות. מאחר שהוא מבין בדיוק כיצד המציאות פועלת ולמה כל דבר קורה.
וכאשר האדם מבין את השכל של המציאות, אז גם הוא עושה לפעמים דברים שנראים מאוד מוזרים ולא ברורים. בדיוק כמו שהמציאות מתרחשים בה אירועים לא ברורים. כי אחרי שהאדם מבין את המציאות, על ידי זה צורת המחשבה האישית שלו, הופכת להיות כמו צורת המחשבה של המציאות. ואז הוא פועל, בדיוק לפי אותה צורת המחשבה של המציאות.
וכמו שהמציאות עושה דברים לא ברורים, כך גם אותו החכם אומר לפעמים דברים לא ברורים ועושה דברים לא ברורים.
וכאשר החכם האמיתי עושה איזה דבר לא ברור, אז מי ששכלו קטן, הוא מפקפק בחוכמתו של החכם. כי כאשר האדם רואה איזה דבר, האדם מנסה להבין אותו בשכל שלו. אבל מאחר שהשכל של החכם גדול, לכן האדם לא מסוגל להבין את השכל של החכם עצמו. ואז האדם ממציא איזה פירוש למעשיו ולדבריו של החכם, ע"פ שכלו הקטן.
וכאשר האדם עם השכל הקטן, מפרש ע"פ שכלו הקטן את מעשיו של החכם, על ידי זה נוצרת אצלו קושיא על החכם. כי אכן נכון הדבר, שאם באמת החכם פועל מאותן הסיבות שנדמה לאדם שבגללן החכם פועל, אז אכן נכון הדבר שיש כאן איזו קושיא. אבל החכם עצמו יש לו שכל אחר שונה לגמרי משכלו של האדם, והוא פועל ע"פ צורת חשיבה מאוד עמוקה, בדיוק כמו צורת החשיבה של המציאות.
כי המציאות שלנו היא לא ברורה לחלוטין. ובמציאות שלנו מתרחשים תהליכים שנראים כהפוכים לחלוטין. כי מצד אחד יש במציאות שלנו המון דברים טובים. ורוב בני האדם אכן מאמינים שהכל לטובה ושמטרת כל הדברים היא לטובה. ואף על פי שהאדם מאמין שהכל לטובה, אף על פי כן יש במציאות שלנו אירועים שהם נראים לאדם כאירועים רעים ביותר, והאדם לא מסוגל בשכל אנושי להבין, איך יכול להיות שהמציאות הטובה, יקרו בה אירועים כ"כ רעים.
ויש בעולם שלנו המון תופעות לא ברורות. כי מצד אחד נראה שהמציאות שלנו מאוד חכמה. אבל מי שמתבונן היטב לעומק על המציאות שלנו (לימודי פיזיקה וכיו"ב), הוא מגלה שיש במציאות שלנו המון תהליכים שנראה שהם נעשים ללא כל שכל, אלא באופן שרירותי ללא כל מחשבה הנראית לעין. והעולם שלנו מלא בפרדוקסים שונים.
ובוודאי שיש הסבר לכל הפרדוקסים האלו. אלא שמצד השכל הקטן של האדם, נדמה לו שיש קושיא גדולה על המציאות. למרות שבאמת אין כאן לא שאלה ולא תשובה. כי השאלה עצמה לא קיימת מלכתחילה. וכל הקושיות הגדולות שיש לאדם על המציאות, הן רק משום שהוא לא מבין את צורת המחשבה שלפיה פועלת המציאות.
וכאשר האדם הוא חכם אמיתי, אז הוא חושב וממילא פועל, בדיוק כמו המציאות. ואז הוא עושה לפעמים כל מיני דברים, שכלפי חוץ נדמה לאדם שהחכם הזה כנראה לא מבין את עצמו, או שאולי הוא מתנהג בצביעות כלשהי. כי גם על המציאות אפשר לומר שהיא לא מבינה את עצמה, ושהיא מתנהגת לפעמים בצביעות כלשהי. ומאחר שהחכם חושב כמו המציאות ופועל לפי אותו השכל, על ידי זה מוכרח שיהיו עליו קושיות ותמיהות.
וכאשר יש לאדם קושיא על החכם האמיתי, על האדם לזכור שאפילו את עצמו הוא לא מבין בשלמות. כי מי יכול לומר שהוא מבין את עצמו בשלמות?! כי מי באמת מבין את כל צורת המחשבה שלו בשלמות? ומי באמת מבין את מהותו העצמית בשלמות? ומאחר שהאדם לא מבין אפילו לא את עצמו בשלמות, אז כיצד הוא מצפה להבין מישהו אחר בשלמות? וכל שכן מישהו אחר שהוא חכם ממנו?
ואילו היה מבין האדם את עצמו בשלמות, הרי שממילא האדם היה מבין גם את האדם החכם האמיתי בשלמות, ורואה את גודל החוכמה שלו. אבל מאחר שהאדם לא באמת מבין אפילו לא את עצמו בשלמות, לכן מוכרח שיהיו לאדם קושיות על החכם האמיתי.
ועל חכם אמיתי מוכרח שיהיו קושיות. ולא סתם קושיות, אלא קושיות של פרדוקסים וסתירות. דהיינו, מוכרח שיראה לאדם שהחכם האמיתי כאילו סותר את עצמו, ואומר דברים הפוכים ולא ברורים. וזה משום שהשכל של החכם הוא מאוד גדול, והחכם מצמצם את השכל שלו לחלקים קטנים, ובכל פעם הוא אומר לאדם חלק אחר מהשכל החכם שלו.
וכאשר החכם האמיתי אומר משהו, הוא לעולם לא מתכוון לומר שרק מה שהוא אומר זה נכון. אלא כוונתו לומר שעל האדם להתבונן במה שהוא אומר, ולהסיק בעצמו את האמת שמכילה בתוכה את כל הדברים. כי כל הדעות שיש בעולם, הן חלקים של שכל אחד. ומאחר שהוא מאוד גדול, אז אי אפשר לומר אותו.
והחכם שיודע את השכל הזה, הוא בכל פעם אומר לאדם חלק אחר מהשכל הזה. ולפעמים החלקים השונים של השכל הזה, הם נראים כסותרים זה את זה וכמנוגדים והפוכים זה לזה. אבל כל זה רק מצד השכל הקטן של האדם עצמו, שהוא לא מבין את השכל הגדול יותר, שבתוכו נמצאות כל הדעות השונות בשלום.
וכאשר יש לאדם קושיות על חכם אמיתי, עליו להבין שהקושיות שלו הן אכן נכונות. אבל הקושיות האלו הן לא על החכם עצמו, אלא על הצורה הסובייקטיבית והאישית שבה האדם מפרש את מעשיו של החכם. כי כל הקושיות שיש לאדם על המציאות ועל החכם האמיתי, כל הקושיות והשאלות האלו הן אכן נכונות. אבל הקושיא היא לא על המציאות עצמה, אלא אך ורק על הצורה שבה האדם מפרש את המציאות עצמה.
כי האדם ממציא לעצמו איזה פירוש למציאות, ע"פ שכלו הקטן. ואז הוא מקשה קושיות על המציאות. אבל הקושיות הן לא על המציאות, אלא רק על הדמיון שהאדם מדמיין את המציאות. והאדם נדמה לו שהוא מבין את החכם האמיתי,...
050-3331-331