🖨זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום?ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי.
כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום.
ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי.
ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום.
כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא מהווה אותם. כי ההוויה של הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום.
וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות ה"אני" קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו "אני". וא"כ כדי שתהיה משמעות ל"אני" של האדם, לשם כך צריך שיהיה גם מה שהוא אינו ה"אני" של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש "אני", הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא.
ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום לגמרי, יכול לעשות זאת על ידי התבוננות, אל מהות הנפרדות של הזמן והמקום. ומה שהאדם צריך לעשות בפועל, זה לחקור ולדרוש ולהתבונן על מהות הזמן והמקום, ולנסות להבין, מהו הזמן? ומהי מהות רגעי הזמן? והאם באמת השינוי קיים באמת? או שמא השינוי קיים רק במוחו של האדם, אך לא במציאות האמיתית? וכך גם לגבי המקום, שעל האדם לחקור מהו המקום? ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום "עשוי"? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש.
והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין.
ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ועל האדם להתבונן היטב ולשאול באמת, האם באמת היש ישנו והאין איננו? או שמא שניהם ישנם ואינם בו זמנית, והם רק נראים כנפרדים וכשונים זה מזה? והאם באמת מה שאיננו, האם באמת הוא איננו, או שמא רק האדם חווה שהוא איננו? והאם מה שישנו, הוא באמת ישנו, או שמא רק האדם חווה שהוא ישנו?
ואולי אין שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין?
כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול את עצמו באמת, האם באמת הדבר הזה ישנו, או שמא אני רק מדמיין שהוא ישנו? ואולי אני אפילו לא מדמיין שהוא ישנו? ואולי אני לא קיים כלל, וממילא אני גם לא מדמיין שום דבר?
ואולי האדם הוא לא יותר מאשר דמיון, של דמות דמיונית? כמו חלום, שמתרחש בתוך ישות, שהיא עצמה קיימת בתוך חלום. שהישות שנמצאת בתוך החלום, היא לא באמת קיימת. וממילא גם החלום שלה לא באמת קיים כלל. ואולי האדם הוא רק דמיון בתוך דמיון, שאין לו שום נקודת חיבור כלשהי לאמת? ואולי הבלתי אפשרי, הוא דווקא האפשרי? ואולי מבחינה אובייקטיבית, כל ההפרדה שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת?
ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת, אל תוך מהות היש והאין, ומתבונן באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן.
ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם...
זמן ומקום, מהות הזמן, מהות המקום, מה זה זמן? מה זה מקום? אחדות המציאות, ריבוי אחדויות, ריבוי אלוהים, ממה הכל עשוי, זמן אין סופי, מקום אין סופי, אין סוף מקום, אין סוף זמןזמן ומקום, מהות הזמן, מהות המקום, מה זה זמן? מה זה מקום? אחדות המציאות, ריבוי אחדויות, ריבוי אלוהים, ממה הכל עשוי, זמן אין סופי, מקום ... מסביר בצורה מקיפה ועמוקה את משמעות המושגים זמן ומקום, ושואל האם אלו מושגים מוחלטים או יחסיים. רוב האנשים מניחים שהזמן והמקום הם דברים מוחלטים וברורים מאליהם, אך אליעד מבהיר שהבנת המושגים האלה היא מורכבת הרבה יותר. הוא מציג שאלה מרכזית: האם הזמן והמקום קיימים בזכות עצמם, או שהם חלק ממשהו גדול יותר? כדי לענות על כך, יש לבדוק האם המושגים זמן ומקום הם נצחיים, או שהם החלו בנקודת זמן מסוימת בעבר. האם הזמן והמקום נצחיים? לפי אליעד, הטענה שהזמן והמקום קיימים לנצח מביאה עימה פרדוקסים רבים. לדוגמה, אם נאמר שהזמן הוא אינסופי, אין משמעות לשאלה מה היה לפני הזמן, שכן עצם הביטוי לפני מניח את קיומו של הזמן. אם כך, מושגים אלו יכולים להיות הראשונים והבסיסיים במציאות, אך עדיין יש לשאול: מהיכן הם מגיעים ומה מאפשר את ... זאת, עצם העלאת השאלה מאפשרת להרחיב את החשיבה ולפתוח אופקים חדשים להבנת המציאות. האם יש משהו לפני או אחרי הזמן והמקום? אליעד מתאר מצב בו הזמן והמקום קיימים תמיד, כך שאין להם התחלה ואין להם סוף. במקרה כזה, לא יכול להיות מצב של לפני או אחרי, שכן אלו ביטויים שתלויים בקיום הזמן. כאשר אנו מדברים על משהו שקיים מחוץ לזמן, הוא חייב להיות משהו שלא נתפס במושגים הרגילים שלנו. האם הזמן והמקום הם חומריים או מופשטים? אליעד מציג את האפשרות שהזמן והמקום הם למעשה חומרים מסוג מסוים, שמהם עשויה כל המציאות. הוא נותן דוגמה שאם נחשוב שהזמן עשוי מחומר מסוים, נאלץ לשאול ממה החומר הזה עצמו עשוי, וכן הלאה, עד שמגיעים לכלום מוחלט. הרעיון הוא שכל ... הבחנות, ורק התפיסה האנושית שלנו יוצרת הבחנות בין יש ואין, זמן ומקום. מה זה זמן? מה זה מקום? האם הזמן הוא מוחלט? האם יש משהו מעבר לזמן ולמקום? מהי המציאות האמיתית? מהו הזמן ומהו המקום? השאלה מהו זמן ומהו מקום היא מהותית להבנת המציאות. אנשים רבים מניחים שהזמן והמקום הם דברים מוחלטים, אך למעשה הם מושגים יחסיים התלויים בתודעתנו. כדי להבין זאת, יש לשאול: האם הזמן והמקום הם ישויות מוחלטות או שמא הם חלק ממשהו אחר? האם הזמן והמקום הם נצחיים? אחד הרעיונות המרכזיים הוא שהזמן והמקום עשויים להיות נצחיים. אם הזמן והמקום קיימים כל הזמן, לא ייתכן שהייתה נקודה שבה הם התחילו. כלומר, אין רגע לפני הזמן ואין מקום מחוץ למקום. אם הם תמיד היו, אז אין צורך להניח משהו שקדם להם. מהו הרכיב הראשוני של המציאות? בדיון על טבעו של הזמן והמקום עולה השאלה: האם הם המהות הבסיסית של המציאות, או שהם נובעים ממשהו אחר? לדוגמה, במדע נטען שהיקום נוצר ... גם הוא היה כפוף לזמן ולמקום? האם אפשר לדבר על משהו שקדם לזמן ולמקום? לכאורה, לומר שמשהו היה לפני הזמן זו סתירה פנימית, משום שהמושג לפני תלוי בזמן. אם משהו קיים לפני הזמן, הרי שגם לו יש זמן, ואז לא מדובר באין זמן. לכן, יש אפשרות שהמציאות האמיתית אינה מוגבלת בזמן ובמקום, ... חווים את המציאות דרך הבחנות והגדרות, מה שמוביל אותנו לחשוב שישנם דברים נפרדים. האם ניתן להבין באמת את מהות הזמן והמקום? השכל שלנו בנוי כך שהוא מחפש הבחנות והגדרות, ולכן קשה לנו לתפוס את המושג של משהו שקיים ללא ... במגבלות החשיבה האנושית, אך עצם השאלה מאפשרת לפתוח את התודעה לאפשרויות חדשות. מה זה זמן? מה זה מקום? האם הזמן הוא מוחלט? האם יש משהו מעבר לזמן ולמקום? מהי המציאות האמיתית?
אין אלוהים! אלוהים לא קיים! הוכחות שאין אלוהים! מהי הוכחה שאין אלוהים? האם יש או למה אין אלוהים?... שלהם. למה אלוהים לא יכול להיות קיים בתוך מקום וזמן? אליעד טוען שלפי הדת, אלוהים הוא מי שברא את המקום והזמן, ולכן לא יכול להיות שהוא עצמו יהיה תלוי בהם או מוגבל על ידם. אם אלוהים היה קיים בתוך מקום ... שמכיל אותו, ולכן אותה ישות לא יכולה להיות מוגדרת כאלוהים. כאן אליעד נותן את דוגמת המפץ הגדול. לפי המדע, המקום והזמן נוצרו במפץ הגדול. אבל אליעד מסביר שזה בלתי אפשרי, כי המפץ הגדול בעצמו התרחש בתוך מקום וזמן אחר, רחב ... לא יכול להיות קיים. מה הסתירה המרכזית בטענת הדתיים לגבי קיום אלוהים? אליעד מסביר שהדתיים טוענים שאלוהים ברא את הזמן והמקום שלנו. אבל הוא שואל אותם, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? אם הם אומרים שהזמן והמקום הללו תמיד היו קיימים, אפשר לומר בדיוק באותה מידה שגם הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים, ואז אין צורך במושג אלוהים שברא אותם. זוהי הסתירה המרכזית: אם אלוהים נמצא בתוך מקום ... יכול להיות מחוץ לזמן? למה אין אלוהים? הפעם אני רוצה להוכיח באופן חד משמעי, שאין אלוהים, כולם מתווכחים כל הזמן אם יש או אין, ויש שאומרים שאפשר להוכיח שיש, ולהפך, ויש שאומרים שאי אפשר להוכיח שאין... ואני עכשיו רוצה ... שיש ישויות שמכילות אותו, שיותר גדולות ממנו ובעצם מקיימות אותו. ומה בעצם אומרת הדת? הדת אומרת אלוהים ברא את המקום והזמן. וצריך להבין שאלוהים לא יכול להיות בתוך מקום וזמן, ולמה. כי אז הוא מוגבל ותופס מקום וזמן וכולי, ולא ... המפץ הגדול, לא היה מקום וזמן, ועכשיו נחשוב, האם הדבר הזה הוא הגיוני, אמיתי? אז השאלה שתלוי מה הכוונה שהמקום והזמן נוצרו במפץ הגדול, במפץ הגדול הדבר היחיד שאפשר להגיד שנוצר, זה המקום והזמן החומרי, היקום שלנו. אבל המקום כמקום, והזמן כמרחב זמן, הם לא יכולים להיווצר במפץ הגדול, למה? כי גם המפץ הגדול התרחש בתוך ציר זמן, וגם הוא התרחש בתוך מקום כלשהו, אם מלכתחילה לא היה שום מקום בכלל, לא הייתה אפשרות שיהיה את המקום שלנו, זא אני לא אומר שהמקום שלנו תמיד היה קיים, אני רק אומר שכדי שהמקום שלנו יהיה קיים, הוא צריך מקום אחר שבו הוא יהיה. כנל לגבי הזמן, ציר זמן לפני ציר הזמן שלנו, וציר זמן אחרי ציר הזמן שלנו, מה שאני בא לומר, שאנו בעצם מסתכלים על ציר הזמן והמקום, אנו מבישים שהם בעצם אינסופיים, ותמיד קיימים. כי שום דבר לא יכול להיות קיים בלי זמן ומקום. וכשאנו אומרים שאלוהים נמצא מחוץ לזמן והמקום, הכוונה היא שהוא נמצא מחוץ לזמן ולמקום באופן מוחלט, מה זא באופן מוחלט? הדתיים הטיפשים חושבים שהמדע אומר שאלוהים היה לפני המפץ הגדול, והוא יצר את הזמן והמקום, איך שהוא יצר אותו, שזו חשיבה של קרוקודילים, ולמה? כי גם לפני המפץ, נניח שאלוהים היה לפני הזמן, וחשב, בואו נעשה עולם!! האם ישות כזו היא אלוהים? ויש הוכחות רבות שלא, אבל אני רוצה לדבר על יש, ועל אין, מהפרספקטיבה של זמן ומקום, וזה אומר שאם אלוהים קיים לפני הזמן והמקום של המפץ הגדול, זה אומר שהוא היה קיים במקום ובציר זמן אחר, וזה אומר שהוא לא אלוהים, כי ... כל הדברים, אני לא טוען שהוא קיים מחוץ לזמן ולמקום שלנו, אני טוען שהוא חייב להיות מחוץ לכל מרחבי הזמן והמקום האפשריים, כי הוא חייב להיות מחוץ לכל הדברים האפשריים, הוא לא יכול להיות בתוך מקום וזמן כלשהם. כי ... על ידי זמן ומקום, ואז לא צריך זמן ומקום, כי אם כן, אפשר להגיד שהמפץ הגדול, הוא אחראי על הזמן והמקום שלנו. ואני רוצה לדבר על ההיבט שאלוהים נמצא מחוץ לכל הדברים והזמן והמקום, אלוהים בהגדרה שלו, נמצא מחוץ לכל מקום וזמן אפשריים!! וכאשר מבינים את הדבר הזה, מבינים בעצם, שאין אלוהים, ... אבל אין דבר כזה, כי מחוץ למקום החומרי, יש עוד מקום נוסף. מה הליצנים אומרים? אלוהים ברא את המקום והזמן שלנו, ומי ברא את המקום והזמן שבתוכם אלוהים עצמו נמצא? כי אם הם תמיד קיימים, אז אפשר להגיד שגם שלנו תמיד קיים. ובאמת הזמן והמקום שלנו תמיד היו קיימים. השינויים בתוכם מתרחשים, אבל הזמן והמקום תמיד קיימים! וזה בעצם אומר שכל המשחקי מילים האלה להגיד שאלוהים מחוץ לזמן, מחוץ למקום, זה הכל משחקי ... זה נקרא מקום. בסופו של דבר, איך שלא נסתכל על זה, נגיע למסקנה, שההגדרה של אלוהים כמי שמנהל את הזמן והמקום, בצורה האקראית יותר, כי זה אומר שאם זה מקום וזמן כלשהו, זה אומר שהוא לא אלוהים, ויש מעליו, ...
הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי, חלק 2... אליעד מפרט כי לא רק האדם יכול להיות קיים או לא קיים, אלא גם העולם שבו הוא חי. למעשה, הזמן והמקום שבו האדם נמצא אינם מחויבים להיות קיימים, והם יכולים להימשך או להיעלם בכל רגע נתון. בחוויה האנושית, יש לאדם תחושת שליטה במציאות, אך למעשה זו רק אשליה. אם ייכחד הזמן והמקום, לא תישאר שום ישות - לא אני ולא לא אני. מהפכה תפיסתית נוספת מתבצעת כאשר אליעד טוען שההבנה שהזמן והמקום לא מחויבים מאפשרת לאדם להבין את משמעות הזמן והמקום בצורה שונה. כשהאדם מבין שהמקום והזמן אינם מחויבים, הוא לא יראה את עצמו כישות נפרדת. הבעיה היא, שההבנה הזו לא תמיד ניתנת להשגה מבלי לחוות ... מהות נטולת צורה. ההבנה הזו מובילה לתובנה הפוכה - כל צורת קיום היא לא באמת נפרדת מהמהות, ולכן גם הזמן והמקום אינם באמת נפרדים מהקיום. האם כל צורת קיום חייבת להתקיים? למרות שצורת קיום עשויה להיראות כמשהו מבודל ונפרד, אליעד ... הם אחד. מה אמרנו? זה שאתה קיים, זה לא מחויב. העולם שבו אתה קיים, גם הוא לא מחויב. וגם הזמן והמקום, גם הם לא חייבים להיות קיימים. תזכור את זה, שכשאתה אומר, אני רוצה להגיע לשם, אולי לא יהיה שם ... שהשם הזה זה לא מקום שחייב להיות קיים. אני רוצה להכניס לחלק מהמחשבה שלך, שתזכור, שכשאתה נוסע לשם, כל המקום כולו יכול פתאום להיעלם. כשתגיד מקום מסוים, שבהבנה שלך תדע שהמקום לא מחויב. ואם תחווה את זה, אז לאט לאט אתה חווה את הדברים כפי שהם. שאלה: באין יש את ... חווה את זה, אז ממילא הוא חווה שלא מחויב שום דבר שיהיה קיים. כי כל מה שקיים נמצא בתוך הזמן והמקום. אמרנו שיש אני שנמצא בתוך זמן ומקום, ואם נעלים את הזמן והמקום, אז גם האני יעלם. זאת הבנה אחת, ויש עוד הבנה שאומרת, שעצם זה שהעלמנו את הזמן והמקום העלמנו אותך, אבל אתה לא נמצא בתוך הזמן והמקום, אלא אתה בעצם סוג של זמן ומקום. ואם אנו מעלימים את הזמן והמקום אז אנחנו מעלימים אותך, כי גם אתה זה זמן ומקום. זה אומר שאתה הוא החדר, ואם העלמנו את החדר ... מקום שאין בו אני. יש זמן שבו אני נמצא ויש זמן שבו אני לא נמצא. האדם לא יכול באותו הזמן לחשוב על עצמו ועל מישהו אחר, ברגע אחד הוא יכול לחשוב על עצמו, וברגע שני לחשוב על מישהו אחר. הכוונה שלאני, יש את הזמן והמקום שלו, וללא אני, יש את הזמן והמקום שלו. זה אומר, שאם העלמנו את הזמן והמקום, אתה נעלם לא בגלל שהיית בתוכם, אלא בגלל שאם אין זמן ומקום, לא יכולה להיות הפרדה של אני ולא ... ללא זמן ומקום אין הפרדה בין אני ללא אני. כדי שתהיה דואליות חייב שיהיה זמן ומקום. ואם נבטל את הזמן והמקום, אז אין כבר את המשחק בין שתי ישויות. ואם מתבטל הזמן והמקום, אז ממילא אין אפשרות שתהיה נפרדות. לא בגלל שהנפרדות בתוך הזמן והמקום, אלא שהנפרדות עצמה היא הזמן והמקום. שאלה: האם עצם זה שאתה אומר שלא מחויב שיהיה זמן ומקום, מכאן אפשר להניח שזה כן מחויב שיהיה ... להבין מה היא מהות המציאות, ואחר נסביר לך, שהצורה היא עצמה מהות המציאות. מהות המציאות היא יותר גדולה מכל הזמן והמקום, אבל הספר הזה הוא יותר קטן אפילו מהחדר. ואני טוען, שבסוף, הספר הזה שהוא צורה מצומצמת, הוא יותר גדול מכל הזמן ומכל המקום, אמנם זה לא הגיוני, אבל זה לא אומר שזה לא ככה. שאלה: אז כל דבר הוא ככה. ... אליעד: אבל גם המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו זזים כמו שהרוח והשמש זזים, יש משהו אחד שמזיז את הכל כל הזמן.
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?