הסוד של גן עדן / עולם שכולו טוב - למה *לא* יכול להיות גן עדן? ומה האמת? חלק 1... האדם יתבונן היטב אל תוך עצמו, הוא יראה שיש בתוכו דבר שתמיד גורם לו לא להיות שבע רצון, והוא הרצון עצמו. כי הרצון של האדם כל הזמן רוצה ורוצה ורוצה דברים שונים. והרצון של האדם הוא לעולם לא שבע. וכל ... רצון, הוא אף פעם לא יהיה שבע רצון. כי אושר אמיתי בשלמות, הוא כאשר האדם ככ מרוצה מהמציאות, עד שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי. אבל מצד טבעו של האדם, תמיד הרצון של האדם פעיל ופועל, ותמיד הוא יוצר תחושת חסר ... ולראות שלא הוא זה שבוחר האם לרצות או לא לרצות. כי כדי שתהיה בחירה, לשם כך צריך להיות רצון. והרצון עצמו נוצר ללא רצון אחר. וזה בעצם אומר שהאדם לא בוחר האם לרצות ולהיות בעל רצון או לא. כי הרצון של האדם הוטבע באדם. והאדם בשום שלב לא בחר ולא בוחר האם להיות עם רצון עצמי ולרצות או האם לא לרצות. ונחדד: גם אם נאמר שהאדם כן בוחר וכן יכול לבחור האם להיות עם רצון עצמי או לא, עדיין יש לשאול, האם הרצון עצמו שאחראי לבחירה של האדם האם להיות או לא להיות בעל רצון, האם הוא עצמו בשליטת האדם? כי גם אם ... להיות עם רצון או לא, הרי שהרצון הראשון של האדם, אותו האדם לא בחר. כי כל זמן שאין לאדם רצון עצמי, הוא לא יכול לבחור. וממילא את הרצון העצמי עצמו, את זה האדם לא בחר ולא בוחר. ואם עוד יעמיק האדם, הוא יראה כי אין לאדם בחירה חופשית ... להיות או לא להיות בעל בחירה. כי האדם לא יכול לבחור להפסיק את יכולת הבחירה החופשית של עצמו ואת הרצון העצמי של עצמו. ועל האדם פשוט לנסות לגרום לעצמו להפסיק להיות בעל בחירה חופשית, דהיינו, לנסות פשוט לקבל את המציאות תמיד, בלי לרצות לשנות אותה. וכאשר האדם ינסה לעשות את זה, האדם יראה שאין לו בחירה חופשית על הרצון העצמי שלו. והאדם לא בוחר האם לרצות או לא לרצות. אלא הרצון של האדם קיים כעובדה קיימת. ואין לאדם בחירה חופשית על זה שיש לו בחירה חופשית. זא האדם לא יכול לבחור להעלים לעצמו את הבחירה החופשית ואת הרצון עצמי. ומאחר שהרצון של האדם הוא שורש הסבל של האדם, כי בלי רצון אי אפשר לסבול, ממילא זה אומר שכל זמן שיש לאדם רצון עצמי, הוא ימשיך לסבול ולעולם לא יהיה מאושר. כי הרצון העצמי משגע את האדם, וכל מה שהאדם יעשה, הוא תמיד ימשיך להרגיש תחושה של חסר, כל זמן שקיים אצלו רצון עצמי. וכל חכמי החכמים מנסים לחשוב ולמצוא איזה דבר שכאשר האדם ישיג אותו, אז האדם יפסיק לרצות ושאז תחושת החסר של האדם תיעלם. אבל אין דבר כזה במציאות. כי הרצון העצמי לא האדם בוחר אותו. וכל מה שהאדם יעשה וכל מה שיתנו לאדם וכיוב, תמיד האדם ימשיך להרגיש חסר. ונוסיף ... לאדם שאולי יום אחד הוא יצליח למלא את הרצון של עצמו, ואולי יום אחד הוא יקבל קצת שקט נפשי מהרצון העצמי שלו שמשגע אותו. אבל כאשר האדם יצליח למלא את כל רצונו, אז האדם יקבל את אחת ההפתעות הכי גדולות שלו בחיים, כי אז הוא יגלה שהוא נמצא בבעיה רצינית ונצחית, והיא בעיית הרצון העצמי. כי כאשר האדם מצליח להשיג את כל מה שהוא רוצה, אז הוא כבר לא יכול לשקר את עצמו ולחשוב ... הוא יהיה מאושר כאשר הוא ישיג את מה שהוא רוצה. כי האדם מבין שהאושר שלו הוא תלוי בקיומו של הרצון העצמי שלו, שהוא משגע את האדם וכל הזמן גורם לו להרגיש תחושת חסר. ואז האדם מקבל שכל להבין שהוא צריך ... רע. כי הרצון של האדם תמיד ימשיך להציק לאדם. והאדם לעולם לא יכול להיות שבע רצון באמת מהמציאות, משום שהרצון העצמי של האדם תמיד גורם לו לרצות איזה משהו אחר שונה מהמציאות. ונוסיף רק, כי הרצון אחראי גם לחרדות ולפחדים ... נחשב לגיהנום. כי כאשר יש לאדם את כל מה שהוא רוצה, אז האדם קולט את שורש הבעיה שלו, שהיא הרצון העצמי, ואז האדם מתחיל להרגיש רע באמת. ואכ לכאורה אפשר לומר כי גן עדן, הוא מייצג מצב שבו אין לאדם רצון עצמי כלל. זא מאחר שהבנו כי הרצון העצמי הוא שורש הבעיות של האדם, ממילא אפשר לומר כי גן עדן הוא מצב תודעתי שבו אין לאדם רצון עצמי כלל, ללא שום בחירה חופשית כלל (כי כאשר אין רצון עצמי, גם לא שייך בחירה חופשית. וגם בזה נעמיק במקום אחר).