וכאן נדבר על הטענה שצריך אסטרטגיית יציאה כדי לנצח את המלחמה בטרור. אז קודם כל נסביר מהי אסטרטגיית יציאה? ואסטרטגיית יציאה פירושה, שיש לאדם אסטרטגיה ותוכנית, איך לצאת מהמצב שבו הוא נמצא. לדוגמה, אתה נכנס עם הרכב לאיזו חניה. האם יש לך גם אסטרטגיית יציאה איך לצאת מהחניה? אם לא, זה מגדיל את הסיכוי שכאשר תרצה לצאת מהחניה, אולי תתקל בקשיים כלשהם.
וכמו שנאמר חכם רואה את הנולד, וסוף מעשה במחשבה תחילה וחכם לא נכנס לצרות שפיקח יודע לצאת מהן, שכל זה אומר שכדאי לתכנן מראש משהו לפני שעושים אותו. ואם תתכנן מה בדיוק אתה רוצה שיקרה ביום שאחרי המלחמה, אז זה מגדיל את הסיכוי לכך שאכן זה יקרה.
אז אם נתבונן על עניין מלחמת חרבות ברזל, וננסה להבין האם יש אסטרטגיית יציאה עם חשיבה על היום שאחרי המלחמה? כנראה שהתשובה תהיה שלא. כי לא ברור מה בדיוק יקרה בעזה, גם אם ננצח את הטרור לחלוטין וגם אם נפיל את החמאס לחלוטין וגם אם נחזיר את כל החטופים בחיים. ומה לגבי חשיבה על היום שאחרי המלחמה בלבנון? מה הולך לקרות שם בדיוק? האם צהל הולך להישאר שם? האם ועל מי נסמוך? האם נוכל בכלל לסמוך על מישהו שהוא לא אנחנו?
אז האם אנחנו הולכים להישאר בעזה לנצח? האם אנחנו הולכים להישאר בלבנון? איך נוודא שמה שהיה הוא לא מה שיהיה שוב בעוד X שנים? האם בסוף נצטרך להגיע להסדר כלשהו עם גורם אחר כלשהו במידה ולא נישאר בשטח לנצח? ואם בכל מקרה בסוף נגיע להסדר כלשהו עם מישהו, אז האם לא כדאי מראש לכוון לשם ולא לשרוף זמן על איזו אשליה של ניצחון מוחלט? האם בכלל אפשרי להשיג ניצחון מוחלט? מהו ניצחון מוחלט? ואם תהיה לטרור שוב אפשרות בעתיד לפגוע בו שוב, האם זה אומר שהגענו לניצחון מוחלט? אז האם באמת אפשרי להשיג ניצחון מוחלט? ומאחר שכנראה שלא, אז בסוף כנראה שיהיה משא ומתן, אז האם לא הגיוני לנסות להגיע לסוף כמה שיותר מהר?
בקיצור, נראה שאין אסטרטגיית יציאה ואין חשיבה ברורה על היום שאחרי המלחמה. ולכן השאלה היא, האם הגיוני להמשיך להילחם בלי אסטרטגיית יציאה וכולי?
והתשובה לכך היא, שהאמת היא שאין אסטרטגיית יציאה ברורה עד הסוף באופן מדויק לפרטי פרטים. אבל זה לא יהיה נכון לומר שאין בכלל שום אסטרטגיית יציאה. ולמה?
כי לא משנה מה יהיה בעתיד, בכל תרחיש כלשהו, עדיף שהאויב יהיה חלש כמה שיותר ושאנחנו נהיה חזקים כמה שיותר. ואין שום תרחיש שעדיף אחרת. וגם אם בסוף יהיה משא ומתן וגם אם נצא משם או נחזור לשם או כל תרחיש כלשהו, בכל תרחיש, עדיף שנהיה כמה שיותר חזקים ושהאויב יהיה כמה שיותר חלש.
ולכן גם אם אין שום מושג מה יהיה ביום שאחרי המלחמה, הרי שעדיין ברור שעדיף שהאויב יהיה כמה שיותר חלש ולכן צריך להכות בו כמה שיותר ולפגוע בו כמה שיותר. וכן יהיה נכון לומר, שכן יש אסטרטגיית יציאה חלקית, שאומרת, שאנחנו נחליש את האויב, נפגע באויב כמה שיותר, וככה זה מגדיל את הסיכוי לכך שלא משנה מה שיהיה, כנראה שיהיה לנו יותר טוב, מאשר אם האויב יהיה יותר חזק.
ובשורש, גם אם לאדם לא ברור איך בדיוק הוא הולך להשיג את המטרות שלו עד הסוף, כן הגיוני לחפש תמיד מה בטוח נכון ולראות אולי יש משהו ש הוא כן בטוח נכון וממנו כן להתחיל גם אם לא ברור מה צריך לעשות עד הסוף. כי המחשבה שאומרת שצריך להבין עד הסוף באופן מלא מה לעשות, היא נכונה בכללי, שעדיף שתהיה תוכנית מלאה לכל תרחיש כלשהו, עד הסוף, בדיוק מה רוצים להשיג ואיך להשיג. אבל היא לא נכונה במובן, שאם לא ברור לך עד הסוף מה לעשות, אז אל תעשה כלום גם את מה שבטוח נכון.
ואיך למצוא מה בטוח נכון ואיך באופן כללי לקבל החלטות בתנאי אי וודאות זה כמובן עוד נושא בפני עצמו.
לסיכום: יש אסטרטגיית יציאה ויש אסטרטגיית ניצחון באופן יחסי, שאומרת שצריך להחליש את האויב בכל תרחיש כלשהו וכן הגיוני לפעול מתוך ההבנה הזאת, גם אם אין אסטרטגיית יציאה באופן מלא עד הסוף.
וכמו שנאמר חכם רואה את הנולד, וסוף מעשה במחשבה תחילה וחכם לא נכנס לצרות שפיקח יודע לצאת מהן, שכל זה אומר שכדאי לתכנן מראש משהו לפני שעושים אותו. ואם תתכנן מה בדיוק אתה רוצה שיקרה ביום שאחרי המלחמה, אז זה מגדיל את הסיכוי לכך שאכן זה יקרה.
אז אם נתבונן על עניין מלחמת חרבות ברזל, וננסה להבין האם יש אסטרטגיית יציאה עם חשיבה על היום שאחרי המלחמה? כנראה שהתשובה תהיה שלא. כי לא ברור מה בדיוק יקרה בעזה, גם אם ננצח את הטרור לחלוטין וגם אם נפיל את החמאס לחלוטין וגם אם נחזיר את כל החטופים בחיים. ומה לגבי חשיבה על היום שאחרי המלחמה בלבנון? מה הולך לקרות שם בדיוק? האם צהל הולך להישאר שם? האם ועל מי נסמוך? האם נוכל בכלל לסמוך על מישהו שהוא לא אנחנו?
אז האם אנחנו הולכים להישאר בעזה לנצח? האם אנחנו הולכים להישאר בלבנון? איך נוודא שמה שהיה הוא לא מה שיהיה שוב בעוד X שנים? האם בסוף נצטרך להגיע להסדר כלשהו עם גורם אחר כלשהו במידה ולא נישאר בשטח לנצח? ואם בכל מקרה בסוף נגיע להסדר כלשהו עם מישהו, אז האם לא כדאי מראש לכוון לשם ולא לשרוף זמן על איזו אשליה של ניצחון מוחלט? האם בכלל אפשרי להשיג ניצחון מוחלט? מהו ניצחון מוחלט? ואם תהיה לטרור שוב אפשרות בעתיד לפגוע בו שוב, האם זה אומר שהגענו לניצחון מוחלט? אז האם באמת אפשרי להשיג ניצחון מוחלט? ומאחר שכנראה שלא, אז בסוף כנראה שיהיה משא ומתן, אז האם לא הגיוני לנסות להגיע לסוף כמה שיותר מהר?
בקיצור, נראה שאין אסטרטגיית יציאה ואין חשיבה ברורה על היום שאחרי המלחמה. ולכן השאלה היא, האם הגיוני להמשיך להילחם בלי אסטרטגיית יציאה וכולי?
והתשובה לכך היא, שהאמת היא שאין אסטרטגיית יציאה ברורה עד הסוף באופן מדויק לפרטי פרטים. אבל זה לא יהיה נכון לומר שאין בכלל שום אסטרטגיית יציאה. ולמה?
כי לא משנה מה יהיה בעתיד, בכל תרחיש כלשהו, עדיף שהאויב יהיה חלש כמה שיותר ושאנחנו נהיה חזקים כמה שיותר. ואין שום תרחיש שעדיף אחרת. וגם אם בסוף יהיה משא ומתן וגם אם נצא משם או נחזור לשם או כל תרחיש כלשהו, בכל תרחיש, עדיף שנהיה כמה שיותר חזקים ושהאויב יהיה כמה שיותר חלש.
ולכן גם אם אין שום מושג מה יהיה ביום שאחרי המלחמה, הרי שעדיין ברור שעדיף שהאויב יהיה כמה שיותר חלש ולכן צריך להכות בו כמה שיותר ולפגוע בו כמה שיותר. וכן יהיה נכון לומר, שכן יש אסטרטגיית יציאה חלקית, שאומרת, שאנחנו נחליש את האויב, נפגע באויב כמה שיותר, וככה זה מגדיל את הסיכוי לכך שלא משנה מה שיהיה, כנראה שיהיה לנו יותר טוב, מאשר אם האויב יהיה יותר חזק.
ובשורש, גם אם לאדם לא ברור איך בדיוק הוא הולך להשיג את המטרות שלו עד הסוף, כן הגיוני לחפש תמיד מה בטוח נכון ולראות אולי יש משהו ש הוא כן בטוח נכון וממנו כן להתחיל גם אם לא ברור מה צריך לעשות עד הסוף. כי המחשבה שאומרת שצריך להבין עד הסוף באופן מלא מה לעשות, היא נכונה בכללי, שעדיף שתהיה תוכנית מלאה לכל תרחיש כלשהו, עד הסוף, בדיוק מה רוצים להשיג ואיך להשיג. אבל היא לא נכונה במובן, שאם לא ברור לך עד הסוף מה לעשות, אז אל תעשה כלום גם את מה שבטוח נכון.
ואיך למצוא מה בטוח נכון ואיך באופן כללי לקבל החלטות בתנאי אי וודאות זה כמובן עוד נושא בפני עצמו.
לסיכום: יש אסטרטגיית יציאה ויש אסטרטגיית ניצחון באופן יחסי, שאומרת שצריך להחליש את האויב בכל תרחיש כלשהו וכן הגיוני לפעול מתוך ההבנה הזאת, גם אם אין אסטרטגיית יציאה באופן מלא עד הסוף.
050-3331-331