... של השכל העל אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את כל המציאות? חלק 3 ועוד נוסיף ונאמר, כי יש כאלו שנדמה להם
שהסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא האין סיבה. כי הם מנסים להמציא כל מיני הסברים
לסיבה הראשונה, ואז הם חושבים בדעתם שאולי אין סיבה זאת
הסיבה הראשונה. אך גם זאת לא
סיבת כל הסיבות. משום שאם נניח נאמר
שהסיבה הראשונה היא אין סיבה, הרי שעדיין אפשר לשאול, האם האין סיבה הוא מוכרח? תשובה: לא. משום שיכול גם להיות מציאות של יש סיבה. ומאחר שאין סיבה זו לא מציאות מוכרחת, אכ גם אם נאמר שהאין סיבה הוא
הסיבה של כל הסיבות, הרי שעדיין נוכל לשאול מה מכריח את האין סיבה להתקיים. כי גם קיומו של האין סיבה, גם הוא לא מוכרח. ובנוסף על האדם לזכור, כי אם נאמר
שסיבת כל הסיבות היא שאין סיבה, אז עדיין יש להסביר כיצד נוצרו כל הסיבות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו יש לדוגמה את חוקי הפיזיקה. ואם נאמר
שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא האין סיבה, אז זה לא ברור כיצד מתוך אין סיבה נוצרו סיבות. כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. והסיבות הן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. ולא יכול להיות שהסיבות הן חלק של אין סיבה. כי אלו שני הפכים. והסיבות הן חלק של סיבה אחרת גדולה עוד יותר, שהיא
הסיבה הראשונה שהיא מוכרחת. כך
שסיבת כל הסיבות, היא לא האין סיבה. כי גם האין סיבה גם הוא לא מוכרח. ויש סיבה אחת גדולה מאוד מאוד וכולי... ועוד נוסיף ונגלה,
שסיבת כל הסיבות, היא שורש השכל עצמו. כי
סיבת כל הסיבות, היא לא נפרדת והיא לא ישות אחרת שונה משורש השכל של האדם. אלא שורש השכל של האדם, הוא עצמו
סיבת כל הסיבות. כי יכולת התפישה העל אנושית של האדם, היא עצמה
סיבת כל הסיבות. פירוש: כי
סיבת כל הסיבות היא לא ישות כלשהי. אלא שבשכל העל אנושי של האדם, שהוא שורש השכל של האדם, שם השאלה של מהי
הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שם השאלה הזאת לא קיימת כלל ולא יכולה להתקיים כלל. כי שם אין שום שאלה כלל. משום שהשכל העל אנושי, הוא עצמו
סיבת כל הסיבות . ואילו הבין האדם את שורש השכל של עצמו, הוא ממילא היה מבין גם את
הסיבה של כל הסיבות. ובקיצור,
סיבת כל הסיבות היא עצמה התפישה העל אנושית. וכאשר האדם יגיע לזה, אז הוא יראה שאכן התפישה העל אנושית, היא עצמה
סיבת כל הסיבות. ועוד נוסיף ונאמר, כי הבנת
סיבת כל הסיבות, באה רק אחרי שהאדם מגיע למידע שאותו הוא לא יכול להכיל בשכל רגיל אלא רק בשכל על אנושי. שאז מתגלה לאדם השכל העל אנושי, ואז האדם תופש במחשבתו את
הסיבה הראשונה של כל הסיבות. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לתובנה עמוקה ככ, עד שהיא בלתי נתפשת בשום צורה בשכל האנושי, עד אז האדם עוד לא מבין את
סיבת כל הסיבות. ורק אחרי שהאדם מגיע לשאלה ככ חזקה, עד שאין ביד השכל האנושי להכיל את השאלה עצמה, ורק אחרי שהאדם מקבל שכל חדש שהוא שורש השכל, ושאז השאלה נעלמת מעצמה, רק שם האדם מבין את
סיבת כל הסיבות. ועוד נוסיף, כי יש כאלו שנדמה להם שהפתרון לכל השאלות הוא לומר שהמציאות לא קיימת. כי אם אין מציאות אז אין זמן ואין מקום ואין סיבה ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ... נוכל לשאול, האם זה מוכרח שלא תהיה מציאות? ואם לא, אז מדוע אין מציאות? ומה הסיבה שבגללה אין מציאות? ואכ גם זה עצמו מצריך סיבה אחרת יותר עמוקה. וכמו שהאין סיבה הוא לא
הסיבה הראשונה, כך גם האין מציאות גם הוא לא התשובה של כל השאלות. וזה כמובן בלי קשר לזה שבוודאי שכן יש מציאות. כי המציאות קיימת והעולם קיים. וגם אם האדם ממש יתאמץ לומר שהעולם לא ... של הכל וכולי, גם הוא יהיה תמיד רק אפשרות. כי כל זמן שיש דבר נוסף שהוא לא מחויב, הרי שתמיד אפשר לשאול מה הסיבה של המחויב עצמו? בדיוק כמו שאנחנו שואלים מה הסיבה של
הסיבה הראשונה עצמה. ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם למחויב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר. וכל זמן שיש בעולם תוצאה כלשהי שהיא לא
הסיבה הראשונה. וכל זמן שיש בעולם סיבה כלשהי שהיא לא
הסיבה הראשונה. דהיינו, כל זמן שיש בעולם דבר כלשהו שהוא לא
הסיבה הראשונה, הרי שלא ניתן להגדיר את
הסיבה הראשונה. כי גם אם נגדיר אותה, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה ה