3:16אפשרי או מחויב, מחויב או אפשרי, אפשרי המציאות, מחויב המציאות, הסיבה של הדבר, סיבתיות, סיבה ותוצאה
מה ההבדל בין אפשרי למחויב במציאות?
אליעד כהן מסביר בהרצאה את ההבדל בין המושגים "אפשרי" ו"מחויב", ואת הקשר שלהם לסיבתיות וסיבה ותוצאה. לפי אליעד, כשאנחנו רואים אירוע כלשהו שמתרחש במציאות, מיד עולה השאלה האם מה שאנחנו רואים הוא מחויב שיהיה, או רק אפשרי שיהיה. במילים אחרות, האם הדבר שמתרחש יכול היה להתרחש אחרת, או שהוא חייב להתרחש בדיוק כפי שהוא מתרחש בפועל.
איך אפשר להבין את הקשר בין סיבה לתוצאה?
כדי להסביר את הרעיון, אליעד משתמש בדוגמה של אש ונייר. הוא מדגים זאת כך: אם ניקח גפרור דולק ונקרב אותו לנייר, הנייר יישרף. השאלה הנשאלת היא האם זה מחויב שהנייר יישרף, או שזה רק אפשרי שהוא יישרף. כשנחשוב על כך לעומק, נראה שבמציאות שבה אנו חיים, בהינתן התנאים של נייר וגפרור דולק, הנייר מחויב להישרף.
לעומת זאת, אם ניקח כוס מים ונשפוך אותה, אנו יכולים להיות בטוחים במוחלטות שהמים יישפכו ולא יעופו באוויר. זה מחויב במציאות. אך השאלה המהותית יותר היא: איך אנחנו יודעים שמשהו הוא אכן מחויב, ולא רק אפשרי?
כיצד אנו יודעים שמשהו מחויב או אפשרי?
אליעד כהן מציע להסתכל על המנגנון שמייצר את תחושת הוודאות או האי - ודאות שלנו. הוא מביא דוגמה לשיחה עם בחורה שטוענת שהיא יודעת דברים בצורה מוחלטת. כששואלים אותה מאיפה מגיעה תחושת המוחלטות שלה, היא משיבה שזה מגיע מהניסיון שלה. היא חושבת שמשהו הוא מוחלט רק כי היא חוותה אותו פעמים רבות בעבר, וזה יצר אצלה תחושת ביטחון ותחושת וודאות. עם זאת, עצם העובדה שמשהו קרה שוב ושוב, אינה בהכרח אומרת שהוא מחויב להתרחש תמיד.
כך, למשל, כאשר אנו מתבוננים בתופעות הטבע, כמו שריפה של נייר באש, אנחנו בטוחים שזה חייב לקרות, אך אליעד מציין שהוודאות שלנו נובעת רק מכך שאנחנו רגילים לכך מהניסיון שלנו. במילים אחרות, אנחנו משערים שהמציאות חייבת להיות ככה ולא אחרת, אבל למעשה, זהו רק הרגל של חשיבה - ניסיון העבר יוצר תחושת חובה או מחויבות, אך הוא אינו מוכיח שהדבר באמת מחויב במובן הפילוסופי או המוחלט.
למה הניסיון אינו מוכיח מחויבות?
אליעד מדגיש שהניסיון רק יוצר תחושה של מחויבות, אך לא מוכיח אותה. כלומר, אנחנו מתרגלים לראות שוב ושוב את אותה התוצאה, וכך נוצרת אצלנו אשליה שהדבר תמיד חייב להיות כך. הוא מסביר שתחושת המוחלטות שלנו באה מכך שאנחנו כבר חווינו משהו פעמים רבות בעבר, ולכן אנו מניחים שזה ימשיך לקרות תמיד. לדוגמה, אם תמיד ראינו שמים נשפכים כלפי מטה ולא עולים למעלה, אנו מניחים שזה מחויב שיקרה כך, אך האמת היא שזה לא מוכח כמחויב, אלא זו רק השערה שמבוססת על ניסיון עבר.
מה הקשר בין אפשרי המציאות למחויב המציאות?
אליעד מבאר את המונחים "אפשרי המציאות" ו"מחויב המציאות" ואומר ש"מחויב המציאות" הוא משהו שחייב להיות קיים תמיד, ושלא יכול להיות שלא יהיה קיים. "אפשרי המציאות", לעומת זאת, הוא דבר שיכול להיות קיים ויכול שלא להיות קיים. כאשר אנחנו אומרים שמשהו הוא "מחויב", אנחנו מתכוונים שאין אפשרות אחרת, שאין אופציה חלופית. אבל אליעד מסביר שמרבית הדברים שאנחנו חושבים שהם "מחויבים", בעצם רק נתפסים כך על ידינו בגלל ההרגל שלנו לראותם כך.
לדוגמה, אם אנחנו רואים שהשמש זורחת כל יום, זה מרגיש לנו מחויב לחלוטין, אבל בפועל, זה רק אפשרי שזה ימשיך להיות ככה בעתיד, ולא בהכרח מחויב באופן אבסולוטי. אליעד קורא לנו להתבונן ולהבחין בין מה שבאמת מחויב מבחינה לוגית, לבין מה שרק נתפס כמחויב מתוך הרגל של הניסיון שלנו.
מה המטרה בהתבוננות על אפשרי ומחויב?
המטרה העיקרית שאליעד מכוון אליה היא לעורר את האדם לחשוב מחדש על הדברים שהוא תופס כמובנים מאליהם, להבין מה באמת מחויב ומה רק נראה כך. על ידי כך, הוא רוצה לגרום לאדם להיות מודע יותר ולהגיע להכרה צלולה ובהירה יותר של המציאות. אדם שיבחין בין אפשרי למחויב בצורה נכונה, ישתחרר מאשליות ויוכל לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית ומדויקת.
לסיכום, אליעד כהן קורא לבחון היטב את מה שאנחנו חושבים עליו כמחויב במציאות, להטיל ספק בתחושת הוודאות שלנו, ולשאול את עצמנו האם מה שאנחנו מאמינים בו מבוסס על היגיון מוחלט או רק על ניסיון העבר.
אליעד כהן מסביר בהרצאה את ההבדל בין המושגים "אפשרי" ו"מחויב", ואת הקשר שלהם לסיבתיות וסיבה ותוצאה. לפי אליעד, כשאנחנו רואים אירוע כלשהו שמתרחש במציאות, מיד עולה השאלה האם מה שאנחנו רואים הוא מחויב שיהיה, או רק אפשרי שיהיה. במילים אחרות, האם הדבר שמתרחש יכול היה להתרחש אחרת, או שהוא חייב להתרחש בדיוק כפי שהוא מתרחש בפועל.
איך אפשר להבין את הקשר בין סיבה לתוצאה?
כדי להסביר את הרעיון, אליעד משתמש בדוגמה של אש ונייר. הוא מדגים זאת כך: אם ניקח גפרור דולק ונקרב אותו לנייר, הנייר יישרף. השאלה הנשאלת היא האם זה מחויב שהנייר יישרף, או שזה רק אפשרי שהוא יישרף. כשנחשוב על כך לעומק, נראה שבמציאות שבה אנו חיים, בהינתן התנאים של נייר וגפרור דולק, הנייר מחויב להישרף.
לעומת זאת, אם ניקח כוס מים ונשפוך אותה, אנו יכולים להיות בטוחים במוחלטות שהמים יישפכו ולא יעופו באוויר. זה מחויב במציאות. אך השאלה המהותית יותר היא: איך אנחנו יודעים שמשהו הוא אכן מחויב, ולא רק אפשרי?
כיצד אנו יודעים שמשהו מחויב או אפשרי?
אליעד כהן מציע להסתכל על המנגנון שמייצר את תחושת הוודאות או האי - ודאות שלנו. הוא מביא דוגמה לשיחה עם בחורה שטוענת שהיא יודעת דברים בצורה מוחלטת. כששואלים אותה מאיפה מגיעה תחושת המוחלטות שלה, היא משיבה שזה מגיע מהניסיון שלה. היא חושבת שמשהו הוא מוחלט רק כי היא חוותה אותו פעמים רבות בעבר, וזה יצר אצלה תחושת ביטחון ותחושת וודאות. עם זאת, עצם העובדה שמשהו קרה שוב ושוב, אינה בהכרח אומרת שהוא מחויב להתרחש תמיד.
כך, למשל, כאשר אנו מתבוננים בתופעות הטבע, כמו שריפה של נייר באש, אנחנו בטוחים שזה חייב לקרות, אך אליעד מציין שהוודאות שלנו נובעת רק מכך שאנחנו רגילים לכך מהניסיון שלנו. במילים אחרות, אנחנו משערים שהמציאות חייבת להיות ככה ולא אחרת, אבל למעשה, זהו רק הרגל של חשיבה - ניסיון העבר יוצר תחושת חובה או מחויבות, אך הוא אינו מוכיח שהדבר באמת מחויב במובן הפילוסופי או המוחלט.
למה הניסיון אינו מוכיח מחויבות?
אליעד מדגיש שהניסיון רק יוצר תחושה של מחויבות, אך לא מוכיח אותה. כלומר, אנחנו מתרגלים לראות שוב ושוב את אותה התוצאה, וכך נוצרת אצלנו אשליה שהדבר תמיד חייב להיות כך. הוא מסביר שתחושת המוחלטות שלנו באה מכך שאנחנו כבר חווינו משהו פעמים רבות בעבר, ולכן אנו מניחים שזה ימשיך לקרות תמיד. לדוגמה, אם תמיד ראינו שמים נשפכים כלפי מטה ולא עולים למעלה, אנו מניחים שזה מחויב שיקרה כך, אך האמת היא שזה לא מוכח כמחויב, אלא זו רק השערה שמבוססת על ניסיון עבר.
מה הקשר בין אפשרי המציאות למחויב המציאות?
אליעד מבאר את המונחים "אפשרי המציאות" ו"מחויב המציאות" ואומר ש"מחויב המציאות" הוא משהו שחייב להיות קיים תמיד, ושלא יכול להיות שלא יהיה קיים. "אפשרי המציאות", לעומת זאת, הוא דבר שיכול להיות קיים ויכול שלא להיות קיים. כאשר אנחנו אומרים שמשהו הוא "מחויב", אנחנו מתכוונים שאין אפשרות אחרת, שאין אופציה חלופית. אבל אליעד מסביר שמרבית הדברים שאנחנו חושבים שהם "מחויבים", בעצם רק נתפסים כך על ידינו בגלל ההרגל שלנו לראותם כך.
לדוגמה, אם אנחנו רואים שהשמש זורחת כל יום, זה מרגיש לנו מחויב לחלוטין, אבל בפועל, זה רק אפשרי שזה ימשיך להיות ככה בעתיד, ולא בהכרח מחויב באופן אבסולוטי. אליעד קורא לנו להתבונן ולהבחין בין מה שבאמת מחויב מבחינה לוגית, לבין מה שרק נתפס כמחויב מתוך הרגל של הניסיון שלנו.
מה המטרה בהתבוננות על אפשרי ומחויב?
המטרה העיקרית שאליעד מכוון אליה היא לעורר את האדם לחשוב מחדש על הדברים שהוא תופס כמובנים מאליהם, להבין מה באמת מחויב ומה רק נראה כך. על ידי כך, הוא רוצה לגרום לאדם להיות מודע יותר ולהגיע להכרה צלולה ובהירה יותר של המציאות. אדם שיבחין בין אפשרי למחויב בצורה נכונה, ישתחרר מאשליות ויוכל לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית ומדויקת.
לסיכום, אליעד כהן קורא לבחון היטב את מה שאנחנו חושבים עליו כמחויב במציאות, להטיל ספק בתחושת הוודאות שלנו, ולשאול את עצמנו האם מה שאנחנו מאמינים בו מבוסס על היגיון מוחלט או רק על ניסיון העבר.
- אפשרי או מחויב?
- מהי סיבתיות?
- הבדל בין מחויב לאפשרי
- האם הניסיון מוכיח מחויבות?
- מה המשמעות של אפשרי המציאות?
- סיבה ותוצאה במציאות