מה המשמעות של "הכל כרצונך תמיד" ואיך זה קשור לרצון האלוהי?

אליעד כהן מסביר על משמעות הביטוי "הכל כרצונך תמיד" ומחבר אותו לתפיסה של רצון אלוהי. הוא מתאר מצב שבו האדם חווה מציאות מסוימת ומרגיש בה חוסר שביעות רצון, אך מנגד קיים בו מקום עמוק יותר שבו הוא דווקא כן רוצה את אותה מציאות שלכאורה אינו רוצה. אליעד מתאר כי ברגע שהאדם מכיר בעובדה שיש בו צד שרוצה את הרע, את הכאב או הסבל, הרי שמאותו רגע הוא אינו יכול להרגיש שהמציאות כופה עליו סבל אמיתי, משום שהיא מתאימה בדיוק לרצונו העמוק.

איך ייתכן שאדם ירצה במודע לחוות סבל או כאב?

אליעד מפרט את המורכבות שבהכרה של אדם ברצונותיו. כאשר אדם מתלונן על מצב רע, אפשר לשאול אותו מדוע הוא לא פועל לשנותו. הרי לכאורה, אם באמת לא היה רוצה את המצב הרע, הוא היה מפסיק אותו או לפחות מנסה להפסיק אותו. אך העובדה שאינו מנסה, או אינו מצליח להפסיק, מעידה שבתוך תוכו הוא דווקא כן רוצה את אותו המצב, משום שיש דברים אחרים הקשורים אליו שנתפסים אצלו כטובים. אליעד נותן דוגמה לכך שאדם מתלונן שהוא נאלץ לעבוד קשה בעבודה שאינו אוהב, אך למעשה הוא כן רוצה להמשיך בכך, כיוון שהוא מפחד לוותר על הכסף שמגיע מהעבודה הזאת. מכאן שאותו אדם אינו באמת שונא את העבודה, אלא את ההשלכות של חוסר עבודה, כלומר, הוא רוצה בעבודה באופן עמוק, גם אם אינו מודע לכך.

מה המשמעות של "הרצון הראשון" ולמה הוא לא באמת פותר את בעיית הסבל?

אליעד מציין את "הרצון הראשון" כרצון של אלוהים, או הרצון הבסיסי ביותר במציאות, זה שממנו נובעים כל הרצונות האחרים. הוא מסביר שאם אדם היה אלוהים, כלומר, היה יודע שכל מה שמתרחש במציאות נובע מרצונו הישיר, לכאורה הוא לא היה סובל כלל, כי הכל מתרחש בדיוק כפי רצונו. אך אליעד ממשיך ומסביר שגם זה אינו פתרון מוחלט לסבל, משום שרצונו של אלוהים לא נובע מרצון קודם, ולכן אין לרצון הזה ערך מוחלט או תועלת אמיתית, כי הוא לא מבוסס על שום רצון קודם או צורך בסיסי. גם אילו האדם היה מגלה שכל המציאות כרצונו, הוא עדיין לא היה מוצא בכך סיפוק מוחלט, כי בסופו של דבר הוא ישאל את עצמו: "אבל מה נותן לי בכלל הרצון הזה מלכתחילה?".

האם העובדה שהכל כרצונך באמת גורמת להפסיק את הרע והסבל?

אליעד מתעמק בשאלה אם ההבנה שהכל קורה כרצונך באמת מפסיקה את הסבל. הוא מסביר שלמרות שההכרה בכך שהמציאות מתרחשת על פי הרצון שלך מבטלת את התחושה שהמציאות כפויה, עדיין איננה פותרת לחלוטין את תחושת הסבל. הסיבה לכך היא שהאדם שואל את עצמו למה הוא בכלל רוצה שהמציאות תהיה כך. האדם מבין שאמנם יש לו רצון שהדברים יהיו כפי שהם, אך מנגד הרצון עצמו אינו נותן לו סיפוק מוחלט. גם כשהאדם מגלה שהוא יכול להפסיק את הסבל במובן של להפסיק את הרצון עצמו, הוא בדרך כלל לא עושה זאת בפועל, משום שאז הוא יאבד גם את הדברים הטובים שהרצון מביא לו.

האם ניתן באמת לוותר על כל רצון וכך להפסיק לחלוטין את הסבל?

אליעד מסביר בצורה מפורטת שמבחינה תיאורטית אדם יכול להגיע למצב שבו הוא מוותר לחלוטין על כל הרצונות שלו, וכך כביכול הוא יפסיק לחלוטין לסבול. עם זאת, הוא מבהיר כי מצב כזה קשה מאוד להשגה בפועל, כי האדם כמעט תמיד מוצא דברים מסוימים שהוא עדיין רוצה אותם, כמו מחשבות טובות, תחושות נעימות או זיכרונות נעימים שהוא אינו מוכן לוותר עליהם. דוגמה שהוא מביא היא שאדם ששונא מאוד מצב מסוים, כמו אדם שנמצא בסיטואציה...