10:08פרקטיקה - מהי פרקטיקה רעה ומהי פרקטיקה טובה?
מהי פרקטיקה רעה ומה הופך אנשים לפרקטיים בצורה שלילית?
אליעד כהן מסביר על מושג הפרקטיקה ומציג כיצד פרקטיקה יכולה להיות שלילית או חיובית. הוא מתחיל בהשוואה בין אנשים לרובוטים, עבדים וחמורים, כדי להמחיש מהי פרקטיקה לא טובה. לדעת אליעד, פרקטיקה לא טובה היא כזו שבה האדם פועל באופן אוטומטי, בלי לחשוב. כמו עבד או חמור, ששואלים רק מה לעשות, אבל לא למה לעשות. העבד עושה רק את מה שאומרים לו בלי לשאול למה, ואילו החמור עוד יותר גרוע - הוא מבצע בלי להבין כלל, בלי לשאול מה יצא לו מזה, ואפילו בלי לדעת אם יקבל משהו בתמורה. אנשים שמתנהגים כך, לדעת אליעד, הם אנשים שמתעסקים רק בעשייה, ולא בחשיבה על מה שעומד מאחוריה, ולכן הוא מתייחס אליהם כאל "חמורים" או "עבדים".
דוגמה אחת שנותן אליעד כדי להמחיש פרקטיקה רעה היא המצב שבו אדם בריא מגיע לרופא, והרופא מסביר לו שהוא בריא ואינו זקוק לתרופה. למרות זאת, אותו אדם מתעקש ושואל שוב ושוב: "איזו תרופה עלי לקחת?" הדוגמה הזו מדגימה עד כמה אנשים התרגלו לחשוב שפרקטיקה פירושה בהכרח לעשות משהו פיזי, במקום להבין שייתכן שכלל לא צריך לעשות דבר.
מהי פרקטיקה חיובית, ומה הופך אותה לנכונה?
אליעד כהן מגדיר פרקטיקה חיובית כפרקטיקה ממוקדת - תכלית, כזו שבה האדם שואל את עצמו תמיד את השאלה: "האם הדבר הזה שאני עושה או מתכוון לעשות יביא אותי למטרה הסופית שלי, שהיא להרגיש מאושר ולהיות שלם עם עצמי?" לדעת אליעד, כל אדם צריך לעצור לפני שהוא עושה משהו ולשאול את עצמו מהי הסיבה שבגללה הוא רוצה לעשות זאת. אם הוא יבחן את עצמו לעומק, הוא יגלה שהתכלית האמיתית היא תמיד אושר ותחושה פנימית טובה.
דוגמה נוספת שמביא אליעד להמחשת פרקטיקה נכונה היא אדם שמציעים לו לעשות פעולה מסוימת, למשל "תעשה כך וכך, ואז תהיה מאושר". אדם "חמור" פשוט ירוץ לבצע בלי לחשוב, אבל אדם חכם יעצור וישאל את עצמו: "אם אני אעשה את הדבר הזה, האם אני אפסיק לחפש את האושר אחרי שאשיג את התוצאה?" רק אם התשובה חיובית, הפעולה היא באמת פרקטית ונכונה.
מה ההבדל בין פרקטיקה שקרית לפרקטיקה אמיתית?
אליעד מבהיר שיש שני סוגים של פרקטיקה - פרקטיקה שקרית ופרקטיקה אמיתית:
לפי אליעד כהן, הקשר בין אושר לפרקטיקה הוא ברור ומובהק. הוא מסביר שהאושר אינו פעולה או דבר פיזי שעושים או משיגים. אושר הוא תחושה פנימית, והוא תוצאה של הבנה עמוקה ופנימית שהמציאות כבר עכשיו מושלמת. אם האדם לא מבין את זה, שום פעולה פיזית, שום הישג או חפץ, לא יגרמו לו להרגיש אושר אמיתי. הוא ימשיך לחפש שוב ושוב משהו טוב יותר, ולכן הוא תמיד יישאר לא מרוצה.
אליעד מדגיש שהאדם צריך להתמקד אך ורק בתכלית האמיתית שלו - להפסיק לחפש את האושר. הפרקטיקה האמיתית והחיובית היא לשאול את עצמך תמיד: "האם הדבר הזה יביא אותי למצב שבו אפסיק לחפש את האושר?" רק כאשר התשובה היא כן, זה הדבר שכדאי לאדם לעשות, זו הפרקטיקה הנכונה והיעילה ביותר.
איך לחשוב בצורה פרקטית נכונה?
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שאדם צריך לחשוב בצורה פרקטית נכונה בכך שכל החלטה שלו תהיה מתוך מחשבה ברורה על התכלית של מעשיו. הוא חייב לבדוק כל דבר שמציעים לו, כל רצון שיש לו, ולשאול את עצמו: "האם הדבר הזה יגרום לי באמת להפסיק לחפש את האושר?" אם לא, זה אינו פרקטי ואין טעם לעשות אותו. אליעד ממליץ לאנשים לא להיות כמו חמורים שקופצים ישר לעשייה בלי להבין את הסיבה מאחוריה, אלא לעצור לחשוב היטב על התכלית האמיתית שלהם.
לפי אליעד, כאשר אדם מתמקד בצורה זו, הוא מגיע בסופו של דבר למצב שהוא כבר לא מחפש את האושר, מכיוון שהוא כבר מצא אותו, ולכן הוא מרגיש שלמות ואושר אמיתי.
אליעד כהן מסביר על מושג הפרקטיקה ומציג כיצד פרקטיקה יכולה להיות שלילית או חיובית. הוא מתחיל בהשוואה בין אנשים לרובוטים, עבדים וחמורים, כדי להמחיש מהי פרקטיקה לא טובה. לדעת אליעד, פרקטיקה לא טובה היא כזו שבה האדם פועל באופן אוטומטי, בלי לחשוב. כמו עבד או חמור, ששואלים רק מה לעשות, אבל לא למה לעשות. העבד עושה רק את מה שאומרים לו בלי לשאול למה, ואילו החמור עוד יותר גרוע - הוא מבצע בלי להבין כלל, בלי לשאול מה יצא לו מזה, ואפילו בלי לדעת אם יקבל משהו בתמורה. אנשים שמתנהגים כך, לדעת אליעד, הם אנשים שמתעסקים רק בעשייה, ולא בחשיבה על מה שעומד מאחוריה, ולכן הוא מתייחס אליהם כאל "חמורים" או "עבדים".
דוגמה אחת שנותן אליעד כדי להמחיש פרקטיקה רעה היא המצב שבו אדם בריא מגיע לרופא, והרופא מסביר לו שהוא בריא ואינו זקוק לתרופה. למרות זאת, אותו אדם מתעקש ושואל שוב ושוב: "איזו תרופה עלי לקחת?" הדוגמה הזו מדגימה עד כמה אנשים התרגלו לחשוב שפרקטיקה פירושה בהכרח לעשות משהו פיזי, במקום להבין שייתכן שכלל לא צריך לעשות דבר.
מהי פרקטיקה חיובית, ומה הופך אותה לנכונה?
אליעד כהן מגדיר פרקטיקה חיובית כפרקטיקה ממוקדת - תכלית, כזו שבה האדם שואל את עצמו תמיד את השאלה: "האם הדבר הזה שאני עושה או מתכוון לעשות יביא אותי למטרה הסופית שלי, שהיא להרגיש מאושר ולהיות שלם עם עצמי?" לדעת אליעד, כל אדם צריך לעצור לפני שהוא עושה משהו ולשאול את עצמו מהי הסיבה שבגללה הוא רוצה לעשות זאת. אם הוא יבחן את עצמו לעומק, הוא יגלה שהתכלית האמיתית היא תמיד אושר ותחושה פנימית טובה.
דוגמה נוספת שמביא אליעד להמחשת פרקטיקה נכונה היא אדם שמציעים לו לעשות פעולה מסוימת, למשל "תעשה כך וכך, ואז תהיה מאושר". אדם "חמור" פשוט ירוץ לבצע בלי לחשוב, אבל אדם חכם יעצור וישאל את עצמו: "אם אני אעשה את הדבר הזה, האם אני אפסיק לחפש את האושר אחרי שאשיג את התוצאה?" רק אם התשובה חיובית, הפעולה היא באמת פרקטית ונכונה.
מה ההבדל בין פרקטיקה שקרית לפרקטיקה אמיתית?
אליעד מבהיר שיש שני סוגים של פרקטיקה - פרקטיקה שקרית ופרקטיקה אמיתית:
-
פרקטיקה שקרית:
מתמקדת רק במה שצריך לעשות באופן חיצוני. האדם לא חושב, הוא רק מבצע הוראות כמו רובוט. לדוגמה, אם אומרים לו לפנות ימינה או שמאלה, הוא פשוט עושה זאת בלי לחשוב על התכלית הפנימית של הפעולה. פרקטיקה שקרית לא מובילה לאושר אמיתי, כיוון שהאושר אינו פעולה פיזית אלא תוצאה של הבנה פנימית. -
פרקטיקה אמיתית:
האדם מתמקד בתכלית האמיתית - האם הדבר הזה יעזור לי להפסיק לחפש את האושר? האם הוא יביא אותי לתחושה פנימית טובה ולקבלה מוחלטת של המציאות? בפרקטיקה אמיתית, הפעולה עצמה פחות חשובה, וחשובה יותר ההבנה הפנימית שמגיעה בעקבותיה.
לפי אליעד כהן, הקשר בין אושר לפרקטיקה הוא ברור ומובהק. הוא מסביר שהאושר אינו פעולה או דבר פיזי שעושים או משיגים. אושר הוא תחושה פנימית, והוא תוצאה של הבנה עמוקה ופנימית שהמציאות כבר עכשיו מושלמת. אם האדם לא מבין את זה, שום פעולה פיזית, שום הישג או חפץ, לא יגרמו לו להרגיש אושר אמיתי. הוא ימשיך לחפש שוב ושוב משהו טוב יותר, ולכן הוא תמיד יישאר לא מרוצה.
אליעד מדגיש שהאדם צריך להתמקד אך ורק בתכלית האמיתית שלו - להפסיק לחפש את האושר. הפרקטיקה האמיתית והחיובית היא לשאול את עצמך תמיד: "האם הדבר הזה יביא אותי למצב שבו אפסיק לחפש את האושר?" רק כאשר התשובה היא כן, זה הדבר שכדאי לאדם לעשות, זו הפרקטיקה הנכונה והיעילה ביותר.
איך לחשוב בצורה פרקטית נכונה?
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שאדם צריך לחשוב בצורה פרקטית נכונה בכך שכל החלטה שלו תהיה מתוך מחשבה ברורה על התכלית של מעשיו. הוא חייב לבדוק כל דבר שמציעים לו, כל רצון שיש לו, ולשאול את עצמו: "האם הדבר הזה יגרום לי באמת להפסיק לחפש את האושר?" אם לא, זה אינו פרקטי ואין טעם לעשות אותו. אליעד ממליץ לאנשים לא להיות כמו חמורים שקופצים ישר לעשייה בלי להבין את הסיבה מאחוריה, אלא לעצור לחשוב היטב על התכלית האמיתית שלהם.
לפי אליעד, כאשר אדם מתמקד בצורה זו, הוא מגיע בסופו של דבר למצב שהוא כבר לא מחפש את האושר, מכיוון שהוא כבר מצא אותו, ולכן הוא מרגיש שלמות ואושר אמיתי.
- מהי פרקטיקה טובה?
- האם פרקטיקה מביאה לאושר?
- מה ההבדל בין חשיבה לעשייה?
- למה אנשים פועלים בלי לחשוב?
- איך להפסיק לחפש את האושר?
- האם המציאות מושלמת?
פרקטיקה - מהי פרקטיקה רעה, ומהי פרקטיקה טובה?
הפעם נדבר על פרקטיקה. פרקטיקה היא הצד המעשי.
ונראה אנשים מאד פרקטיים, שזה יכול להיות מאד מבורך בהרבה מקרים.
ועכשיו נדבר על הצד השלילי של הפרקטיקה, ועל החיסרון של חשיבה פרקטית.
אם נראה את ההבדל בין אדם לבין רובוט, בין עבד לבין מלך, כל מה שהעבד או הרובוט צריכים לעשות, זה לבצע, לא ביקשו מהם לחשוב.
לעומת זאת המלך צריך לחשוב, הוא לא מתעסק בצד הפרקטי.
הוא אפילו לא מתעסק בצד הפרקטי. הוא אומר לפקודים שלו מה צריך לבצע והם דואגים שיבוצע.
וחמור, או רובוט, או מכונה, הם עושים ועושים ועושים, הם עובדים ותו לא.
והאנשים העוסקים בצד הפרקטי הם חמורים, והאדם הוא לא חמור, ולמה הפרקטיים חמורים
כי הם רק שואלים מה לעשות ומה לעשות, הם לא חושבים.
גם המשוגעים, הם לא חושבים, הם פשוט עושים דברים ללא חשיבה.
הרעיון הוא, ומה שאומר כעת מהי פרקטיקה טובה, והפרקטיקה החיובית, היא פרקטיקה ממוקדת, מה התכלית? מה המטרה? האם המטרה היא לחיות?
ומי שישאל את עצמו מה הסיבה שהוא עושה מה שהוא עושה, הוא יגלה שבסה"כ הוא רוצה להיות מאושר.
והפרקטיקה הרצויה, היא לבדוק מה אני עושה שקשור לתכלית שתביא אותי לאושר.
והאם הדבר הזה והזה יגרום לי באמת להרגיש טוב, יגרום לי להיות מאושר.
ויש פרקטיקה שקרית, וי ש פרקטיקה מעשית.
השקרי הוא אומרים לך לעשות ואתה עושה כמו רובוט, ופרקטיקה מעשית היא קשורה לתחושה הפנימית של מה שאת העושה. אושר הוא לא פעולה, אושר הוא תחושה פנימית, והוא תוצאה של הבנה פנימית של הבנה שהמציאות מושלמת.
ואם לא הבנת שהמציאות היא מושלמת, אז ממש לא משנה כל מה שתעשה.
פרקטיקה טובה, היא ממוקדת שבכל דבר ודבר שהאדם עושה, זה ממוקד בתכלית הסופית שלו להרגיש טוב, ולהיות מאושר. ושישאל את עצמו איך הדבר הזה יעזור לי ברמה המעשית להרגיש טוב.
וזה לא מה לעשות, ומה לעשות, זה סה"כ הבנה.
כמו אדם שהולך לרופא כי לא מרגיש טוב, והרופא אומר לו אתה בריא, ובכל זאת האדם שואל:
כן, אבל איזה תרופה עלי לקחת? אבל הרופא אומר לך שאתה בריא ואין צורך, אז מה העקשנות לעשות משהו ולהתאמץ, כמו לקחת תרופה?
המשוגע מתעסק כל הזמן בעשייה, עושה עושה ועושה, לא חושב.
והחכם חושב קודם, עליו לשאול את עצמו אם אני יעשה את הדבר הזה והזה, האם אני יפסיק כבר לחפש את האושר.
ואם לא, אז זה לא פרקטי.
וכל רצון ורצון שיש לך, או שמציעים לך לעשות, תבדוק אם זה יביא אותך לתכלית הסופית, בה יפסיק לחפש את האושר, ואז הוא יהיה מאושר באמת.
הפעם נדבר על פרקטיקה. פרקטיקה היא הצד המעשי.
ונראה אנשים מאד פרקטיים, שזה יכול להיות מאד מבורך בהרבה מקרים.
ועכשיו נדבר על הצד השלילי של הפרקטיקה, ועל החיסרון של חשיבה פרקטית.
אם נראה את ההבדל בין אדם לבין רובוט, בין עבד לבין מלך, כל מה שהעבד או הרובוט צריכים לעשות, זה לבצע, לא ביקשו מהם לחשוב.
לעומת זאת המלך צריך לחשוב, הוא לא מתעסק בצד הפרקטי.
הוא אפילו לא מתעסק בצד הפרקטי. הוא אומר לפקודים שלו מה צריך לבצע והם דואגים שיבוצע.
וחמור, או רובוט, או מכונה, הם עושים ועושים ועושים, הם עובדים ותו לא.
והאנשים העוסקים בצד הפרקטי הם חמורים, והאדם הוא לא חמור, ולמה הפרקטיים חמורים
כי הם רק שואלים מה לעשות ומה לעשות, הם לא חושבים.
גם המשוגעים, הם לא חושבים, הם פשוט עושים דברים ללא חשיבה.
הרעיון הוא, ומה שאומר כעת מהי פרקטיקה טובה, והפרקטיקה החיובית, היא פרקטיקה ממוקדת, מה התכלית? מה המטרה? האם המטרה היא לחיות?
ומי שישאל את עצמו מה הסיבה שהוא עושה מה שהוא עושה, הוא יגלה שבסה"כ הוא רוצה להיות מאושר.
והפרקטיקה הרצויה, היא לבדוק מה אני עושה שקשור לתכלית שתביא אותי לאושר.
והאם הדבר הזה והזה יגרום לי באמת להרגיש טוב, יגרום לי להיות מאושר.
ויש פרקטיקה שקרית, וי ש פרקטיקה מעשית.
השקרי הוא אומרים לך לעשות ואתה עושה כמו רובוט, ופרקטיקה מעשית היא קשורה לתחושה הפנימית של מה שאת העושה. אושר הוא לא פעולה, אושר הוא תחושה פנימית, והוא תוצאה של הבנה פנימית של הבנה שהמציאות מושלמת.
ואם לא הבנת שהמציאות היא מושלמת, אז ממש לא משנה כל מה שתעשה.
פרקטיקה טובה, היא ממוקדת שבכל דבר ודבר שהאדם עושה, זה ממוקד בתכלית הסופית שלו להרגיש טוב, ולהיות מאושר. ושישאל את עצמו איך הדבר הזה יעזור לי ברמה המעשית להרגיש טוב.
וזה לא מה לעשות, ומה לעשות, זה סה"כ הבנה.
כמו אדם שהולך לרופא כי לא מרגיש טוב, והרופא אומר לו אתה בריא, ובכל זאת האדם שואל:
כן, אבל איזה תרופה עלי לקחת? אבל הרופא אומר לך שאתה בריא ואין צורך, אז מה העקשנות לעשות משהו ולהתאמץ, כמו לקחת תרופה?
המשוגע מתעסק כל הזמן בעשייה, עושה עושה ועושה, לא חושב.
והחכם חושב קודם, עליו לשאול את עצמו אם אני יעשה את הדבר הזה והזה, האם אני יפסיק כבר לחפש את האושר.
ואם לא, אז זה לא פרקטי.
וכל רצון ורצון שיש לך, או שמציעים לך לעשות, תבדוק אם זה יביא אותך לתכלית הסופית, בה יפסיק לחפש את האושר, ואז הוא יהיה מאושר באמת.
050-3331-331