אולי אני לא רוצה כלום? איך לדעת מה אני רוצה? מה יעשה לי טוב? לא יודע מה אני רוצה, האם אני רוצה משהו? 2 סוגים של לא רוצה כלום, כעט ביד הסופר, אולי אני כלום? אולי אין בחירה חופשית? אולי אין לי רצון? אולי אני דומם?
מה המשמעות של השאלה "מה אני רוצה"?
אחת השאלות הקיומיות ביותר שאנשים שואלים את עצמם היא: "מה אני רוצה?". בשאלה זו טמונה הנחה שיש משהו ספציפי שאמור לעשות לאדם טוב. כאשר אדם מנסה לברר את רצונותיו, הוא למעשה שואל: "מה אני חושב שיעשה לי טוב?". אך אליעד כהן מסביר שיש אפשרות אחרת, לא נפוצה, והיא שהאדם באמת לא רוצה שום דבר. אין מדובר במצב של ייאוש או של דיכאון שבו האדם "לא רוצה כלום" משום שהוא איבד דבר שחשוב לו, כמו אדם שנפרד מבת זוגו או אם שאיבדה את הילד שלה. במקרים כאלה, האדם למעשה רוצה משהו מאוד ספציפי ולכן מרגיש תחושה של חוסר משמעות, כי אין לו את אותו דבר שהוא רוצה.
לעומת זאת, אליעד מציע מצב שונה לחלוטין שבו האדם לא רוצה כלום באופן עמוק ואמיתי, מתוך תפיסה של אחדות עם המציאות. במצב זה, האדם אינו מוצא שום הבדל בין האפשרויות השונות ולכן אין לו העדפה ממשית, דבר או מצב ספציפי שיגרום לו להרגיש טוב יותר.
האם יש שני סוגים של "לא רוצה כלום"?
אליעד מסביר שישנם למעשה שני סוגים של מצב שבו אדם "לא רוצה כלום":
מהו הדימוי של "האדם כאצבע" ואיך הוא קשור לרצון חופשי?
אליעד משתמש בדימוי של האדם כאצבע כדי להמחיש את הרעיון של חוסר רצון עצמאי. כשאנחנו רואים אצבע כותבת, אנחנו יכולים לשאול "מה האצבע רוצה?", והתשובה ברורה: האצבע לא רוצה כלום. היא פשוט מבצעת את רצון הגוף ששולט בה. באותה מידה, ייתכן שאנחנו בני האדם, בדומה לאותה אצבע, לא באמת רוצים שום דבר באופן עצמאי, אלא שאנחנו פשוט מבטאים פעולה או רצון של המציאות כולה.
במילים אחרות, יכול להיות שאנחנו רק חלק מתוך תהליך גדול, "נקודה במציאות", או ביטוי של מציאות רחבה יותר שמחליטה עבורנו מה אנחנו נעשה או נרצה. אם כך, אולי השאלה "מה אני רוצה?" אינה באמת השאלה הנכונה, אלא היא רק ביטוי לאשליה שיש לנו רצון עצמאי ונפרד מן המציאות שסביבנו.
האם הבחירות שלנו באמת חשובות או שהכל נקבע מראש?
בהמשך ההרצאה, אליעד מעלה את השאלה הפילוסופית לגבי משמעות הבחירה החופשית. האם הבחירות שאנחנו עושים הן אכן שלנו, או שהן פשוט ביטוי של תהליכים אוטומטיים שמתרחשים בתוך המציאות? יכול להיות שאנחנו חושבים שאנחנו בוחרים, אבל בפועל, כל מה שקורה כבר נקבע מראש, ואנחנו רק מתנהלים בתוך המציאות הזאת.
זו נקודה פילוסופית חשובה, מכיוון שהיא משפיעה על הדרך שבה אנחנו תופסים את החיים שלנו. אם אין באמת בחירה חופשית, ייתכן שגם הרצון שלנו אינו אמיתי ואוטונומי, אלא שהוא רק השתקפות של מה שקורה לנו במציאות, ללא שליטה אמיתית מצדנו.
האם בכלל ניתן לדעת מה אנחנו באמת רוצים?
אליעד כהן מציע גם את האפשרות שאולי אין בכלל משמעות לשאלה מה אנחנו רוצים, משום שאולי אין שום רצון אמיתי שהוא שלנו באופן עצמאי. הרצון שלנו יכול להיות פשוט ביטוי אוטומטי של תגובה למצב מסוים, לחוויה מסוימת או לגירוי סביבתי. במצב כזה, האדם ימצא עצמו תמיד מחפש אחר משהו שיגרום לו להרגיש טוב, אבל ייתכן שאין שום דבר ספציפי כזה, כי כל דבר שיעשה יהיה בדיוק אותו הדבר מבחינת ההשפעה שלו.
מצב זה מביא לתובנה שאולי כל השאלות על "מה אני רוצה?" אינן באמת רלוונטיות, כי הן מבוססות על הנחה מוטעית שהרצון שלנו הוא בעל משמעות נפרדת ומוגדרת באופן עצמאי.
מה ההבדל בין לרצות משהו לבין פשוט לחוות אותו?
אליעד מוסיף שאם האדם אכן מבין שאין לו רצון עצמאי, הוא עשוי פשוט לחוות את המציאות בלי צורך להחליט אם הוא רוצה את מה שקורה או לא. במצב כזה, אין מאבק פנימי, אין ניסיון לשנות או לשלוט במה שקורה, אלא קבלה פשוטה של המציאות כפי שהיא.
זוהי הבנה עמוקה יותר של החיים: במקום לשאול כל הזמן "מה אני רוצה?", האדם יכול פשוט לחוות את הדברים כפי שהם, ללא התנגדות וללא ניסיון לשלוט במציאות. במצב כזה, אין משמעות מיוחדת לשאלה אם יש לו רצון או אין לו, משום שהוא חי את החיים באופן ישיר יותר, ללא מחיצות או הגדרות.
אחת השאלות הקיומיות ביותר שאנשים שואלים את עצמם היא: "מה אני רוצה?". בשאלה זו טמונה הנחה שיש משהו ספציפי שאמור לעשות לאדם טוב. כאשר אדם מנסה לברר את רצונותיו, הוא למעשה שואל: "מה אני חושב שיעשה לי טוב?". אך אליעד כהן מסביר שיש אפשרות אחרת, לא נפוצה, והיא שהאדם באמת לא רוצה שום דבר. אין מדובר במצב של ייאוש או של דיכאון שבו האדם "לא רוצה כלום" משום שהוא איבד דבר שחשוב לו, כמו אדם שנפרד מבת זוגו או אם שאיבדה את הילד שלה. במקרים כאלה, האדם למעשה רוצה משהו מאוד ספציפי ולכן מרגיש תחושה של חוסר משמעות, כי אין לו את אותו דבר שהוא רוצה.
לעומת זאת, אליעד מציע מצב שונה לחלוטין שבו האדם לא רוצה כלום באופן עמוק ואמיתי, מתוך תפיסה של אחדות עם המציאות. במצב זה, האדם אינו מוצא שום הבדל בין האפשרויות השונות ולכן אין לו העדפה ממשית, דבר או מצב ספציפי שיגרום לו להרגיש טוב יותר.
האם יש שני סוגים של "לא רוצה כלום"?
אליעד מסביר שישנם למעשה שני סוגים של מצב שבו אדם "לא רוצה כלום":
- הסוג הראשון הוא מצב רגשי שלילי שבו האדם אינו רוצה כלום כי הוא חש שהדברים שהוא רוצה אינם בהישג ידו. לדוגמה, אדם שעבר טראומה כמו פרידה מבן זוג או אובדן של אדם קרוב עשוי להרגיש שהוא לא רוצה כלום כי הדבר היחיד שרצה כבר אינו קיים עבורו.
- הסוג השני, שאותו אליעד מנסה להדגיש, הוא מצב פילוסופי שבו האדם מגיע להבנה עמוקה שאולי באמת אין שום דבר שצריך או כדאי לרצות, שאין באמת שום הבדל בין דבר אחד לשני, וכי כל האפשרויות שוות באותה המידה.
מהו הדימוי של "האדם כאצבע" ואיך הוא קשור לרצון חופשי?
אליעד משתמש בדימוי של האדם כאצבע כדי להמחיש את הרעיון של חוסר רצון עצמאי. כשאנחנו רואים אצבע כותבת, אנחנו יכולים לשאול "מה האצבע רוצה?", והתשובה ברורה: האצבע לא רוצה כלום. היא פשוט מבצעת את רצון הגוף ששולט בה. באותה מידה, ייתכן שאנחנו בני האדם, בדומה לאותה אצבע, לא באמת רוצים שום דבר באופן עצמאי, אלא שאנחנו פשוט מבטאים פעולה או רצון של המציאות כולה.
במילים אחרות, יכול להיות שאנחנו רק חלק מתוך תהליך גדול, "נקודה במציאות", או ביטוי של מציאות רחבה יותר שמחליטה עבורנו מה אנחנו נעשה או נרצה. אם כך, אולי השאלה "מה אני רוצה?" אינה באמת השאלה הנכונה, אלא היא רק ביטוי לאשליה שיש לנו רצון עצמאי ונפרד מן המציאות שסביבנו.
האם הבחירות שלנו באמת חשובות או שהכל נקבע מראש?
בהמשך ההרצאה, אליעד מעלה את השאלה הפילוסופית לגבי משמעות הבחירה החופשית. האם הבחירות שאנחנו עושים הן אכן שלנו, או שהן פשוט ביטוי של תהליכים אוטומטיים שמתרחשים בתוך המציאות? יכול להיות שאנחנו חושבים שאנחנו בוחרים, אבל בפועל, כל מה שקורה כבר נקבע מראש, ואנחנו רק מתנהלים בתוך המציאות הזאת.
זו נקודה פילוסופית חשובה, מכיוון שהיא משפיעה על הדרך שבה אנחנו תופסים את החיים שלנו. אם אין באמת בחירה חופשית, ייתכן שגם הרצון שלנו אינו אמיתי ואוטונומי, אלא שהוא רק השתקפות של מה שקורה לנו במציאות, ללא שליטה אמיתית מצדנו.
האם בכלל ניתן לדעת מה אנחנו באמת רוצים?
אליעד כהן מציע גם את האפשרות שאולי אין בכלל משמעות לשאלה מה אנחנו רוצים, משום שאולי אין שום רצון אמיתי שהוא שלנו באופן עצמאי. הרצון שלנו יכול להיות פשוט ביטוי אוטומטי של תגובה למצב מסוים, לחוויה מסוימת או לגירוי סביבתי. במצב כזה, האדם ימצא עצמו תמיד מחפש אחר משהו שיגרום לו להרגיש טוב, אבל ייתכן שאין שום דבר ספציפי כזה, כי כל דבר שיעשה יהיה בדיוק אותו הדבר מבחינת ההשפעה שלו.
מצב זה מביא לתובנה שאולי כל השאלות על "מה אני רוצה?" אינן באמת רלוונטיות, כי הן מבוססות על הנחה מוטעית שהרצון שלנו הוא בעל משמעות נפרדת ומוגדרת באופן עצמאי.
מה ההבדל בין לרצות משהו לבין פשוט לחוות אותו?
אליעד מוסיף שאם האדם אכן מבין שאין לו רצון עצמאי, הוא עשוי פשוט לחוות את המציאות בלי צורך להחליט אם הוא רוצה את מה שקורה או לא. במצב כזה, אין מאבק פנימי, אין ניסיון לשנות או לשלוט במה שקורה, אלא קבלה פשוטה של המציאות כפי שהיא.
זוהי הבנה עמוקה יותר של החיים: במקום לשאול כל הזמן "מה אני רוצה?", האדם יכול פשוט לחוות את הדברים כפי שהם, ללא התנגדות וללא ניסיון לשלוט במציאות. במצב כזה, אין משמעות מיוחדת לשאלה אם יש לו רצון או אין לו, משום שהוא חי את החיים באופן ישיר יותר, ללא מחיצות או הגדרות.
- האם יש לנו רצון חופשי?
- האם אפשר להיות במצב של "לא רוצה כלום"?
- איך לזהות את הרצון האמיתי שלנו?
- מה הקשר בין רצון ותודעה?
- האם אנחנו רק חלק מהמציאות או יש לנו רצון עצמאי?
איך לדעת מה אני רוצה? האם יש לי רצון בכלל?
ההרצאה עוסקת בשאלות קיומיות על הרצון האנושי והיכולת להבין מה אנחנו באמת רוצים. פעמים רבות, אנשים שואלים את עצמם: "מה אני רוצה?", מנסים להבין את הרצון האמיתי שלהם, ואם הם באמת יודעים מה יגרום להם אושר. התשובה היא לא תמיד ברורה, ולפעמים התהליך עצמו יכול להוביל למבוי סתום של חוסר רצון.
מה קורה כשאני לא יודע מה אני רוצה?
בהרצאה, נדונה האפשרות של אדם שאינו יודע מה הוא רוצה. הוא עשוי לשאול את עצמו שאלות כמו: "מה אני רוצה?" ו"מה יעשה לי טוב?", אך תגובתו היא חיפוש מתמיד אחר תשובה שתשביע את רצונו. אולם, יש גם אפשרות שבן אדם יגיע למסקנה שהוא בעצם לא רוצה כלום. כשאדם שואל את עצמו מה הוא רוצה, הוא מניח שיש משהו שצריך לרצות, משהו שיגרום לו להרגיש טוב. אך מה אם אין שום דבר כזה? מה אם כל הבחירות לא באמת משנה?
האם אפשר להגיע למקום של לא רוצה כלום?
לא מדובר בחוסר רצון של "אני מיואש ולא רוצה כלום", אלא בפרספקטיבה אחרת: האם באמת יש משהו שאני אמור לרצות? לדוגמה, אדם שנמצא במצב של אובדן או שברון לב, יכול לחשוב שהוא לא רוצה כלום. זה לא אומר שהוא לא רוצה משהו ספציפי, אלא שהוא לא מוצא משמעות או רצון במציאות כולה. ייתכן שהוא פשוט חווה אובדן ולא מצליח למצוא כיוון לרצון חדש.
איך זה קשור לרצון של אצבע?
בהרצאה מוצגת דימוי של אדם שהוא כמו אצבע במציאות. כשאתה שואל את עצמך "מה אני רוצה?", האם באמת יש לך רצון עצמאי? אולי אתה לא יותר מאצבע שמבצעת פעולה שנקבעה על ידי המציאות שסובבת אותך. האצבע לא רוצה כלום, היא פשוט מבצעת את מה שגוף האדם מחליט בשבילה. אולי גם אנחנו, במובן מסוים, לא רוצים כלום - אנחנו פשוט חלק מהמציאות, מבטאים משהו אחר, ללא רצון עצמאי.
האם הרצון שלנו הוא רק ביטוי של משהו חיצוני?
השאלה המרכזית שעולה בהרצאה היא אם הרצון שלנו הוא באמת שלנו, או שהוא רק ביטוי של משהו חיצוני, משהו שקרה לנו או שנכפה עלינו. אם כל מה שקורה, קורה בצורה אוטומטית, אולי אנחנו לא באמת בוחרים, אולי אנחנו רק חלק מהמציאות הגדולה שסובבת אותנו.
ההרצאה עוסקת בשאלות קיומיות על הרצון האנושי והיכולת להבין מה אנחנו באמת רוצים. פעמים רבות, אנשים שואלים את עצמם: "מה אני רוצה?", מנסים להבין את הרצון האמיתי שלהם, ואם הם באמת יודעים מה יגרום להם אושר. התשובה היא לא תמיד ברורה, ולפעמים התהליך עצמו יכול להוביל למבוי סתום של חוסר רצון.
מה קורה כשאני לא יודע מה אני רוצה?
בהרצאה, נדונה האפשרות של אדם שאינו יודע מה הוא רוצה. הוא עשוי לשאול את עצמו שאלות כמו: "מה אני רוצה?" ו"מה יעשה לי טוב?", אך תגובתו היא חיפוש מתמיד אחר תשובה שתשביע את רצונו. אולם, יש גם אפשרות שבן אדם יגיע למסקנה שהוא בעצם לא רוצה כלום. כשאדם שואל את עצמו מה הוא רוצה, הוא מניח שיש משהו שצריך לרצות, משהו שיגרום לו להרגיש טוב. אך מה אם אין שום דבר כזה? מה אם כל הבחירות לא באמת משנה?
האם אפשר להגיע למקום של לא רוצה כלום?
לא מדובר בחוסר רצון של "אני מיואש ולא רוצה כלום", אלא בפרספקטיבה אחרת: האם באמת יש משהו שאני אמור לרצות? לדוגמה, אדם שנמצא במצב של אובדן או שברון לב, יכול לחשוב שהוא לא רוצה כלום. זה לא אומר שהוא לא רוצה משהו ספציפי, אלא שהוא לא מוצא משמעות או רצון במציאות כולה. ייתכן שהוא פשוט חווה אובדן ולא מצליח למצוא כיוון לרצון חדש.
איך זה קשור לרצון של אצבע?
בהרצאה מוצגת דימוי של אדם שהוא כמו אצבע במציאות. כשאתה שואל את עצמך "מה אני רוצה?", האם באמת יש לך רצון עצמאי? אולי אתה לא יותר מאצבע שמבצעת פעולה שנקבעה על ידי המציאות שסובבת אותך. האצבע לא רוצה כלום, היא פשוט מבצעת את מה שגוף האדם מחליט בשבילה. אולי גם אנחנו, במובן מסוים, לא רוצים כלום - אנחנו פשוט חלק מהמציאות, מבטאים משהו אחר, ללא רצון עצמאי.
האם הרצון שלנו הוא רק ביטוי של משהו חיצוני?
השאלה המרכזית שעולה בהרצאה היא אם הרצון שלנו הוא באמת שלנו, או שהוא רק ביטוי של משהו חיצוני, משהו שקרה לנו או שנכפה עלינו. אם כל מה שקורה, קורה בצורה אוטומטית, אולי אנחנו לא באמת בוחרים, אולי אנחנו רק חלק מהמציאות הגדולה שסובבת אותנו.
- האם יש לנו רצון חופשי?
- האם אפשר להיות במצב של "לא רוצה כלום"?
- איך לזהות את הרצון האמיתי שלנו?
- מה הקשר בין רצון ותודעה?
- האם אנחנו רק חלק מהמציאות או יש לנו רצון עצמאי?