איך המוח מודע לדברים? במה תלוי אם תדע שמשהו קיים? איך יכול להיות שמשהו יהיה קיים כל הזמן ולא תדע שהוא קיים אף פעם? לקחת משהו כמובן מאליו, לכל דבר יש הפך, הדבר מחייה את היפוכו, דבר והיפוכו, לא לראות הר גדול, להעריך את מה שיש
איך המוח הופך למודע למה שקיים סביבנו?
אליעד כהן מסביר שיש נטייה טבעית לאדם לשים לב לדברים בהתאם לגודל שלהם. ככל שדבר מסוים גדול יותר, כך יש יותר סיכוי לשים לב אליו, לעומת דברים קטנים. לדוגמה, קל יותר לראות פיל מאשר חיידק, כי החיידק זעיר ובלתי נראה לעין. אך למרות זאת, יש מצב שבו דווקא הדבר הגדול ביותר, העצום ביותר, אינו ניתן להבחנה כלל. הדוגמה לכך היא הר: אם תעמוד קרוב מדי להר, ממש צמוד אליו, לא תצליח לראות אותו, כי אין לך יכולת לראות את ההר ביחס למשהו אחר, חסר קונטרסט ואין בסיס להשוואה.
ההסבר לכך הוא שכדי להבחין במשהו או להיות מודע אליו, נדרש ניגוד, הפך, או השוואה למשהו אחר. אם אין הפך לדבר מסוים, או אם הדבר קרוב מדי, גדול מדי או ברור מדי, הוא למעשה בלתי נראה עבורך.
למה דברים שקיימים תמיד לא נראים לנו?
אליעד מדגים זאת דרך ראייה תקינה: אדם שיש לו עיניים רואות אינו מודע כלל לעובדה שהוא רואה, כיוון שזה מצב טבעי עבורו. הוא אינו רואה את היכולת שלו לראות, אלא לוקח אותה כמובן מאליו. אך ברגע שמזהירים אותו מפני סכנת עיוורון, או אם הוא חווה אובדן ראייה זמני, פתאום הוא מעריך את מה שהיה לו, והוא נהיה מודע לכך שהוא ראה כל חייו.
הדבר הזה נכון גם במישור הרגשי והתחושתי. אדם המרגיש טוב כל הזמן, לא יחווה באמת תחושה של טוב, מכיוון שאין לו תחושת רעה להשוות אליה. רק כאשר מופיע היפוכו של מצב מסוים - רק אז נעשים מודעים לקיומו של המצב הראשון.
כיצד נוצרת הערכה למה שיש לנו בחיים?
כדי להעריך את מה שיש לנו, אליעד מציע לבצע תרגיל מחשבתי שבו מדמיינים את ההפך ממה שיש לנו. למשל, אדם בריא צריך לשאול את עצמו כיצד ירגיש אם יאבד את בריאותו, אדם שיש לו פרנסה קבועה צריך לחשוב כיצד יחווה את החיים ללא פרנסה זו. כך, על ידי הדמיית מצב הפוך, אדם יוכל להרגיש ולהעריך באמת את מצבו הנוכחי.
האם מה שלא רואים לא קיים?
נקודה חשובה נוספת שמדגיש אליעד היא העובדה שמשהו שאינך רואה או אינך מודע אליו, אינו בהכרח לא קיים. להיפך, ייתכן שהסיבה שאתה לא מודע לקיומו היא דווקא בגלל שהוא קיים כל הזמן, ללא הפסקה. זה בדיוק מה שגורם לך לקחת אותו כמובן מאליו. לדוגמה, אדם שלא חווה מעולם את האפשרות להיות אדיש בין טוב לרע, תמיד ירצה להרגיש טוב מבלי להכיר אפילו באפשרות אחרת. זו הסיבה שבני אדם לא תמיד מודעים למציאות בה הם חיים - המציאות שקופה בעיניהם מרוב שהיא קבועה וברורה.
מה גורם לנו לקחת דברים כמובן מאליו?
הגורם המרכזי שגורם לנו לקחת דברים כמובן מאליו הוא ההרגל. המציאות שחוזרת על עצמה שוב ושוב בלי שינוי, נעשית אוטומטית בעינינו. רק כשמשהו משתבש או משתנה בצורה קיצונית, אנו נעשים מודעים לכך שהוא היה קיים קודם. למשל, אדם לא שם לב לנשימה שלו, אלא אם כן משהו מפריע לה, אדם לא שם לב לקיומו של אוויר, אלא אם הוא חווה קושי לנשום.
מדוע הכרחי ניגוד או הפך כדי ליצור מודעות?
המודעות תלויה תמיד בהשוואה ובהיפוך. ללא קיום ההפך, אין לאדם אפשרות לדעת על קיומו של הדבר הראשון. הטוב זקוק לרע כדי להיות מובן, הבריאות זקוקה למחלה, והשפע זקוק למחסור. ההפך, שהוא לכאורה שלילי, הוא זה שמחייה את התחושה החיובית, מכיוון שרק דרכו האדם יכול להבחין במה שיש לו.
איך להרגיש טוב בלי לחכות שהמצב יתהפך?
אליעד מסביר כי כדי להרגיש טוב ולא לקחת דברים כמובן מאליו, כדאי לפתח את ההרגל לחשוב מדי פעם על המצב ההפוך. במקום להמתין למשבר או לאובדן, אפשר ליצור באופן יזום ומודע תודעה של הערכה. ברגע שאדם מדמיין מדי פעם את המצב ההפוך, הוא משמר את ההערכה שלו כלפי מה שיש לו, ויוצר מודעות מתמדת.
לדוגמה, אם אדם רוצה להעריך את היכולת שלו ללכת, כדאי לו לדמיין לרגע איך היו החיים שלו נראים אם היה מאבד יכולת זו. התרגיל המחשבתי הזה יגרום לו באופן מיידי להרגיש אסיר תודה ולהעריך את היכולת ללכת.
מה המשמעות הרחבה של עיקרון זה בחיינו?
המשמעות היא שהאדם צריך להכיר בכך שהוא חי במציאות של ניגודים. על מנת לחיות בתודעה של הערכה ומודעות, עליו להבין כי קיומם של דברים טובים תלוי בהבנת הפכים. ההכרה וההבנה שיש לכל דבר גם את ההיפוך שלו, היא שמאפשרת לחוות את החיים במלוא העומק והמשמעות.
לסיכום, איך ניצור מודעות מתמדת?
אליעד ממליץ לפתח מודעות מתמדת באמצעות תרגילי מחשבה שמזכירים לאדם שיש הפך לכל דבר. דרך החשיבה הזו מאפשרת לאדם לחיות בתחושת ערנות גדולה יותר ולפתח הערכה עמוקה ומלאה כלפי מה שיש לו. ההבנה שיש דברים שאינם נראים לנו דווקא בגלל שהם תמיד נמצאים שם, מאפשרת ליצור שינוי תודעתי חיובי, להעריך את המציאות, ולהרגיש טוב יותר לאורך זמן.
אליעד כהן מסביר שיש נטייה טבעית לאדם לשים לב לדברים בהתאם לגודל שלהם. ככל שדבר מסוים גדול יותר, כך יש יותר סיכוי לשים לב אליו, לעומת דברים קטנים. לדוגמה, קל יותר לראות פיל מאשר חיידק, כי החיידק זעיר ובלתי נראה לעין. אך למרות זאת, יש מצב שבו דווקא הדבר הגדול ביותר, העצום ביותר, אינו ניתן להבחנה כלל. הדוגמה לכך היא הר: אם תעמוד קרוב מדי להר, ממש צמוד אליו, לא תצליח לראות אותו, כי אין לך יכולת לראות את ההר ביחס למשהו אחר, חסר קונטרסט ואין בסיס להשוואה.
ההסבר לכך הוא שכדי להבחין במשהו או להיות מודע אליו, נדרש ניגוד, הפך, או השוואה למשהו אחר. אם אין הפך לדבר מסוים, או אם הדבר קרוב מדי, גדול מדי או ברור מדי, הוא למעשה בלתי נראה עבורך.
למה דברים שקיימים תמיד לא נראים לנו?
אליעד מדגים זאת דרך ראייה תקינה: אדם שיש לו עיניים רואות אינו מודע כלל לעובדה שהוא רואה, כיוון שזה מצב טבעי עבורו. הוא אינו רואה את היכולת שלו לראות, אלא לוקח אותה כמובן מאליו. אך ברגע שמזהירים אותו מפני סכנת עיוורון, או אם הוא חווה אובדן ראייה זמני, פתאום הוא מעריך את מה שהיה לו, והוא נהיה מודע לכך שהוא ראה כל חייו.
הדבר הזה נכון גם במישור הרגשי והתחושתי. אדם המרגיש טוב כל הזמן, לא יחווה באמת תחושה של טוב, מכיוון שאין לו תחושת רעה להשוות אליה. רק כאשר מופיע היפוכו של מצב מסוים - רק אז נעשים מודעים לקיומו של המצב הראשון.
כיצד נוצרת הערכה למה שיש לנו בחיים?
כדי להעריך את מה שיש לנו, אליעד מציע לבצע תרגיל מחשבתי שבו מדמיינים את ההפך ממה שיש לנו. למשל, אדם בריא צריך לשאול את עצמו כיצד ירגיש אם יאבד את בריאותו, אדם שיש לו פרנסה קבועה צריך לחשוב כיצד יחווה את החיים ללא פרנסה זו. כך, על ידי הדמיית מצב הפוך, אדם יוכל להרגיש ולהעריך באמת את מצבו הנוכחי.
האם מה שלא רואים לא קיים?
נקודה חשובה נוספת שמדגיש אליעד היא העובדה שמשהו שאינך רואה או אינך מודע אליו, אינו בהכרח לא קיים. להיפך, ייתכן שהסיבה שאתה לא מודע לקיומו היא דווקא בגלל שהוא קיים כל הזמן, ללא הפסקה. זה בדיוק מה שגורם לך לקחת אותו כמובן מאליו. לדוגמה, אדם שלא חווה מעולם את האפשרות להיות אדיש בין טוב לרע, תמיד ירצה להרגיש טוב מבלי להכיר אפילו באפשרות אחרת. זו הסיבה שבני אדם לא תמיד מודעים למציאות בה הם חיים - המציאות שקופה בעיניהם מרוב שהיא קבועה וברורה.
מה גורם לנו לקחת דברים כמובן מאליו?
הגורם המרכזי שגורם לנו לקחת דברים כמובן מאליו הוא ההרגל. המציאות שחוזרת על עצמה שוב ושוב בלי שינוי, נעשית אוטומטית בעינינו. רק כשמשהו משתבש או משתנה בצורה קיצונית, אנו נעשים מודעים לכך שהוא היה קיים קודם. למשל, אדם לא שם לב לנשימה שלו, אלא אם כן משהו מפריע לה, אדם לא שם לב לקיומו של אוויר, אלא אם הוא חווה קושי לנשום.
מדוע הכרחי ניגוד או הפך כדי ליצור מודעות?
המודעות תלויה תמיד בהשוואה ובהיפוך. ללא קיום ההפך, אין לאדם אפשרות לדעת על קיומו של הדבר הראשון. הטוב זקוק לרע כדי להיות מובן, הבריאות זקוקה למחלה, והשפע זקוק למחסור. ההפך, שהוא לכאורה שלילי, הוא זה שמחייה את התחושה החיובית, מכיוון שרק דרכו האדם יכול להבחין במה שיש לו.
איך להרגיש טוב בלי לחכות שהמצב יתהפך?
אליעד מסביר כי כדי להרגיש טוב ולא לקחת דברים כמובן מאליו, כדאי לפתח את ההרגל לחשוב מדי פעם על המצב ההפוך. במקום להמתין למשבר או לאובדן, אפשר ליצור באופן יזום ומודע תודעה של הערכה. ברגע שאדם מדמיין מדי פעם את המצב ההפוך, הוא משמר את ההערכה שלו כלפי מה שיש לו, ויוצר מודעות מתמדת.
לדוגמה, אם אדם רוצה להעריך את היכולת שלו ללכת, כדאי לו לדמיין לרגע איך היו החיים שלו נראים אם היה מאבד יכולת זו. התרגיל המחשבתי הזה יגרום לו באופן מיידי להרגיש אסיר תודה ולהעריך את היכולת ללכת.
מה המשמעות הרחבה של עיקרון זה בחיינו?
המשמעות היא שהאדם צריך להכיר בכך שהוא חי במציאות של ניגודים. על מנת לחיות בתודעה של הערכה ומודעות, עליו להבין כי קיומם של דברים טובים תלוי בהבנת הפכים. ההכרה וההבנה שיש לכל דבר גם את ההיפוך שלו, היא שמאפשרת לחוות את החיים במלוא העומק והמשמעות.
לסיכום, איך ניצור מודעות מתמדת?
אליעד ממליץ לפתח מודעות מתמדת באמצעות תרגילי מחשבה שמזכירים לאדם שיש הפך לכל דבר. דרך החשיבה הזו מאפשרת לאדם לחיות בתחושת ערנות גדולה יותר ולפתח הערכה עמוקה ומלאה כלפי מה שיש לו. ההבנה שיש דברים שאינם נראים לנו דווקא בגלל שהם תמיד נמצאים שם, מאפשרת ליצור שינוי תודעתי חיובי, להעריך את המציאות, ולהרגיש טוב יותר לאורך זמן.
- מודעות ותפיסה
- למה אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו?
- איך להרגיש טוב בלי תלות חיצונית?
- חשיבות ההפכים בהבנת המציאות
- השלכות של חוסר מודעות למה שיש
איך המוח מודע לדברים? למה אנחנו לא שמים לב למה שקורה כל הזמן?
כשמדובר בתפיסה חזותית, ישנה נטייה להבחין יותר בדברים גדולים מאשר בקטנים. לדוגמה, קל יותר להבחין בפיל מאשר בחיידק. אבל מצד שני, אם משהו גדול מדי ונמצא קרוב מדי אלינו - דווקא אז קשה לראות אותו.
לדוגמה, אם נציב חתול והר מול הפנים של אדם, יש סיכוי גבוה יותר שהוא יבחין בחתול, כיוון שהוא קטן ויוצר ניגוד לרקע. לעומת זאת, אם ההר עצום וממש מול העיניים, הוא יתמזג בשדה הראייה כך שלא יהיה אפשר להבחין בו.
למה אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו?
דבר דומה קורה בחיים. דברים שהם חלק קבוע מהמציאות שלנו - אנחנו לא רואים אותם. לדוגמה, אדם עם ראייה תקינה לא יהיה מודע לכך שהוא רואה, אלא אם יאבד את יכולת הראייה. רק כאשר מופיע ההפך - מצב של עיוורון - הוא יתחיל להעריך את מה שהיה לו.
זה קורה עם תחושות ורגשות גם כן. אדם שמרגיש טוב כל הזמן, לא יוכל לחוות זאת כהרגשה טובה באמת, כי אין לו קונטרסט של מצב רע להשוות אליו. רק כשיש שינוי - כשיש היפוך - אפשר באמת להיות מודעים למה שהיה קודם.
מה המשמעות של זה לגבי החיים שלנו?
העיקרון הזה תקף לכל תחומי החיים. דברים שנמצאים אצלנו כל הזמן הופכים לבלתי נראים עבורנו.
- אדם שנולד למציאות מסוימת ולא חווה את ההיפך שלה, עלול לא להיות מודע לה בכלל.
- אם משהו מתרחש ברצף, ללא הפרעה, הוא נתפס כמובן מאליו.
- רק כאשר משהו נפסק או מקבל ניגוד - אנחנו נעשים מודעים אליו.
איך אפשר להיות מודעים למה שיש לנו?
כדי להעריך את מה שיש, כדאי לעצור לרגע ולדמיין את המצב ההפוך. איך היה נראה המצב אם הדבר הזה היה חסר? כיצד היינו מרגישים אם לא הייתה לנו האפשרות להשתמש ביכולות הטבעיות שלנו?
התובנה החשובה כאן היא שהעובדה שאיננו רואים או שמים לב למשהו, אינה מעידה על כך שהוא לא קיים. ייתכן שהוא פשוט תמיד קיים ולכן איננו מבחינים בו.
כשמדובר בתפיסה חזותית, ישנה נטייה להבחין יותר בדברים גדולים מאשר בקטנים. לדוגמה, קל יותר להבחין בפיל מאשר בחיידק. אבל מצד שני, אם משהו גדול מדי ונמצא קרוב מדי אלינו - דווקא אז קשה לראות אותו.
לדוגמה, אם נציב חתול והר מול הפנים של אדם, יש סיכוי גבוה יותר שהוא יבחין בחתול, כיוון שהוא קטן ויוצר ניגוד לרקע. לעומת זאת, אם ההר עצום וממש מול העיניים, הוא יתמזג בשדה הראייה כך שלא יהיה אפשר להבחין בו.
למה אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו?
דבר דומה קורה בחיים. דברים שהם חלק קבוע מהמציאות שלנו - אנחנו לא רואים אותם. לדוגמה, אדם עם ראייה תקינה לא יהיה מודע לכך שהוא רואה, אלא אם יאבד את יכולת הראייה. רק כאשר מופיע ההפך - מצב של עיוורון - הוא יתחיל להעריך את מה שהיה לו.
זה קורה עם תחושות ורגשות גם כן. אדם שמרגיש טוב כל הזמן, לא יוכל לחוות זאת כהרגשה טובה באמת, כי אין לו קונטרסט של מצב רע להשוות אליו. רק כשיש שינוי - כשיש היפוך - אפשר באמת להיות מודעים למה שהיה קודם.
מה המשמעות של זה לגבי החיים שלנו?
העיקרון הזה תקף לכל תחומי החיים. דברים שנמצאים אצלנו כל הזמן הופכים לבלתי נראים עבורנו.
- אדם שנולד למציאות מסוימת ולא חווה את ההיפך שלה, עלול לא להיות מודע לה בכלל.
- אם משהו מתרחש ברצף, ללא הפרעה, הוא נתפס כמובן מאליו.
- רק כאשר משהו נפסק או מקבל ניגוד - אנחנו נעשים מודעים אליו.
איך אפשר להיות מודעים למה שיש לנו?
כדי להעריך את מה שיש, כדאי לעצור לרגע ולדמיין את המצב ההפוך. איך היה נראה המצב אם הדבר הזה היה חסר? כיצד היינו מרגישים אם לא הייתה לנו האפשרות להשתמש ביכולות הטבעיות שלנו?
התובנה החשובה כאן היא שהעובדה שאיננו רואים או שמים לב למשהו, אינה מעידה על כך שהוא לא קיים. ייתכן שהוא פשוט תמיד קיים ולכן איננו מבחינים בו.
- מודעות ותפיסה
- למה אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו?
- איך להרגיש טוב בלי תלות חיצונית?
- חשיבות ההפכים בהבנת המציאות
- השלכות של חוסר מודעות למה שיש
050-3331-331