כי יש את אפשרי המציאות ויש גם את מחוייב המציאות. ואפשרי המציאות, פירושו, כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, מאחר שקיימת האפשרות שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר, קיומו הוא רק אפשרי המציאות. כי כל דבר שקיים, תמיד יש את האפשרות, שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר שקיים, יש עוד משהו אחר ששונה ושנפרד ממנו. ולכן, כל דבר שקיים, קיומו הוא רק אפשרי ולא מחוייב. כי אם קיומו של הדבר היה מחוייב, הרי שלא היה יכול להיות קיים שום דבר אחר מבלעדיו. ומאחר שתמיד קיים עוד דבר אחר, הרי ששום דבר, קיומו הוא לא מחוייב, אלא רק אפשרי בלבד.
וא"כ מהו הדבר, שקיומו הוא מחוייב המציאות, ומה מחוייב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי. ורק הכלום / שום דבר, רק הוא מחוייב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם הוא זהה לקיום שלו. כי גם האין כלום, גם הוא זהה ליש כלום. וכאשר גם ההעדר של הדבר, זהה לדבר עצמו, אז ורק אז, קיומו הוא מחוייב. ומנקודת מבט נוספת, גם הכלום, קיומו הוא לא מחוייב, כי יש גם את מה שאינו כלום. וא"כ שום דבר ממש לא מחוייב וכולי.
וכאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. שהיא גם טובה מאוד, אך גם רעה מאוד.
והעניין הוא, כי שום דבר, אינו מחוייב כלל. וכל דבר בעולם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלו הוא הנכון?! וכאשר האדם חושב על איזה דבר, וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי שכל ההבנות של האדם, הן רק אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה מחוייבת המציאות.
כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ותמיד ניתן להטיל ספק ולשאול, אולי השכל עצמו טועה לגמרי?! ואולי כל המסקנות של השכל, כולן שגויות לגמרי?!
וכאשר האדם בוחר להתחבר אל האמת המוחלטת, דהיינו, שהאדם לא מזדהה עם שום רעיון שהוא אינו נכון באופן מוחלט, על ידי זה, האדם משחרר את כל האחיזה שלו בכל הצורות השונות, והאדם אוחז בשום דבר. כי כל מחשבה שיש לאדם, אמיתותה היא רק אפשרי המציאות. כי יכול להיות שהיא אמת, ויכול להיות שהיא שקר.
והאדם לא יכול להיות בטוח, האם דעתו היא אמת אובייקטיבית, או שמא דעתו היא רק אמת סובייקטיבית בלבד. כי אין לאדם שום דרך אובייקטיבית, לאמת באופן אובייקטיבי את הידיעות שלו. כי האדם מאמת את הידיעות שלו, באמצעות השכל שלו. ואם השכל טועה, אז אין שום משמעות לאימות שהאדם עושה בשכל שלו. ותמיד יכול להיות שהשכל עצמו טועה. ולכן לא ניתן לאמת באמצעות השכל, את המסקנות של השכל עצמו. ולכן, כל האמיתות של האדם, הן נכונות רק באופן סובייקטיבי בלבד.
וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, וכאשר האדם בוחר (ואיך הוא בוחר ובמה תלויה הבחירה שלו?), שלא להזדהות עם שום רעיון שאינו נכון באופן מוחלט, על ידי זה האדם לא מזדהה עם שום רעיון כלשהו. כי כל רעיון, יכול להיות שהוא אינו נכון. ולא ניתן להוכיח שום דבר באופן מוחלט. וכאשר האדם באופן מוחלט, לא מזדהה עם שום דבר אפשרי, דהיינו, כאשר האדם נותן 100% מעצמו, ובכל כוחו הוא מחפש את המוחלט, ולא נאחז בשום דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר למחוייב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי.
כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים. אך האדם יכול גם שלא להיות קיים. ויכול להיות, שאין הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים, שאז האדם לא קיים כנפרד כלל. וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, על ידי זה גם חווית הקיום הנפרד שלו, גם היא נעלמת.
וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, דהיינו, כאשר האדם מרחיק את עצמו בכל כוחו, מהזדהות עם כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שאז ממילא האדם מתחבר אל המחוייב, על ידי זה, כל הנפרדות של האדם נעלמת, ונשארת רק חוסר ידיעה אחת. דהיינו, ידיעה אחת של כל הנפרדות כולה כישות אחת. ואז אין שום טוב ורע כלל, אלא רק שלמות אחת, כישות אחת.
כי כאשר האדם מרחיק מעצמו את כל המחשבות שהן אינן נכונות באופן מוחלט, דהיינו, כל מחשבה שהיא. כי שום מחשבה, קיומה הוא לא מחוייב, אלא קיומה הוא רק אפשרי. כי כל מחשבה, ניתן לחשוב על ההפך שלה. וכל מחשבה, ניתן לחשוב על מחשבה אחרת, ששונה ונפרדת ממנה. ולכן, שום מחשבה, קיומה אינו מוכרח, אלא רק אפשרי בלבד. וכאשר האדם לא חושב על שום דבר שהוא רק אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא מחוייב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם "שום דבר", שרק הוא מחוייב המציאות.
ובפועל, מי שרוצה להתאחד עם המציאות, צריך לשים לב לכך, שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה כלל. כי האמונה אפשרית, רק בדבר שקיומו הוא אפשרי בלבד. כי כאשר דבר, יכול להיות נכון ויכול גם לא להיות נכון, דהיינו, אפשרי המציאות בלבד, אז שייך להאמין שהדבר הזה הוא אכן נכון או לא נכון. אך כאשר האדם לא מזדהה עם שום רעיון אפשרי, על ידי זה לא שייכת שום אמונה כלל.
וכל הזדהות של האדם, היא אמונה. כי האדם מזדהה ומתייחס אל הדבר האפשרי, כאילו הוא היה מחוייב. ובלי אמונה, לא היה ניתן להתייחס אל אפשרי המציאות, כאל מחוייב המציאות. והאמונה, היא מאפשרת להתייחס אל האפשרי, כאל מחוייב. שהאדם מאמין שהדבר הוא נכון, למרות, שלא מחוייב שכך היא האמת האובייקטיבית, שאותה לא ניתן להשיג בצורה מוגדרת.
וכאשר האדם שומע לדוגמא איזה משפט, והאדם מאמין שהפירוש שהוא מבין את המשפט הזה, הוא אכן האמת. והאדם שוכח, שבאמת הפירוש שהוא מבין את הדבר, הוא רק אפשרי המציאות בלבד להיות נכון, אך לא מחוייב שהוא אכן כך, על ידי זה האדם מאמין, והופך את האפשרי למחוייב. שהאדם חושב, שהפירוש וההבנה שלו, שהיא רק אפשרית להיות נכונה, היא נדמית לו, כאילו היא אכן מחוייבת להיות נכונה.
ובכל פעם ופעם, שהאדם לוקח רעיון כלשהו, שהוא רק סובייקטיבי בלבד, והאדם מתייחס אליו, כאילו הוא היה נכון בצורה אובייקטיבית, הרי שזו אמונה, שבה האדם הופך את האפשרי למחוייב.
וכאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע.
כי כאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, על ידי זה אין שום קיום לשום צורה נפרדת. כי שום צורה, קיומה אינו מחוייב המציאות. כי קיים, גם ההעדר שלה. ורק במהות המציאות, שאין שם שום צורה כלל, אלא רק הוויה וישות אחת, רק שם הקיום הוא מחוייב. וכאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שלא מוכרח שהוא יהיה קיים, על ידי זה האדם לא מזדהה עם שום דבר. או במילים אחרות, האדם מזדהה עם "שום דבר". ובכלום / שום דבר, אין טוב ורע.
אך כאשר האדם מזדהה עם אפשרי המציאות והופך אותו למחוייב, על ידי זה נוצרת האפשרות לקיומן של ישויות שונות, שקיומן אינו מחוייב אלא רק אפשרי בלבד. ואז יש אפשרות של טוב ושל רע.
כגון לדוגמא, אדם, שמבחינתו, כדי שהוא יהיה מאושר, מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא. שמצד האמת, הבריאות של האדם, היא דבר שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד. שאפשרי שהאדם יהיה בריא, ואפשרי גם, שהאדם לא יהיה בריא. כי לא מחוייב המציאות, שהאדם תמיד יהיה בריא. והאושר של האדם, הוא קיים בנפרד מהבריאות של האדם. והאדם יכול להיות מאושר, גם כאשר הוא בריא וגם כאשר הוא אינו בריא.
כי הבריאות של האדם, לא מחייבת את האושר של האדם. כי האדם יכול להיות בריא, ועדיין לא להיות מאושר. והאדם יכול להיות מאושר, גם כאשר הוא לא בריא. והאושר והבריאות של האדם, אלו שני דברים שונים, שקיומם לא מחייב אחד את השני. ולמרות שאולי בד"כ נראה, שהאדם מאושר יותר כאשר הוא בריא, הרי שהאושר של האדם, לא תלוי בבריאות שלו.
ונמצא אם כן, כי האושר של האדם, לא תלוי באופן מחוייב, בבריאות שלו. והבריאות של האדם, היא רק אפשרית בלבד. ומצד האמת, האדם יכול להיות מאושר, כאשר הוא בריא, וגם כאשר הוא חולה, בדיוק באופן שווה.
אך, כאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, דהיינו, כאשר האדם מתייחס אל המצב הבריאותי שלו, שהוא רק אפשרי, כאל דבר שהוא מחוייב. דהיינו, כאשר האדם חושב לעצמו, שמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, ושמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, כדי שהוא יהיה מאושר, שאז בעצם האדם הופך את האפשרי למחוייב. כי לא מחוייב שהוא יהיה בריא, וגם לא מחוייב שהאדם יהיה בריא, כדי שהוא יהיה מאושר. וכאשר האדם מחייב את האפשרי, שהאדם חושב שמוכרח שהוא יהיה בריא, כדי להיות מאושר, על ידי זה נוצר טוב ורע.
כי מי שלא יזדהה עם שום דבר אפשרי, הוא יעבור לעולם שכולו אחד, עולם שאין בו טוב ורע. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחוייב. וגם האושר של האדם, גם קיומו לא באמת תלוי בשום דבר שיש בעולם. כי מצד האמת, האדם יכול להיות מאושר בכל מצב, אם הוא רק ירצה אותו. ומי שלא יאחז בשום דבר אפשרי, ולא ירצה באופן מחוייב, שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי, על ידי זה לא יהיה לו רע כלל.
כי רע, הוא כאשר האדם רוצה באופן מחוייב, שיקרה דבר שקיומו הוא רק אפשרי. כגון, כאשר האדם רוצה להיות בריא, דווקא באופן מחוייב. למרות שבאמת, לא מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, אלא זו רק אפשרות בלבד. וכאשר האדם מתעקש, שהמציאות תהיה דווקא כרצונו, על ידי זה נוצר סבל. כי שום צורת מציאות, היא אינה מחוייבת. וכאשר האדם רוצה באופן מחוייב, שהמציאות תהיה בצורה כזו או אחרת, על ידי זה נוצר סבל.
אך מי שיתייחס אל המציאות כפי מה שהיא, הוא ירצה שיהיה באופן מחוייב, רק את מה שקיומו הוא באמת מחוייב, דהיינו, שום דבר. כי רק השום דבר (= קיומה של המציאות ללא כל הגדרה), רק הוא, קיומו מחוייב, והוא תמיד קיים. וכאשר האדם רוצה כל כולו באופן מחוייב, ששום דבר יהיה קיים, אז תמיד רצונו מלא.
וכאשר האדם מתייחס אל כל הצורות, כאל אפשרי בלבד. דהיינו, שהאדם לא רוצה...
וא"כ מהו הדבר, שקיומו הוא מחוייב המציאות, ומה מחוייב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי. ורק הכלום / שום דבר, רק הוא מחוייב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם הוא זהה לקיום שלו. כי גם האין כלום, גם הוא זהה ליש כלום. וכאשר גם ההעדר של הדבר, זהה לדבר עצמו, אז ורק אז, קיומו הוא מחוייב. ומנקודת מבט נוספת, גם הכלום, קיומו הוא לא מחוייב, כי יש גם את מה שאינו כלום. וא"כ שום דבר ממש לא מחוייב וכולי.
וכאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. שהיא גם טובה מאוד, אך גם רעה מאוד.
והעניין הוא, כי שום דבר, אינו מחוייב כלל. וכל דבר בעולם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלו הוא הנכון?! וכאשר האדם חושב על איזה דבר, וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי שכל ההבנות של האדם, הן רק אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה מחוייבת המציאות.
כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ותמיד ניתן להטיל ספק ולשאול, אולי השכל עצמו טועה לגמרי?! ואולי כל המסקנות של השכל, כולן שגויות לגמרי?!
וכאשר האדם בוחר להתחבר אל האמת המוחלטת, דהיינו, שהאדם לא מזדהה עם שום רעיון שהוא אינו נכון באופן מוחלט, על ידי זה, האדם משחרר את כל האחיזה שלו בכל הצורות השונות, והאדם אוחז בשום דבר. כי כל מחשבה שיש לאדם, אמיתותה היא רק אפשרי המציאות. כי יכול להיות שהיא אמת, ויכול להיות שהיא שקר.
והאדם לא יכול להיות בטוח, האם דעתו היא אמת אובייקטיבית, או שמא דעתו היא רק אמת סובייקטיבית בלבד. כי אין לאדם שום דרך אובייקטיבית, לאמת באופן אובייקטיבי את הידיעות שלו. כי האדם מאמת את הידיעות שלו, באמצעות השכל שלו. ואם השכל טועה, אז אין שום משמעות לאימות שהאדם עושה בשכל שלו. ותמיד יכול להיות שהשכל עצמו טועה. ולכן לא ניתן לאמת באמצעות השכל, את המסקנות של השכל עצמו. ולכן, כל האמיתות של האדם, הן נכונות רק באופן סובייקטיבי בלבד.
וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, וכאשר האדם בוחר (ואיך הוא בוחר ובמה תלויה הבחירה שלו?), שלא להזדהות עם שום רעיון שאינו נכון באופן מוחלט, על ידי זה האדם לא מזדהה עם שום רעיון כלשהו. כי כל רעיון, יכול להיות שהוא אינו נכון. ולא ניתן להוכיח שום דבר באופן מוחלט. וכאשר האדם באופן מוחלט, לא מזדהה עם שום דבר אפשרי, דהיינו, כאשר האדם נותן 100% מעצמו, ובכל כוחו הוא מחפש את המוחלט, ולא נאחז בשום דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר למחוייב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי.
כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים. אך האדם יכול גם שלא להיות קיים. ויכול להיות, שאין הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים, שאז האדם לא קיים כנפרד כלל. וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, על ידי זה גם חווית הקיום הנפרד שלו, גם היא נעלמת.
וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, דהיינו, כאשר האדם מרחיק את עצמו בכל כוחו, מהזדהות עם כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שאז ממילא האדם מתחבר אל המחוייב, על ידי זה, כל הנפרדות של האדם נעלמת, ונשארת רק חוסר ידיעה אחת. דהיינו, ידיעה אחת של כל הנפרדות כולה כישות אחת. ואז אין שום טוב ורע כלל, אלא רק שלמות אחת, כישות אחת.
כי כאשר האדם מרחיק מעצמו את כל המחשבות שהן אינן נכונות באופן מוחלט, דהיינו, כל מחשבה שהיא. כי שום מחשבה, קיומה הוא לא מחוייב, אלא קיומה הוא רק אפשרי. כי כל מחשבה, ניתן לחשוב על ההפך שלה. וכל מחשבה, ניתן לחשוב על מחשבה אחרת, ששונה ונפרדת ממנה. ולכן, שום מחשבה, קיומה אינו מוכרח, אלא רק אפשרי בלבד. וכאשר האדם לא חושב על שום דבר שהוא רק אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא מחוייב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם "שום דבר", שרק הוא מחוייב המציאות.
ובפועל, מי שרוצה להתאחד עם המציאות, צריך לשים לב לכך, שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה כלל. כי האמונה אפשרית, רק בדבר שקיומו הוא אפשרי בלבד. כי כאשר דבר, יכול להיות נכון ויכול גם לא להיות נכון, דהיינו, אפשרי המציאות בלבד, אז שייך להאמין שהדבר הזה הוא אכן נכון או לא נכון. אך כאשר האדם לא מזדהה עם שום רעיון אפשרי, על ידי זה לא שייכת שום אמונה כלל.
וכל הזדהות של האדם, היא אמונה. כי האדם מזדהה ומתייחס אל הדבר האפשרי, כאילו הוא היה מחוייב. ובלי אמונה, לא היה ניתן להתייחס אל אפשרי המציאות, כאל מחוייב המציאות. והאמונה, היא מאפשרת להתייחס אל האפשרי, כאל מחוייב. שהאדם מאמין שהדבר הוא נכון, למרות, שלא מחוייב שכך היא האמת האובייקטיבית, שאותה לא ניתן להשיג בצורה מוגדרת.
וכאשר האדם שומע לדוגמא איזה משפט, והאדם מאמין שהפירוש שהוא מבין את המשפט הזה, הוא אכן האמת. והאדם שוכח, שבאמת הפירוש שהוא מבין את הדבר, הוא רק אפשרי המציאות בלבד להיות נכון, אך לא מחוייב שהוא אכן כך, על ידי זה האדם מאמין, והופך את האפשרי למחוייב. שהאדם חושב, שהפירוש וההבנה שלו, שהיא רק אפשרית להיות נכונה, היא נדמית לו, כאילו היא אכן מחוייבת להיות נכונה.
ובכל פעם ופעם, שהאדם לוקח רעיון כלשהו, שהוא רק סובייקטיבי בלבד, והאדם מתייחס אליו, כאילו הוא היה נכון בצורה אובייקטיבית, הרי שזו אמונה, שבה האדם הופך את האפשרי למחוייב.
וכאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע.
כי כאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, על ידי זה אין שום קיום לשום צורה נפרדת. כי שום צורה, קיומה אינו מחוייב המציאות. כי קיים, גם ההעדר שלה. ורק במהות המציאות, שאין שם שום צורה כלל, אלא רק הוויה וישות אחת, רק שם הקיום הוא מחוייב. וכאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שלא מוכרח שהוא יהיה קיים, על ידי זה האדם לא מזדהה עם שום דבר. או במילים אחרות, האדם מזדהה עם "שום דבר". ובכלום / שום דבר, אין טוב ורע.
אך כאשר האדם מזדהה עם אפשרי המציאות והופך אותו למחוייב, על ידי זה נוצרת האפשרות לקיומן של ישויות שונות, שקיומן אינו מחוייב אלא רק אפשרי בלבד. ואז יש אפשרות של טוב ושל רע.
כגון לדוגמא, אדם, שמבחינתו, כדי שהוא יהיה מאושר, מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא. שמצד האמת, הבריאות של האדם, היא דבר שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד. שאפשרי שהאדם יהיה בריא, ואפשרי גם, שהאדם לא יהיה בריא. כי לא מחוייב המציאות, שהאדם תמיד יהיה בריא. והאושר של האדם, הוא קיים בנפרד מהבריאות של האדם. והאדם יכול להיות מאושר, גם כאשר הוא בריא וגם כאשר הוא אינו בריא.
כי הבריאות של האדם, לא מחייבת את האושר של האדם. כי האדם יכול להיות בריא, ועדיין לא להיות מאושר. והאדם יכול להיות מאושר, גם כאשר הוא לא בריא. והאושר והבריאות של האדם, אלו שני דברים שונים, שקיומם לא מחייב אחד את השני. ולמרות שאולי בד"כ נראה, שהאדם מאושר יותר כאשר הוא בריא, הרי שהאושר של האדם, לא תלוי בבריאות שלו.
ונמצא אם כן, כי האושר של האדם, לא תלוי באופן מחוייב, בבריאות שלו. והבריאות של האדם, היא רק אפשרית בלבד. ומצד האמת, האדם יכול להיות מאושר, כאשר הוא בריא, וגם כאשר הוא חולה, בדיוק באופן שווה.
אך, כאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, דהיינו, כאשר האדם מתייחס אל המצב הבריאותי שלו, שהוא רק אפשרי, כאל דבר שהוא מחוייב. דהיינו, כאשר האדם חושב לעצמו, שמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, ושמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, כדי שהוא יהיה מאושר, שאז בעצם האדם הופך את האפשרי למחוייב. כי לא מחוייב שהוא יהיה בריא, וגם לא מחוייב שהאדם יהיה בריא, כדי שהוא יהיה מאושר. וכאשר האדם מחייב את האפשרי, שהאדם חושב שמוכרח שהוא יהיה בריא, כדי להיות מאושר, על ידי זה נוצר טוב ורע.
כי מי שלא יזדהה עם שום דבר אפשרי, הוא יעבור לעולם שכולו אחד, עולם שאין בו טוב ורע. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחוייב. וגם האושר של האדם, גם קיומו לא באמת תלוי בשום דבר שיש בעולם. כי מצד האמת, האדם יכול להיות מאושר בכל מצב, אם הוא רק ירצה אותו. ומי שלא יאחז בשום דבר אפשרי, ולא ירצה באופן מחוייב, שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי, על ידי זה לא יהיה לו רע כלל.
כי רע, הוא כאשר האדם רוצה באופן מחוייב, שיקרה דבר שקיומו הוא רק אפשרי. כגון, כאשר האדם רוצה להיות בריא, דווקא באופן מחוייב. למרות שבאמת, לא מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, אלא זו רק אפשרות בלבד. וכאשר האדם מתעקש, שהמציאות תהיה דווקא כרצונו, על ידי זה נוצר סבל. כי שום צורת מציאות, היא אינה מחוייבת. וכאשר האדם רוצה באופן מחוייב, שהמציאות תהיה בצורה כזו או אחרת, על ידי זה נוצר סבל.
אך מי שיתייחס אל המציאות כפי מה שהיא, הוא ירצה שיהיה באופן מחוייב, רק את מה שקיומו הוא באמת מחוייב, דהיינו, שום דבר. כי רק השום דבר (= קיומה של המציאות ללא כל הגדרה), רק הוא, קיומו מחוייב, והוא תמיד קיים. וכאשר האדם רוצה כל כולו באופן מחוייב, ששום דבר יהיה קיים, אז תמיד רצונו מלא.
וכאשר האדם מתייחס אל כל הצורות, כאל אפשרי בלבד. דהיינו, שהאדם לא רוצה...
050-3331-331