אפשרי המציאות, שהופך למחויב המציאות - להפוך את
האפשרי למחויב ואת המחויב
לאפשרי כי יש את
אפשרי המציאות ויש גם את מחויב המציאות.
ואפשרי המציאות, פירושו, כל דבר שקיומו הוא רק
אפשרי, מאחר שקיימת האפשרות שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר, קיומו הוא רק
אפשרי המציאות. כי כל דבר שקיים, תמיד יש את האפשרות, שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר שקיים, יש עוד משהו אחר ששונה ושנפרד ממנו. ולכן, כל דבר שקיים, קיומו הוא רק
אפשרי ולא מחויב. כי אם קיומו של הדבר היה מחויב, הרי שלא היה יכול להיות קיים שום דבר אחר מבלעדיו. ומאחר שתמיד קיים עוד דבר אחר, הרי ששום דבר, קיומו הוא לא מחויב, אלא רק
אפשרי בלבד. ואכ מהו הדבר, שקיומו הוא מחויב המציאות, ומה מחויב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק
אפשרי. ורק הכלום שום דבר, רק הוא מחויב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם הוא זהה לקיום שלו. כי גם האין כלום, גם הוא זהה ליש ... ואכ שום דבר ממש לא מחויב וכולי. וכאשר האדם הופך את
האפשרי למחויב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. שהיא גם טובה מאוד, אך גם רעה מאוד. והעניין הוא, כי שום דבר, אינו מחויב כלל. ... וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי שכל ההבנות של האדם, הן רק
אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה מחויבת המציאות. כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! ... אוחז בשום דבר. כי כל מחשבה שיש לאדם, אמיתותה היא רק
אפשרי המציאות. כי יכול להיות שהיא אמת, ויכול להיות שהיא שקר. והאדם לא יכול להיות בטוח, האם דעתו היא אמת אובייקטיבית, או שמא ... מוחלט. וכאשר האדם באופן מוחלט, לא מזדהה עם שום דבר
אפשרי, דהיינו, כאשר האדם נותן 100% מעצמו, ובכל כוחו הוא מחפש את המוחלט, ולא נאחז בשום דבר שהוא רק
אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר למחויב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי. כי גם קיומו של האדם, הוא רק
אפשרי המציאות. כי הוא
אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים. אך האדם יכול גם שלא להיות קיים. ויכול להיות, שאין הפרדה בין האדם לבין שאר ... מרחיק את עצמו בכל כוחו, מהזדהות עם כל דבר שקיומו הוא רק
אפשרי, שאז ממילא האדם מתחבר אל המחויב, על ידי זה, כל הנפרדות של האדם נעלמת, ונשארת רק חוסר ידיעה אחת. דהיינו, ידיעה אחת של כל ... כי שום מחשבה, קיומה הוא לא מחויב, אלא קיומה הוא רק
אפשרי. כי כל מחשבה, ניתן לחשוב על ההפך שלה. וכל מחשבה, ניתן לחשוב על מחשבה אחרת, ששונה ונפרדת ממנה. ולכן, שום מחשבה, קיומה אינו מוכרח, אלא רק
אפשרי בלבד. וכאשר האדם לא חושב על שום דבר שהוא רק
אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא מחויב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם שום דבר, שרק הוא מחויב המציאות. ובפועל, מי ... שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה כלל. כי האמונה
אפשרית, רק בדבר שקיומו הוא
אפשרי בלבד. כי כאשר דבר, יכול להיות נכון ויכול גם לא להיות נכון, דהיינו,
אפשרי המציאות בלבד, אז שייך להאמין שהדבר הזה הוא אכן נכון או לא נכון. אך כאשר האדם לא מזדהה עם שום רעיון
אפשרי, על ידי זה לא שייכת שום אמונה כלל. וכל הזדהות של האדם, היא אמונה. כי האדם מזדהה ומתייחס אל הדבר
האפשרי, כאילו הוא היה מחויב. ובלי אמונה, לא היה ניתן להתייחס אל
אפשרי המציאות, כאל מחויב המציאות. והאמונה, היא מאפשרת להתייחס אל
האפשרי, כאל מחויב. שהאדם מאמין שהדבר הוא נכון, למרות, שלא מחויב שכך היא האמת האובייקטיבית, שאותה לא ניתן להשיג בצורה מוגדרת. ... והאדם שוכח, שבאמת הפירוש שהוא מבין את הדבר, הוא רק
אפשרי המציאות בלבד להיות נכון, אך לא מחויב שהוא אכן כך, על ידי זה האדם מאמין, והופך את
האפשרי למחויב. שהאדם חושב, שהפירוש וההבנה שלו, שהיא רק