אהבה + שנאה הם אחד. איך? למה?...קיים, או רק הוא. ובשנאה זה דיחוי, דחייה בשלמות ואז גם אין קיום לזולת. בשני המקרים אם הולכים עד הקצה, בשניהם מגיעים לביטול של הצד השני. הבלגאן מתחיל ברגע שאדם קצת אוהב וקצת שונא, וחלק הוא מכיל וחלק הוא דוחה, ואותו הדבר גם לגבי המציאות, אם קצת מכילים אותה וקצת לא, אז סובלים. ואם אוהבים את המציאות בשלמות אז לא סובלים, כי מכילים את הכל, וגם, אם שונאים את המציאות עד הסוף אז גם לא סובלים כי מבחינתו של האדם המציאות לא הייתה קיימת ואז חווים שלמות. חווים...