אחדות משעממת, שעמום של אחדות, רצון לשנות מתוך אחדות, אחדות שקרית, אחדות אמיתית, לאן העולם מתקדם, ביטול הרצון... שבה אנשים חושבים שאם הכל אחד, אז אין שום צורך לעשות דבר - אין רצון, אין מחשבות, אין רגשות ואין תחושות. בתפיסה זו, האחדות נתפסת כהפך המוחלט מנפרדות. אנשים ששואפים לאחדות כזו עלולים לסבול, כי הם רואים בכל רצון או שאיפה סימן שהם עדיין לא באחדות אמיתית. לדוגמה, אדם שרוצה ללמוד תואר יכול להרגיש רע כי ... שהוא לא באחדות מושלמת, וכך נוצר מצב שבו הרצון עצמו הוא מקור לסבל. התפיסה השנייה היא אחדות אמיתית, שבה אין הבדל בין להיות באחדות לבין להיות בנפרדות. באחדות אמיתית אדם יכול להיות במצב שבו הוא חווה באופן מוחלט שכל הדברים הם אחד ובאותו זמן להמשיך לחיות, לרצות ולפעול בעולם. למשל, באחדות אמיתית אין בעיה ... פעיל? אליעד מדגיש שאפשר בהחלט לחיות עם ההבנה שהכל אחד ובו - זמנית להישאר פעיל ולרצות דברים. הבעיה נוצרת רק כאשר אדם רואה הבדל בין אחדות לבין נפרדות. כל עוד האדם חושב שיש סתירה בין השניים, כל פעולה הופכת בעייתית. לדוגמה, מי שרואה סתירה ירגיש אשם או מתוסכל מעצם זה שהוא רוצה משהו, כי הרצון נראה לו ... של הרצון הספציפי, אלא העובדה שנשאר לו עדיין רצון פנימי להתחדש, וכאשר רצון זה לא מסופק, האדם סובל. איך מכלום נוצר משהו, ואיך זה קשור לאחדות ולנפרדות? אליעד מצביע על כך שהשאלה הבסיסית איך מכלום נוצר משהו? היא שאלה שנמצאת בשורש הבעיה של האחדות והנפרדות. אם מבינים איך מהכלום נוצר משהו, ניתן להבין מדוע האדם, מתוך תפיסה של אחדות, עדיין רוצה לפעול בעולם. אליעד טוען שאין לשאלה זו תשובה לוגית אמיתית, כי לוגית זה לא מסתדר - איך מתוך דבר אחד (כלום או אחדות) נוצרים דברים שונים (משהו או נפרדות). אבל אם האדם יוצא מעבר לגבולות ההיגיון, הוא מבין שאין באמת הבדל בין האחדות לבין הנפרדות, וזו התשובה לשאלה. מה מניע את האנשים בעולם, ומה מניע אותנו לחשוב כך? בהרצאה נאמר שיש אנשים הטוענים שהמניע לפעולה הוא הרצון בכבוד או הערכה חברתית, אך ... אין סוף ברור להתקדמות, אז למעשה לא משנה איפה נמצאים, כי תמיד יש עוד דרך ללכת. הוא מראה שהדאגה לשאלה לאן אנחנו מתקדמים היא שוב תוצאה של תפיסת נפרדות, הרואה הבדל בין המצב הנוכחי לבין יעד עתידי כלשהו. באחדות אמיתית לא קיימת דאגה כזו, משום שאין הבדל בין שום מצב. מהי השלמות האמיתית של האחדות? לסיום, ... - לא מהיעדר רצון, לא מנוכחות הרצון, לא מדיכאון ולא משמחה. הכל נתפס אצלו כמושלם בדיוק כפי שהוא, וזהו המצב האולטימטיבי שבו אין הבדל בין אחדות לנפרדות, בין כלום לבין משהו. מהי אחדות אמיתית? איך להתמודד עם אובדן רצון? האם הידיעה שהכל אחד גורמת לדיכאון? איך מכלום נוצר משהו? למה קשה להיות באחדות מלאה? מה מניע אנשים לפעול בעולם? מה ההבדל בין אחדות לנפרדות?