... שואלים "למה אני מזדהה דווקא עם הגוף שלי ולא עם דברים אחרים?", השאלה האמיתית היא הרבה יותר עמוקה. השאלה הבסיסית יותר היא איך בכלל יכולה להתקיים נפרדות מתוך
האחדות . אם הכל הוא מציאות אחת, איך נוצר בכלל מצב של שני דברים נפרדים, ואיך יכול להיות שאני בכלל מרגיש הפרדה? מהו פרדוקס הקיום שאליעד מדבר עליו? פרדוקס הקיום הוא השאלה הבסיסית והעמוקה ביותר: איך ייתכן
שממהות אחת ויחידה נוצרת חוויה של ריבוי וצורות שונות? הרי בשורש
הכל אחד, הכל מחובר, הכל זהה. אז איך אנחנו חווים פיצול של אותה מציאות לשתי צורות ויותר? למשל, איך פתאום קיימים גוף וכיסא בתפיסה שלנו, כשבשורש יש רק
מהות אחת ויחידה? הפרדוקס הזה מוביל אותנו לשאלת ההזדהות: איך יכול להיות שאני תופס את עצמי כנפרד, כ"אני", בעוד שבמהות הכל
מאוחד לחלוטין? למה יש חוויה של פנים וחוץ? למה אני תופס חלק מהמציאות כ"עצמי" וחלק אחר כ"חיצוני לי"? לשאלה זו אין תשובה מוחלטת כי היא מגיעה לשורש העמוק ביותר של תפיסת ... את כוחה מהנפרדות הזו. כאשר אנחנו מתבוננים בשולחן, בכיסא או באנשים אחרים, אנחנו אוטומטית מרגישים שהם חיצוניים לנו. אבל אם היינו חווים באופן מוחלט את הרעיון
שהכל אחד, היינו מאבדים את התחושה של האני העצמי, את התחושה שאנחנו קיימים כנפרדים מהמציאות. זאת הסיבה שאנחנו נצמדים להפרדה בין "האני הפנימי" ל"אני החיצוני". לדוגמה, אם ... מהו בכלל האני שמזדהה? מהו המקור לתחושת ההפרדה? כשאנו שואלים שוב ושוב, נכנסים לשכבות עמוקות יותר של התודעה, מגיעים בסופו של דבר להבנה שהשאלות הללו מובילות
לשורש אחד - לשאלה "איך בכלל יש משהו ולא כלום?" אליעד מדגיש שהחיפוש אחר תשובה מוחלטת לא יגיע לעולם לתוצאה מושלמת של 100%, כי עצם ההגדרה של "תשובה מושלמת" מניחה מראש שיש ... יוצר את ההפרדה הזאת. אליעד מבהיר שגם אם תגיע לתפיסה שבה אין הבדל בין האני לכל דבר אחר, עדיין תהיה מודעות לכך שבעבר הייתה תפיסה של הפרדה. כלומר, אפילו בתפיסת
אחדות מלאה, נותר זכר כלשהו של החלוקה בין "פנימי" ל"חיצוני". לכן, העבודה על תודעה עצמית היא מסע מתמשך של מודעות, התבוננות, והכרה מתמדת בפרדוקסים הללו. איך נוצרת הזדהות ...