לוגיקה. ציר הזמן ומרחב המקום הפילוסופיים / המדעיים. האם וכיצד הם תלויים אחד בשני?!
נקדים:
קיומו של מימד הזמן אינו תלוי בקיומו של מימד המקום, וקיומו של מימד המקום אינו תלוי בקיומו של מימד הזמן.
הזמן והמקום הם לא יותר מאשר תחושות שונות, שקיומן אינו תלוי אחד בשני.
כשם שקיומו של אחד מהחושים אינו תלוי בקיומו של חוש אחר, כך קיומם של הזמן ושל המקום אינו תלוי אחד בשני.
נבהיר:
גם המדע (פיזיקה) שטוען לקשר בין מימד הזמן לבין מימד המקום, הרי שהוא בעצם טוען שהם משפיעים אחד על השני, אחרי שהם כבר קיימים.
ז"א, אחרי שהם כבר קיימים, עכשיו כל דבר תחום בתוך זמן ומקום. ואכן הזמן והמקום יכולים להשפיע אחד על השני, בדיוק כפי שכל כוח בעולם משפיע על כל כוח אחר.
אך עדיין, בהחלט אפשרי הדבר שלא היה זמן ו/או שלא היה מקום.
ועכשיו נראה: כיצד עכשיו אחרי שהזמן והמקום כבר קיימים, כיצד כל דבר בעולם תחום בזמן ובמקום.
*
כל ידיעה בעולם, תלויה בקיומם של זמן ושל מקום.
לדעת משהו = להגדיר משהו = להציב גבול וגדר סביב דבר מסוים ולהבדילו מדבר אחר.
ידיעת דבר כלשהו = קיומן של לפחות 2 ישויות שונות, שהן:
1 - הדבר שאותו יודעים.
2 - כל דבר שאינו הדבר שאותו יודעים.
כאשר האדם יודע משהו, הרי שהוא בעצם מציב גבול סביב משהו ומבדיל אותו משאר הדברים.
נמצא כי כאשר האדם מגדיר משהו, הרי שקיימת גם הישות שאותה הגדירו, וגם כל דבר שהוא אינו נכנס תחת ההגדרה.
לדוגמא: כאשר האדם יודע מה הוא שולחן, הרי שבעצם קיימות לפחות 2 ישויות שהן:
1 - השולחן שאותו הגדיר אדם.
2 - כל דבר אחר שאינו נכנס תחת ההגדרה שולחן.
אפילו ידיעת העצמי, דהיינו, ידיעת האדם את עצמו, דהיינו, ידיעת ה"אני", הרי שגם זו בעצם הגדרה ויצירה של יותר מאשר ישות אחת.
כאשר קיים "אני", הרי שקיים גם מה שאינו "אני". כי אחרת, מהי משמעות ה"אני" אם כל דבר הוא "אני"?!
נמצא שידיעת כל דבר, היא בעצם ההגדרה והצבת הגבול סביבו והבדלתו והפרדתו משאר כל הדברים שאינם נכנסים תחת ההגדרה שאותו יודע האדם.
נמצא ש: כדי לדעת משהו, יש צורך להציב סביבו גבול שיפריד אותו מכל דבר אחר שהוא אינו הוא.
מסקנה: כאשר מגדירים משהו, הרי שתמיד תהיה קיימת גם לפחות ישות נוספת אחת, שהיא מייצגת את סך כל הדברים שאינם נכנסים אל תוך ההגדרה.
ואיך זה קשור לזמן ולמקום?
תשובה: כדי ש 2 ישויות ש - שונות זו מזו יתקיימו זו לצד זו, לשם כך צריך מרחב מקום וציר זמן.
מדוע?
כי התהליך של הפרדת והגדרת כל ישות, הוא תהליך שמתבצע בתוך הזמן והמקום.
נסביר:
אי אפשר לחשוב 2 מחשבות בבת אחת. אם חושבים על 2 דברים שונים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר 1 שהוא מורכב מ 2 דברים שונים, אך זו ישות אחת בלבד.
לדוגמא: אי אפשר להסתכל על 2 תמונות בבת אחת. אך כן ניתן להרכיב תמונה אחת אחרת שתהיה מורכבת מ 2 התמונות האלו יחד.
אך בכל מקרה, אין אפשרות לחשוב על 2 דברים שונים בבת אחת.
ומדוע אי אפשר לחשוב על 2 דברים שונים בבת אחת?
משום שאם חושבים על 2 דברים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר אחד ואי אפשר לבצע הפרדה בין שתי הישויות השונות אלא באמצעות זמן ומקום נפרדים.
נסביר:
ניקח כל 2 ישויות שונות. אם נתבונן נראה, כי כל ישות קיימת בתוך מרחב מקום אחר.
פירוש: ההגדרה של הדבר, היא המקום שלו. וכל דבר שאינו נכנס תחת ההגדרה, הרי שהוא נמצא במקום אחר.
ניקח שטח אין סופי ונצייר בתוכו עיגול. הרי שיש לנו 2 ישויות שונות, העיגול + כל השאר שאינו עיגול.
והרי שיש לנו גם 2 מקומות שונים. מקום 1 הוא העיגול שנמצא בתוך ההגדרה והגבול שבתוך האין סוף, ומקום 2 הוא כל השאר שאינו נמצא בתוך העיגול.
נמצא אם כן, כי הגדרת הדבר היא בעצם יצירת מקום עבורו, מקום שמבדיל ומגדיר את הדבר בתוך כל שאר הדברים.
כאשר אנחנו מגדירים 10 דברים, הרי שקיימים עבורנו 10 מקומות + מקום 1 ריק שהוא כל שאר הדברים שלא הוגדרו (וכמובן שאפשר גם ליצור קבוצות וכולי).
נמצא כי הגדרתו והבדלתו של דבר כלשהו מדבר אחר, הרי שהיא מתבצעת בתוך מרחב מקום כלשהו.
דרך אגב, מרחב המקום עצמו כישות אחת, גם הוא עצמו מורכב מהמון נקודות קטנות שנפרדות אחת מהשניה.
ז"א כל נקודה שנציב בתוך מרחב המקום האין סופי, הרי שהיא בעצם צריכה מקום בתוך המרחב האין סופי.
ואיך זה קשור לציר הזמן ולכך שאי אפשר לחשוב על 2 דברים שונים כישויות נפרדות בבת אחת?
תשובה:
כי כדי להגדיר 2 דברים שונים לשם כך צריך גם כן זמן.
פירוש:
אם אין זמן, הרי שאת כל המחשבות היה חושב האדם בבת אחת.
ואם האדם חושב את הכל בבת אחת, הרי שאין אפשרות להגדיר שום דבר, כי כל המחשבות כולן הן בעצם מחשבה אחת ויחידה.
מה שגורם לכך שהמחשבות יהיו שונות זו מזו, זה הזמן שבו האדם חושב כל מחשבה.
לדוגמא: האדם חושב על שולחן ואח"כ האדם חושב על כסא.
אם היה האדם חושב את 2 המחשבות האלו בבת אחת, הרי שהוא לא באמת היה חושב לא על השולחן ולא על הכסא אלא על ישות אחרת אחת שהיא שולחן וכסא כישות אחת.
כדי להיות מסוגל להפריד בין השולחן לבין הכסא, לשם כך צריך זמן שיפריד בין מחשבה והגדרה אחת לבין הגדרה אחרת.
נחדד: גם כדי להגדיר רק שולחן, גם לשם כך צריך זמן.
כי כאשר מגדירים שולחן, הרי שבעצם המשמעות היא שלא הכל הוא שולחן, כי אחרת הרי לא היה צריך להגדיר שולחן וגם לא הייתה משמעות להגדרה שולחן.
ולכן, כאשר מגדירים שולחן או כל הגדרה אחרת, הרי שבעצם גם אז יש 2 מחשבות שהן: השולחן + כל השאר שאינו השולחן.
וגם לשם כך צריך זמן, כדי להפריד בין המחשבה על השולחן לבין המחשבה על כל שאר הדברים שהם אינם השולחן.
ועוד נוסיף ונעמיק:
הגדרתו של דבר מתבצעת על ידי יצירת מקום עבור הדבר. יצירת מקום = הפרדה תודעתית שלו מכל שאר הדברים.
וההפרדה עצמה היא מתרחשת בזמן מסוים ולא בבת אחת. כי כדי להפריד 2 דברים / כדי להגדיר משהו, לשם כך צריך זמן שבו יהיה קיום ל 2 הדברים השונים.
ונחדד עוד קצת:
גם ציר הזמן תופס מקום וגם מרחב המקום תופס זמן.
הסבר:
ציר הזמן = רגעים שונים = לפני / אחרי = עבר / הווה / עתיד. כל אחד מהחלקים של הזמן נמצא במקום אחר על פני ציר הזמן.
אם לא היה מקום, הרי שלא היה ניתן להפריד בין הרגעים השונים של הזמן, ואם כן לא היה זמן.
ציר הזמן הוא מרחב המקום של הרגעים השונים שבתוכו.
כיו"ב לגבי המקום שגם הוא תלוי בזמן.
כדי להגדיר מקום אחד שונה ממקום אחר, לשם כך צריך זמן.
כדי לנוע ממקום למקום, לשם כך צריך זמן.
אם לא היה זמן אלא הכל היה קורה באותו הרגע, הרי שלא היה גם מקום אחד נפרד ממקום אחר, כי לא היה ניתן להגדיר שום מקום.
הגדרת המקום תלויה בזמן. מדוע?
הגדרת מקום = צדדים שונים = כאן / שם = למעלה / למטה / קדימה / אחורה וכולי. כל האפשרויות האלו מצריכות זמן.
לו יצויר שלא היה זמן, הרי שאז האדם היה בעצם בכל המקומות כולם באותו הרגע, כי בעצם אי אפשר להיות בשני מקומות שונים בשני רגעים שונים, כי אין זמן והכל קורה באותו הרגע.
ואם האדם נמצא בכל המקומות באותו הרגע, הרי שבעצם אין דבר כזה מקום, כי האדם בעצם לא זז משום מקום לשום מקום.
אם האדם לא זז משום מקום לשום מקום, מאחר שאין זמן, אז ממילא אין דבר כזה מקום.
ציר הזמן מאפשר לאדם לחוות ולהגדיר מקומות פיזיים שונים וגם הגדרות ומקומות מחשבתיים שונים כנ"ל.
אפשר בעצם לומר...
050-3331-331