תקציר⬅ ... - חלק 17 - הוכחה לכך שאלוהים לא ברא את מימד הזמן. הוכחה לכך שאלוהים לא ברא את מימד הזמן. טיעון: אלוהים ברא את העולם / יקום ובכלל זה גם את מימד הזמן. סוף טיעון. הפרכה: נשאל: האם אלוהים היה יכול שלא לברוא את העולם? נשיב: בהחלט כן. נשאל: אז מדוע הוא ברא את העולם, האם הוא הוכרח לעשות זאת? נשיב: לא, אלוהים לא הוכרח לברוא את העולם, אלא אלוהים רצה לברוא את העולם ולכן הוא ברא את העולם. נשאל: האם יכול להיות שאלוהים ... הוכרח לברוא את הזמן ללא רצון אישי. 3 - הזמן נברא מעצמו. וכולי. נחדד: למען הדיוק צריך להבהיר, כי גם לומר שהזמן נברא, גם זה אינו לוגי, משום שלומר שהזמן נברא פירושו להגדיר מצב לפני ואחרי קיומו של הזמן. לומר שהזמן נברא, פירושו להכניס את ציר הזמן אל ציר זמן אחר גדול יותר, אך לא מעבר ... ⬅לקריאת המשך המאמר על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ מימד זמן / מרחב מקום - האם וכיצד מימד הזמן ומרחב המקום תלויים אחד בשני? לוגיקה. ציר הזמן ומרחב המקום הפילוסופיים / המדעיים. האם וכיצד הם תלויים אחד בשני?! נקדים: קיומו של מימד הזמן אינו תלוי בקיומו של מימד המקום, וקיומו של מימד המקום אינו תלוי בקיומו של מימד הזמן. הזמן והמקום הם לא יותר מאשר תחושות שונות, שקיומן אינו תלוי אחד בשני. כשם שקיומו של אחד מהחושים אינו תלוי בקיומו של חוש אחר, כך קיומם של הזמן ושל המקום אינו תלוי אחד בשני. נבהיר: גם המדע (פיזיקה) שטוען לקשר בין מימד הזמן לבין מימד המקום, הרי שהוא בעצם טוען שהם משפיעים אחד על השני, אחרי שהם כבר קיימים. ז"א, אחרי שהם כבר קיימים, עכשיו כל דבר תחום בתוך זמן ומקום. ואכן הזמן והמקום יכולים להשפיע אחד על השני, בדיוק כפי שכל כוח בעולם משפיע על כל כוח אחר. אך עדיין, בהחלט אפשרי הדבר שלא היה זמן ו/או שלא היה מקום. ועכשיו נראה: כיצד עכשיו אחרי שהזמן והמקום כבר קיימים, כיצד כל דבר בעולם תחום בזמן ובמקום. כל ידיעה בעולם, תלויה בקיומם של זמן ושל מקום. לדעת משהו = להגדיר משהו = להציב גבול וגדר סביב דבר מסוים ולהבדילו מדבר אחר. ידיעת דבר כלשהו = קיומן של לפחות 2 ישויות שונות, שהן: 1 - הדבר שאותו יודעים. 2 - כל דבר שאינו הדבר שאותו יודעים. כאשר האדם יודע משהו, הרי שהוא בעצם מציב גבול סביב משהו ומבדיל אותו משאר הדברים. נמצא כי כאשר האדם ... אל תוך ההגדרה. ואיך זה קשור לזמן ולמקום? תשובה: כדי ש 2 ישויות ש - שונות זו מזו יתקיימו זו לצד זו, לשם כך צריך מרחב מקום וציר זמן. מדוע? כי התהליך של הפרדת והגדרת כל ישות, הוא תהליך שמתבצע בתוך הזמן והמקום. נסביר: אי אפשר לחשוב 2 מחשבות בבת אחת. אם חושבים על 2 דברים שונים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר 1 שהוא מורכב מ 2 דברים שונים, אך זו ישות אחת בלבד. לדוגמא: אי אפשר להסתכל על 2 תמונות בבת אחת. אך כן ניתן להרכיב תמונה אחת אחרת שתהיה מורכבת מ 2 התמונות האלו יחד. אך בכל מקרה, אין אפשרות לחשוב על 2 דברים שונים בבת אחת. ומדוע אי אפשר לחשוב על 2 דברים שונים בבת אחת? משום שאם חושבים על 2 דברים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר אחד ואי אפשר לבצע הפרדה בין שתי הישויות השונות אלא באמצעות זמן ומקום נפרדים. נסביר: ניקח כל 2 ישויות שונות. אם נתבונן נראה, כי כל ישות קיימת בתוך מרחב מקום אחר. פירוש: ההגדרה של הדבר, היא המקום שלו. וכל דבר שאינו נכנס תחת ההגדרה, הרי שהוא נמצא במקום אחר. ניקח שטח אין סופי ונצייר בתוכו עיגול. הרי שיש לנו 2 ישויות שונות, העיגול + כל השאר שאינו עיגול. והרי שיש ... אגב, מרחב המקום עצמו כישות אחת, גם הוא עצמו מורכב מהמון נקודות קטנות שנפרדות אחת מהשניה. ז"א כל נקודה שנציב בתוך מרחב המקום האין סופי, הרי שהיא בעצם צריכה מקום בתוך המרחב האין סופי. ואיך זה קשור לציר הזמן ולכך שאי אפשר לחשוב על 2 דברים שונים כישויות נפרדות בבת אחת? תשובה: כי כדי להגדיר 2 דברים שונים לשם כך צריך גם כן זמן. פירוש: אם אין זמן, הרי שאת כל המחשבות היה חושב האדם בבת אחת. ואם האדם חושב את הכל בבת אחת, הרי שאין אפשרות להגדיר שום דבר, כי כל המחשבות כולן הן בעצם מחשבה אחת ויחידה. מה ... מקום = הפרדה תודעתית שלו מכל שאר הדברים. וההפרדה עצמה היא מתרחשת בזמן מסוים ולא בבת אחת. כי כדי להפריד 2 דברים / כדי להגדיר משהו, לשם כך צריך זמן שבו יהיה קיום ל 2 הדברים השונים. ונחדד עוד קצת: גם ציר הזמן תופס מקום וגם מרחב המקום תופס זמן. הסבר: ציר הזמן = רגעים שונים = לפני / אחרי = עבר / הווה / עתיד. כל אחד מהחלקים של הזמן נמצא במקום אחר על פני ציר הזמן. אם לא היה מקום, הרי שלא היה ניתן להפריד בין הרגעים השונים של הזמן, ואם כן לא היה זמן. ציר הזמן הוא מרחב המקום של הרגעים השונים שבתוכו. כיו"ב לגבי המקום שגם הוא תלוי בזמן. כדי להגדיר מקום אחד שונה ממקום אחר, לשם כך צריך זמן. כדי לנוע ממקום למקום, לשם כך צריך זמן. אם לא היה זמן אלא הכל היה קורה באותו הרגע, הרי שלא היה גם מקום אחד נפרד ממקום אחר, כי לא היה ניתן להגדיר שום מקום. הגדרת ... באותו הרגע. ואם האדם נמצא בכל המקומות באותו הרגע, הרי שבעצם אין דבר כזה מקום, כי האדם בעצם לא זז משום מקום לשום מקום. אם האדם לא זז משום מקום לשום מקום, מאחר שאין זמן, אז ממילא אין דבר כזה מקום. ציר הזמן מאפשר לאדם לחוות ולהגדיר מקומות פיזיים שונים וגם הגדרות ומקומות מחשבתיים שונים כנ"ל. אפשר בעצם לומר כי מרחב המקום הוא תיאור של הדברים השונים שקורים לאורך ציר הזמן. כל רגע של ציר הזמן הוא מקום אחר. וא"כ המקום נבנה על ידי ציר הזמן. סיכום: נכון לעכשיו אחרי שהמקום והזמן קיימים, עכשיו קיומה של כל ישות תלוי בזמן ובמקום כנ"ל. תוספת: אם לא היה מרחב מקום, הרי שלא הייתה קיימת האפשרות לקיומה של יותר מישות אחת. מרחב המקום הוא זה שמאפשר לישות אחת להיות קיימת ברגע אחד בזמן אחד, תוך כדי שגם ישות אחרת תהיה קיימת באותו הזמן במקום אחר. אם לא היה מרחב מקום / אם כל מרחב ... ⬅לקריאת המשך המאמר על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... על סודות המוח האנושי, סודות המקום, סודות הזמן, אין מקום, אין זמן, מימד המקום, מימד הזמן, מרחב המקום, מרחב הזמן, אשליית המקום, אשליית הזמן, תחושת המקום, תחושת הזמן, איך נוצר העולם? - פרומו ... ⬅לצפייה בהרצאה על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... על תחושת זמן, תפישת הזמן, חווית הזמן, תחושת הווה, תחושת עבר, תחושת עתיד, מימד הזמן, הכל קורה כרגע, מתי הכל קורה? העבר איננו, איך המוח חושב? ... ⬅לצפייה בהרצאה על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מאמין לשכל של עצמו, שהיש והאין הם רק נפרדים, והוא לא מבין את האמת, שהנפרדות והאחדות הם דבר אחד ממש, הדבר הזה מרחיק את האדם במרחק אין סופי מהאחדות של המציאות. כי כל המציאות כולה, היא נגד האחדות. כי מהות האחדות, היא מחוץ למקום ולזמן. וכל מה שישנו בתוך המקום והזמן, הכל צועק רק נפרדות בלבד. ואין שום אחדות כלל. כי כל דבר שהוא ישנו, הרי שהוא נפרד, וממילא הוא לא אחדות. והאדם רחוק במרחק אין סופי מהאחדות, משום שאפילו עצם קיומו העצמי של האדם, הוא עצמו מרחיק את האדם מהאחדות של המציאות. כי הקיום העצמי של האדם, הוא עצמו, כל מהותו היא נפרדות. כי המשמעות של ה"אני" של האדם, היא נוצרת ... ⬅לקריאת המשך המאמר על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מחדש, כאפשרות שאינה מחויבת כלל. ובנוסף, האדם לא באמת יכול להיעלם. כי האדם בסה"כ חוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שהאדם היה "נשמה" לפני שהוא היה. והעוד יותר טועים, הם חושבים, שהנשמה היא מחוץ לזמן ולמקום, שזו שטות מוחלטת. והאמת היא, שהנשמה / תודעה, גם היא בתוך הזמן והמקום. כי יש מקום וזמן לנשמה, ומקום וזמן אחר, לכל מה שהוא אינו הנשמה של האדם. והנשמה הנפרדת, היא בתוך מקום וזמן. ולפני שהאדם היה נשמה, לפני כן הוא לא היה קיים כלל. דהיינו, הוא היה כלום ממש, ללא שום תודעה עצמית כלל. שהתודעה לא הייתה נפרדת משום דבר אחר, והכל כישות אחת ממש. והטועים, עושים שחזור גלגולים ומנסים לגלות, מה הם היו בגלגול הקודם וכולי. ואף אחד מהם לא יכול לדעת, מה הוא היה בנקודת ההתחלה, כי היא רחוקה במרחק אין סופי מהאדם. כי ... ⬅לקריאת המשך המאמר על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... של האינסוף עם הסוף יש חיבור של שניהם ממנו מתפצל האינסוף והסוף. איך יכול להיות שמיישות אחת יהיו דברים שונים? בסופו של דבר אדם יראה שהכל אחד. אין שום אפשרות בשכל האנושי שדברים מנוגדים הם דבר אחד. הכל עשוי מדבר אחד ויש דברים שונים זה דבר בלתי נתפס במחשבה. אפילו זמן ומקום אין שם. אפילו מקום ואין זמן. ממה עשוי המקום והזמן? והדברים השונים? כל המקום הזה עשויים מדבר שאיננו מקום וזמן וזהו הדבר הבלתי נתפס. שאדם מתבונן היטב בחיבור של כל ההפכים שהכל אחד שכל הדברים המנוגדים הוא מבין שהם אחד. כל השאלות בעולם, החרדות והספקות יש דבר שבו תלוי הכל אם אין טוב ורע אין משמעות של טוב ורע, כל השאלות בעולם שורשן מנפרדות. וכאשר האדם מבין ורואה שהכל מחובר הוא מבין שהתשובה האמיתית שהכל ... ⬅לצפייה בהרצאה על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... בירור מעמיק נוסף. וכאשר האדם מתבונן על מנגנון הסיבה והתוצאה שיש בעולם יותר לעומקו, הוא רואה, שבעצם סיבה ותוצאה הם לא באמת קיימים בפני עצמם, אלא קיומם תלוי בקיומם של רגעי הזמן. כי המציאות שלנו יכולה להיות קיימת, גם רק ברגע אחד של זמן. אבל הסיבה והתוצאה, היא לא יכולה להיות קיימת, ברגע אחד של זמן. כי ברגע אחד של קיום בודד, אין שום משמעות לסיבה ותוצאה, כי יש רק אירוע אחד בודד. ונוסיף ונאיר, כי כאשר יש רק אירוע אחד בודד ברגע אחד בלבד, הרי שגם אין שום ... אחת בלבד, ללא כל שינוי וללא כל נפרדות צורה, שאז ממילא אין שום אירוע אמיתי כלל, ואין שום סיבתיות / אקראיות כלל. והרעיון הוא, שהקיום של הסיבה והתוצאה, הוא תלוי בקיום של רגעי הזמן והמקומות השונים. שאז האדם חווה קשר סיבתי בין המקומות והזמנים השונים. (ובלי זמן אין מקום ולהפך). וזה בעצם אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שהאדם יבין את משמעות הסיבתיות של האירועים, בלי שהוא יבין את משמעות ואת מהות הזמן והמקום עצמם. ולכן, מי שרוצה להבין למה באמת דברים קורים, הוא מוכרח להבין את מהותם של הדברים שקורים. דהיינו, להבין מה באמת קורה כאן בתוך המקום והזמן האלו? ומהם המקום והזמן האלו, שבתוכם מתרחשים כל האירועים האלו? ובלי להבין את המקום והזמן, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי בלי הבנת השורש, לא באמת ניתן להבין את הלבושים והצורות של השורש. וכל האירועים כולם, קורים בתוך זמן ומקום. והאדם שואל, מהי הסיבה שבגללה הדברים נראים בצורתם השונה בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, מהי סיבת האירועים, דהיינו, הצורות השונות של הזמן והמקום. ומי שרוצה לגלות, מהי באמת סיבת הצורות השונות של הזמן והמקום, הוא מוכרח להבין, מה הם הזמן והמקום? ועד שהאדם שואל מהי מהות האירועים, עליו לשאול האם האירועים האלו, אכן באמת מתרחשים? ועד שהאדם לא יבין מהי מהות ההתרחשות עצמה, דהיינו, מהי מהות הדברים שישנם, ומהי מהות קיומם, עד אז האדם לא באמת יכול להבין את מערכת היחסים שיש בין הישויות השונות. כי בלי להבין את הקיום עצמו, דהיינו, ... שקיים, שהוא המהות של הכל, האדם לא יבין שום דבר באמת. וכאשר האדם מתבונן על הזמן ועל המקום, על האדם לשאול את עצמו, ממה "עשוי" המקום וממה "עשוי" הזמן? כי בלי להבין מהם המקום והזמן עצמם, אי אפשר להבין באמת שום דבר על מה שקורה בתוכם. והאדם כמו עיוור באפילה מנסה להבין את האירועים שבתוך המקום והזמן, והוא מתפלא מדוע הוא לא מבין אותם. וזה הכל, רק משום שהאדם לא מבין את המעטפת של האירועים, שהיא המקום והזמן עצמם. וכאשר האדם מתבונן עוד יותר פנימה אל תוך המקום והזמן, הוא רואה שאלו צורות שונות של מהות אחת, שהיא חסרה את צורת המקום והזמן. כי המהות, נפרדת מהצורה. והמהות של הזמן ושל המקום, היא מה שנקרא אצל האדם "כלום / אין / העדר המוחלט / שום דבר", שהוא חסר כל צורת מקום וזמן. ובמילים אחרות ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ותוצאה כלל, ואין שום שאלה כלל. וא"כ לכאורה נמצאה התשובה האמיתית, לשאלה, מהי הסיבה של כל האירועים. ולכאורה התשובה היא, שעל האדם להבין שהיש איננו, כי הרי מצד המהות האמיתית של הדברים, הכל חסר מקום וזמן לגמרי, וכאשר אין מקום וזמן, אין אירועים, ואין שום שאלה כלל. ואעפ"כ גם זו אינה התשובה. כי מנקודת מבט מסוימת, האדם כאילו הגיע אל האחדות של המציאות. שהאדם מסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל איננו לגמרי, ללא שום מקום ושום זמן. ומנקודת המבט הזאת, נדמה שאין שום שאלה כלל. ולכאורה, האדם הגיע לאחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. והדבר הזה הוא כמעט נכון, אך לא נכון באמת. כי גם ההבנה שמהות כל היש, היא האחדות של האין, ששם אין מקום וזמן, גם היא הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם בה יש שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים זה מזה, הרי שזה אומר, שעדיין יש נפרדות. וכל זמן שיש, יש ואין כשתי ישויות שונות, עדיין צריך לשאול, מהי סיבת היש? ומהי סיבת האין? כי עבור האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא הפך היש, נדמה לו שהוא הגיע אל האחדות המוחלטת, כי אין שם שום מקום וזמן כלל. אך לא כך הוא, כי גם האין שהוא הפך היש, הוא רק צורה, שנפרדת מהצורה של היש. ומכאן הדרך לאחדות האמיתית קצרה מאוד, כי עכשיו על האדם להתבונן אל תוך היש ואל תוך האין, דהיינו, אל תוך המהות ואל תוך הצורה, ולראות שם את האחדות האמיתית של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם ... אחד ממש, מצד המציאות שממלאת ומקיפה ומהווה את היש ואת האין. וכאשר האדם מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר שתי ישויות שנפרדות זו מזו, ואז אין שום זמן ומקום כלל, ושום נפרדות כלל, וממילא אין גם שום שאלה כלל. כי השאלה של מה הסיבה של האירועים, היא רק מנקודת מבט שמפרידה את צורת האירועים זו מזו, ואת צורת האירועים ממהותם. אבל כאשר הכל מתאחד לישות אחת ממש, אז האדם מבין שמצד האמת אין שום שאלה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... זה שיודע שהוא קיים, ולנסות להבין מה קורה שם. תבדוק, מה גורם לכך שאתה יודע שאתה קיים? מי יודע שהוא קיים? אם תבדוק זאת, אתה תגלה, שאתה זה צורה של זמן ומקום, ושהקיום שלך לא מחוייב, ואתה יכול להיות קיים וגם לא קיים, ושיש אני ולא אני, ויש מחוץ לאני וללא אני, ואז זה אומר שאין הבדל בין האני ללא אני, אתה מגלה שבמהות שלך אין הבדל בין אני ללא אני, דהיינו, כלום. למשל האדם חולם חלום, ובחלום שלו אנשים מדברים ומתכננים תוכניות, ואז האדם פתאום מתעורר מהחלום וכל מה שהאנשים תכננו ודברו הכל נעלם. וכך ... אותו. האדם לא יכול להתפלל לאלוהים, כי למעשה אלוהים הוא זה שגורם לאדם להתפלל אליו, למעשה אלוהים מפעיל את האדם. בשורש אין הבדל בין האני ללא אני, והמקום והזמן הם גם רק צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת שהיא חסרת המקום והזמן. אם היינו מאחדים את כל הדברים, ומגיעים לשני ישויות, אז היינו אומרים שיש משהו שמקיף אותם. אבל כאשר הגעת למקיף, שמקיף את הכל, אז הוא עצמו המקיף. כאשר מבינים שהכל אחד, אז למעשה מגיעים למקום שאין בו בתוך, לפני, מגיעים לאחד שאין בו צורה ואין בו הגדרה. יש את הנפרדות, שבה דבר שונה מדבר. ולכל הדברים ששונים, יש מכנה משותף שמקיף אותם. וכאן נשאלת ... זה נקרא להבין את המציאות? הכוונה תסתכל על זה מכל נקודות המבט, אבל כדבר אחד. מה זה אומר? גם תחווה את המציאות מנקודת המבט שלנו, גם מנקודת מבט שאין זמן ומקום, גם מנקודת המבט של מה שיש לפני האחדות, שאין הבדל בין הלפני ואחרי, וגם מנקודת המבט שהאדם חולם חלום והכל ממשי לו - תחווה את כל הפרספקטיבות, ותבין שאין הבדל ביניהם. לדוגמא, כיום האדם חושב או שהוא בחלום או שהוא במציאות. אבל אני מנסה שתבין שאתה תמיד בחלום ואתה תמיד במציאות. ככול שהאדם יהיה בטוח שהוא תמיד בחלום ותמיד במציאות, אז הוא תמיד ... ⬅לצפייה בהרצאה על מימד הזמן - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... לא היה אגו בעולם, אף אחד לא היה מתאמץ להשיג את המטרות שלו, ואף אחד לא היה עושה שום דבר, ואז ממילא לא היו שום שינויים בעולם, ולא הייתה שום משמעות לעולם. כי נניח לדוגמא, שרגעי הזמן יעשו שלום בינם לבין עצמם, הרי שאז לא יהיה יותר עולם. כי הרגעים של הזמן, הם כל הזמן נלחמים אחד בשני. כי יש אין סוף רגעים של זמן. ובכל רגע של זמן, יש משהו אחר, שונה משאר כל הרגעים האחרים. ובכל רגע ורגע, אחד מהרגעים של הזמן, מתגבר על כל שאר הרגעים, ומבטא כלפי חוץ את התמונה שיש בו. ומבטל ממילא את כל שאר התמונות, שיש בכל שאר הרגעים של הזמן. ובכל רגע חדש של זמן, יש מוות והשמדה של הרגע הקודם של הזמן. ויש לידה מחדש של הרגע הבא של הזמן. כי בכל רגע, נוצרת מציאות חדשה, על חורבותיה של המציאות שהייתה ברגע הקודם. ואם רגעי הזמן יעשו שלום זה עם זה ויתאחדו, דהיינו, שכל הרגעים של הזמן יתחברו להיות רגע אחד, הרי שממילא לא יהיה יותר שום זמן ושום עולם כלל. ונמצא אם כן, כי רגעי הזמן רבים אחד עם השני, ובזכות זה קיים העולם. ואעפ"כ, רגעי הזמן, גם נמצאים בשלום זה עם זה. כי אם רגעי הזמן ילחמו זה בזה בשלמות בלי שום שלום ובלי שום הרמוניה כלל, הרי שממילא, גם אז לא יהיה עולם. כי אם רגעי הזמן ישנאו אחד את השני בשלמות, אז רגעי הזמן יצטרכו להיות שונים לגמרי אחד מהשני. ושום רגע של זמן, לא יוכל להיות דומה בשום דבר, לשום רגע של זמן אחר. ואם רגעי הזמן לא יהיו דומים במשהו, אחד לשני, הרי שגם אז לא תהיה שום המשכיות בין רגעי הזמן, וגם אז לא יהיה שום עולם ושום משמעות לזמן. כי רגעי הזמן, אומנם הם משתנים בכל רגע, אבל מצד שני, הם לא משתנים באופן מוחלט וטוטאלי, אלא יש קווי דמיון והרמוניה ושלום, בין רגע זמן אחד, לבין כל שאר רגעי הזמן. שזה מה שיוצר את המשמעות של החיים בעולם. והרעיון, הוא פשוט מאוד. והוא, שאכן האגו יוצר את כל המלחמות וכל הרע שיש בעולם. כי בלי שום אגו, אין שום בעיה כלל. אבל מצד שני, בלי שום אגו, גם אין שום משמעות לעולם כלל. כי בלי אגו, שום כוח בעולם לא יתגבר על שום כוח ... ⬅לקריאת המשך המאמר על מימד הזמן - לחץ כאן...