נקודות המבט האלה אכן מתארות טוב את טבעם של התינוק והילד הקטן. השאלה אם הם כוללות את טבעו של האדם. האם בהכרח אין הבדל מהותי בין תינוק וילד קטן לבין אדם בוגר?

תינוק לא יודע כלום, והוא לא מנסה לעשות טוב או רע לאחרים או לעצמו.

ילד קטן כבר יודע קצת, אבל עדיין הוא לא רואה את האחרים, ולא מנסה לעשות להם טוב או רע, אלא בעיקר לעצמו. וזה גם שונה מטבעו של התינוק, כי יש את התוספת שהוא מנסה לעשות טוב לעצמו.

אבל אדם בוגר, שיודע קצת יותר, יכול לראות גם מעבר לעצמו. והוא כן יכול לנסות לעשות טוב או רע לאחרים. אז אולי יש לו טבע אחר? כמו שילד יש טבע שונה מלתינוק?

לכאורה, אם הסיבה שהוא מנסה לעשות טוב או רע לאחרים, זה רק כי זה גורם לו להרגיש טוב, אין הבדל בין טבעו של אותו אדם בוגר לטבעו של הילד הקטן. אבל האם זה מחויב שזו תהיה הסיבה היחידה? אולי מדובר על חובה מוסרית, ולא על רגש מוסרי? האם לא יכול להיות אדם שסובל מהתנהגותו המוסרית? שהיה מרגיש יותר טוב אילו היה לא מוסרי, אבל הבנתו שהחובה המוסרית קודמת להרגשתו האישית?

ואפילו אם זה המצב, שהאדם הבוגר הוא מוסרי רק כי להיות מוסרי גורם לו להרגיש טוב, האם זה משנה בכלל? עדיין יש הבדל בין אדם שמסוגל לראות רק את עצמו ומשרת רק את עצמו, לבין אדם שלפחות מסוגל לראות את האחר, ולרצות להיטיב לו.