קושי שכלי להבין דברים חיצוניים, שהוא קושי פנימי להבין את עצמך כי לפעמים קשה לאדם להתמודד עם איזה דבר שחיצוני לו, ואז לפעמים האדם בורח מההתמודדות. ועל האדם לדעת את האמת, שלהבין את האחדות של המציאות, מצד אחד, זה הדבר הקל ביותר בעולם. כי הבנת האחדות, היא...קושי פנימית כלשהי, שהיא כרגע עומדת מולו בצורה חיצונית. ומי שלא מסוגל להתמודד עם קושי כלשהו שחיצוני לו, עליו לדעת את האמת, שבתוכו כרגע יש קושי זהה בדרגת קושי זהה, שגם איתו הוא לא מסוגל להתמודד כרגע, ושבגללו הוא לא מבין כרגע, שהכל אחד וכולי. ומי שלא מבין את המציאות שחיצונית לו, הוא בעצם לא מבין את האני האמיתי שלו, שהוא זה שחושב את המציאות, שהיא נראית לו כחיצונית לו. ומי שרוצה להבין את הסופר ולהתחבר לשכל שלו, כדי לחוות את המציאות כמוהו, עליו להבין את הספר של אותו הסופר, בדיוק כמו שהסופר מבין את עצמו...

סבל לטובה - לשקר, למצוא דברים טובים בסבל - ולסבול עוד יותר כי האדם גם סובל תמיד. משום, שעצם קיומו של האדם, הוא סיבת הסבל שלו. כי חוויית האני של האדם, היא אפשרית, רק כאשר קיימת גם חוויית נפרדות, ממה שאינו האני, שהיא חוויית חוסר שלמות וסבל. ומי שיכיר בכך...לגמרי. ועד שהאדם לא באמת רוצה להפסיק לסבול, עד אז הוא ממשיך לסבול. כי יש כאלו שמטעים את עצמם, ולדבריהם הם לא סובלים. וכמובן שהם מטעים את עצמם, כי עצם קיום תחושת האני, היא עצמה סבל. אבל הם משקרים את עצמם, והם מנסים למצוא כל מיני דברים טובים ונקודות חיוביות וטובות בסבל שלהם. והם מלמדים את עצמם לשקר, בחשיבה חיובית ובשקר של חצי הכוס המלאה וכיוב. והם מטעים את עצמם תמיד, בכך שהם מנסים לומר שהסבל הוא לטובה, כי יש בו דברים טובים. כמו אלו שהם אומרים, שהרע קיים, כדי שהאדם יוכל להכיר את מעלת הטוב. והם מוכנים...

החכם האמיתי - מיהו? ובו יתבאר, כי החכם האמיתי, הוא בעצם השכל הפנימי ביותר של המציאות, שנמצא בתוך כל דבר ודבר שיש בעולם. כי יש שכל אחד ויחיד, שהוא השכל של המציאות, והוא, ההבנה שהכל אחד ושהכל מושלם, נגד השכל האנושי. בידיעה ישירה, מעל השכל האנושי. והוא...מהשכל האנושי, שאינו מוגבל לשכל האנושי, שמכיל בתוכו את השכל האנושי, שהוא החכם ביותר שקיים במציאות. והשכל הזה מלובש בכל דבר בעולם, והוא החכם האמיתי של המציאות. והשכל הזה מלובש בצורות שונות ובהסתרות ובהתגלויות שונות, בכל מקום ומקום לפי התגלות השכל שיש בו. ולפעמים השכל הזה מתגלה יותר, דרך צורה כלשהי של המציאות. כגון לדוגמה בשכל של הספר הזה, שדרכו, השכל של המציאות, מתגלה יותר מאשר דרך שאר הצורות. כי בספר הזה יש התגלות גדולה יותר, של השכל של האחדות, של אחדות המהות והצורה, של התגלות השלמות שבחיסרון, של...

כאילו / אולי / כנראה / נראה לי - על חיים שאינם חיים והעניין הוא, כי רוב האנשים בעולם ברוב הזמן, נאחזים בדעות וברעיונות שונים, שהם עצמם יודעים ומבינים שהם לא בטוחים בהם באמת, אלא שהם בטוחים בהם רק באופן חלקי. וכאשר האדם נאחז ברעיונות כאלו, אז הוא משתמש...שלה בלבד. והעניין הוא, שמי שרוצה שקט נפשי נצחי ואמיתי, עליו לשנוא את הספקות ולאהוב את הוודאות. ועל האדם לשנוא את האפשרי, ולאהוב את המחויב. והכוונה היא, שעל האדם לשנוא את חוסר הוודאות המוחלטת של הידיעות שלו, ולהשיג וודאות מוחלטת לגביהן. כגון לדוגמה ידיעת האדם את קיומו, שלאדם נדמה שהוא קיים באופן מוחלט, למרות שבאמת האדם הוא כלום בצורת משהו. והאדם שהוא טיפש, הוא בטוח, שכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה נכון. ואז האדם בטוח, שאם הוא מרגיש שהוא קיים, אז הוא קיים. והאדם הוא טועה באפילה, שהוא אינו מבין את מהות...

נקודות מבט שונות בתוך האדם, ששומעות את דיבורי החכם האמת מי שיתבונן יראה, כי כאשר האדם סובל, יש רמות עומק שונות לסבל שלו, ובו זמנית, הסבל הוא ברמות עומק שונות. כאשר לדוגמה, ברמה מסוימת, האדם מרגיש רע, מסיבה מסוימת בעוצמה מסוימת, ובו זמנית, ברמה אחרת,...שיש באדם. כי בכל אדם, יש תמיד, גם את נקודת האחדות, שבה האדם כבר יודע שהכל אחד ממש. עד כדי כך, שהאדם כבר תמיד נהנה בטוב אמיתי מהמציאות. והחכם האמיתי, מדבר אל נקודות הנפרדות, שיש בתוך האדם. שהן, לא מחוברות לנקודת האחדות שיש באדם. והחכם האמיתי מדבר בשפת הנפרדות, אל נקודות הנפרדות שיש בתוך האדם, כדי להחזיר אותן בתשובה, ולחבר גם אותן אל נקודת האחדות של המציאות. וכאשר האדם שומע את החכם האמת, לפעמים הוא מרגיש בלבול וחוסר הבנה, בגלל ריבוי נקודות המבט שיש בתוך האדם עצמו. ועל האדם להתבונן תמיד, רק על דבר...

יש תקווה ואין שום ייאוש בעולם כלל - איך למה ומדוע? ומצד האמת אין שום תקווה בעולם כלל, אבל אין גם שום ייאוש בעולם כלל, כי הכל טוב והכל אחד. וכאשר הכל אחד, אין להיכן להגיע ואין ממה להתייאש ואין למה לקוות, כי הכל כבר טוב בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה....לדעת, שיש תקווה ושאין שום ייאוש בעולם כלל. וכאשר האדם רואה שהוא מוקף מכל הצדדים בחושך ואפילה, והאדם מרגיש שהוא חנוק לגמרי מכל הצדדים, והאדם מאבד תקווה לגמרי, על האדם לדעת שעדיין יש תקווה. כי לפעמים כאשר האדם מתבונן היטב סביבו, הוא רואה, שתמיד הטוב רחוק ממנו. משום שבשום דבר בעולם אין שלמות, והכל רע עם חיסרון תמיד. והאדם לעולם לא מגיע ולא יכול להגיע אל התכלית. כי לכל דבר בעצמו יש תכלית אחרת. והתכלית והשלמות תמיד רחוקה מהאדם, ולעולם האדם לא יכול להגיע אליה, מצד מהותו הנפרדת מהשלמות של המציאות. וכאשר...

סבל - למה האדם מחליף כל הזמן את צורות הסבל שלו, במקום לחפש את השלמות? מי שיתבונן יראה, כי האדם כל הזמן מחליף את צורת הסבל שלו, בצורה אחרת של סבל. כי תמיד, יש לאדם חיסרון כלשהו, שמשהו חסר לו / משהו יכול להיות עוד יותר טוב / משהו ניתן לשפר אותו. ובכל פעם...עליו להתבונן על מהות הסבל שלו, ולראות את האמת. שהסבל נובע, רק משום חוסר ההתאמה שבין הרצון של האדם, לבין צורת המציאות. וזה עצמו נובע, מתפישת הטוב והרע של האדם, שיוצרת את הרצון וכולי. וכאשר האדם מבין את זה, אז במקום לרצות להחליף בתי כלא וצורות סבל חדשות, הוא בעצם מתבונן, אל תוך מהות המציאות, כדי להבין את עצמו ואת הרצון של עצמו וכולי. עד שהוא רואה את האמת, שהכל אחד וכולי, ואז הוא נגאל באמת.

הדרך אל השלמות - איך לעבור את הדרך בשלום? והעניין הוא, כי כל מה שהאדם באמת רוצה, זה את השלמות. ולכן האדם לעולם אינו מאושר, משום שהוא תמיד משווה כל דבר אל חוויית השלמות. וברגע שהתודעה של האדם נפרדה מהאחדות של המציאות, מיד באותו הרגע, כל מה שהתודעה רוצה...ואעפכ יש בתוך האדם נקודה, שהיא לא משקיעה את כל המאמצים כדי שהאדם יהיה מאושר. כי האדם מזלזל באושר שלו. ולא שהאדם לא רוצה להיות מאושר, אלא שהאדם משקר ומטעה את עצמו בלי סיבה, ומייאש את עצמו, וגורם לעצמו לחשוב שהוא לא באמת יכול להיות מאושר. שזהו כמובן שקר וכזב שאין כמוהו. והשקר הקטן הזה, שהאדם משקר את עצמו, שהוא לא יכול להשיג את השלמות, למרות שהוא לא באמת בטוח בכך בשלמות מוחלטת, זה יוצר אצלו ייאוש, וגורם לו בטעות להרפות את ידיו, מלחפש את האושר שלו. ובפועל, מי שאוהב את עצמו אפילו קצת, עליו להבין את האמת...

מבוא - הספר שלי הוא כולו הקבלות / בחינות / משל ונמשל בהמשך למה שביארתי כי הספר הזה הוא כולו הקדמות, בהמשך לכך יש להוסיף ולבאר, כי הספר הזה הוא כולו משל ונמשל. כי מי שעוד לא זכה לשכל של השלמות, הוא נאחז בקליפות החיצוניות של המציאות. והשכל שאותו חושב האדם...כל דבריו הם תמיד משל ונמשל עד אין סוף. כי החכם האמיתי מחובר לשורש השכל של המציאות, שהוא עמוק עד אין סוף. כי הוא גם סופי מצד אחד, והסוף של השכל, הוא האין סוף עצמו. אבל יש גם השגה גדולה יותר בתוך האין סוף עצמו, שהיא אין סוף מעל אין סוף, מה שנקרא מקיפים מעל הזמן ומעל המקום. והעומק הוא אין סופי אמיתי. וכאשר החכם האמיתי מדבר, הוא מדבר מתוך עומק כוונת הלב שלו. וכוונת הלב של החכם האמיתי, היא מחוברת תמיד לעומק האין סופי של המציאות. וכאשר היא באה בתוך הדיבור של העולם ובתוך המחשבה האנושית, אז היא מלובשת בלבושים...

אל תהיה בטוח במה שאינך בטוח - משמעות ההסתברות ועל האדם להבין, שכל סבלו הוא רק בגלל שקריו של התת מודע, הקטנים והגדולים כאחד. ובכלל שקר נכלל, גם כאשר האדם מאמין במשהו שהוא אכן האמת, אלא שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט שאכן זו האמת. וזהו השקר החמור יותר...שעונש תחושת החיסרון התמידי, בצידה. ולכן על האדם לשמור את נפשו שלא לומר שהוא בטוח בדבר, שהוא אינו בטוח בו באופן מוחלט. ועל האדם להבין את האמת, שתמיד יכול להיות שהוא טועה. ושהסיכוי שהשכל האנושי טועה, הוא זהה בדיוק לסיכוי שהשכל צודק. וכאשר האדם נצמד אל האמת הזאת, על ידי זה הוא מגלה את השכל האובייקטיבי, שבו הכל אחד והכל מושלם ממש וכולי.