אם היית לומד את הדברים באופן מסודר אולי לא היית ממהר להגיע למסקנות

המקובלים מסבירים שבבורא עצמו, ב"עצמותו" אין לנו כל תפיסה, לכן כשמדברים על בורא בקבלה (בניגוד לדת) מתייחסים רק למדרגה הגבוה יותר.

באופן יחסי בכל מדרגה יש נותן שהוא השורש או הכתר ויש את הרצון שהיא המלכות, ישנו תהליך של הפכיות צורה הדרגתי שבו הרצון להשפיע הופך לרצון לקבל עצמאי, כמובן שגם עצמאות זה עניין יחסי ויש לזה כל מני רמות והמקובלים מסבירים שהרמה הגבוה ביותר של עצמאות אפשרית רק בנקודה הנמוכה ביותר של ההשתלשלות שבה יש הסתרה או העלמה מוחלטת של המעניק (עולם זה מלשון העלם)

כלומר יש עולמות רוחניים רבים שמפרידים בינך לבין המעניק ולכן אתה לא מרגיש את המעניק הזה ומכאן העצמאות שלך.

לכל מונח בקבלה יש משמעות מאוד ספציפית, רצון לקבל זה לא רצון ליהנות למרות שהשורש של הרצון ליהנות הוא ברצון לקבל והשורש של כל הדברים הוא ברצון להעניק של הבורא ואכן יש בזה מעין הפכיות איך יכול להיות שלבורא יש רצון? אבל שוב, תזכור שאנחנו לא עוסקים בעצמותו אלה רק בכלים שמרגישים את האור.