תרופות פסיכיאטריות, הפרעת התנהגות, דימוי עצמי שלילי, הפרעות נפשיות, מחלות נפשיות, חולה במחלה נפשית, התנהגות טורדנית, ocd קשה, ערך עצמי נמוך, סכיזופרניה, בעיית התנהגות
מהו האינטרס של אדם להגדיר את עצמו כחולה נפש?
המרצה, אליעד כהן, מציין כי לעיתים יש אנשים המגדירים את עצמם כחולי נפש או עם בעיות נפשיות, למרות שמהות הבעיה היא פשוטה ויכולה להיות קשורה לקשיים רגילים שמולכים עם הזמן. הוא מביא את הדוגמה של אדם שעשוי להרגיש קושי להרים משקל מסוים ומחליט להגדיר את עצמו כנכה, למרות שלא מדובר בנכות אלא בקושי טבעי שיכול להיגרם מחולשה פיזית זמנית. אליעד מדבר על הצורך של אנשים להיאחז בהגדרות של "הפרעה" או "בעיה נפשית", כי זה מאפשר להם להימנע מלקיחת אחריות או פתרון בעיות. הם לא צריכים לשנות את התפיסה או המצב אלא פשוט לטעון שהבעיה היא גנטית או טבעית.
האם יש יתרונות בהגדרה של עצמך כחולה נפש?
אליעד מסביר את היתרונות של ההגדרה כ"חולה נפש" מבחינת האדם שמאמץ את ההגדרה הזו. בכך, האדם לא לוקח אחריות על הבעיות הנפשיות שלו, כי הוא פשוט משייך אותן למשהו גנטי שאין לו שליטה עליו. במקום להתמודד עם בעיה או להכיר בכך שהמטרה היא שינוי תפיסתי או התנהגותי, הוא יכול להרגיש פחות רע עם עצמו, שכן זה הופך את הבעיה למשהו חיצוני שנמצא מעבר לשליטתו האישית. אליעד מציין שדבר דומה קורה כשבן אדם לא מרגיש רע מכך שהוא לא סופרמן ולא יכול לעוף באוויר - כי זה לא בשליטתו. כשאותו אדם מגדיר את עצמו כחולה נפש, הוא משחרר את עצמו מההרגשה שהוא לא מסוגל להתמודד עם חייו.
מהו תהליך ההתמודדות עם פחד מכישלון?
אליעד מציין שכאשר אדם נתקל בקושי נפשי כמו חרדה או התנהגות כפייתית ולא מצליח להתמודד איתן, הוא מרגיש כישלון ומתקשה להרגיש טוב עם עצמו. הוא מחפש עזרה במישהו אחר, שמאבחן אותו עם בעיה או הפרעה נפשית. המטרה של המאבחן היא להסיר את תחושת הכישלון מהאדם על ידי הגדרת הבעיה כהפרעה גנטית או נפשית. בכך, האדם לא נדרש לקחת אחריות על הבעיה ולהתמודד איתה בעצמו, אלא להאמין שיש פתרון חיצוני שמגיע על ידי תרופות או טיפול. אליעד מסביר איך זה מקל על האדם להרגיש פחות רע עם עצמו, כי הוא מאמין שהבעיה לא בשליטתו.
מהו ההבדל בין גישה רציונלית לבין גישה המבוססת על הפחד?
הדיון עוסק בהבדל בין גישה בה אדם מנסה להתמודד עם בעיותיו באופן עצמאי לבין גישה המבוססת על פחד מלהתמודד עם המצב. אליעד טוען כי רבים מעדיפים להאמין בגרסה של בעיה גנטית או רפואית, שכן זה מאפשר להם להימנע מהפחד מכישלון. אם אדם היה מודה שהבעיה היא רגילה ושהוא יכול להתמודד איתה, הוא היה מרגיש רע מכך שלא הצליח עד כה להתמודד עם הבעיה. במקום זאת, כשאדם מאמין שהבעיה היא גנטית או בלתי ניתנת לשליטה, הוא מרגיש פחות רע עם עצמו. זהו מנגנון הגנה שמונע ממנו להתמודד באמת עם הבעיה.
כיצד תפיסות מגוננות עלולות לשעבד את האדם?
אליעד מדבר על האופן שבו מחשבות מגוננות עלולות לשעבד את האדם. הוא מביא דוגמה של מחשבה שאומרת "אתה לא יכול להצליח" או "אתה לא יכול להשיג משהו מסוים". מחשבות כאלה מונעות מאדם להתמודד עם האתגר האמיתי, כי הם מגנות עליו מפני הכישלון. הוא לא מנסה כי הוא כבר אומר לעצמו מראש שהוא לא יכול להצליח. זה יוצר מצב שבו המחשבה "מגנה" על האדם, אך בו בזמן גם משאירה אותו תקוע ולא מאפשרת לו להתנסות ולהגשים את מטרותיו...
המרצה, אליעד כהן, מציין כי לעיתים יש אנשים המגדירים את עצמם כחולי נפש או עם בעיות נפשיות, למרות שמהות הבעיה היא פשוטה ויכולה להיות קשורה לקשיים רגילים שמולכים עם הזמן. הוא מביא את הדוגמה של אדם שעשוי להרגיש קושי להרים משקל מסוים ומחליט להגדיר את עצמו כנכה, למרות שלא מדובר בנכות אלא בקושי טבעי שיכול להיגרם מחולשה פיזית זמנית. אליעד מדבר על הצורך של אנשים להיאחז בהגדרות של "הפרעה" או "בעיה נפשית", כי זה מאפשר להם להימנע מלקיחת אחריות או פתרון בעיות. הם לא צריכים לשנות את התפיסה או המצב אלא פשוט לטעון שהבעיה היא גנטית או טבעית.
האם יש יתרונות בהגדרה של עצמך כחולה נפש?
אליעד מסביר את היתרונות של ההגדרה כ"חולה נפש" מבחינת האדם שמאמץ את ההגדרה הזו. בכך, האדם לא לוקח אחריות על הבעיות הנפשיות שלו, כי הוא פשוט משייך אותן למשהו גנטי שאין לו שליטה עליו. במקום להתמודד עם בעיה או להכיר בכך שהמטרה היא שינוי תפיסתי או התנהגותי, הוא יכול להרגיש פחות רע עם עצמו, שכן זה הופך את הבעיה למשהו חיצוני שנמצא מעבר לשליטתו האישית. אליעד מציין שדבר דומה קורה כשבן אדם לא מרגיש רע מכך שהוא לא סופרמן ולא יכול לעוף באוויר - כי זה לא בשליטתו. כשאותו אדם מגדיר את עצמו כחולה נפש, הוא משחרר את עצמו מההרגשה שהוא לא מסוגל להתמודד עם חייו.
מהו תהליך ההתמודדות עם פחד מכישלון?
אליעד מציין שכאשר אדם נתקל בקושי נפשי כמו חרדה או התנהגות כפייתית ולא מצליח להתמודד איתן, הוא מרגיש כישלון ומתקשה להרגיש טוב עם עצמו. הוא מחפש עזרה במישהו אחר, שמאבחן אותו עם בעיה או הפרעה נפשית. המטרה של המאבחן היא להסיר את תחושת הכישלון מהאדם על ידי הגדרת הבעיה כהפרעה גנטית או נפשית. בכך, האדם לא נדרש לקחת אחריות על הבעיה ולהתמודד איתה בעצמו, אלא להאמין שיש פתרון חיצוני שמגיע על ידי תרופות או טיפול. אליעד מסביר איך זה מקל על האדם להרגיש פחות רע עם עצמו, כי הוא מאמין שהבעיה לא בשליטתו.
מהו ההבדל בין גישה רציונלית לבין גישה המבוססת על הפחד?
הדיון עוסק בהבדל בין גישה בה אדם מנסה להתמודד עם בעיותיו באופן עצמאי לבין גישה המבוססת על פחד מלהתמודד עם המצב. אליעד טוען כי רבים מעדיפים להאמין בגרסה של בעיה גנטית או רפואית, שכן זה מאפשר להם להימנע מהפחד מכישלון. אם אדם היה מודה שהבעיה היא רגילה ושהוא יכול להתמודד איתה, הוא היה מרגיש רע מכך שלא הצליח עד כה להתמודד עם הבעיה. במקום זאת, כשאדם מאמין שהבעיה היא גנטית או בלתי ניתנת לשליטה, הוא מרגיש פחות רע עם עצמו. זהו מנגנון הגנה שמונע ממנו להתמודד באמת עם הבעיה.
כיצד תפיסות מגוננות עלולות לשעבד את האדם?
אליעד מדבר על האופן שבו מחשבות מגוננות עלולות לשעבד את האדם. הוא מביא דוגמה של מחשבה שאומרת "אתה לא יכול להצליח" או "אתה לא יכול להשיג משהו מסוים". מחשבות כאלה מונעות מאדם להתמודד עם האתגר האמיתי, כי הם מגנות עליו מפני הכישלון. הוא לא מנסה כי הוא כבר אומר לעצמו מראש שהוא לא יכול להצליח. זה יוצר מצב שבו המחשבה "מגנה" על האדם, אך בו בזמן גם משאירה אותו תקוע ולא מאפשרת לו להתנסות ולהגשים את מטרותיו...
- הפרעות נפשיות
- סכיזופרניה
- התמודדות עם חרדה
- פחד מכישלון
- תפיסות מגוננות
- השלכות של אמונה מגוננת
מהו האינטרס של אדם להגדיר את עצמו כחולה נפש?
הנושא המרכזי בהרצאה הוא התפיסה של אנשים לגבי מצבים נפשיים וההשפעה של הגדרה כ"חולה נפש" או "סכיזופרני" על התפיסה העצמית שלהם ועל ההתמודדות עם החיים. אליעד מציין את האינטרס של האדם להגדיר את עצמו כחולה נפש או כמי שסובל מהפרעה נפשית, תוך הסבר על האתגרים שמגיעים עם לקיחת אחריות על בעיות נפשיות.
האם יש יתרונות בהגדרה של עצמך כחולה נפש?
כשאדם מאבחן את עצמו עם הפרעה נפשית, זה מאפשר לו להימנע מלקיחת אחריות על הבעיות שלו. במקום להתמודד ולהתאמץ לתקן את ההתנהגות או הלחץ הנפשי, הוא יכול להניח שזו בעיה גנטית שאין לו שליטה עליה. אליעד מביא דוגמה של אדם שייתכן ויש לו קושי נפשי מסוים, כמו חרדה או התנהגות כפייתית, אבל הוא בוחר להימנע מלהתמודד עם זה בטענה שזו "הפרעה נפשית" שדורשת טיפול רפואי ולא שינוי תפיסתי או התנהגותי מצדו.
מהו תהליך ההתמודדות עם פחד מכישלון?
בפעמים רבות, כשאדם נתקל בקושי נפשי כמו חרדה או התנהגות כפייתית, הוא מנסה להתמודד עם זה ולא מצליח. תחושת הכישלון גורמת לו להרגיש רע עם עצמו, ואז הוא מחפש פתרון אצל מאבחן. המאבחן עשוי להאכיל אותו במידע שמעודד את תחושת חוסר האונים, לדוגמה: "זו בעיה גנטית", דבר שמקל על האדם להתמודד עם הקושי ללא תחושת כישלון או חוסר מסוגלות. בכך הוא לא נדרש להתמודד עם תחושת הכישלון או הפחד מכישלון.
מהו ההבדל בין גישה רציונלית לבין גישה המבוססת על הפחד?
הדיון גם עוסק בהבדל בין גישה בה אדם מנסה לפתור את בעיותיו באופן עצמאי ולקחת אחריות, לבין גישה המבוססת על פחד מלהתמודד עם המצב. אליעד מציין את הסיבה שאנשים מעדיפים להאמין בגרסה של בעיה גנטית או רפואית - פחד מכישלון. אם אדם היה מודה בבעיה כבעיה רגילה שהוא יכול להתמודד איתה, הוא היה מרגיש רע מכך שהוא לא הצליח עד כה לפתור אותה. במקום זאת, אם הוא מאמין שזה גנטי או שאינו יכול לשלוט על המצב, הוא מרגיש פחות רע עם עצמו.
כיצד תפיסות מגוננות עלולות לשעבד את האדם?
אליעד מתאר את הדרך בה מחשבות מגוננות יכולות לשעבד את האדם. לדוגמה, מחשבה שאומרת "אתה לא יכול להצליח", או "אי אפשר להשיג זאת", מונעת ממנו להתמודד עם האתגר האמיתי. המחשבה מגוננת עליו כי היא חוסכת ממנו את האפשרות להיכשל, אך בו בזמן גם מונעת ממנו לנסות ולגלות שההצלחה אפשרית. גם בחיים האמיתיים, מחשבות או אמונות מסוימות יכולות למנוע...
הנושא המרכזי בהרצאה הוא התפיסה של אנשים לגבי מצבים נפשיים וההשפעה של הגדרה כ"חולה נפש" או "סכיזופרני" על התפיסה העצמית שלהם ועל ההתמודדות עם החיים. אליעד מציין את האינטרס של האדם להגדיר את עצמו כחולה נפש או כמי שסובל מהפרעה נפשית, תוך הסבר על האתגרים שמגיעים עם לקיחת אחריות על בעיות נפשיות.
האם יש יתרונות בהגדרה של עצמך כחולה נפש?
כשאדם מאבחן את עצמו עם הפרעה נפשית, זה מאפשר לו להימנע מלקיחת אחריות על הבעיות שלו. במקום להתמודד ולהתאמץ לתקן את ההתנהגות או הלחץ הנפשי, הוא יכול להניח שזו בעיה גנטית שאין לו שליטה עליה. אליעד מביא דוגמה של אדם שייתכן ויש לו קושי נפשי מסוים, כמו חרדה או התנהגות כפייתית, אבל הוא בוחר להימנע מלהתמודד עם זה בטענה שזו "הפרעה נפשית" שדורשת טיפול רפואי ולא שינוי תפיסתי או התנהגותי מצדו.
מהו תהליך ההתמודדות עם פחד מכישלון?
בפעמים רבות, כשאדם נתקל בקושי נפשי כמו חרדה או התנהגות כפייתית, הוא מנסה להתמודד עם זה ולא מצליח. תחושת הכישלון גורמת לו להרגיש רע עם עצמו, ואז הוא מחפש פתרון אצל מאבחן. המאבחן עשוי להאכיל אותו במידע שמעודד את תחושת חוסר האונים, לדוגמה: "זו בעיה גנטית", דבר שמקל על האדם להתמודד עם הקושי ללא תחושת כישלון או חוסר מסוגלות. בכך הוא לא נדרש להתמודד עם תחושת הכישלון או הפחד מכישלון.
מהו ההבדל בין גישה רציונלית לבין גישה המבוססת על הפחד?
הדיון גם עוסק בהבדל בין גישה בה אדם מנסה לפתור את בעיותיו באופן עצמאי ולקחת אחריות, לבין גישה המבוססת על פחד מלהתמודד עם המצב. אליעד מציין את הסיבה שאנשים מעדיפים להאמין בגרסה של בעיה גנטית או רפואית - פחד מכישלון. אם אדם היה מודה בבעיה כבעיה רגילה שהוא יכול להתמודד איתה, הוא היה מרגיש רע מכך שהוא לא הצליח עד כה לפתור אותה. במקום זאת, אם הוא מאמין שזה גנטי או שאינו יכול לשלוט על המצב, הוא מרגיש פחות רע עם עצמו.
כיצד תפיסות מגוננות עלולות לשעבד את האדם?
אליעד מתאר את הדרך בה מחשבות מגוננות יכולות לשעבד את האדם. לדוגמה, מחשבה שאומרת "אתה לא יכול להצליח", או "אי אפשר להשיג זאת", מונעת ממנו להתמודד עם האתגר האמיתי. המחשבה מגוננת עליו כי היא חוסכת ממנו את האפשרות להיכשל, אך בו בזמן גם מונעת ממנו לנסות ולגלות שההצלחה אפשרית. גם בחיים האמיתיים, מחשבות או אמונות מסוימות יכולות למנוע...
- הפרעות נפשיות
- סכיזופרניה
- התמודדות עם חרדה
- פחד מכישלון
- תפיסות מגוננות
- השלכות של אמונה מגוננת
נתקלת פעם במישהו חולה סכיזופרניה נתקלת?
ש: לצערי כן.
אליעד: ומישהו פרנואיד?
ש: זה בא ביחד.
אליעד: ומישהו עם הפרעות נפשיות נתקלת, אוקי עכשיו השאלה היא מה האינטרס של בן אדם להגדיר את עצמו כחולה או משהו כזה.
ש: יש פה הנחת יסוד שהוא בכלל מגדיר את עצמו.
אליעד: לא נניח שמישהו בא והוא אומר "יש לי בעיה אני סכיזופרן יש לי הפרעה נפשית יש לי פה יש לי שם" מה הטוב.
ש: שהוא לא לוקח אחריות זה הקלות.
אליעד: קודם כל בא נסביר את השאלה עוד פעם ואז עכשיו מצד האמת הבן אדם הוא בן אדם רגיל עם בעיות רגילות אולי נגיד רגילות פלוס אבל עדיין זה לא הופך אותו לאיזה הפרעה או משהו כאילו הוא לא חייב להגדיר את עצמו ככה, נגיד לדוגמה נגיד שיש מישהו שקשה לו להרים משקל מסוים אז הוא יגיד "אני נכה" אתה לא נכה רק פשוט קשה לך אתה יותר חלש אבל יש אנשים שכאילו הם מזדהים עם התפיסה העצמית שלהם שהם יש להם איזה הפרעות נפשיות או משהו השאלה מה.
ש: כי אז הם לא צריכים לקחת אחריות לסדר את זה לתקן את זה זה כאילו ככה זה הם לא צריכים כאילו לשנות את זה.
אליעד: אוקי בוא תוסיף עוד משהו.
ש: עוד או להסביר את זה?
אליעד: עוד פעם מה שאמרת זה נכון איזה דבר רע יוצר להם אם הם יגידו אנחנו לא חולי נפש.
ש: הם יצטרכו לקחת אחריות ולתקן.
אליעד: איזה דבר רע יקרה להם, מה שאתה אומר זה נכון אבל יש עוד דבר.
ש: הם יצטרכו להתאמץ.
אליעד: ומה יותר גרוע מזה?
ש: שאם הם לא יצליחו אז כאילו יש להם פחד מזה שהם יכשלו.
אליעד: נכון ואז?
ש: ואז אבוי הלך עליהם.
אליעד: אז בא נחדד את זה אוקי אז מה שקורה זה שלפעמים בן אדם יש לו נגיד לדוגמה חרדה כלשהי והוא לא יודע איך להתמודד איתה ואז הוא מנסה להתמודד איתה ולא מצליח יש לו נגיד איזו הפרעת התנהגות איזו התנהגות כפייתית הוא מנסה להתמודד ולא מצליח ואז מה שקורה אין לו כוח להתמודד הוא מרגיש שהוא כישלון מרגיש רע, מרגיש עצבים על עצמו ואז הוא הולך לאיזה מישהו אחר שואל אותו מה לעשות ואין לו מושג הוא אומר לו יש לך איזה הפרעה.
עכשיו האינטרס של אותו מאבחן להגיד לו שיש לך הפרעה זה בעצם כדי להסיר מעצמו אחריות לתת לו פתרון כי אם הוא יגיד לו "תקשיב זאת בעיה רגילה רק אני לא יודע לפתור אותה" תהיה בעיה ואז הוא אומר לו "לא זאת לא בעיה רגילה יש לך איזו הפרעה אתה כאילו חולה לפי הספר" ובדרך כלל גם מוסיפים לזה איזה משהו גנטי "זה גם איזו הפרעה גנטית כלשהי" ואז בעצם זה גם מסיר אחריות מהמטפל ואז הבן אדם המטופל נאחז בזה כי עכשיו יותר טוב לו במקום שהוא ירגיש שהוא כישלון שהוא לא יודע להתמודד שהוא לא יודע להתמודד עם הבעיות שלו אומר זה גנטי.
כמו שבן אדם באופן יחסי לא מרגיש רע מכך שהוא לא סופרמן שהוא לא יכול לעוף באוויר אז ככה בעצם הוא מרגיש פחות רע מכך שיש לו איזו התנהגות שמפריעה לו כי הוא אומר "זה גנטי לא בשליטתי" זה הרעיון.
ש: או המאבחן עצמו לא מסוגל זאת אומרת חושב שזה באמת המצב, המאבחן עצמו יכול להגיד "טוב אתה סכיזופרן באמת וזהו אין לי פתרון לזה".
אליעד: אז שיגיד "אין לי פתרון לזה" למה לקטלג אותו למה שהוא לא יגיד "אין לי פתרון לזה אני לא יודע מה הפתרון לך לאליעד" נגיד למה שלא יגיד כזה דבר כי הוא לא מכיר אותי, נכון אז שיגיד "אין לי פתרון" אבל למה להגיד לו "יש לך הפרעה".
ש: אבל אולי הוא כן מקוטלג.
אליעד: יש אנשים בא בן אדם אומר "שלום יש לי בעיה, מה הבעיה, יש לי בעיה להתקבל לעבודה, אוקי מה הבעיה שלך להתקבל לעבודה" הוא אומר "אני נורמלי אני עובד רגיל כל זה וזה אבל יש לי בעיה הכל נורמלי יש בעיה, מה הבעיה? הבעיה שיש לי איזה הפרעה נפשית ברגע שהם יודעים שיש לי הפרעה נפשית אז לא מקבלים אותי, אוקי ואיך ההפרעה הנפשית הזאת באה לידי ביטוי לא באה לידי ביטוי רק אני לוקח נגיד פעם בחודש איזה תרופה, אוקי ומתי הפעם האחרונה שההפרעה הנפשית הזאת התבטאה? לפני חמש שנים, מה יקרה אם לא תיקח את התרופה? לא יודע כי אף פעם לא הגעתי למצב שלא לוקח את התרופה אבל לוקח אותה כל הזמן".
אז אתה אומר לו "אולי אין לך הפרעה נפשית אולי מה ההפרעה הנפשית? היה לי איזה לחצים וזה והשתגעתי ואז התפרצה אצלי סכיזופרניה" ומאז הוא התחיל לקחת את התרופה, עכשיו הוא בעצם אומר תעזור לי להתקבל לעבודה או לצורך העניין נגיד להכיר בחורה "למרות שיש לי הפרעה נפשית" ואז אומרים לו "אוקי אבל אפשר גם אולי לעזור לך לפתור את ההפרעה הנפשית הזאת ולפתור עוד כמה ציפורים" אז הוא אומר "לא יש לי הפרעה נפשית ואתה לא תגיד שאין לי" ככה.
ש: אולי הוא פוחד להפסיק עם התרופה.
אליעד: סבבה לא אמרו לו להפסיק לקחת את התרופה תגיד רק מה הבעיה בא ננסה לפתור "אין בעיה יש לך הפרעה וזה בא ננסה לפתור לך את זה, תמשיך לקחת את התרופה נבדוק מה מציק לך אפילו במקום לקחת את התרופה מיד תדחה את זה בשבוע בא נראה מה קורה, לא אין אפשרות לפתור יש לי הפרעה וכמו שצריך לאכול ולשתות צריך לקחת את התרופה הזאת".
עכשיו מה האינטרס של אותו בן אדם להיאחז בכך שיש לו הפרעה גנטית שאין אפשרות לפתור אותה כי אם הוא יגיד לעצמו "זה בכלל לא הפרעה ולא כלום אפשר לטפל בזה וזה לא גנטי" אז אוטומטית הוא ירגיש רע "כי מה אני עד עכשיו לא הצלחתי לפתור את זה אני לא יודע להתמודד עם החיים אז לא אז זה לא שאני לא יודע להתמודד עם החיים זה פשוט גנטי אין לי בחירה על זה" ואז הוא נאחז בזה וצריך לדעת לזהות את הדבר הזה ולפי זה לראות מה עושים עם הבן אדם.
ש: אבל הוא לא מבין שהוא פוחד הוא פוחד עד כדי כך שהוא לא רוצה להפסיק את הטיפול בתרופה.
אליעד: בסדר אבל לא אמרו לו תפסיק קודם כל לא אמרו לו תפסיק את הטיפול ואם נגיד לו "תיקח את זה אתה לוקח את זה כל הראשון לחודש עכשיו אל תיקח את זה בראשון תיקח את זה בשלישי, מה יקרה אתה תמות ביומיים האלה מה יקרה".
ש: אולי הפחד משתק אותו.
אליעד: כן אבל פחד ממה בא נבדוק.
ש: מזה שהוא ישתגע.
אליעד: תראה יש סרט עכשיו בקולנוע משהו "דרך קלוברפילד" משהו כזה.
ש: ראיתי אותו אתמול.
אליעד: יפה מה ראית.
ש: זה סרט על מישהי.
אליעד: יפה למה זה קשור למה שאנחנו מדברים, עכשיו מה השכל שבדבר שאיזה אחת מוצאת את עצמה מתעוררת בתוך.
ש: רגע שנייה אתה תספר את הסרט אז אני לא אלך אליו אז.
אליעד: אני חוסך לך את הכסף אז אתה יכול לצאת רגע סתם לא משנה. הרעיון פשוט שבן אדם נגיד מוצא את עצמו באיזה בונקר והוא אומר "מה אני עושה פה אני רוצה לצאת" אומרים לו "אתה לא יכול לצאת, למה אני לא יכול לצאת? מגינים עליך, מגינים עלי ממי? יש בחוץ מלחמה אנחנו מגינים עליך" ואז הוא אומר "טוב", עכשיו הוא לא יודע אם באמת יש איזה מלחמה אין לו מושג ואז יש כל מיני עניינים.
עכשיו האינטרס של ההוא שמחזיק אותו לפחות בסרט הזה אחד הכשלים מה הכי בסיסיים שהיה שאתה בונה מערכת מתוחכמת למה יקרה אם תפרוץ מלחמת העולם העשירית אבל אמצעי תקשורת איך לדעת מה קורה בחוץ אם המלחמה נגמרה אין לך, הרדיו לא עובד הטלוויזיה לא עובדת אין לך אינטרנט אפילו חלון לראות מסביב אין לך משקפת אפילו אין לך אבל העיקר אתה מוגן מפני הזה.
ועכשיו והדילמה של אותו שחקן זה לדעת "רגע באמת יש איזה בעיה בחוץ או שפשוט כולאים אותי פה לאיזה אינטרס" בן אדם מרגיש בודד אמר "בוא נחטוף מישהו נשים אותו ונגיד לו אני מציל אותך אל תצא החוצה שלא תמות". עכשיו מה זה אומר לענייננו אנו שהבן אדם נגיד אותו בסיפור הקודם בן אדם אומרים לו "תקשיב קח את התרופה הזאת כדי שלא תשתגע" אבל עכשיו הוא לא יכול "רגע אז אני עכשיו אמור לקחת את זה לנצח כאילו מה נסגר, אוקי איך אני יכול לדעת אולי התרפאתי אולי אני לא צריך את התרופה הזאת מה".
וככה שולטים בבן אדם כי אין לזה שום אינדיקציה אם אתה צריך את זה או לא, לא אומרים לו "אבל פעם בשנה תבוא נבדוק נגיד תנסה לא לקחת את זה ונראה מה קורה" זה כאילו מעכשיו לנצח אתה משועבד זה בסיפור הזה. ואיפה זה ביותר רחב שיש כל מיני תפיסות שאומרות לך אסור לך נגיד לשאול שאלות מסוימות כדי שלא יחרב העולם דרך זה הן שולטות בך ואם אתה תשאל את השאלות האלה אתה תגלה שהן בעצם משעבדות אותך התפיסות האלה. איפה זה אצלך לדוגמה איפה אצלך יש דבר כזה או שזה לא רלוונטי אליך?
ש: זהו זה רלוונטי.
אליעד: אז תסביר לי איפה איפה אצלך יש מצב כזה, סיפרנו על הבחור שמזדהה...
ש: לצערי כן.
אליעד: ומישהו פרנואיד?
ש: זה בא ביחד.
אליעד: ומישהו עם הפרעות נפשיות נתקלת, אוקי עכשיו השאלה היא מה האינטרס של בן אדם להגדיר את עצמו כחולה או משהו כזה.
ש: יש פה הנחת יסוד שהוא בכלל מגדיר את עצמו.
אליעד: לא נניח שמישהו בא והוא אומר "יש לי בעיה אני סכיזופרן יש לי הפרעה נפשית יש לי פה יש לי שם" מה הטוב.
ש: שהוא לא לוקח אחריות זה הקלות.
אליעד: קודם כל בא נסביר את השאלה עוד פעם ואז עכשיו מצד האמת הבן אדם הוא בן אדם רגיל עם בעיות רגילות אולי נגיד רגילות פלוס אבל עדיין זה לא הופך אותו לאיזה הפרעה או משהו כאילו הוא לא חייב להגדיר את עצמו ככה, נגיד לדוגמה נגיד שיש מישהו שקשה לו להרים משקל מסוים אז הוא יגיד "אני נכה" אתה לא נכה רק פשוט קשה לך אתה יותר חלש אבל יש אנשים שכאילו הם מזדהים עם התפיסה העצמית שלהם שהם יש להם איזה הפרעות נפשיות או משהו השאלה מה.
ש: כי אז הם לא צריכים לקחת אחריות לסדר את זה לתקן את זה זה כאילו ככה זה הם לא צריכים כאילו לשנות את זה.
אליעד: אוקי בוא תוסיף עוד משהו.
ש: עוד או להסביר את זה?
אליעד: עוד פעם מה שאמרת זה נכון איזה דבר רע יוצר להם אם הם יגידו אנחנו לא חולי נפש.
ש: הם יצטרכו לקחת אחריות ולתקן.
אליעד: איזה דבר רע יקרה להם, מה שאתה אומר זה נכון אבל יש עוד דבר.
ש: הם יצטרכו להתאמץ.
אליעד: ומה יותר גרוע מזה?
ש: שאם הם לא יצליחו אז כאילו יש להם פחד מזה שהם יכשלו.
אליעד: נכון ואז?
ש: ואז אבוי הלך עליהם.
אליעד: אז בא נחדד את זה אוקי אז מה שקורה זה שלפעמים בן אדם יש לו נגיד לדוגמה חרדה כלשהי והוא לא יודע איך להתמודד איתה ואז הוא מנסה להתמודד איתה ולא מצליח יש לו נגיד איזו הפרעת התנהגות איזו התנהגות כפייתית הוא מנסה להתמודד ולא מצליח ואז מה שקורה אין לו כוח להתמודד הוא מרגיש שהוא כישלון מרגיש רע, מרגיש עצבים על עצמו ואז הוא הולך לאיזה מישהו אחר שואל אותו מה לעשות ואין לו מושג הוא אומר לו יש לך איזה הפרעה.
עכשיו האינטרס של אותו מאבחן להגיד לו שיש לך הפרעה זה בעצם כדי להסיר מעצמו אחריות לתת לו פתרון כי אם הוא יגיד לו "תקשיב זאת בעיה רגילה רק אני לא יודע לפתור אותה" תהיה בעיה ואז הוא אומר לו "לא זאת לא בעיה רגילה יש לך איזו הפרעה אתה כאילו חולה לפי הספר" ובדרך כלל גם מוסיפים לזה איזה משהו גנטי "זה גם איזו הפרעה גנטית כלשהי" ואז בעצם זה גם מסיר אחריות מהמטפל ואז הבן אדם המטופל נאחז בזה כי עכשיו יותר טוב לו במקום שהוא ירגיש שהוא כישלון שהוא לא יודע להתמודד שהוא לא יודע להתמודד עם הבעיות שלו אומר זה גנטי.
כמו שבן אדם באופן יחסי לא מרגיש רע מכך שהוא לא סופרמן שהוא לא יכול לעוף באוויר אז ככה בעצם הוא מרגיש פחות רע מכך שיש לו איזו התנהגות שמפריעה לו כי הוא אומר "זה גנטי לא בשליטתי" זה הרעיון.
ש: או המאבחן עצמו לא מסוגל זאת אומרת חושב שזה באמת המצב, המאבחן עצמו יכול להגיד "טוב אתה סכיזופרן באמת וזהו אין לי פתרון לזה".
אליעד: אז שיגיד "אין לי פתרון לזה" למה לקטלג אותו למה שהוא לא יגיד "אין לי פתרון לזה אני לא יודע מה הפתרון לך לאליעד" נגיד למה שלא יגיד כזה דבר כי הוא לא מכיר אותי, נכון אז שיגיד "אין לי פתרון" אבל למה להגיד לו "יש לך הפרעה".
ש: אבל אולי הוא כן מקוטלג.
אליעד: יש אנשים בא בן אדם אומר "שלום יש לי בעיה, מה הבעיה, יש לי בעיה להתקבל לעבודה, אוקי מה הבעיה שלך להתקבל לעבודה" הוא אומר "אני נורמלי אני עובד רגיל כל זה וזה אבל יש לי בעיה הכל נורמלי יש בעיה, מה הבעיה? הבעיה שיש לי איזה הפרעה נפשית ברגע שהם יודעים שיש לי הפרעה נפשית אז לא מקבלים אותי, אוקי ואיך ההפרעה הנפשית הזאת באה לידי ביטוי לא באה לידי ביטוי רק אני לוקח נגיד פעם בחודש איזה תרופה, אוקי ומתי הפעם האחרונה שההפרעה הנפשית הזאת התבטאה? לפני חמש שנים, מה יקרה אם לא תיקח את התרופה? לא יודע כי אף פעם לא הגעתי למצב שלא לוקח את התרופה אבל לוקח אותה כל הזמן".
אז אתה אומר לו "אולי אין לך הפרעה נפשית אולי מה ההפרעה הנפשית? היה לי איזה לחצים וזה והשתגעתי ואז התפרצה אצלי סכיזופרניה" ומאז הוא התחיל לקחת את התרופה, עכשיו הוא בעצם אומר תעזור לי להתקבל לעבודה או לצורך העניין נגיד להכיר בחורה "למרות שיש לי הפרעה נפשית" ואז אומרים לו "אוקי אבל אפשר גם אולי לעזור לך לפתור את ההפרעה הנפשית הזאת ולפתור עוד כמה ציפורים" אז הוא אומר "לא יש לי הפרעה נפשית ואתה לא תגיד שאין לי" ככה.
ש: אולי הוא פוחד להפסיק עם התרופה.
אליעד: סבבה לא אמרו לו להפסיק לקחת את התרופה תגיד רק מה הבעיה בא ננסה לפתור "אין בעיה יש לך הפרעה וזה בא ננסה לפתור לך את זה, תמשיך לקחת את התרופה נבדוק מה מציק לך אפילו במקום לקחת את התרופה מיד תדחה את זה בשבוע בא נראה מה קורה, לא אין אפשרות לפתור יש לי הפרעה וכמו שצריך לאכול ולשתות צריך לקחת את התרופה הזאת".
עכשיו מה האינטרס של אותו בן אדם להיאחז בכך שיש לו הפרעה גנטית שאין אפשרות לפתור אותה כי אם הוא יגיד לעצמו "זה בכלל לא הפרעה ולא כלום אפשר לטפל בזה וזה לא גנטי" אז אוטומטית הוא ירגיש רע "כי מה אני עד עכשיו לא הצלחתי לפתור את זה אני לא יודע להתמודד עם החיים אז לא אז זה לא שאני לא יודע להתמודד עם החיים זה פשוט גנטי אין לי בחירה על זה" ואז הוא נאחז בזה וצריך לדעת לזהות את הדבר הזה ולפי זה לראות מה עושים עם הבן אדם.
ש: אבל הוא לא מבין שהוא פוחד הוא פוחד עד כדי כך שהוא לא רוצה להפסיק את הטיפול בתרופה.
אליעד: בסדר אבל לא אמרו לו תפסיק קודם כל לא אמרו לו תפסיק את הטיפול ואם נגיד לו "תיקח את זה אתה לוקח את זה כל הראשון לחודש עכשיו אל תיקח את זה בראשון תיקח את זה בשלישי, מה יקרה אתה תמות ביומיים האלה מה יקרה".
ש: אולי הפחד משתק אותו.
אליעד: כן אבל פחד ממה בא נבדוק.
ש: מזה שהוא ישתגע.
אליעד: תראה יש סרט עכשיו בקולנוע משהו "דרך קלוברפילד" משהו כזה.
ש: ראיתי אותו אתמול.
אליעד: יפה מה ראית.
ש: זה סרט על מישהי.
אליעד: יפה למה זה קשור למה שאנחנו מדברים, עכשיו מה השכל שבדבר שאיזה אחת מוצאת את עצמה מתעוררת בתוך.
ש: רגע שנייה אתה תספר את הסרט אז אני לא אלך אליו אז.
אליעד: אני חוסך לך את הכסף אז אתה יכול לצאת רגע סתם לא משנה. הרעיון פשוט שבן אדם נגיד מוצא את עצמו באיזה בונקר והוא אומר "מה אני עושה פה אני רוצה לצאת" אומרים לו "אתה לא יכול לצאת, למה אני לא יכול לצאת? מגינים עליך, מגינים עלי ממי? יש בחוץ מלחמה אנחנו מגינים עליך" ואז הוא אומר "טוב", עכשיו הוא לא יודע אם באמת יש איזה מלחמה אין לו מושג ואז יש כל מיני עניינים.
עכשיו האינטרס של ההוא שמחזיק אותו לפחות בסרט הזה אחד הכשלים מה הכי בסיסיים שהיה שאתה בונה מערכת מתוחכמת למה יקרה אם תפרוץ מלחמת העולם העשירית אבל אמצעי תקשורת איך לדעת מה קורה בחוץ אם המלחמה נגמרה אין לך, הרדיו לא עובד הטלוויזיה לא עובדת אין לך אינטרנט אפילו חלון לראות מסביב אין לך משקפת אפילו אין לך אבל העיקר אתה מוגן מפני הזה.
ועכשיו והדילמה של אותו שחקן זה לדעת "רגע באמת יש איזה בעיה בחוץ או שפשוט כולאים אותי פה לאיזה אינטרס" בן אדם מרגיש בודד אמר "בוא נחטוף מישהו נשים אותו ונגיד לו אני מציל אותך אל תצא החוצה שלא תמות". עכשיו מה זה אומר לענייננו אנו שהבן אדם נגיד אותו בסיפור הקודם בן אדם אומרים לו "תקשיב קח את התרופה הזאת כדי שלא תשתגע" אבל עכשיו הוא לא יכול "רגע אז אני עכשיו אמור לקחת את זה לנצח כאילו מה נסגר, אוקי איך אני יכול לדעת אולי התרפאתי אולי אני לא צריך את התרופה הזאת מה".
וככה שולטים בבן אדם כי אין לזה שום אינדיקציה אם אתה צריך את זה או לא, לא אומרים לו "אבל פעם בשנה תבוא נבדוק נגיד תנסה לא לקחת את זה ונראה מה קורה" זה כאילו מעכשיו לנצח אתה משועבד זה בסיפור הזה. ואיפה זה ביותר רחב שיש כל מיני תפיסות שאומרות לך אסור לך נגיד לשאול שאלות מסוימות כדי שלא יחרב העולם דרך זה הן שולטות בך ואם אתה תשאל את השאלות האלה אתה תגלה שהן בעצם משעבדות אותך התפיסות האלה. איפה זה אצלך לדוגמה איפה אצלך יש דבר כזה או שזה לא רלוונטי אליך?
ש: זהו זה רלוונטי.
אליעד: אז תסביר לי איפה איפה אצלך יש מצב כזה, סיפרנו על הבחור שמזדהה...