האם יש הבדל בין תחרות עם אנשים אחרים לתחרות עם עצמך?

אליעד כהן מסביר לעומק על ההבדל בין אדם שמתחרה באחרים לאדם שמתחרה בעצמו, ומדגיש שלמעשה אין הבדל מהותי בין שני המצבים. כדי להמחיש זאת, הוא נותן דוגמה של אדם שיש לו מיליון שקלים והוא רוצה שני מיליון שקלים. במצב כזה, אותו אדם יכול להשוות את עצמו לאחר שיש לו שני מיליון שקלים ולהרגיש קנאה או שאיפה להיות כמוהו. אך למעשה, כשהוא מקנא באותו אדם אחר, הוא לא באמת מנסה להיות "האחר" עצמו, אלא הוא מנסה להיות גרסה אחרת של עצמו, גרסה שהוא מדמיין שהוא יכול להפוך להיות. כלומר, גם כשאדם חושב שהוא מקנא באחרים, הוא למעשה נמצא בתחרות עם עצמו ועם הדימוי הפוטנציאלי שיש לו לגבי עצמו.

אליעד מביא דוגמה נוספת - כאשר אדם רואה דגים, הוא בדרך כלל לא מקנא בהם ולא רוצה להיות כמוהם כי הוא לא מאמין שהוא מסוגל להפוך לדג. אך אם הוא רואה אדם ששוחה טוב ממנו, הוא עשוי לקנא בו, כי הוא מדמיין את עצמו מסוגל להגיע לאותה רמה של יכולת. אותה תופעה מתרחשת כשהוא רואה ציפור בשמיים, הוא לא מקנא בציפור כי הוא לא חושב שהוא יכול לעוף בעצמו, אך אם הוא יראה אדם שעושה צניחה חופשית, הוא ירגיש קנאה כי הוא יחשוב שגם הוא יכול לעשות זאת.

מה זה אומר להיות בתחרות עם עצמך?

כאשר אדם נמצא בתחרות עם עצמו ואומר שהוא רוצה להשתפר, לדוגמה, לרוץ מהר יותר, הוא למעשה מתחרה בגרסה עתידית של עצמו, בדמות דמיונית של עצמו שהיא למעשה אדם אחר שדומה לו, אך משופר יותר. אליעד מסביר שכל רצון להשתפר ולהיות טוב יותר ממה שאתה כרגע הוא בעצם רצון להיות אדם אחר, משודרג, שעדיין שונה מהמצב הנוכחי שלך.

מה קורה כשאתה הופך להיות הטוב ביותר בעולם?

אליעד מתאר מצב שבו אדם כבר הגיע לשיא ההצלחה שלו - למשל, הוא האלוף העולמי בריצה. האם אז התחרות נגמרת? התשובה היא שלא. גם האדם המוצלח ביותר בעולם תמיד יוכל לדמיין מישהו או משהו טוב ממנו, אפילו אם זה לא אדם, אלא בעל חיים או חפץ. לדוגמה, האדם המהיר בעולם יכול להתחיל לחשוב שהוא רוצה להיות מהיר כמו חתול, או אפילו כמו קרן אור. האיש החזק ביותר בעולם, לדוגמה, יכול להתחיל לקנא בבורג שמסוגל לשאת יותר משקל ממנו. זו תחרות אינסופית שבה האדם לעולם אינו מגיע לשלמות מוחלטת, משום שתמיד ימצא משהו שהוא עדיין לא השיג או לא מסוגל להשיג.

מה המשמעות של תחרות עם המציאות או תחרות עם אלוהים?

אליעד כהן מעביר את הדיון לרמה עמוקה יותר, וטוען שבסופו של דבר, כל אדם נמצא בתחרות עם המציאות עצמה - כלומר, עם אלוהים. הוא שואל שאלות פרובוקטיביות כמו: "למה אלוהים יכול לעשות כל דבר ואני לא? למה הוא יודע הכל ואני לא? למה כל מה שהוא רוצה מתרחש מיד ולי זה לא קורה?". התחרות האמיתית של האדם, לפי אליעד, היא להיות אלוהים, משום שאלוהים מסמל שלמות מוחלטת.

הוא מסביר שהשאיפה האולטימטיבית של האדם היא להפוך להיות אלוהים, כלומר, לממש את הפוטנציאל האינסופי שטמון בו, כי האדם הוא חלק מהמציאות, והמציאות היא אינסופית ובעלת כוח אינסופי. לפיכך, האדם למעשה שואף להיות מי שהוא באמת - להיות אלוהים, להיות חלק מהשלמות.

איך אפשר להגיע לשלמות ולהפוך להיות אלוהים?

אליעד מזכיר את רבי נחמן מברסלב שטען ששלמות יש רק לאלוהים. רוב האנשים שומעים זאת וחושבים מיד ששלמות היא בלתי אפשרית עבורם. אבל רבי נחמן דווקא אומר את ההפך - השלמות נמצאת באלוהים, ומי שמצליח "להיכלל" באלוהים יכול להשיג גם הוא את השלמות הזו. איך ניתן להיכלל באלוהים? אליעד מצטט את רבי נחמן: "ועיקר הכלליות שנכלל בו הוא על ידי הדעת אותו יתברך". כלומר, כדי להגיע לשלמות ולהפוך להיות אלוהים, האדם צריך ללמוד, לחקור ולהבין את המציאות עצמה, להבין מה זה אלוהים באמת.

המשמעות הפרקטית של דבר זה היא שאדם חייב להיכנס לתהליך חקירה עמוקה של המציאות ושל עצמו, ובכך להשיג הבנה מלאה של מהותו ושל המציאות - רק אז הוא יהיה בשלמות ולא יצטרך עוד להתחרות באף אחד, כי ברגע שהוא מבין שהוא אלוהים, אין יותר טעם בתחרות.

בסיכום, אליעד מציע לקורא להתעניין בספר "להיות אלוהים" שהוא עצמו כתב, כדי להבין לעומק איך אדם יכול להגיע לשלמות, להפסיק את התחרותיות הבלתי נגמרת ולהפוך להיות אלוהים.