10:44בודהיזם, שחרור מסבל, טוב בלי רע, סבל ואושר, אושר וסבל, להשתחרר מהסבל, חוויה רוחנית, שינוי חוויה
האם אפשר להשתחרר מהסבל בלי לוותר על האושר?
אליעד כהן מסביר כי בתהליך השחרור מסבל יש להבין שמדובר בעסקת חבילה. כאשר אדם משתחרר לחלוטין מסבל, הוא מאבד בו - זמנית גם את האפשרות לחוות אושר מוגדר. הרציונל לכך הוא שבסיס כל תחושת אושר הוא מילוי של חיסרון, וכאשר אין חיסרון - אין אושר. לכן, שחרור אמיתי מסבל, ברמה המוחלטת, הוא גם שחרור מהיכולת לחוות שמחה ברורה ומוגדרת.
האם ניתן לחוות אושר אמיתי ללא סבל מקדים?
לפי אליעד כהן, אפשר תיאורטית לחוות מצב שבו קיים רק אושר ללא שום סבל קודם, אך במצב כזה האדם לא יהיה מודע לכך שהוא מאושר. הסיבה לכך נעוצה בחוקיות של העולם המוכר לנו, שבה כל דבר מוגדר באמצעות ההיפך שלו. אדם יודע שהוא מאושר רק ביחס לזמנים שבהם סבל. דוגמה נפוצה לכך היא שאדם מרגיש הנאה מאוכל רק בהתאם למידת הרעב שהיה לו קודם לכן. לכן, האושר מוגדר תמיד בזכות הסבל שקדמו לו.
האם קיים מצב שבו טוב לך ללא צורך בהשוואה לרע?
אליעד כהן מציג רעיון מורכב יותר, שלפיו מחוץ לחוקיות וללוגיקה הרגילה, קיים מצב אפשרי שבו אתה יודע שטוב לך בלי שהיית זקוק קודם לכן לחוות סבל או חיסרון. במצב זה, בדומה לאלוהים, אדם יכול לחוות אושר מוחלט ואינסופי ללא שום חיסרון מקדים. אולם, בשל העובדה שבמקום זה אין לוגיקה ואין גבולות, אפשרי באותה מידה שתהיה גם חוויה של סבל. מכיוון שבאין חוקיות הכל אפשרי, יכול להיווצר מצב אבסורדי שבו בו - זמנית יש לאדם טוב ורע, ללא כל סדר או חוק שמונע זאת.
כיצד קשור הרצון לתחושות הסבל והאושר?
על פי אליעד כהן, סבל ואושר נובעים מרצונות. אם אין לאדם שום רצון, לא יהיה לו סבל, אך גם לא יהיה אושר מוגדר. משמעות הדבר היא שכל תחושת אושר היא למעשה מילוי של חיסרון הנובע מהרצון, ולכן ללא רצון - אין חיסרון ואין אפשרות למלא אותו, ומכאן שגם לא יהיה אושר מוגדר. עם זאת, אדם שמשתחרר לחלוטין מהרצון נכנס למרחב שבו הוא מסוגל לחוות את כל המצבים האפשריים בו זמנית: להיות רק מאושר, רק סובל, גם וגם, או אף אחד מהם. זוהי השלמות האמיתית בעיניו של אליעד, המקום שבו הכל קיים יחדיו בו - זמנית.
האם אפשר להיות רק שמחים באופן קבוע ללא כל סבל?
אליעד מבהיר כי בעולם שבו יש חוקיות ברורה, אי אפשר להיות מאושר תמיד באופן קבוע ללא שום סבל. כל הנאה מוגדרת על ידי מידת החיסרון שקדם לה, ולכן אם מבטיחים לאדם אושר תמידי ללא סבל כלל, מדובר בשקר או בהטעיה. גם ההצהרה שניתן להשתחרר מהרבה סבל כדי לחוות הרבה אושר, היא חלקית בלבד, שכן היחס בין סבל לאושר הוא תמיד יחסי - ככל שהסבל חזק יותר, כך גם ההנאה המגיעה בעקבותיו חזקה יותר.
מדוע אנשים מחפשים אושר בעולם הרוחני?
אנשים רבים מגיעים לעולם הרוחני כדי להרגיש טוב יותר ולהשתחרר מסבל. עם זאת, ככל שמעמיקים בדרך זו, מבינים כי השחרור האמיתי מסבל הוא גם ויתור על אושר מוגדר. האושר שמחפשים אנשים בעולם הרוחני מבוסס בדרך כלל על הפחתה משמעותית של סבל, אך אי אפשר להעלים את הקשר הבסיסי בין השניים. מי שמבין זאת לעומק יודע שאושר מוחלט מחייב גם ויתור מוחלט על הרצונות וההגדרות.
כיצד אפשר להתגבר על החוקיות המטרידה של הסבל והאושר?
אליעד מציג את המצב שבו אדם נמצא במקום מחוץ לחוקיות הלוגית המוכרת. במקום זה הוא יכול לחוות שמחה אינסופית בלי שיהיה לו חסר דבר לפני כן. אך באותה מידה, מכיוון שאין שם כללים, יכול להופיע לפתע גם חיסרון. החופש האולטימטיבי הזה, שבו הכל אפשרי, הוא המקום האמיתי שאליו מכוון אליעד. במילים אחרות, אדם משתחרר לא רק מסבל, אלא גם מהצורך בשליטה ומוודאות מוגדרת.
מה קורה לאדם שמפסיק לחפש?
רבים מחפשים רוחניות כדי להפסיק את החיפוש המתמיד אחר שינוי. אליעד מסביר כי בסופו של דבר, האדם מוצא את עצמו במצב פרדוקסלי שבו הוא גם מחפש וגם אינו מחפש. מצד אחד, ברמת האחדות הכל שלם ואין צורך לחפש שום דבר. מצד שני, ברמת הנפרדות קיימות שאלות שלעולם לא יהיה להן סוף, אך האדם מבין שהחיפוש אינו מוחלט באמת ולכן הוא כבר לא מטריד אותו. החוויה שאותה אליעד "מוכר" היא בדיוק השילוב בין אחדות לנפרדות, ובין חיפוש לבין העדר הצורך בחיפוש.
האם השינוי בעקבות ההבנה נראה כלפי חוץ?
השינוי שעליו אליעד מדבר הוא בעיקר פנימי, אך קיים גם שינוי חיצוני במידת מה. אמנם העולם החיצוני נראה אותו דבר - שולחן הוא עדיין שולחן, אך האופן שבו האדם חווה אותו משתנה מהותית. החוויה הופכת להיות גמישה ומשתנה כל הזמן בהתאם להבנה הפנימית של האדם.
כיצד משתנה החוויה של פעולות יומיומיות לאחר ההבנה?
אליעד מתאר כי לאחר התהליך, האדם ממשיך לפעול בעולם בצורה רגילה - הולך למכולת, אוכל, מבצע פעולות יומיומיות - אך המשמעות הפנימית של הפעולות משתנה לחלוטין. לדוגמה, כאשר האדם רעב ורוצה לאכול, הוא חווה באופן אחר את מושגי ה"אני", ה"רצון" וה"אוכל". הוא מבין את עצמו בו - זמנית גם כיוצר המציאות וגם כיציר המציאות. התוצאה היא שהסבל הופך למשהו שהאדם יכול אפילו לרצות, כיוון שהפרספקטיבה של האחדות מאפשרת לראות את הטוב שברע.
אליעד כהן מסביר כי בתהליך השחרור מסבל יש להבין שמדובר בעסקת חבילה. כאשר אדם משתחרר לחלוטין מסבל, הוא מאבד בו - זמנית גם את האפשרות לחוות אושר מוגדר. הרציונל לכך הוא שבסיס כל תחושת אושר הוא מילוי של חיסרון, וכאשר אין חיסרון - אין אושר. לכן, שחרור אמיתי מסבל, ברמה המוחלטת, הוא גם שחרור מהיכולת לחוות שמחה ברורה ומוגדרת.
האם ניתן לחוות אושר אמיתי ללא סבל מקדים?
לפי אליעד כהן, אפשר תיאורטית לחוות מצב שבו קיים רק אושר ללא שום סבל קודם, אך במצב כזה האדם לא יהיה מודע לכך שהוא מאושר. הסיבה לכך נעוצה בחוקיות של העולם המוכר לנו, שבה כל דבר מוגדר באמצעות ההיפך שלו. אדם יודע שהוא מאושר רק ביחס לזמנים שבהם סבל. דוגמה נפוצה לכך היא שאדם מרגיש הנאה מאוכל רק בהתאם למידת הרעב שהיה לו קודם לכן. לכן, האושר מוגדר תמיד בזכות הסבל שקדמו לו.
האם קיים מצב שבו טוב לך ללא צורך בהשוואה לרע?
אליעד כהן מציג רעיון מורכב יותר, שלפיו מחוץ לחוקיות וללוגיקה הרגילה, קיים מצב אפשרי שבו אתה יודע שטוב לך בלי שהיית זקוק קודם לכן לחוות סבל או חיסרון. במצב זה, בדומה לאלוהים, אדם יכול לחוות אושר מוחלט ואינסופי ללא שום חיסרון מקדים. אולם, בשל העובדה שבמקום זה אין לוגיקה ואין גבולות, אפשרי באותה מידה שתהיה גם חוויה של סבל. מכיוון שבאין חוקיות הכל אפשרי, יכול להיווצר מצב אבסורדי שבו בו - זמנית יש לאדם טוב ורע, ללא כל סדר או חוק שמונע זאת.
כיצד קשור הרצון לתחושות הסבל והאושר?
על פי אליעד כהן, סבל ואושר נובעים מרצונות. אם אין לאדם שום רצון, לא יהיה לו סבל, אך גם לא יהיה אושר מוגדר. משמעות הדבר היא שכל תחושת אושר היא למעשה מילוי של חיסרון הנובע מהרצון, ולכן ללא רצון - אין חיסרון ואין אפשרות למלא אותו, ומכאן שגם לא יהיה אושר מוגדר. עם זאת, אדם שמשתחרר לחלוטין מהרצון נכנס למרחב שבו הוא מסוגל לחוות את כל המצבים האפשריים בו זמנית: להיות רק מאושר, רק סובל, גם וגם, או אף אחד מהם. זוהי השלמות האמיתית בעיניו של אליעד, המקום שבו הכל קיים יחדיו בו - זמנית.
האם אפשר להיות רק שמחים באופן קבוע ללא כל סבל?
אליעד מבהיר כי בעולם שבו יש חוקיות ברורה, אי אפשר להיות מאושר תמיד באופן קבוע ללא שום סבל. כל הנאה מוגדרת על ידי מידת החיסרון שקדם לה, ולכן אם מבטיחים לאדם אושר תמידי ללא סבל כלל, מדובר בשקר או בהטעיה. גם ההצהרה שניתן להשתחרר מהרבה סבל כדי לחוות הרבה אושר, היא חלקית בלבד, שכן היחס בין סבל לאושר הוא תמיד יחסי - ככל שהסבל חזק יותר, כך גם ההנאה המגיעה בעקבותיו חזקה יותר.
מדוע אנשים מחפשים אושר בעולם הרוחני?
אנשים רבים מגיעים לעולם הרוחני כדי להרגיש טוב יותר ולהשתחרר מסבל. עם זאת, ככל שמעמיקים בדרך זו, מבינים כי השחרור האמיתי מסבל הוא גם ויתור על אושר מוגדר. האושר שמחפשים אנשים בעולם הרוחני מבוסס בדרך כלל על הפחתה משמעותית של סבל, אך אי אפשר להעלים את הקשר הבסיסי בין השניים. מי שמבין זאת לעומק יודע שאושר מוחלט מחייב גם ויתור מוחלט על הרצונות וההגדרות.
כיצד אפשר להתגבר על החוקיות המטרידה של הסבל והאושר?
אליעד מציג את המצב שבו אדם נמצא במקום מחוץ לחוקיות הלוגית המוכרת. במקום זה הוא יכול לחוות שמחה אינסופית בלי שיהיה לו חסר דבר לפני כן. אך באותה מידה, מכיוון שאין שם כללים, יכול להופיע לפתע גם חיסרון. החופש האולטימטיבי הזה, שבו הכל אפשרי, הוא המקום האמיתי שאליו מכוון אליעד. במילים אחרות, אדם משתחרר לא רק מסבל, אלא גם מהצורך בשליטה ומוודאות מוגדרת.
מה קורה לאדם שמפסיק לחפש?
רבים מחפשים רוחניות כדי להפסיק את החיפוש המתמיד אחר שינוי. אליעד מסביר כי בסופו של דבר, האדם מוצא את עצמו במצב פרדוקסלי שבו הוא גם מחפש וגם אינו מחפש. מצד אחד, ברמת האחדות הכל שלם ואין צורך לחפש שום דבר. מצד שני, ברמת הנפרדות קיימות שאלות שלעולם לא יהיה להן סוף, אך האדם מבין שהחיפוש אינו מוחלט באמת ולכן הוא כבר לא מטריד אותו. החוויה שאותה אליעד "מוכר" היא בדיוק השילוב בין אחדות לנפרדות, ובין חיפוש לבין העדר הצורך בחיפוש.
האם השינוי בעקבות ההבנה נראה כלפי חוץ?
השינוי שעליו אליעד מדבר הוא בעיקר פנימי, אך קיים גם שינוי חיצוני במידת מה. אמנם העולם החיצוני נראה אותו דבר - שולחן הוא עדיין שולחן, אך האופן שבו האדם חווה אותו משתנה מהותית. החוויה הופכת להיות גמישה ומשתנה כל הזמן בהתאם להבנה הפנימית של האדם.
כיצד משתנה החוויה של פעולות יומיומיות לאחר ההבנה?
אליעד מתאר כי לאחר התהליך, האדם ממשיך לפעול בעולם בצורה רגילה - הולך למכולת, אוכל, מבצע פעולות יומיומיות - אך המשמעות הפנימית של הפעולות משתנה לחלוטין. לדוגמה, כאשר האדם רעב ורוצה לאכול, הוא חווה באופן אחר את מושגי ה"אני", ה"רצון" וה"אוכל". הוא מבין את עצמו בו - זמנית גם כיוצר המציאות וגם כיציר המציאות. התוצאה היא שהסבל הופך למשהו שהאדם יכול אפילו לרצות, כיוון שהפרספקטיבה של האחדות מאפשרת לראות את הטוב שברע.
- שחרור מסבל מול אושר מוגדר
- משמעות הרצון והצורך באי - סבל
- אחדות ונפרדות כפרספקטיבות משלימות
- חוויית המציאות לפני ואחרי ההבנה
- חוקיות ההנאה והסבל בעולמנו
האם שחרור מסבל מחייב גם ביטול של האושר?
בשיחה מוזכר כי כאשר מורים רוחניים מדברים על שחרור מסבל, יש לזכור ששחרור מסבל הוא "עסקת חבילה". מי שמבטיח ביטול סבל מבטיח גם ביטול אושר. אם אדם אינו מסוגל לסבול, הוא גם אינו מסוגל לשמוח, כיוון שאי - סבל משמעו שאין שום דבר שגורם לתחושה של חיסרון או צורך, וכך גם לא תתעורר תחושת שמחה בעקבות מילוי הצורך.
האם ניתן לחוות אושר ללא סבל?
לפי ההסבר, אפשר לחוות אושר ללא סבל, אך במצב כזה לא תהיה ידיעה שהאדם אכן מאושר. ההיגיון הוא שכדי לדעת שאתה מאושר, עליך לחוות קודם חיסרון או רעב, כדי שתוכל להשוות ביניהם. בתוך עולם ההגדרות והלוגיקה המוכרת לנו, האושר תמיד מוגדר באמצעות ההיפוך שלו, הסבל.
האם יש אפשרות למקום שבו האושר לא תלוי בסבל?
מתואר כי מחוץ להגדרות ולחוקי הלוגיקה, יכול להיות מצב שבו אתה יודע שטוב לך בלי שתצטרך לחוות קודם סבל. אך מכיוון שאין שם חוקיות ולוגיקה, באותו מקום אפשרי גם ההיפך - שיחד עם הטוב יהיה גם רע, משום שבהיעדר הגדרות אין גבולות חדים המפרידים בין טוב לרע.
כיצד מתקשר השחרור מרצון לשחרור מסבל?
השיחה מדגישה כי שחרור מסבל קשור לשחרור מהרצון. כאשר אין רצון, אין סבל, אך גם אין אושר מוגדר. זהו חלק מ"עסקת החבילה": ללא תשוקה והיצמדות פנימית, לא נוצר חיסרון שמוביל לסבל. אולם ללא החיסרון, גם לא נוצר אותו מילוי שמוביל לאושר. ברמה זו, מי שמשתחרר לחלוטין מכל רצון יכול לחוות בו - זמנית את כל המצבים האפשריים - להיות רק באושר, להיות רק בסבל, להיות בו - זמנית באושר ובסבל, ועוד.
מדוע לא ניתן להיות רק בשמחה בלי שום סבל?
בשיחה מוזכר שאין דרך להיות "רק שמח" באופן קבוע, בעולם שבו ישנה חוקיות מוגדרת. השמחה של אדם תמיד תלויה במידת הסבל שלו בעבר: מי שהיה רעב יותר, נהנה יותר מאוכל. לכן, לא ניתן להבטיח שחרור מוחלט מסבל ובה בעת הבטחה לאושר מוגדר. כאשר אומרים "תשתחרר מסבל ותהיה רק שמח", זו הצגה חלקית ומטעה, כי בפועל אושר וסבל קשורים זה בזה.
מה לגבי מי שמחפש אושר בעולם הרוחני?
רבים פונים לדרך הרוחנית כדי להרגיש יותר טוב ולמצוא אושר. אך מי שמעמיק ומבין שהאושר תלוי בסבל, מגלה שהשחרור האמיתי כולל גם הבנה שהוא מביא עמו ביטול של האושר המוגדר. אפשר להשתחרר מהרבה סבל ובכך להגדיל את האושר, אבל תמיד יש יחס ישיר בין עוצמת הסבל שחווינו לבין עוצמת האושר שנרגיש.
מהי החוקיות המטרידה וכיצד אפשר לצאת ממנה?
בשיחה עולה הרעיון שיש חוקיות בעולם שלנו - כדי לשמוח עליך לחוות חיסרון. זו חוקיות שיכולה להטריד. אך יש מקום שבו חוקי הלוגיקה אינם עובדים. במקום ההוא ניתן לשמוח עד אינסוף בלי שיהיה חסרון, כמו אלוהים שיכול לברוא וליהנות בלי שיהיה לו חיסרון מקדים. יחד עם זאת, במקום של חוסר חוקיות והגדרות עלול להופיע גם חיסרון בצורה כלשהי, כי אין שום כללים שמונעים זאת.
האם הרצון להפסיק לחפש פותר את בעיית הסבל?
יש אנשים הנכנסים לעולם הרוחני כדי להפסיק לחפש ולבקש שינוי כל הזמן, בלי שאכפת להם סבל או אושר - העיקר להפסיק את הדחף לשנות את המצב. אך ההסבר מציג שהמענה הסופי לכך הוא שאתה גם מחפש וגם לא מחפש. מצד האחדות - אין חיפוש, כי הכל אחד ואין שום בעיה. מצד הנפרדות - אתה ממשיך לחפש, בידיעה שלעולם לא תגיע לסוף החיפוש, אבל גם מבין שהחיפוש אינו מוחלט באמת.
איך אפשר לחוות במקביל גם אחדות וגם נפרדות?
הדובר מדגיש שהוא "מוכר" את ההבנה והחוויה שבה אתה גם באחדות וגם בנפרדות בעת ובעונה אחת. באחדות - הכל אחד, אין שום שאלה, ואין שום הבדל בין טוב לרע. בנפרדות - יש שאלות סופיות שלעולם אין להן פתרון, אבל הן לא מטרידות באמת מתוך פרספקטיבה עמוקה יותר.
האם כלפי חוץ קיים שינוי ניכר כאשר מגיעים לאחדות?
נשאלת בשיחה השאלה אם כלפי חוץ יש הבדל במצב שלאחר ההבנה, והתשובה היא שכן ולא. לדוגמה, השולחן נראה אותו שולחן. במבט חיצוני לאו דווקא רואים שינוי גלוי, אבל מבפנים יש שינוי - הצורה שבה האדם חווה את השולחן, הרצונות שלו והמציאות כולה, שונה מהותית.
כיצד משתנה חוויית המציאות בעקבות ההבנה?
בסופו של דבר, אדם שעובר את התהליך רואה את כל אותם דברים במציאות, אך חווה אותם אחרת.
- כאשר הוא מסתכל על קיר, הוא עשוי לחוות אותו בכל פעם בצורה אחרת, משום שההבנה משתנה ללא הרף.
- כאשר הוא רוצה לאכול, הוא חווה באופן אחר את המשמעות של "אני", "רוצה" ו"אוכל". מצד אחד הוא מרגיש שהוא יוצר את המציאות, ומצד שני הוא מרגיש שהמציאות יוצרת אותו.
- האדם ממשיך לבצע פעולות יומיומיות, אך הפרספקטיבה החדשה הופכת גם את הסבל למשהו "טוב" במידת מה, כיוון שיש יכולת להכיל בו - זמנית את האחד ואת הנפרדות.
בשיחה מוזכר כי כאשר מורים רוחניים מדברים על שחרור מסבל, יש לזכור ששחרור מסבל הוא "עסקת חבילה". מי שמבטיח ביטול סבל מבטיח גם ביטול אושר. אם אדם אינו מסוגל לסבול, הוא גם אינו מסוגל לשמוח, כיוון שאי - סבל משמעו שאין שום דבר שגורם לתחושה של חיסרון או צורך, וכך גם לא תתעורר תחושת שמחה בעקבות מילוי הצורך.
האם ניתן לחוות אושר ללא סבל?
לפי ההסבר, אפשר לחוות אושר ללא סבל, אך במצב כזה לא תהיה ידיעה שהאדם אכן מאושר. ההיגיון הוא שכדי לדעת שאתה מאושר, עליך לחוות קודם חיסרון או רעב, כדי שתוכל להשוות ביניהם. בתוך עולם ההגדרות והלוגיקה המוכרת לנו, האושר תמיד מוגדר באמצעות ההיפוך שלו, הסבל.
האם יש אפשרות למקום שבו האושר לא תלוי בסבל?
מתואר כי מחוץ להגדרות ולחוקי הלוגיקה, יכול להיות מצב שבו אתה יודע שטוב לך בלי שתצטרך לחוות קודם סבל. אך מכיוון שאין שם חוקיות ולוגיקה, באותו מקום אפשרי גם ההיפך - שיחד עם הטוב יהיה גם רע, משום שבהיעדר הגדרות אין גבולות חדים המפרידים בין טוב לרע.
כיצד מתקשר השחרור מרצון לשחרור מסבל?
השיחה מדגישה כי שחרור מסבל קשור לשחרור מהרצון. כאשר אין רצון, אין סבל, אך גם אין אושר מוגדר. זהו חלק מ"עסקת החבילה": ללא תשוקה והיצמדות פנימית, לא נוצר חיסרון שמוביל לסבל. אולם ללא החיסרון, גם לא נוצר אותו מילוי שמוביל לאושר. ברמה זו, מי שמשתחרר לחלוטין מכל רצון יכול לחוות בו - זמנית את כל המצבים האפשריים - להיות רק באושר, להיות רק בסבל, להיות בו - זמנית באושר ובסבל, ועוד.
מדוע לא ניתן להיות רק בשמחה בלי שום סבל?
בשיחה מוזכר שאין דרך להיות "רק שמח" באופן קבוע, בעולם שבו ישנה חוקיות מוגדרת. השמחה של אדם תמיד תלויה במידת הסבל שלו בעבר: מי שהיה רעב יותר, נהנה יותר מאוכל. לכן, לא ניתן להבטיח שחרור מוחלט מסבל ובה בעת הבטחה לאושר מוגדר. כאשר אומרים "תשתחרר מסבל ותהיה רק שמח", זו הצגה חלקית ומטעה, כי בפועל אושר וסבל קשורים זה בזה.
מה לגבי מי שמחפש אושר בעולם הרוחני?
רבים פונים לדרך הרוחנית כדי להרגיש יותר טוב ולמצוא אושר. אך מי שמעמיק ומבין שהאושר תלוי בסבל, מגלה שהשחרור האמיתי כולל גם הבנה שהוא מביא עמו ביטול של האושר המוגדר. אפשר להשתחרר מהרבה סבל ובכך להגדיל את האושר, אבל תמיד יש יחס ישיר בין עוצמת הסבל שחווינו לבין עוצמת האושר שנרגיש.
מהי החוקיות המטרידה וכיצד אפשר לצאת ממנה?
בשיחה עולה הרעיון שיש חוקיות בעולם שלנו - כדי לשמוח עליך לחוות חיסרון. זו חוקיות שיכולה להטריד. אך יש מקום שבו חוקי הלוגיקה אינם עובדים. במקום ההוא ניתן לשמוח עד אינסוף בלי שיהיה חסרון, כמו אלוהים שיכול לברוא וליהנות בלי שיהיה לו חיסרון מקדים. יחד עם זאת, במקום של חוסר חוקיות והגדרות עלול להופיע גם חיסרון בצורה כלשהי, כי אין שום כללים שמונעים זאת.
האם הרצון להפסיק לחפש פותר את בעיית הסבל?
יש אנשים הנכנסים לעולם הרוחני כדי להפסיק לחפש ולבקש שינוי כל הזמן, בלי שאכפת להם סבל או אושר - העיקר להפסיק את הדחף לשנות את המצב. אך ההסבר מציג שהמענה הסופי לכך הוא שאתה גם מחפש וגם לא מחפש. מצד האחדות - אין חיפוש, כי הכל אחד ואין שום בעיה. מצד הנפרדות - אתה ממשיך לחפש, בידיעה שלעולם לא תגיע לסוף החיפוש, אבל גם מבין שהחיפוש אינו מוחלט באמת.
איך אפשר לחוות במקביל גם אחדות וגם נפרדות?
הדובר מדגיש שהוא "מוכר" את ההבנה והחוויה שבה אתה גם באחדות וגם בנפרדות בעת ובעונה אחת. באחדות - הכל אחד, אין שום שאלה, ואין שום הבדל בין טוב לרע. בנפרדות - יש שאלות סופיות שלעולם אין להן פתרון, אבל הן לא מטרידות באמת מתוך פרספקטיבה עמוקה יותר.
האם כלפי חוץ קיים שינוי ניכר כאשר מגיעים לאחדות?
נשאלת בשיחה השאלה אם כלפי חוץ יש הבדל במצב שלאחר ההבנה, והתשובה היא שכן ולא. לדוגמה, השולחן נראה אותו שולחן. במבט חיצוני לאו דווקא רואים שינוי גלוי, אבל מבפנים יש שינוי - הצורה שבה האדם חווה את השולחן, הרצונות שלו והמציאות כולה, שונה מהותית.
כיצד משתנה חוויית המציאות בעקבות ההבנה?
בסופו של דבר, אדם שעובר את התהליך רואה את כל אותם דברים במציאות, אך חווה אותם אחרת.
- כאשר הוא מסתכל על קיר, הוא עשוי לחוות אותו בכל פעם בצורה אחרת, משום שההבנה משתנה ללא הרף.
- כאשר הוא רוצה לאכול, הוא חווה באופן אחר את המשמעות של "אני", "רוצה" ו"אוכל". מצד אחד הוא מרגיש שהוא יוצר את המציאות, ומצד שני הוא מרגיש שהמציאות יוצרת אותו.
- האדם ממשיך לבצע פעולות יומיומיות, אך הפרספקטיבה החדשה הופכת גם את הסבל למשהו "טוב" במידת מה, כיוון שיש יכולת להכיל בו - זמנית את האחד ואת הנפרדות.
- שחרור מסבל מול אושר מוגדר
- משמעות הרצון והצורך באי - סבל
- אחדות ונפרדות כפרספקטיבות משלימות
- חוויית המציאות לפני ואחרי ההבנה
- חוקיות ההנאה והסבל בעולמנו
מורים רוחניים מדברים על לעשות דרך ולהגיע לשחרור מסבל. השאלה היא האם השחרור מסבל קיים ברמה של אחדות, כלומר, רמה פנימית לחלוטין שלא באה לביטוי כלפי חוץ.
אלה כמה שאלות. בעיקרון שחרור מסבל היא עסקת חבילה. מי שמבטיח לך את ביטול הסבל, מבטיח לך גם את ביטול האושר, כלומר, בו זמנית מבטיח לך שלא תהיי שמחה משום דבר. זה ההיפוך שלו. אם אדם אינו סובל אז הוא גם אינו שמח.
האם ניתן לחוות אושר ללא סבל? אפשר אבל במצב זה לא תוכל לדעת שאתה מאושר. כדי לדעת שאתה מאושר אתה צריך לסבול. בחוקיות שאנחנו מכירים כך מחויב.
שאלה: ואם אתה יוצא מהחוקיות הזו, אולי יש מקום שבו יש אושר שלא קשור לחוקיות הזו?
יש מקום שבו חוקי הלוגיקה לא עובדים ושם אתה יכול לדעת שטוב לך בלי שיהיה לך רע. אבל כיון שחוקי הלוגיקה לא עובדים שם אתה יכול להיות בטוב שטוב לך, שאתה יודע שטוב לך בלי שיהיה לך רע אבל כיון שאין שם לוגיקה, בו זמנית גם רע לך. אם יצאנו מההגדרות ואין הגדרות, אז יכול להיות שיהיה לי טוב ואני ידע שטוב לי בלי שיהיה לי רע אבל מאחר שאין שם רע, בו זמנית גם רע לי.
כשמשתחררים מהסבל זה אומר שמשתחררים מהאושר. אלא מה, אם "משתחררים מהשכל" אז ניתן הכל אבל כשיכולים הכל כבר יש הכל. אנחנו גם רק באושר, גם רק בסבל, גם רק באושר וגם בסבל.
כעיקרון שחרור מסבל הוא שחרור מרצון. ללא רצון לא תסבול אבל ללא רצון גם לא תחווה אושר. זוהי עסקת חבילה. כשאתה משתחרר מהכל יש לך את כל הצורות. או שאתה ב... או שאתה בנפרדות בכל הצורות. אתה גם רק מאושר, אתה גם רק אלוהים, אתה גם רק עבד, ואתה גם רק חצי חצי, ואתה גם רק אחד, וגם טוב וגם רע... זוהי שלמות, זה הכל.
יש חופש מסבל אבל חופש מסבל הוא חופש משמחה.
שאלה: הרבה אנשים מגיעים לעולם הרוחני כדי למצוא אושר. רוב האנשים באים כדי להרגיש טוב.
טוב מוגדר. אבל אם אתה מפתח עוד משהו אתה מבין שזה כלום. ואז שאתה אומר שאם אתה משתחרר מהסבל רק אז אתה מאושר, לאותם אנשים קשה להבין את זה.
כשאומרים לאדם תשתחרר מסבל ומתכוונים להגיד לו תהיה רק שמח, זה שקר. לא ניתן להיות שמח באופן מוגדר ללא שום סבל. אפשר להגיד תשתחרר מהרבה סבל ויהיה לך הרבה אושר, אבל גם זה לא כל כך נכון כי האושר הוא רק פונקציה של הסבל. אדם שמח בהתאם למידה שבה סבל קודם. אתה נהנה מהאוכל בהתאם לכמה שהיית רעב. אין אפשרות אחרת.
שאלה: יש פה חוקיות מטרידה. עצם זה שיש חוקיות אני מוטרד.
תשובה: נכון. אבל יש מקום שאין חוקיות. שאני יכול לשמוח עד אינסוף בלי שמשהו יחסר לי לפני כן, כמו אלוהים, יכול לעשות בלי שיהיה לו חסר. אבל במקום של החוקיות הזו ניתן לשמוח עד אינסוף בלי שיהיה בזה חיסרון וזה הכי מושלם, אבל בו זמנית יכול להיות שיש לך גם חיסרון סופי. כי אם אין חוקיות אז אין הגדרה והכל יכול להיות.
בא נחדד. בן אדם נכנס ל"עולם של הרוחניות" כי בעצם הוא מנסה להפסיק לחפש. לא אכפת לו אושר, לא אכפת לו סבל, מהרצון להפסיק לחפש לשנות כל הזמן. לא משנה שאמשיך לסבול, אפסיק לרצות לשנות את זה. אבל אומר לך משהו מעבר, בסוף אתה גם מחפש וגם לא מחפש. מהצד שזה אחד אתה לא מחפש. מהצד שזה נפרד אתה מחפש ויודע שאין סוף לחיפוש. אתה מבין שאין סוף לחיפוש אבל אתה יודע שהחיפוש הוא לא אמתי באופן מוחלט. זה מה שאני מוכר. אני מוכר את ההבנה, את החוויה שמצד אחד אתה באחדות, לא מחפש שום דבר, הכל אחד, לא יודע שום דבר, לא מבין שום דבר, הכל אחד ואז אין שום שאלה, טוב לך, רע לך, הכל אחד. בו זמנית יש גם את הצמצום. שיש שאלות, ואני יודע שלעולם לא יהיו להן תשובות. אבל הדרך לאזן את זה היא להגיד שאין שאלה.
שאלה: אז ההבדל בין המצב הקודם, זה שלפני וזה שאחרי, כלפי חוץ זה בדיוק אותו דבר?
תשובה: כלפי חוץ זה לא אותו דבר. לא בדיוק אותו דבר. השולחן פה אותו דבר, בין אם יש אחדות ובין אם אין אחדות. זה אותו דבר, בסוף יש פה שולחן.
שאלה: האם הוא שינוי פנימי בהכרת האחדות.
בסוף התהליך, מה נותן לנו כל הסיפור פה? קודם כל כשאת רואה קיר את חווה אותו אחרת. את אותו קיר. שימו לב, החוויה כל הזמן משתנה, כי ככל שאתה מבין יותר אתה גם חווה כל פעם מחדש את הקיר. את אותו קיר, אתה חווה כל פעם בצורה אחרת. למה אתה חווה את הקיר אחרת? כי אתה יודע עליו דברים. זה במובן אחד. דבר נוסף, כשאתה אומר "אני רוצה לאכול" אתה חווה את זה אחרת. כלומר, מה זה אני, מה זה רוצה, מה זה לאכול. אני זה האחד שבתוכו יש היבט מסוים שהוא רק רע והיבט אחר שהוא רק טוב, ובתוכו יש עוד סט שזה גם הבחירה שלי וגם לא הבחירה שלי. שמצד אחד אני רוצה את הרצון של עצמי ואת הקיום ומצד אחר אני לא רוצה את זה. לגבי אוכל, מצד אחד אני יצרתי את האוכל ומצד אחר האוכל יצר אותי... את אותו דבר אתה חווה אחרת. אתה אומר אני רוצה לאכול, אבל אתה חווה את הדבר אחרת.
הכל ממשיך אותו דבר. למשל במכולת, אדם אומר תביא לי, אני רוצה, אני לא רוצה, אותו דבר. כל מה שאתה רוצה יכול להיות אבל החוויה היא אחרת. כשהחוויה היא בפרספקטיבה של הבחוץ זה גם נותן לך את האחד וזה גם נותן לך את האופציה לרצות את זה. כשיש לאדם סבל הוא לא רוצה את זה, אבל כשאדם נמצא גם בחוץ אז קודם כל הוא גם באחד שזה שווה לו ואם הוא באחד אז הוא יכול גם לרצות את זה. כי מהאחד ניתן גם לרצות את הרע ואז הסבל הוא טוב מאוד.
אלה כמה שאלות. בעיקרון שחרור מסבל היא עסקת חבילה. מי שמבטיח לך את ביטול הסבל, מבטיח לך גם את ביטול האושר, כלומר, בו זמנית מבטיח לך שלא תהיי שמחה משום דבר. זה ההיפוך שלו. אם אדם אינו סובל אז הוא גם אינו שמח.
האם ניתן לחוות אושר ללא סבל? אפשר אבל במצב זה לא תוכל לדעת שאתה מאושר. כדי לדעת שאתה מאושר אתה צריך לסבול. בחוקיות שאנחנו מכירים כך מחויב.
שאלה: ואם אתה יוצא מהחוקיות הזו, אולי יש מקום שבו יש אושר שלא קשור לחוקיות הזו?
יש מקום שבו חוקי הלוגיקה לא עובדים ושם אתה יכול לדעת שטוב לך בלי שיהיה לך רע. אבל כיון שחוקי הלוגיקה לא עובדים שם אתה יכול להיות בטוב שטוב לך, שאתה יודע שטוב לך בלי שיהיה לך רע אבל כיון שאין שם לוגיקה, בו זמנית גם רע לך. אם יצאנו מההגדרות ואין הגדרות, אז יכול להיות שיהיה לי טוב ואני ידע שטוב לי בלי שיהיה לי רע אבל מאחר שאין שם רע, בו זמנית גם רע לי.
כשמשתחררים מהסבל זה אומר שמשתחררים מהאושר. אלא מה, אם "משתחררים מהשכל" אז ניתן הכל אבל כשיכולים הכל כבר יש הכל. אנחנו גם רק באושר, גם רק בסבל, גם רק באושר וגם בסבל.
כעיקרון שחרור מסבל הוא שחרור מרצון. ללא רצון לא תסבול אבל ללא רצון גם לא תחווה אושר. זוהי עסקת חבילה. כשאתה משתחרר מהכל יש לך את כל הצורות. או שאתה ב... או שאתה בנפרדות בכל הצורות. אתה גם רק מאושר, אתה גם רק אלוהים, אתה גם רק עבד, ואתה גם רק חצי חצי, ואתה גם רק אחד, וגם טוב וגם רע... זוהי שלמות, זה הכל.
יש חופש מסבל אבל חופש מסבל הוא חופש משמחה.
שאלה: הרבה אנשים מגיעים לעולם הרוחני כדי למצוא אושר. רוב האנשים באים כדי להרגיש טוב.
טוב מוגדר. אבל אם אתה מפתח עוד משהו אתה מבין שזה כלום. ואז שאתה אומר שאם אתה משתחרר מהסבל רק אז אתה מאושר, לאותם אנשים קשה להבין את זה.
כשאומרים לאדם תשתחרר מסבל ומתכוונים להגיד לו תהיה רק שמח, זה שקר. לא ניתן להיות שמח באופן מוגדר ללא שום סבל. אפשר להגיד תשתחרר מהרבה סבל ויהיה לך הרבה אושר, אבל גם זה לא כל כך נכון כי האושר הוא רק פונקציה של הסבל. אדם שמח בהתאם למידה שבה סבל קודם. אתה נהנה מהאוכל בהתאם לכמה שהיית רעב. אין אפשרות אחרת.
שאלה: יש פה חוקיות מטרידה. עצם זה שיש חוקיות אני מוטרד.
תשובה: נכון. אבל יש מקום שאין חוקיות. שאני יכול לשמוח עד אינסוף בלי שמשהו יחסר לי לפני כן, כמו אלוהים, יכול לעשות בלי שיהיה לו חסר. אבל במקום של החוקיות הזו ניתן לשמוח עד אינסוף בלי שיהיה בזה חיסרון וזה הכי מושלם, אבל בו זמנית יכול להיות שיש לך גם חיסרון סופי. כי אם אין חוקיות אז אין הגדרה והכל יכול להיות.
בא נחדד. בן אדם נכנס ל"עולם של הרוחניות" כי בעצם הוא מנסה להפסיק לחפש. לא אכפת לו אושר, לא אכפת לו סבל, מהרצון להפסיק לחפש לשנות כל הזמן. לא משנה שאמשיך לסבול, אפסיק לרצות לשנות את זה. אבל אומר לך משהו מעבר, בסוף אתה גם מחפש וגם לא מחפש. מהצד שזה אחד אתה לא מחפש. מהצד שזה נפרד אתה מחפש ויודע שאין סוף לחיפוש. אתה מבין שאין סוף לחיפוש אבל אתה יודע שהחיפוש הוא לא אמתי באופן מוחלט. זה מה שאני מוכר. אני מוכר את ההבנה, את החוויה שמצד אחד אתה באחדות, לא מחפש שום דבר, הכל אחד, לא יודע שום דבר, לא מבין שום דבר, הכל אחד ואז אין שום שאלה, טוב לך, רע לך, הכל אחד. בו זמנית יש גם את הצמצום. שיש שאלות, ואני יודע שלעולם לא יהיו להן תשובות. אבל הדרך לאזן את זה היא להגיד שאין שאלה.
שאלה: אז ההבדל בין המצב הקודם, זה שלפני וזה שאחרי, כלפי חוץ זה בדיוק אותו דבר?
תשובה: כלפי חוץ זה לא אותו דבר. לא בדיוק אותו דבר. השולחן פה אותו דבר, בין אם יש אחדות ובין אם אין אחדות. זה אותו דבר, בסוף יש פה שולחן.
שאלה: האם הוא שינוי פנימי בהכרת האחדות.
בסוף התהליך, מה נותן לנו כל הסיפור פה? קודם כל כשאת רואה קיר את חווה אותו אחרת. את אותו קיר. שימו לב, החוויה כל הזמן משתנה, כי ככל שאתה מבין יותר אתה גם חווה כל פעם מחדש את הקיר. את אותו קיר, אתה חווה כל פעם בצורה אחרת. למה אתה חווה את הקיר אחרת? כי אתה יודע עליו דברים. זה במובן אחד. דבר נוסף, כשאתה אומר "אני רוצה לאכול" אתה חווה את זה אחרת. כלומר, מה זה אני, מה זה רוצה, מה זה לאכול. אני זה האחד שבתוכו יש היבט מסוים שהוא רק רע והיבט אחר שהוא רק טוב, ובתוכו יש עוד סט שזה גם הבחירה שלי וגם לא הבחירה שלי. שמצד אחד אני רוצה את הרצון של עצמי ואת הקיום ומצד אחר אני לא רוצה את זה. לגבי אוכל, מצד אחד אני יצרתי את האוכל ומצד אחר האוכל יצר אותי... את אותו דבר אתה חווה אחרת. אתה אומר אני רוצה לאכול, אבל אתה חווה את הדבר אחרת.
הכל ממשיך אותו דבר. למשל במכולת, אדם אומר תביא לי, אני רוצה, אני לא רוצה, אותו דבר. כל מה שאתה רוצה יכול להיות אבל החוויה היא אחרת. כשהחוויה היא בפרספקטיבה של הבחוץ זה גם נותן לך את האחד וזה גם נותן לך את האופציה לרצות את זה. כשיש לאדם סבל הוא לא רוצה את זה, אבל כשאדם נמצא גם בחוץ אז קודם כל הוא גם באחד שזה שווה לו ואם הוא באחד אז הוא יכול גם לרצות את זה. כי מהאחד ניתן גם לרצות את הרע ואז הסבל הוא טוב מאוד.
050-3331-331