לפעמים האדם יושב וחוקר בשכלו באיזה עניין, ומגיע למסקנה כלשהי. ולפעמים נדמה לאדם, שמאחר שהוא השקיע בעניין כ"כ הרבה מחשבה, הרי שכנראה שהמסקנה שלו נכונה, אך לא היא. כי לפעמים השכל טועה. וכמות המאמץ שהושקעה כדי להגיע אל התוצאה, היא לא בהכרח אומרת שהתוצאה טובה או נכונה. והנכונות של התוצאה, היא לא תלויה בכמה מאמץ הושקע כדי להגיע אליה.

כי לא כל מאמץ, מוביל לתוצאה הטובה ביותר. כי לפעמים לדוגמה לא צריך בכלל להתאמץ, כי הכל טוב כפי מה שהוא. והאדם מתאמץ ומגיע לתוצאות כלשהן. ונדמה לאדם שבגלל שהוא התאמץ, הרי שהתוצאה שהוא הגיע אליה, כנראה שהיא טובה. למרות שמצד האמת, כל המאמץ כולו היה מיותר. ולא רק שהוא היה מיותר, אלא שהוא גם גרם נזק.

כי כאשר דבר עובד, אז לא צריך לגעת בו כדי לשנות אותו. ולפעמים כאשר הכל כבר טוב, והאדם מנסה להתאמץ לשנות את המציאות למשהו יותר טוב, הרי שהמאמץ הזה, הרס לאדם את ההנאה הפשוטה מהחיים.

כי השלמות האמיתית, היא ליהנות בלי מאמץ. ולחיות טוב, בלי שום מאמץ, גם לא מאמץ שכלי כלשהו. כי אם צריך להתאמץ, הרי שזה עדיין סוג של מאבק, וזו עדיין לא הרמוניה. והחיים הטובים באמת, הם חיים טובים מתוך שתיקה. שהאדם כ"כ מחובר למציאות, עד שהוא שותק ולא שואל שום שאלה ולא עונה שום תשובה.

והאדם רגיל לסבך את עצמו בסיבוכים מיותרים, משום שלהיות מאושר זה פשוט מידי. כי כדי להיות מאושר, בסך הכל לא צריך לעשות כלום. כי אם האדם יפסיק לשאול שאלות, הרי שגם הוא יהיה מאושר. אבל זה מאוד קשה להיות פשוט. ולכן האדם שואל שאלות, ומסבך את עצמו בכל מיני דברים שנראים לו כדברים חכמים, למרות שבאמת הוא היה יכול להיות מאושר יותר בצורה פשוטה...