4:27טוב ורע, רע להבדיל בין טוב לרע, טוב להבדיל בין טוב לרע, האם חיים טובים? האם חיים רעים? האם המציאות טובה? האם המציאות רעה? יתרונות בכל דבר, חסרונות בכל דבר, סבל או אושר
האם טוב או רע להבדיל בין טוב לרע?
השאלה שאליעד כהן עוסק בה היא האם ההבחנה בין טוב לרע היא עצמה דבר טוב או רע. השאלה הזו מורכבת מפני שהיא מובילה מיד לפרדוקס - כדי לענות עליה, אדם חייב מראש להניח שיש הבחנה בין טוב לרע. אליעד מסביר כי ברגע שאדם מתחיל לשאול את עצמו האם טוב או רע להבחין בין טוב לרע, הוא נכנס ללולאה אינסופית, מפני שהוא כבר מניח מראש את קיומם של הטוב והרע עצמם.
מהו המנגנון שמייצר טוב ורע?
אליעד מתאר מנגנון בסיסי ופשוט מאוד, שבו האדם מבצע כל הזמן חלוקה בין "טוב" לבין "רע". האדם חווה את העולם דרך הפרספקטיבה של ההבדלה הזו, כאשר דברים מסוימים מוגדרים אצלו כ"טובים" ודברים אחרים מוגדרים כ"רעים". ההבדלה הזו, לפי אליעד, נעשית באופן אוטומטי ומחויב על ידי האדם.
מדוע ההבדלה בין טוב לרע יוצרת פרדוקס?
אליעד מציג את הרעיון באופן הבא: אם אדם שואל את עצמו האם טוב שהוא מבדיל בין טוב לרע, הוא כבר מראש מניח שיש דבר כזה טוב ורע. זאת אומרת, הוא לא יכול לענות לשאלה בלי להשתמש מראש במושגים שאותם הוא מבקש לבדוק. הפרדוקס הוא בכך שכדי לדעת האם זה טוב או רע להבדיל בין טוב לרע, האדם חייב מראש להבדיל בין טוב לרע.
האם יש אפשרות לא להבדיל בין טוב לרע?
אליעד טוען שכן קיימת אפשרות שלא להבדיל בין טוב לרע, אבל אז לא תהיה משמעות לשאלה עצמה. אדם שאינו מבדיל בין טוב לרע בכלל, לא ישאל האם טוב להבדיל או לא להבדיל. מבחינתו, המציאות פשוט קיימת כמו שהיא, ללא ערך של טוב או רע. למעשה, אי ההבדלה הזו היא מצב של שוויון מוחלט שבו אין שאלות, ואין בעיות שנובעות מההבחנות של טוב ורע.
מה המשמעות של לא להבדיל בין טוב לרע?
כאשר האדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע, הוא מגיע למצב שבו הכל הופך להיות נייטרלי לחלוטין. אליעד מתאר מצב כזה שבו לאדם אין יותר סבל או אושר שמבוססים על ההבחנה בין טוב לרע. אם האדם לא מבדיל בין טוב לרע, גם לא יעניין אותו אם ההבחנה הזו טובה או רעה.
האם קיום האדם הוא טוב או רע?
אליעד מביא את השאלה על הקיום עצמו כדוגמה נוספת לאותו מנגנון. הוא מסביר שאדם שאינו קיים בכלל לא שואל אם טוב או רע להיות קיים, כי אין לו תודעה לשאול את השאלה. אך ברגע שאדם קיים, הוא מתחיל באופן טבעי להעריך את קיומו: הוא מרגיש שיש יתרונות בקיום (דברים חיוביים וטובים), אך מצד שני הוא גם מרגיש שיש חסרונות (דברים רעים וסבל).
איך יוצאים מהמעגל של טוב ורע?
אליעד מסביר שהפתרון היחיד לצאת מהפרדוקס של טוב ורע הוא למצוא נקודת מבט שמחוץ להבחנה עצמה. כלומר, במקום לשאול אם טוב או רע להבחין בין טוב לרע, צריך להבין שיש נקודת מבט שבה ההבחנה עצמה לא קיימת כלל. רק מנקודת המבט הזאת, שהיא מחוץ למערכת של טוב ורע, האדם יכול לראות שאין באמת שאלה - המציאות אינה טובה או רעה, היא פשוט מה שהיא.
מה קורה כשמפסיקים להבדיל בין טוב לרע?
ברגע שהאדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע, הוא מפסיק גם לחוות סבל או אושר שנובעים מההבדלה הזו. האדם כבר לא מוטרד מהשאלה האם חייו טובים או רעים, כיוון שהחיים שלו אינם מוגדרים יותר לפי הקריטריון של טוב ורע. זו המציאות המוחלטת שאליעד מדבר עליה - מצב שבו האדם חי בשוויון מלא מול המציאות, ללא העדפות, ללא פחדים וללא רצונות שמבוססים על ההבדלה בין טוב לרע.
מדוע בכל זאת רוב האנשים ממשיכים להבדיל בין טוב לרע?
רוב האנשים ממשיכים להבדיל בין טוב לרע מפני שזהו מנגנון פנימי שמחויב במציאות שלהם. אנשים באופן טבעי מגדירים את עצמם, את חייהם ואת סביבתם באמצעות ההבחנה הזו. לפי אליעד, כל עוד האדם לא מבין לעומק את מנגנון ההבדלה בין טוב לרע, הוא ימשיך להיות כלוא בתוך המעגל האינסופי הזה של סבל ואושר, טוב ורע.
כיצד אפשר להפסיק לסבול מההבדלה בין טוב לרע?
הפתרון שאליעד מציע הוא להגיע להכרה עמוקה בכך שכל ההבחנה בין טוב לרע היא בסופו של דבר אשליה, ושמנקודת מבט מוחלטת אין באמת שום דבר טוב או רע במציאות. כשאדם מבין את זה, הוא משתחרר לגמרי מהסבל ומהמאבק האינסופי של טוב ורע, ומגיע לשלווה מוחלטת שהיא מעבר להגדרות ולהבחנות האלה.
השאלה שאליעד כהן עוסק בה היא האם ההבחנה בין טוב לרע היא עצמה דבר טוב או רע. השאלה הזו מורכבת מפני שהיא מובילה מיד לפרדוקס - כדי לענות עליה, אדם חייב מראש להניח שיש הבחנה בין טוב לרע. אליעד מסביר כי ברגע שאדם מתחיל לשאול את עצמו האם טוב או רע להבחין בין טוב לרע, הוא נכנס ללולאה אינסופית, מפני שהוא כבר מניח מראש את קיומם של הטוב והרע עצמם.
מהו המנגנון שמייצר טוב ורע?
אליעד מתאר מנגנון בסיסי ופשוט מאוד, שבו האדם מבצע כל הזמן חלוקה בין "טוב" לבין "רע". האדם חווה את העולם דרך הפרספקטיבה של ההבדלה הזו, כאשר דברים מסוימים מוגדרים אצלו כ"טובים" ודברים אחרים מוגדרים כ"רעים". ההבדלה הזו, לפי אליעד, נעשית באופן אוטומטי ומחויב על ידי האדם.
מדוע ההבדלה בין טוב לרע יוצרת פרדוקס?
אליעד מציג את הרעיון באופן הבא: אם אדם שואל את עצמו האם טוב שהוא מבדיל בין טוב לרע, הוא כבר מראש מניח שיש דבר כזה טוב ורע. זאת אומרת, הוא לא יכול לענות לשאלה בלי להשתמש מראש במושגים שאותם הוא מבקש לבדוק. הפרדוקס הוא בכך שכדי לדעת האם זה טוב או רע להבדיל בין טוב לרע, האדם חייב מראש להבדיל בין טוב לרע.
האם יש אפשרות לא להבדיל בין טוב לרע?
אליעד טוען שכן קיימת אפשרות שלא להבדיל בין טוב לרע, אבל אז לא תהיה משמעות לשאלה עצמה. אדם שאינו מבדיל בין טוב לרע בכלל, לא ישאל האם טוב להבדיל או לא להבדיל. מבחינתו, המציאות פשוט קיימת כמו שהיא, ללא ערך של טוב או רע. למעשה, אי ההבדלה הזו היא מצב של שוויון מוחלט שבו אין שאלות, ואין בעיות שנובעות מההבחנות של טוב ורע.
מה המשמעות של לא להבדיל בין טוב לרע?
כאשר האדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע, הוא מגיע למצב שבו הכל הופך להיות נייטרלי לחלוטין. אליעד מתאר מצב כזה שבו לאדם אין יותר סבל או אושר שמבוססים על ההבחנה בין טוב לרע. אם האדם לא מבדיל בין טוב לרע, גם לא יעניין אותו אם ההבחנה הזו טובה או רעה.
האם קיום האדם הוא טוב או רע?
אליעד מביא את השאלה על הקיום עצמו כדוגמה נוספת לאותו מנגנון. הוא מסביר שאדם שאינו קיים בכלל לא שואל אם טוב או רע להיות קיים, כי אין לו תודעה לשאול את השאלה. אך ברגע שאדם קיים, הוא מתחיל באופן טבעי להעריך את קיומו: הוא מרגיש שיש יתרונות בקיום (דברים חיוביים וטובים), אך מצד שני הוא גם מרגיש שיש חסרונות (דברים רעים וסבל).
איך יוצאים מהמעגל של טוב ורע?
אליעד מסביר שהפתרון היחיד לצאת מהפרדוקס של טוב ורע הוא למצוא נקודת מבט שמחוץ להבחנה עצמה. כלומר, במקום לשאול אם טוב או רע להבחין בין טוב לרע, צריך להבין שיש נקודת מבט שבה ההבחנה עצמה לא קיימת כלל. רק מנקודת המבט הזאת, שהיא מחוץ למערכת של טוב ורע, האדם יכול לראות שאין באמת שאלה - המציאות אינה טובה או רעה, היא פשוט מה שהיא.
מה קורה כשמפסיקים להבדיל בין טוב לרע?
ברגע שהאדם מפסיק להבדיל בין טוב לרע, הוא מפסיק גם לחוות סבל או אושר שנובעים מההבדלה הזו. האדם כבר לא מוטרד מהשאלה האם חייו טובים או רעים, כיוון שהחיים שלו אינם מוגדרים יותר לפי הקריטריון של טוב ורע. זו המציאות המוחלטת שאליעד מדבר עליה - מצב שבו האדם חי בשוויון מלא מול המציאות, ללא העדפות, ללא פחדים וללא רצונות שמבוססים על ההבדלה בין טוב לרע.
מדוע בכל זאת רוב האנשים ממשיכים להבדיל בין טוב לרע?
רוב האנשים ממשיכים להבדיל בין טוב לרע מפני שזהו מנגנון פנימי שמחויב במציאות שלהם. אנשים באופן טבעי מגדירים את עצמם, את חייהם ואת סביבתם באמצעות ההבחנה הזו. לפי אליעד, כל עוד האדם לא מבין לעומק את מנגנון ההבדלה בין טוב לרע, הוא ימשיך להיות כלוא בתוך המעגל האינסופי הזה של סבל ואושר, טוב ורע.
כיצד אפשר להפסיק לסבול מההבדלה בין טוב לרע?
הפתרון שאליעד מציע הוא להגיע להכרה עמוקה בכך שכל ההבחנה בין טוב לרע היא בסופו של דבר אשליה, ושמנקודת מבט מוחלטת אין באמת שום דבר טוב או רע במציאות. כשאדם מבין את זה, הוא משתחרר לגמרי מהסבל ומהמאבק האינסופי של טוב ורע, ומגיע לשלווה מוחלטת שהיא מעבר להגדרות ולהבחנות האלה.
- האם טוב להבדיל בין טוב לרע?
- מה זה טוב ורע?
- האם החיים הם טובים או רעים?
- איך להפסיק לסבול?
- מה המשמעות של המציאות?
- איך לצאת מהפרדוקס של טוב ורע?