ובו יתבאר, למה באמת אנשים מחפשים קשר זוגי וזוגיות? וכמובן יתבאר גם, למה יש כאלו שלא מחפשים זוגיות ולא מחפשים קשר זוגי, אלא דווקא מעדיפים יותר להישאר רווקים ולחיות חיי רווקות? ומה היתרונות והחסרונות, של מערכת יחסית זוגית? והאם אפשר ליהנות מכל העולמות בו זמנית?
וכפי שכבר ביארתי, לגבי אהבה בכלל ולגבי אהבה זוגית בפרט, בסופו של דבר, האדם מחפש להרגיש טוב. והאדם אוהב, את מה שגורם לו להרגיש טוב. ולא אוהב ואפילו שונא, את מה שלא גורם לו להרגיש טוב, אלא גורם לו להרגיש רע. ובסופו של דבר, האדם מחפש זוגיות, כי הזוגיות ממלאת אצל האדם את הצורך הרגשי שלו באהבה, ואת הצורך הרגשי שלו, להרגיש טוב.
והעניין הוא, שכמו בכל דבר בחיים, כך גם בזוגיות ובמערכת יחסים זוגית של קשר זוגי, יש יתרונות וחסרונות. והיתרון הגדול ביותר שיש בזוגיות, הוא, שיש בה דבר, שהאדם יכול לאהוב אותו, כמעט בלי שום תנאי. ושיש לאדם דבר שאוהב אותו, כמעט בלי שום תנאים. ושיש לאדם מקום לבטא את האהבה שלו, לאהוב ולהיות נאהב, כמעט בלי שום תנאים. והזוגיות והקשר הזוגי, מאפשרים לאדם לחוות אהבה, בעוצמה מאוד גדולה, מה שהאדם לא חווה כלפי כל הדברים שבעולם.
כי מי שאוהב את כל הדברים שבעולם באותה המידה ממש, הוא לדוגמא לא יכול להיות בזוגיות אמיתית ובקשר זוגי אמיתי. כי אם האדם אוהב את בן / בת הזוג שלו, בדיוק באותה העוצמה ממש, כמו שהוא אוהב כל דבר אחר בעולם, הרי שאין ממש משמעות לאהבה הזוגית שיש בקשר הזוגי הזה. משום, שאין שם אהבה זוגית, יותר מאשר כלפי כל דבר אחר בעולם.
והרעיון הוא, שהיתרון הגדול ביותר של הזוגיות, הוא, שהיא נותנת לאדם לחוות אהבה חזקה ולא רגילה. אהבה, שהאדם לא חווה אותה במשך היום כלפי כל העולם. אלא חווה אותה ביותר, כלפי בן / בת הזוג שלו. והקשר הזוגי, הוא המקום, שבו האהבה של האדם, יכולה לבטא את עצמה בלי פחד וכולי.
כך, שיש יתרון גדול בקשר זוגי. והוא, האפשרות של האדם לחוות אהבה בעוצמה מאוד חזקה. אהבה, שאי אפשר לחוות אותה, בלי קשר זוגי.
אבל, אם יש חיסרון בקשר זוגי, הרי שהחיסרון העיקרי שיש בקשר הזוגי ובמערכת היחסים הזוגית, הוא, שבזוגיות, האהבה של האדם, מתמקדת רק בתוך הקשר הזוגי שלו, ופחות מתבטאת, כלפי כל שאר הדברים שיש בעולם.
כי ברגע שיש זוגיות, הרי שממילא האדם מתחיל לאהוב יותר ישות אחת, יותר מאשר את כל שאר הישויות. ומצד אחד זה ממש טוב לאדם, שהוא מתחיל לחוות אהבה כלפי ישות כלשהי. אבל מצד שני, האדם מתחיל לחוות פחות אהבה, כלפי כל שאר הישויות שיש בעולם, שהוא לא נימצא איתן בקשר זוגי.
כגון לדוגמא, אדם שלא נמצא בקשר זוגי, שהוא חופשי לעשות כרצונו, בלי שום התחשבות מיוחדת באף אחד בעולם. וברגע שהוא נמצא בקשר זוגי, הוא צריך להתחיל להתחשב, גם ברצון העצמי של בן / בת הזוג שלו.
ומצד אחד זה ממש כיף. שהאדם חווה, שה"אני" שלו גדל. כי בהתחלה, כאשר האדם עדיין רווק, אז כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון רק לעצמו. ועכשיו, כאשר יש אהבה אמיתית בתוך קשר זוגי, אז כאשר האדם אומר "אני", הוא מתכוון לעצמו וגם לבן / בת הזוג שלו. ומצד אחד זה מאוד כיף, כי עכשיו ה"אני" של האדם גדל. אבל מהצד השני, זה יוצר אצל האדם עומס רגשי, שעכשיו הוא צריך להתחשב, גם ברצונות של ה"אני" של בן / בת הזוג שלו. מה שאין בכך צורך, כאשר האדם חי חיי רווקות.
וכפי שאמרנו, החיסרון הגדול ביותר של קשר זוגי, הוא בדיוק היתרון הגדול ביותר של הזוגיות. כי מצד אחד, הזוגיות מאפשרת לאדם לבטא אהבה מאוד חזקה כלפי בן / בת הזוג שלו. אבל מצד שני, היא מגבילה את האדם, לבטא אהבה באותה עוצמה ממש, כלפי כל שאר הישויות שיש בעולם. כי אם האדם יאהב את כל הדברים שבעולם באותה המידה, הרי שממילא, אין שום משמעות לזוגיות.
והזוגיות, מצד אחד היא מספקת לאדם, יותר אהבה בתוך הזוגיות. אבל מצד שני, היא גם גורמת לאדם, להיות תלוי רגשית באהבה הזוגית שלו. עד כדי כך, שלפעמים האדם סובל מחרדת נטישה / חרדת פרידה / חרדת בגידה וכיו"ב, ומעדיף לא להיות בקשר זוגי, כדי לא להיפגע. ואומנם, הזוגיות יכולה לתת לאדם אהבה. אבל, היא גם יוצרת תלות רגשית לאדם. בין האהבה שלו, לבין מערכת היחסים הזוגית שלו.
וכאשר ממש אוהבים מישהו, זה ממש נחמד וטוב. אבל מצד שני, זה גם ממש מפחיד, לאבד את האהבה הזוגית. כי ככל שיש יותר אהבה, וככל שהאדם משקיע יותר בזוגיות שלו, כך גם הוא יותר מפחד, לאבד את הזוגיות שלו. משום, שהוא נקשר רגשית למערכת יחסים הזוגית שלו. וכאשר האדם מפיק הנאה ואהבה מדבר אחד, יותר מאשר דבר אחר, ממילא, גם הוא מפחד יותר לאבד את האהבה שלו כלפי אותו הדבר. כי משאר הדברים, אין לו את אותה הנאה.
ובכל מקרה, בזוגיות ובקשר זוגי עם אהבה אמיתית, יש גם חסרונות, וגם יתרונות.
והאדם מטבעו, רוצה להרגיש תמיד כמה שיותר טוב. והאדם מטבעו, לא מוכן להתפשר לעולם על שום דבר. כי האדם מחוייב לרצון העצמי שלו. והאדם מחוייב, למלא את הרצון העצמי שלו, כמה שיותר.
וזה בעצם אומר, שאם זה היה תלוי באדם עצמו, הוא היה מעדיף לקבל את היתרונות של חיי הרווקות וגם של חיי הזוגיות, בו זמנית במקביל. דהיינו, האדם היה מעדיף לאהוב את כולם, באותה עצמה רגשית שהוא אוהב בתוך מערכת יחסים זוגית. כי במערכת היחסים הזוגית, יש אהבה עצומה. אבל היא נמצאת, רק בתוך המערכת יחסים הזוגית. והאדם רוצה ליהנות מכל העולמות. גם לאהוב באהבה עצומה, וגם שהיא תהיה, כלפי כל הדברים שיש בעולם.
אבל, זה לא אפשרי! ולמה זה לא אפשרי? כי גם אם האדם יצליח לאהוב את כל הדברים בעולם באהבה עצומה, הרי שגם אז הוא לא ממש ייהנה מהאהבה, כמו בתוך אהבה זוגית. ולמה? כי אהבה זוגית, היא יותר חזקה ויותר ממשית, מאשר אם האדם יאהב, את כל העולם באותה המידה ממש. ולמה?
כי כדי לאהוב בעוצמה חזקה, לשם כך האדם צריך, שתהיה בתוכו גם שנאה חזקה. כי אפשר להרגיש אהבה כלפי משהו, רק כאשר יש גם תחושה כלשהי של שנאה, שניתן להשוות אליה את התחושה של האהבה. ז"א, בלי תחושה של שנאה, אי אפשר להרגיש מהי אהבה. ואם האדם אוהב את הכל באותה המידה ממש, ממילא אין שום משמעות לאהבה שלו. כי הוא מרגיש רגש אחיד, כלפי כל הדברים כולם.
ומי שישנא את כל העולם, באותה המידה ממש, הוא ירגיש רגש זהה בדיוק, למי שיאהב את כל העולם, באותה המידה ממש. דהיינו, רגש של השתוות, שאין בו לא אהבה ולא שנאה כלל. שהוא רגש אחיד, בלי שום שינוי כלל. וכדי לאהוב משהו, צריך שתהיה גם שנאה, כלפי משהו אחר. כדי שיהיה ניתן לחוות את האהבה.
ומי שרע לו רק קצת, ומי ששונא את העולם רק קצת, ממילא גם האהבה שלו לא ממש חזקה. כי האהבה החזקה, נוצרת, בגלל התלות הרגשית החזקה של האדם, בדבר שאותו הוא אוהב. והאדם נהנה מהאוכל, כפי כמה שהוא היה רעב קודם לכן. ומי שאין לו שום בעיות, ומי שמסתדר עם כולם, ומי שטוב לו עם כולם, ממילא כמעט אין לו צורך רגשי בזוגיות, ואז ממילא, הוא גם לא ממש יכול ליהנות, מכך שהוא בזוגיות. וממילא גם הוא לא ממש יכול לאהוב את בן / בת הזוג שלו, יותר מאשר כל אחד...
וכפי שכבר ביארתי, לגבי אהבה בכלל ולגבי אהבה זוגית בפרט, בסופו של דבר, האדם מחפש להרגיש טוב. והאדם אוהב, את מה שגורם לו להרגיש טוב. ולא אוהב ואפילו שונא, את מה שלא גורם לו להרגיש טוב, אלא גורם לו להרגיש רע. ובסופו של דבר, האדם מחפש זוגיות, כי הזוגיות ממלאת אצל האדם את הצורך הרגשי שלו באהבה, ואת הצורך הרגשי שלו, להרגיש טוב.
והעניין הוא, שכמו בכל דבר בחיים, כך גם בזוגיות ובמערכת יחסים זוגית של קשר זוגי, יש יתרונות וחסרונות. והיתרון הגדול ביותר שיש בזוגיות, הוא, שיש בה דבר, שהאדם יכול לאהוב אותו, כמעט בלי שום תנאי. ושיש לאדם דבר שאוהב אותו, כמעט בלי שום תנאים. ושיש לאדם מקום לבטא את האהבה שלו, לאהוב ולהיות נאהב, כמעט בלי שום תנאים. והזוגיות והקשר הזוגי, מאפשרים לאדם לחוות אהבה, בעוצמה מאוד גדולה, מה שהאדם לא חווה כלפי כל הדברים שבעולם.
כי מי שאוהב את כל הדברים שבעולם באותה המידה ממש, הוא לדוגמא לא יכול להיות בזוגיות אמיתית ובקשר זוגי אמיתי. כי אם האדם אוהב את בן / בת הזוג שלו, בדיוק באותה העוצמה ממש, כמו שהוא אוהב כל דבר אחר בעולם, הרי שאין ממש משמעות לאהבה הזוגית שיש בקשר הזוגי הזה. משום, שאין שם אהבה זוגית, יותר מאשר כלפי כל דבר אחר בעולם.
והרעיון הוא, שהיתרון הגדול ביותר של הזוגיות, הוא, שהיא נותנת לאדם לחוות אהבה חזקה ולא רגילה. אהבה, שהאדם לא חווה אותה במשך היום כלפי כל העולם. אלא חווה אותה ביותר, כלפי בן / בת הזוג שלו. והקשר הזוגי, הוא המקום, שבו האהבה של האדם, יכולה לבטא את עצמה בלי פחד וכולי.
כך, שיש יתרון גדול בקשר זוגי. והוא, האפשרות של האדם לחוות אהבה בעוצמה מאוד חזקה. אהבה, שאי אפשר לחוות אותה, בלי קשר זוגי.
אבל, אם יש חיסרון בקשר זוגי, הרי שהחיסרון העיקרי שיש בקשר הזוגי ובמערכת היחסים הזוגית, הוא, שבזוגיות, האהבה של האדם, מתמקדת רק בתוך הקשר הזוגי שלו, ופחות מתבטאת, כלפי כל שאר הדברים שיש בעולם.
כי ברגע שיש זוגיות, הרי שממילא האדם מתחיל לאהוב יותר ישות אחת, יותר מאשר את כל שאר הישויות. ומצד אחד זה ממש טוב לאדם, שהוא מתחיל לחוות אהבה כלפי ישות כלשהי. אבל מצד שני, האדם מתחיל לחוות פחות אהבה, כלפי כל שאר הישויות שיש בעולם, שהוא לא נימצא איתן בקשר זוגי.
כגון לדוגמא, אדם שלא נמצא בקשר זוגי, שהוא חופשי לעשות כרצונו, בלי שום התחשבות מיוחדת באף אחד בעולם. וברגע שהוא נמצא בקשר זוגי, הוא צריך להתחיל להתחשב, גם ברצון העצמי של בן / בת הזוג שלו.
ומצד אחד זה ממש כיף. שהאדם חווה, שה"אני" שלו גדל. כי בהתחלה, כאשר האדם עדיין רווק, אז כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון רק לעצמו. ועכשיו, כאשר יש אהבה אמיתית בתוך קשר זוגי, אז כאשר האדם אומר "אני", הוא מתכוון לעצמו וגם לבן / בת הזוג שלו. ומצד אחד זה מאוד כיף, כי עכשיו ה"אני" של האדם גדל. אבל מהצד השני, זה יוצר אצל האדם עומס רגשי, שעכשיו הוא צריך להתחשב, גם ברצונות של ה"אני" של בן / בת הזוג שלו. מה שאין בכך צורך, כאשר האדם חי חיי רווקות.
וכפי שאמרנו, החיסרון הגדול ביותר של קשר זוגי, הוא בדיוק היתרון הגדול ביותר של הזוגיות. כי מצד אחד, הזוגיות מאפשרת לאדם לבטא אהבה מאוד חזקה כלפי בן / בת הזוג שלו. אבל מצד שני, היא מגבילה את האדם, לבטא אהבה באותה עוצמה ממש, כלפי כל שאר הישויות שיש בעולם. כי אם האדם יאהב את כל הדברים שבעולם באותה המידה, הרי שממילא, אין שום משמעות לזוגיות.
והזוגיות, מצד אחד היא מספקת לאדם, יותר אהבה בתוך הזוגיות. אבל מצד שני, היא גם גורמת לאדם, להיות תלוי רגשית באהבה הזוגית שלו. עד כדי כך, שלפעמים האדם סובל מחרדת נטישה / חרדת פרידה / חרדת בגידה וכיו"ב, ומעדיף לא להיות בקשר זוגי, כדי לא להיפגע. ואומנם, הזוגיות יכולה לתת לאדם אהבה. אבל, היא גם יוצרת תלות רגשית לאדם. בין האהבה שלו, לבין מערכת היחסים הזוגית שלו.
וכאשר ממש אוהבים מישהו, זה ממש נחמד וטוב. אבל מצד שני, זה גם ממש מפחיד, לאבד את האהבה הזוגית. כי ככל שיש יותר אהבה, וככל שהאדם משקיע יותר בזוגיות שלו, כך גם הוא יותר מפחד, לאבד את הזוגיות שלו. משום, שהוא נקשר רגשית למערכת יחסים הזוגית שלו. וכאשר האדם מפיק הנאה ואהבה מדבר אחד, יותר מאשר דבר אחר, ממילא, גם הוא מפחד יותר לאבד את האהבה שלו כלפי אותו הדבר. כי משאר הדברים, אין לו את אותה הנאה.
ובכל מקרה, בזוגיות ובקשר זוגי עם אהבה אמיתית, יש גם חסרונות, וגם יתרונות.
והאדם מטבעו, רוצה להרגיש תמיד כמה שיותר טוב. והאדם מטבעו, לא מוכן להתפשר לעולם על שום דבר. כי האדם מחוייב לרצון העצמי שלו. והאדם מחוייב, למלא את הרצון העצמי שלו, כמה שיותר.
וזה בעצם אומר, שאם זה היה תלוי באדם עצמו, הוא היה מעדיף לקבל את היתרונות של חיי הרווקות וגם של חיי הזוגיות, בו זמנית במקביל. דהיינו, האדם היה מעדיף לאהוב את כולם, באותה עצמה רגשית שהוא אוהב בתוך מערכת יחסים זוגית. כי במערכת היחסים הזוגית, יש אהבה עצומה. אבל היא נמצאת, רק בתוך המערכת יחסים הזוגית. והאדם רוצה ליהנות מכל העולמות. גם לאהוב באהבה עצומה, וגם שהיא תהיה, כלפי כל הדברים שיש בעולם.
אבל, זה לא אפשרי! ולמה זה לא אפשרי? כי גם אם האדם יצליח לאהוב את כל הדברים בעולם באהבה עצומה, הרי שגם אז הוא לא ממש ייהנה מהאהבה, כמו בתוך אהבה זוגית. ולמה? כי אהבה זוגית, היא יותר חזקה ויותר ממשית, מאשר אם האדם יאהב, את כל העולם באותה המידה ממש. ולמה?
כי כדי לאהוב בעוצמה חזקה, לשם כך האדם צריך, שתהיה בתוכו גם שנאה חזקה. כי אפשר להרגיש אהבה כלפי משהו, רק כאשר יש גם תחושה כלשהי של שנאה, שניתן להשוות אליה את התחושה של האהבה. ז"א, בלי תחושה של שנאה, אי אפשר להרגיש מהי אהבה. ואם האדם אוהב את הכל באותה המידה ממש, ממילא אין שום משמעות לאהבה שלו. כי הוא מרגיש רגש אחיד, כלפי כל הדברים כולם.
ומי שישנא את כל העולם, באותה המידה ממש, הוא ירגיש רגש זהה בדיוק, למי שיאהב את כל העולם, באותה המידה ממש. דהיינו, רגש של השתוות, שאין בו לא אהבה ולא שנאה כלל. שהוא רגש אחיד, בלי שום שינוי כלל. וכדי לאהוב משהו, צריך שתהיה גם שנאה, כלפי משהו אחר. כדי שיהיה ניתן לחוות את האהבה.
ומי שרע לו רק קצת, ומי ששונא את העולם רק קצת, ממילא גם האהבה שלו לא ממש חזקה. כי האהבה החזקה, נוצרת, בגלל התלות הרגשית החזקה של האדם, בדבר שאותו הוא אוהב. והאדם נהנה מהאוכל, כפי כמה שהוא היה רעב קודם לכן. ומי שאין לו שום בעיות, ומי שמסתדר עם כולם, ומי שטוב לו עם כולם, ממילא כמעט אין לו צורך רגשי בזוגיות, ואז ממילא, הוא גם לא ממש יכול ליהנות, מכך שהוא בזוגיות. וממילא גם הוא לא ממש יכול לאהוב את בן / בת הזוג שלו, יותר מאשר כל אחד...
050-3331-331