הגבר (לא יודע לגבי נשיים) חושב שימצא יותר הנאה באישה הבאה. גם אם באופן זמני וקצר מועד. במילים אחרות האישה הנוכחית "נמאסת" עליו ורמת החרמנות שלו מצפה לסערה שבאישה הבאה. האופטימלי מבחינתו - אחרי יומיים שלושה אישה חדשה. לכאורה זה נובע מייצר ביולוגי של הגבר לפזר כמה שיותר זרע. כמו שדבורה שבזכותה הפרחים מתרבים, לא מתמקדת רק בהנאה שבצוף של רק פרח אחד.

הנגדי - אם הגבר יצליח בתהליך פנימי / רוחני להבין שאפשר למצוא הנאה רבה גם בקשר עם אישה אחת בלבד - ויצליח בכך להתגבר על היצר החייתי הבסיסי - יוכל לזכות בתחליף במישור הרבה יותר גבוה - האהבה. כמובן שזה תהליך משותף לגבר ולאישה גם אם ללא מילים - שניהם צריכים ליצור מצב של הנאה אין סופית מהקיים ולא לחפש ריגושים חדשים. ברמה כזו או אחרת - זו פילוסופיית הטנטרה (אולי המוצלחים בנושא הזוגיות בעצם עושים טנטרה באופן חלקי בלי לדעת על כך).

ענבל, האם "ללא תנאים" זה באמת? או רק עד גבול מסוים? בכלל האם תתכן טוטליות כזו בנפרדות? האם אדם שיצליח להגיע לרמת "ללא תנאים באמת" יצליח להגביל את הטוטליות הזו רק לאישה (או גבר) אחת? האם זה לא יוביל אותו אוטומטית ללאהוב ללא תנאים את הכל? שום דבר לא טיפה יותר?