... שניהם טועים. חשוב לבדוק את הטענות של המטופל באופן כן ורציני, כאילו הן טענות של מומחה או של אדם חכם במיוחד. איך ליישם את הגישה באמצעות דוגמאות? כאשר מטופל אומר יש
מצלמה נסתרת בקיר שעוקבת אחריי, התגובה הנכונה היא לא לומר לו שהוא מדמיין, אלא להציע לבדוק יחד האם יש
מצלמה כזו. המטפל צריך לשאול את המטופל שאלות ענייניות כמו: למה אתה חושב שיש
מצלמה?, האם ראית אותה?, היכן בדיוק היא ... מקרבת להסכמה ולהבנה הדדית. אליעד מבטיח שבמאה אחוז מהמקרים שבהם מתייחסים ברצינות לטענות המטופל ובודקים איתו ביחד, מגיעים בסופו של דבר להסכמה. או שמגלים שאכן יש
מצלמה, או שמגלים שאין
מצלמה, או שמגיעים להבנה עמוקה יותר לגבי המקור ... היא מיד סוגרת את האדם וגורמת לו להתבצר עוד יותר בעמדתו. לפי ההסבר, ככל שמנסים לשכנע אדם שהוא טועה, כך הוא פחות פתוח להקשיב או לשנות את דעתו. לדוגמה, אדם הטוען שיש
מצלמה נסתרת בקיר שמצלמת אותו, מיד לומר לו שהוא מדמיין רק יגרום לו להרגיש מנותק ומבודד. במקום זאת, יש לומר: אולי באמת יש
מצלמה , אולי אתה צודק, בא נבדוק את זה ביחד. ... עם ספקות ועם אי - ודאות במהלך הבירור? אחד ההיבטים החשובים של הגישה הוא ההכרה בכך שאף אחד לא יכול להיות בטוח לחלוטין במציאות. כשבודקים טענה של המטופל כמו יש
מצלמה נסתרת או עוקבים אחריי, השאלות הופכות ... בדרך מורכבת יותר). אם באים למטופל בתחושה של אני הנורמלי, אתה המשוגע, סוגרים את הדלת להבנה אמיתית, וכמעט אין סיכוי להגיע להסכמה. דוגמה נוספת היא אדם שטוען שיש
מצלמה נסתרת בקיר שעוקבת אחריו. במקום לומר לו אתה מדמיין, הגישה צריכה להיות: אולי באמת יש
מצלמה מוסתרת, אולי אני לא מודע לכך. בא נבדוק ... יש פה משהו שאני לא רואה, אולי הצד השני גם צודק בנקודות מסוימות, אפשר להגיע להבנה משותפת. איך אפשר לבדוק בפועל מה האמת? מי שאומר עוקבים אחרי בהליקופטר או יש פה
מצלמה מוסתרת, אפשר לשאול אותו: איך הגעת למסקנה ...