האם המשיח נמצא בתל אביב או שהוא השטן?

אליעד כהן מתייחס לדמות מסוימת היושבת בתל אביב, ברחוב נחלת בנימין, וטוענת שהיא המשיח. אותה דמות מדברת בעיקר על ערכים כמו אמת, חמלה וצדק, ומציעה שאלו הם המפתחות לגן עדן ולביאת המשיח. אלא שאליעד כהן שואל שאלה פשוטה: האם אותו אדם אכן חי בפועל את גן העדן שעליו הוא מדבר? אם אותו אדם מאמין בערכיו, מדוע הוא נאבק עם אחרים בשוק ורב איתם? לדעת אליעד כהן, אדם זה לא הגיע בעצמו לגן עדן, משום שניכר שהוא מתעסק בשינוי אנשים אחרים ולא בהשגת שלווה פנימית.

אליעד כהן מדגיש נקודה חשובה לגבי אנשים הטוענים שהם המשיח או שהגיעו לשלמות רוחנית: אם אדם באמת הגיע לשלמות כזו, הוא לא אמור להיות מוטרד ממצבם של אנשים אחרים או ממה שאנשים אחרים חושבים או עושים. מי שבאמת הגיע למצב של שלווה או "גן עדן פנימי", אינו נאבק באחרים, משום שאין לו קונפליקט פנימי הדורש אישור או תיקון מבחוץ.

האם צריך להיצמד לאמת כדי להגיע לגן עדן?

אותו אדם מתל אביב טוען שהדרך לגן עדן היא פשוט להיצמד לערכי האמת, החמלה והצדק. אבל אליעד כהן שואל: כיצד בדיוק נצמדים לאותם ערכים? ומה קורה כאשר ערכים אלו מתנגשים זה בזה? למשל, מה קורה כאשר אמת וצדק מתנגשים? האם ללכת עם האמת או עם הצדק? אם הם לא מתנגשים, הם הרי זהים, ואם הם זהים - מדוע לדבר עליהם כערכים נפרדים?

בנוסף, אליעד כהן מעיר שאותו אדם לא מספק הנחיות מעשיות כיצד לחיות בפועל, ברמה יומיומית, על פי אותם ערכים. מה בדיוק על האדם לעשות כאשר הוא קם בבוקר? אלו עצות מעשיות אינן קיימות, ולפיכך הדרך המעשית להגיע לגן עדן הפנימי אינה ברורה.

מדוע אנשים רודפים אחרי רצונות וכסף?

רוב האנשים סובלים מכיוון שהם רודפים אחרי רצונות גשמיים, כמו כסף, כוח והישגים חומריים. לפי אליעד כהן, כאשר האדם נמצא במרדף תמידי אחרי מטרות אלו, מתעורר סבל וקונפליקט, כי לא תמיד המציאות מאפשרת להגשים את הרצונות הללו. מכאן, מי שרוצה לצמצם את סבלו, יכול פשוט לוותר על מרדף זה. אלא שאליעד כהן מסביר שזה לא באמת פתרון מלא: אי אפשר לבטל את הרצון לגמרי, משום שהרצון הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות האנושית.

מה באמת יעשה המשיח והאם הוא בכלל אפשרי?

אליעד כהן מעלה שאלות יסודיות על דמותו של המשיח, ובוחן לעומק את המשמעות המעשית של ביאת המשיח. הוא שואל כיצד ייראה עולם שבו כולם חיים בשלום, לא עובדים, אוכלים רק מפירות העצים ואף לא אוכלים בשר. הוא תוהה מי בכלל יבצע את כל העבודות אם אף אחד לא ירצה לעבוד. הוא מציין שייתכן ואנשים מדמיינים עולם אידיאלי, אך למעשה העולם כזה הוא בלתי אפשרי מבחינה מעשית.

גם הטענה שרובוטים יחליפו את האנשים בעבודות, אינה מספקת, כי מישהו עדיין יצטרך לייצר ולתחזק את הרובוטים. כך אליעד כהן מדגיש שהחזון של ביאת המשיח המוכר והמקובל אינו פרקטי או הגיוני.

האם המשיח יכול להציל אותנו מאלוהים או מהמציאות?

אליעד כהן ממשיך לשאול שאלות מהותיות יותר: אם אלוהים קיים ומנהל את המציאות, מדוע הוא בכלל צריך משיח שיגאל את האנשים? האם המשיח הוא מתווך בין האדם לאלוהים? ואם אלוהים רוצה בטובת האדם, מדוע אינו עושה זאת ישירות, אלא משתמש במשיח כשליח? ואם אלוהים לא רוצה בטובת האדם, כיצד יוכל אדם (המשיח) להילחם באלוהים ולהושיע את האנושות?

הוא מציע נקודת מבט רציונלית יותר, וטוען שהמשיח האמיתי לא ינסה להציל את האדם מבעיותיו החומריות, אלא ידריך אותו כיצד לחשוב בצורה אחרת ולשחרר את עצמו מהתלות בגורמים חיצוניים כמו כסף, כוח, ואף "משיח" חיצוני כלשהו. המשיח האמיתי, לדבריו, יהיה אדם שלא סובל בעצמו, ולכן לא יהיה מוטרד גם מסבלם של אחרים. למעשה, המשיח האמיתי יאפשר לאנשים להבין שהם יכולים להפסיק לסבול על ידי שינוי תפיסתי פנימי, במקום להמתין להצלה מבחוץ.

מה המשמעות האמיתית של גן עדן וגיהנום?

אליעד כהן מנתח גם את רעיון הגיהנום וגן העדן כפי שמוצגים בדתות השונות. הוא מציין שבתורה לא מוזכר כלל רעיון גן עדן או גיהנום לאחר המוות, אלא מדובר על תגמולים חומריים כמו גשמים או תבואה. לטענתו, בני האדם המציאו גן עדן וגיהנום שאינם קיימים, כדי להחזיק בשלטון רוחני או מוסרי על אנשים אחרים, וכדי להציע סוג של "פרס" או "עונש" שאין אפשרות לבדוק אם הם נכונים או לא.

הוא מסביר שהטוב והרע הם יחסיים ומבוססים על הרצון האנושי בלבד. מי שמבין זאת לעומק, לא יהיה מוטרד מגיהנום או משתוקק לגן עדן, מכיוון שהוא יודע שטוב ורע אינם מצויים בצורות החיצוניות של הדברים, אלא במערכת היחסים של האדם עם המציאות.

האם ניתן להיות מאושר ללא משיח או נס?

אליעד כהן טוען שהפתרון האמיתי לאושר ולשלווה פנימית נמצא תמיד בתוך האדם עצמו, ואינו תלוי במשיח או בנס חיצוני כלשהו. אם האדם באמת רוצה להיות מאושר, עליו להבין שהדרך לכך עוברת בשינוי פנימי בתפיסת המציאות, ולא בהמתנה לנס או לגאולה מבחוץ.