מה היתרון ב"לרדת" על אנשים ולקרוא להם מפגרים?

אליעד כהן מסביר בהרצאה את הגישה יוצאת הדופן שלו שלפעמים זה מועיל לקרוא לאדם "מפגר", טיפש או מטומטם. תחילה, הוא מדגיש שהפעולה הזו נחשבת לרעה ולפסולה כי היא פוגעת באנשים, משפילה אותם, ועלולה לגרום להם לדיכאון ואף להרס הביטחון העצמי. לכאורה, לקרוא למישהו מפגר הוא דבר שלילי וחסר תועלת. אך אליעד מציג גם את הצד השני של העניין ומסביר בהרחבה מדוע דווקא לקרוא לאנשים בשמות גנאי יכול להיות בעל ערך רב להתפתחותם הרוחנית והאישית.

ההסבר הראשון הוא שאדם שנפגע מזה שקראו לו "מפגר", מניח בעצמו מספר הנחות נסתרות:

• שהוא אכן מפגר או טיפש.
• שלהיות טיפש זה דבר רע.
• שמי שקרא לו טיפש הוא חכם יותר.
• שהוא חייב להוכיח שהוא לא טיפש.

עצם העובדה שאדם נפגע מזה, מעידה שהוא עצמו מאמין שיש משהו רע בלהיות טיפש. אליעד מסביר שהתגובה הזאת בעצמה היא טיפשית, כי אם האדם היה בטוח שהוא לא טיפש, הוא כלל לא היה נפגע מכך. הוא נותן דוגמה לכך שאם אדם חסר השכלה יאמר לך שאתה טיפש, לא תיפגע ממנו. אבל אם מישהו שאתה תופס כחכם יאמר זאת, זה יפגע בך עמוקות. זאת אומרת, הפגיעה באה מהערכה כלפי מי שאומר את הדברים, ומהספק של האדם בעצמו.

למה רבי נחמן התנשא על רבנים אחרים?

אליעד מביא כדוגמה את רבי נחמן מברסלב שהתנשא והתבטא בשחצנות גלויה כלפי רבנים אחרים, ואפילו כלפי משה רבנו. רבי נחמן הכריז על עצמו כגדול הצדיקים וכחכם מכולם. בעוד שמשה רבנו התאפיין בענווה, רבי נחמן התנהג הפוך לחלוטין. הוא הצהיר שהוא הטוב ביותר והחכם ביותר, ואמר שאין דומה לו. זאת הסיבה שהיו מחלוקות רבות סביב רבי נחמן: הוא התנהג בקיצוניות כה גדולה, עד שאנשים נאלצו להחליט האם הוא צודק לגמרי או שהוא "השטן". אין דרך אמצע איתו.

רבי נחמן בעצמו הסביר שהוא יכול היה לגרום לכולם לאהוב אותו, אילו היה אומר לאנשים רק את מה שהם רוצים לשמוע. אך הוא לא רצה שיאהבו אותו, אלא רצה שתהיה עליו מחלוקת ושישנאו אותו. לפי ההסבר של אליעד, רבי נחמן עשה זאת כדי לעורר באנשים ספקות, לגרום להם לחשוב באופן עצמאי, ולנתץ אצלם את תחושת הביטחון המזויפת.

איך להשפיל מישהו יכול לעזור לו להתפתח?

אליעד מדמה את העניין ללימוד אמנויות לחימה, שבו כדי ללמוד להתמודד עם מכות אמיתיות, אתה חייב לקבל אותן בזמן אימון. באותו האופן, כשהוא קורא לאדם מפגר, הוא מאלץ את האדם להתמודד עם כאב רגשי ופנימי. ההתמודדות הזאת, לדבריו, היא עצמה חלק חשוב מההתפתחות. אליעד מדגיש שזה לא רק תרגיל מניפולטיבי שנועד להשיג מטרה צדדית כלשהי, אלא שהחוויה עצמה של להרגיש טיפש ומושפל חשובה בפני עצמה. היא מאלצת את האדם לשאול את עצמו שאלות כמו "האם אני באמת מפגר?" ו"למה בעצם זה רע להיות מפגר?".

מדוע חשוב להבין שאתה טיפש ומפגר?

אליעד מסביר באריכות שלפעמים הדרך היחידה להגיע לאמת מוחלטת היא להבין כמה אתה לא יודע, וכמה מה שאתה יודע כרגע הוא חסר ערך לחלוטין. אם אדם מאמין שהוא חכם, הוא מפסיק לבדוק, לחקור ולהתפתח. לעומת זאת, מי שמבין שהוא טיפש יהיה פתוח יותר ללמוד, להשתנות ולהטיל ספק במה שהוא חושב שהוא יודע.

הוא מביא דוגמה נוספת לכך שככל שאדם מבוגר וחכם יותר, אפשר "לרדת" עליו יותר. כמו שילד קטן לא יקבל ביקורת קשה אלא עידוד בלבד, כך אדם בוגר שמקבל ביקורת נוקבת, יכול לצמוח מכך. אליעד גם מדגים זאת בסיטואציות מחיי הזוגיות, בהן לפעמים אדם נוטש את בן זוגו כדי שיבין ויעריך אותו. לא תמיד אפשר להשיג תובנות דרך חיבה ואהבה, לפעמים דווקא הפגיעה וההשפלה מובילות...