10:13תכלית החיים - למה אף אחד *לא* יכול לדעת מהי תכלית החיים?
למה אף אחד לא יודע מהי תכלית החיים?
אליעד כהן טוען באופן ברור ומוחלט שאף אדם בעולם אינו יכול לדעת מהי תכלית החיים. לדבריו, כאשר הוא אומר "אף אחד", הוא מתכוון לכך בצורה אבסולוטית וללא יוצאים מן הכלל. הוא מסביר את טענתו בצורה מעמיקה ומפורטת, ומבהיר מדוע אי אפשר, מבחינה לוגית ומעשית, למצוא תשובה אמיתית ומספקת לשאלה זו.
מדוע כל תכלית לחיים היא רק תת - תכלית של משהו גדול יותר?
אליעד כהן מסביר שהבעיה הבסיסית עם חיפוש תכלית לחיים נעוצה בכך שכל תכלית שנמצא תהיה תמיד תכלית של דבר אחר רחב וגדול יותר. לדוגמה, כאשר אדם שואל את עצמו "מה מטרת העבודה שלי?", התשובה צריכה להיגזר מהשאלה הרחבה יותר - "מה מטרת החיים שלי בכלל?". אבל התשובה לשאלה זו, בתורה, תלויה בתשובה לשאלה גדולה יותר: "מה התכלית של קיומי?". וכך ניתן להמשיך ולשאול, באופן אינסופי, "מה התכלית של התכלית?", ללא נקודת סיום ברורה.
לדוגמה, הוא נותן דימוי של עובד בחברה ששואל "למה אני מתאמץ לפתח את החברה?", כאשר הוא בכלל לא יודע מהי התכלית הכללית של החברה. אולי ההנהלה מתכוונת בכלל לסגור את החברה, ולכן המאמץ שלו חסר משמעות לחלוטין. לכן חייבים לדעת את התכלית הגדולה לפני שמחפשים תכלית לתהליך הקטן.
האם יש משמעות אם העולם אקראי לחלוטין?
אליעד כהן מדגים מצב בו העולם הוא אקראי לחלוטין. אם אכן הכל הוא מקרי, ולכלום אין משמעות אמיתית או מוחלטת, אזי שום פעולה איננה באמת בעלת תכלית. הוא משווה זאת למשחק חסר חשיבות שבו השחקן אומר שתכליתו היא לנצח. אבל מכיוון שזה רק משחק, זו לא תכלית אמיתית, אלא רק המצאה של האדם עצמו. אם המציאות היא חסרת משמעות מוחלטת, אז כל פעולה שהאדם יעשה תהיה חסרת משמעות באותה מידה, ולא ישנה אם יפעל בדרך אחת או אחרת.
הוא ממחיש זאת באמצעות דוגמה פשוטה: אדם שמקשקש על נייר סתם כך, ואז מתלבט איך בדיוק לקשקש את הקשקוש. לא באמת משנה איך הוא מקשקש, כי ממילא כל הפעולה חסרת משמעות לחלוטין.
מה אם למציאות עצמה יש סיבה?
אליעד מתייחס למקרה ההפוך, בו למציאות אכן יש סיבה. אם קיימת סיבה ברורה ומוחלטת לכך שהמציאות קיימת, אז התכלית האישית של כל אדם נגזרת מאותה סיבה כללית. כלומר, אם המציאות קיימת כדי לממש מטרה מסוימת, האדם כחלק מהמציאות צריך להיות באינטראקציה עם אותה תכלית ולהשתלב בה.
אך גם כאן עולה בעיה חדשה: מה הסיבה לקיומה של אותה תכלית עצמה? נניח שהתכלית היא "לעשות טוב". אבל אז נשאל "למה לעשות טוב?" ולכך אין תשובה מוחלטת. תמיד אפשר לשאול עוד שאלה, כמו "האם זה מוכרח שהמציאות תהיה טובה?", או "מה היה לפני הסיבה? מה יצר את הסיבה עצמה?".
הנקודה היא שאפילו אם ניתן סיבה אחת, תמיד אפשר לשאול לגבי הסיבה של הסיבה, וכך הלאה עד אינסוף, מה שמביא לכך שלעולם לא תהיה תשובה מספקת באמת.
מהו הפרדוקס של מציאות שקיימת תמיד?
אליעד מצביע על פרדוקס נוסף: אם המציאות קיימת תמיד ואין רגע בו היא לא קיימת, אז לא הגיוני לדבר על "תכלית". זאת משום שכאשר מדברים על תכלית, אנו מניחים מצב בו התכלית לא התממשה עדיין, ויש צורך לממש אותה. אבל אם המציאות קיימת לנצח, אין אפשרות להגיד שיש לה תכלית כי היא כבר תמיד קיימת. זה מצב פרדוקסלי נוסף המונע מלהגדיר לה תכלית חד - משמעית.
איך להבין את תכלית החיים באמת?
אליעד כהן מסכם את דבריו בטענה שמי שבאמת רוצה להבין מה תכלית חייו, חייב קודם כל להבין מהי הסיבה שבגללה המציאות עצמה קיימת. הוא מדגיש שוב שאם האדם לא יודע למה המציאות קיימת, אין לו שום יכולת אמיתית לדעת מה תכלית חייו האישית, וכל ניסיון לתת תשובה כזו יהיה חסר ערך וחסר משמעות אמיתית.
עם זאת, הוא מציין כי אף שלכאורה אין אפשרות למצוא תשובה בעזרת ההיגיון הרגיל, עדיין אפשר למצוא את התשובה בעזרת התבוננות עמוקה ואמיתית פנימה. מי שיתבונן בצורה כזו יוכל בסופו של דבר להגיע להבנה עמוקה של המציאות ושל חייו, וכתוצאה מכך יחיה חיים טובים באמת.
לכן, הוא מעודד כל אדם להתבונן פנימה באופן כן ואמיתי, לחקור את מהות המציאות ואת סיבת הקיום, ורק אז לגלות מהי תכלית חייו.
אליעד כהן טוען באופן ברור ומוחלט שאף אדם בעולם אינו יכול לדעת מהי תכלית החיים. לדבריו, כאשר הוא אומר "אף אחד", הוא מתכוון לכך בצורה אבסולוטית וללא יוצאים מן הכלל. הוא מסביר את טענתו בצורה מעמיקה ומפורטת, ומבהיר מדוע אי אפשר, מבחינה לוגית ומעשית, למצוא תשובה אמיתית ומספקת לשאלה זו.
מדוע כל תכלית לחיים היא רק תת - תכלית של משהו גדול יותר?
אליעד כהן מסביר שהבעיה הבסיסית עם חיפוש תכלית לחיים נעוצה בכך שכל תכלית שנמצא תהיה תמיד תכלית של דבר אחר רחב וגדול יותר. לדוגמה, כאשר אדם שואל את עצמו "מה מטרת העבודה שלי?", התשובה צריכה להיגזר מהשאלה הרחבה יותר - "מה מטרת החיים שלי בכלל?". אבל התשובה לשאלה זו, בתורה, תלויה בתשובה לשאלה גדולה יותר: "מה התכלית של קיומי?". וכך ניתן להמשיך ולשאול, באופן אינסופי, "מה התכלית של התכלית?", ללא נקודת סיום ברורה.
לדוגמה, הוא נותן דימוי של עובד בחברה ששואל "למה אני מתאמץ לפתח את החברה?", כאשר הוא בכלל לא יודע מהי התכלית הכללית של החברה. אולי ההנהלה מתכוונת בכלל לסגור את החברה, ולכן המאמץ שלו חסר משמעות לחלוטין. לכן חייבים לדעת את התכלית הגדולה לפני שמחפשים תכלית לתהליך הקטן.
האם יש משמעות אם העולם אקראי לחלוטין?
אליעד כהן מדגים מצב בו העולם הוא אקראי לחלוטין. אם אכן הכל הוא מקרי, ולכלום אין משמעות אמיתית או מוחלטת, אזי שום פעולה איננה באמת בעלת תכלית. הוא משווה זאת למשחק חסר חשיבות שבו השחקן אומר שתכליתו היא לנצח. אבל מכיוון שזה רק משחק, זו לא תכלית אמיתית, אלא רק המצאה של האדם עצמו. אם המציאות היא חסרת משמעות מוחלטת, אז כל פעולה שהאדם יעשה תהיה חסרת משמעות באותה מידה, ולא ישנה אם יפעל בדרך אחת או אחרת.
הוא ממחיש זאת באמצעות דוגמה פשוטה: אדם שמקשקש על נייר סתם כך, ואז מתלבט איך בדיוק לקשקש את הקשקוש. לא באמת משנה איך הוא מקשקש, כי ממילא כל הפעולה חסרת משמעות לחלוטין.
מה אם למציאות עצמה יש סיבה?
אליעד מתייחס למקרה ההפוך, בו למציאות אכן יש סיבה. אם קיימת סיבה ברורה ומוחלטת לכך שהמציאות קיימת, אז התכלית האישית של כל אדם נגזרת מאותה סיבה כללית. כלומר, אם המציאות קיימת כדי לממש מטרה מסוימת, האדם כחלק מהמציאות צריך להיות באינטראקציה עם אותה תכלית ולהשתלב בה.
אך גם כאן עולה בעיה חדשה: מה הסיבה לקיומה של אותה תכלית עצמה? נניח שהתכלית היא "לעשות טוב". אבל אז נשאל "למה לעשות טוב?" ולכך אין תשובה מוחלטת. תמיד אפשר לשאול עוד שאלה, כמו "האם זה מוכרח שהמציאות תהיה טובה?", או "מה היה לפני הסיבה? מה יצר את הסיבה עצמה?".
הנקודה היא שאפילו אם ניתן סיבה אחת, תמיד אפשר לשאול לגבי הסיבה של הסיבה, וכך הלאה עד אינסוף, מה שמביא לכך שלעולם לא תהיה תשובה מספקת באמת.
מהו הפרדוקס של מציאות שקיימת תמיד?
אליעד מצביע על פרדוקס נוסף: אם המציאות קיימת תמיד ואין רגע בו היא לא קיימת, אז לא הגיוני לדבר על "תכלית". זאת משום שכאשר מדברים על תכלית, אנו מניחים מצב בו התכלית לא התממשה עדיין, ויש צורך לממש אותה. אבל אם המציאות קיימת לנצח, אין אפשרות להגיד שיש לה תכלית כי היא כבר תמיד קיימת. זה מצב פרדוקסלי נוסף המונע מלהגדיר לה תכלית חד - משמעית.
איך להבין את תכלית החיים באמת?
אליעד כהן מסכם את דבריו בטענה שמי שבאמת רוצה להבין מה תכלית חייו, חייב קודם כל להבין מהי הסיבה שבגללה המציאות עצמה קיימת. הוא מדגיש שוב שאם האדם לא יודע למה המציאות קיימת, אין לו שום יכולת אמיתית לדעת מה תכלית חייו האישית, וכל ניסיון לתת תשובה כזו יהיה חסר ערך וחסר משמעות אמיתית.
עם זאת, הוא מציין כי אף שלכאורה אין אפשרות למצוא תשובה בעזרת ההיגיון הרגיל, עדיין אפשר למצוא את התשובה בעזרת התבוננות עמוקה ואמיתית פנימה. מי שיתבונן בצורה כזו יוכל בסופו של דבר להגיע להבנה עמוקה של המציאות ושל חייו, וכתוצאה מכך יחיה חיים טובים באמת.
לכן, הוא מעודד כל אדם להתבונן פנימה באופן כן ואמיתי, לחקור את מהות המציאות ואת סיבת הקיום, ורק אז לגלות מהי תכלית חייו.
- מהי תכלית החיים?
- האם יש משמעות לקיום האדם?
- למה העולם קיים?
- מה התכלית של המציאות?
- איך למצוא משמעות לחיים?
- האם אפשר להבין את המציאות?
- מדוע החיים חסרי משמעות?
הפעם אני רוצה לדבר על תכלית החיים, ואני אומר שאף אחד בעולם, לא יודע מהי תכלית החיים
ושאני אומר אף אחד לא יודע אני מתכוון ממש לאף אחד.
ויש שיתווכחו ויגידו שיש כן שיודעים מהי תכלית החיים
אך ניתן להוכיח את אי הידיעה את תכלית החיים, ולכל שאלה יש תשובה.
ואסביר כעת למה אי אפשר למצוא תשובה לתכלית החיים.
כי כל תכלית שניתן לחיים, תמיד תישאל השאלה, מה היא התכלית של התכלית, וכן הלאה עד אינסוף.
וכל תכלית בעולם, היא תת תכלית של דבר אחר פנימי יותר.
ונגיד שהעולם כולו הוא אקראי לגמרי, אז אין תכלית לשום דבר.
ואפשר להגיד שאין כל תכלית, והכל משחק.
ונאמר שיש תכלית למציאות כולה, ואם יש סיבה, זה אומר שאתה אמור להיות באינטראקציה עם כל המציאות.
ואם תבין למה המציאות קיימת, ותגלה שאין שום משמעות למה היא קיימת המציאות, אז אין תכלית ואין משמעות לכלום.
זה כמו שמישהו יקשקש על נייר סתם קשקוש, והוא ישאל, איך לקשקש? ככה? או ככה??
מה המשמעות איך תקשקש?? אין לזה כל משמעות.
זאת אומרת אם כל המציאות כולה חסרת משמעות אין כל עניין אם תחיה ככה או אחרת.
ואדם קם בבוקר ושואל, למה אני מתאמץ? למה אני קם בבוקר לעבוד? מה מטרת החברה?
ואם אתה עובד באיזה מקום ואין לך מושג לאן פני החברה שאתה עובד בה, ואתה מנסה לפתח אותה, אבל אולי בכלל מתכוונים לסגור את החברה בקרוב??
תבדוק, איך תדע מה התכלית שלך אם אתה לא יודע מה התכלית של החברה כולה שהיא גדולה יותר ממך.
וכך לבדוק לגבי כל דבר ודבר.
ומי שמתבונן בדבר הזה יגלה שאין לו מושג מה תכלית החיים, כי אין שום תשובה רגילה למה היא תכלית החיים, כי תמיד כל תכלית תהיה שאלה מה התכלית של התכלית.
וצריך לבדוק את שורש הדברים, את הבנת השורש למה בכלל המציאות קיימת, לפני שבודקים למה השמש זורחת, ומה התהליכים של הכוכבים או כל דבר אחר שהוא תת תהליך של משהו גדול יותר.
קודם על האדם לבדוק את השורש מדוע בכלל המציאות קיימת?
ואם תהיה הבנת המציאות, תהיה הבנה למה השמש בכלל זורחת וכו'.
ויש מצב פרדוקסאלי, כי אם המציאות קיימת תמיד, ומאחד שהיא תמיד קיימת
ואתה אומר מה התכלית של המציאות? אז אין מה להגיד או לשאול מה התכלית?
כי אין שום תכלית אם כל הזמן המציאות קיימת!!
כל סיבה שנשאל למה המציאות קיימת, תמיד נשאל מה הסיבה של הסיבה?
ונניח שיגידו שהמציאות קיימת כדי לעשות טוב, למה לעשות טוב? כי היא טובה! ולמה היא טובה? והאם זה מוכרח או רק אפשרי שהיא טובה?
והאם מוכרח בכלל שהסיבה תהיה קיימת?
ומה הסיבה שהיתה לפני הסיבה? ומה יצר את הסיבה? ומי יצר את מי שיצר את הסיבה?
ואין אפשרות להסביר את המציאות בשכל הרגיל, או לתת משמעות ותכלית, תמיד תישאר שאלה.
ואם אין לך הסבר למה המציאות קיימת, אז בטח שאין לך הסבר מה היא התכלית
וזה אומר שאין לך הסבר למה אתה חי, אז אל תבלבל במוח שאתה יודע למה אתה חי ומה התכלית.
והמסר הוא, כל אחד ואחד שיתבונן בצורה אמיתית פנימה למה המציאות קיימת
וכשהוא יבין באמת למה המציאות קיימת
אז יחיה חיים טובים באמת.
ושאני אומר אף אחד לא יודע אני מתכוון ממש לאף אחד.
ויש שיתווכחו ויגידו שיש כן שיודעים מהי תכלית החיים
אך ניתן להוכיח את אי הידיעה את תכלית החיים, ולכל שאלה יש תשובה.
ואסביר כעת למה אי אפשר למצוא תשובה לתכלית החיים.
כי כל תכלית שניתן לחיים, תמיד תישאל השאלה, מה היא התכלית של התכלית, וכן הלאה עד אינסוף.
וכל תכלית בעולם, היא תת תכלית של דבר אחר פנימי יותר.
ונגיד שהעולם כולו הוא אקראי לגמרי, אז אין תכלית לשום דבר.
ואפשר להגיד שאין כל תכלית, והכל משחק.
ונאמר שיש תכלית למציאות כולה, ואם יש סיבה, זה אומר שאתה אמור להיות באינטראקציה עם כל המציאות.
ואם תבין למה המציאות קיימת, ותגלה שאין שום משמעות למה היא קיימת המציאות, אז אין תכלית ואין משמעות לכלום.
זה כמו שמישהו יקשקש על נייר סתם קשקוש, והוא ישאל, איך לקשקש? ככה? או ככה??
מה המשמעות איך תקשקש?? אין לזה כל משמעות.
זאת אומרת אם כל המציאות כולה חסרת משמעות אין כל עניין אם תחיה ככה או אחרת.
ואדם קם בבוקר ושואל, למה אני מתאמץ? למה אני קם בבוקר לעבוד? מה מטרת החברה?
ואם אתה עובד באיזה מקום ואין לך מושג לאן פני החברה שאתה עובד בה, ואתה מנסה לפתח אותה, אבל אולי בכלל מתכוונים לסגור את החברה בקרוב??
תבדוק, איך תדע מה התכלית שלך אם אתה לא יודע מה התכלית של החברה כולה שהיא גדולה יותר ממך.
וכך לבדוק לגבי כל דבר ודבר.
ומי שמתבונן בדבר הזה יגלה שאין לו מושג מה תכלית החיים, כי אין שום תשובה רגילה למה היא תכלית החיים, כי תמיד כל תכלית תהיה שאלה מה התכלית של התכלית.
וצריך לבדוק את שורש הדברים, את הבנת השורש למה בכלל המציאות קיימת, לפני שבודקים למה השמש זורחת, ומה התהליכים של הכוכבים או כל דבר אחר שהוא תת תהליך של משהו גדול יותר.
קודם על האדם לבדוק את השורש מדוע בכלל המציאות קיימת?
ואם תהיה הבנת המציאות, תהיה הבנה למה השמש בכלל זורחת וכו'.
ויש מצב פרדוקסאלי, כי אם המציאות קיימת תמיד, ומאחד שהיא תמיד קיימת
ואתה אומר מה התכלית של המציאות? אז אין מה להגיד או לשאול מה התכלית?
כי אין שום תכלית אם כל הזמן המציאות קיימת!!
כל סיבה שנשאל למה המציאות קיימת, תמיד נשאל מה הסיבה של הסיבה?
ונניח שיגידו שהמציאות קיימת כדי לעשות טוב, למה לעשות טוב? כי היא טובה! ולמה היא טובה? והאם זה מוכרח או רק אפשרי שהיא טובה?
והאם מוכרח בכלל שהסיבה תהיה קיימת?
ומה הסיבה שהיתה לפני הסיבה? ומה יצר את הסיבה? ומי יצר את מי שיצר את הסיבה?
ואין אפשרות להסביר את המציאות בשכל הרגיל, או לתת משמעות ותכלית, תמיד תישאר שאלה.
ואם אין לך הסבר למה המציאות קיימת, אז בטח שאין לך הסבר מה היא התכלית
וזה אומר שאין לך הסבר למה אתה חי, אז אל תבלבל במוח שאתה יודע למה אתה חי ומה התכלית.
והמסר הוא, כל אחד ואחד שיתבונן בצורה אמיתית פנימה למה המציאות קיימת
וכשהוא יבין באמת למה המציאות קיימת
אז יחיה חיים טובים באמת.