האם בן אדם באמת רוצה להרגיש טוב?

אליעד כהן דן בשאלה הבסיסית, האם באמת בן אדם רוצה להרגיש טוב. לטענתו, מקובל לחשוב שבן אדם עושה פעולות כדי להרגיש יותר טוב או לפחות פחות רע. אליעד מסביר שלרוב האנשים זה נראה ברור מאליו, כי כשאדם רעב הוא אוכל, וכשכואב לו הוא מחפש פתרון רפואי. אולם הוא מציין כי גם אם נדמה שאנשים פועלים כדי להרגיש טוב, עדיין לא הוכחנו באופן מוחלט שזה מה שהאדם רוצה באמת. לדבריו, אפשר להביא דוגמאות וראיות שונות לכך שבן אדם רוצה להרגיש טוב, אך באותה המידה ניתן להביא דוגמאות וראיות הפוכות, לכך שבן אדם רוצה דווקא להרגיש רע.

אליעד מביא דוגמה מוחשית: נניח שבן אדם רעב, הוא חושב שאם יאכל ירגיש טוב יותר. לכאורה, זהו סימן שהוא רוצה להרגיש טוב. אך מנגד, אליעד מעלה נקודה אחרת: אולי בתוך האדם יש חלק שרוצה להרגיש רע או שלא אכפת לו באמת להרגיש טוב. הוא מדגיש כי עצם העובדה שהאדם עושה פעולות שנראות כמכוונות להשגת הרגשה טובה יותר אינה הוכחה מוחלטת שהוא רוצה רק להרגיש טוב. האדם יכול לעשות פעולות מכוח הרגל, כפייה פנימית, או רצונות אחרים שאינם בהכרח "להרגיש טוב".

האם ניתן להוכיח שבן אדם לא רוצה להרגיש רע?

אליעד מעלה שאלה נוספת: האם ניתן להוכיח שלא יכול להיות שהאדם רוצה להרגיש רע? הוא טוען כי בדרך כלל אנו מסתפקים בראיות חלקיות או נסיבתיות, אך אם היינו רוצים הוכחה אמיתית וחזקה, היינו צריכים להוכיח שאין אפשרות אחרת בכלל. הוא משווה זאת למשפט פלילי: כדי להוכיח שמישהו רצח, לא מספיק להראות שהוא היה יכול לבצע את הרצח, אלא צריך להראות שאף אחד אחר לא יכול היה לבצע את אותו המעשה. לכן, הטענה שהאדם "רוצה להרגיש טוב" חלשה, כי לא סתרנו את האפשרות שהאדם רוצה גם להרגיש רע.

האם הרצונות שלנו באמת שייכים לנו?

אליעד עובר לדון בשאלה האם בכלל הרצונות שלנו שייכים לנו, או שהם נכפים עלינו. אם אדם רעב והוא רוצה לאכול תפוח, הוא רוצה למלא את רצונו. אבל אליעד מעלה נקודה חשובה: אולי הרצון הזה מלכתחילה לא שלו? אולי הרצון הוא מנגנון אוטומטי שנוצר מסיבה חיצונית או פנימית שלא תלויה בו? אם הרצון לא שלו, אז אין שום משמעות לכך שהוא רוצה "להרגיש טוב" או למלא את הרצון. לכן הוא שואל, מה באמת הרצון הראשון והבסיסי שלנו, האם הוא להרגיש טוב או משהו אחר, או שאולי בכלל אין רצון ראשון.

האם אפשר לא לרצות להרגיש טוב בכלל?

אליעד ממשיך בשאלתו לגבי הרצון להרגיש טוב, ומביא דוגמאות של אנשים הטוענים שאינם רוצים להרגיש טוב. אם מישהו אומר שהוא לא רוצה להרגיש טוב, זה יוצר פרדוקס, כי לכאורה הוא עדיין פועל כדי להקל על עצמו. אם באמת הוא לא היה רוצה להרגיש טוב, אולי היה מפסיק לרצות לגמרי, מפסיק לפעול, או אפילו מתאבד. מכאן מסיק אליעד שגם מי שאומר שאינו רוצה להרגיש טוב כנראה לא לגמרי מאמין בכך.

האם בן אדם רוצה להרגיש רע כדי להרגיש טוב אחר כך?

אליעד מתייחס לטענה שאנשים מוכנים להרגיש רע כדי להשיג הרגשה טובה גדולה יותר בהמשך. לטענתו, זו לא הוכחה שאנשים רוצים להרגיש רע, אלא רק מוכנים להרגיש רע כדי לקבל את הטוב שמגיע לאחר מכן. הוא מדגיש את ההבדל בין לרצות ממש להרגיש רע לבין להיות מוכן לסבול למען מטרה טובה יותר. לדבריו, אם הייתה אפשרות לאדם להרגיש טוב בלי צורך ברע כלל, רוב האנשים היו בוחרים באפשרות הזאת ולא היו בוחרים להרגיש רע כלל.

האם אפשר להרגיש רק טוב בלי רע בכלל?

אליעד דן גם בשאלה פילוסופית נוספת: האם אפשר בכלל להרגיש טוב בלי להרגיש רע? הוא מעלה את האפשרות שבעולם אידיאלי שבו לא קיים רע, הטוב היה יכול להתקיים בלי הרע. אך מנגד, מעלה גם את הטענה שרק בזכות הרע, לטוב יש משמעות. עם זאת, הוא...