איך חושב מצליחן ואיך חושב לוזר?

ההבדל העיקרי בין אדם מצליח (ווינר) לבין אדם לא מצליח (לוזר) מתבטא בגישה שלהם לאפשרויות ולמגבלות. אדם מצליח הוא אדם שלא נותן לשאלת ה"אמת" המדומה לעצור אותו. כלומר, כאשר הוא נתקל במכשול או במטרה שנראית בלתי אפשרית, הוא לא מייחס חשיבות לאמירה "אי אפשר", אלא משקר לעצמו באופן מכוון ומאמין לחלוטין באפשרות להצליח. מבחינתו, אמירות כמו "זה לא אפשרי" הן רק מגבלות מנטליות שיש להשליך הצידה, והן אינן משקפות את האמת האמיתית.

מנגד, אדם שאינו מצליח נצמד לאותה "אמת" שמגבילה אותו. כשהוא נתקל בקושי או במכשול, הוא מיד קובע לעצמו עובדה ש"אין אפשרות להשיג את זה", ואז משתמש בזה כתירוץ מושלם לחוסר עשייה ולחוסר הצלחה. הוא מייחס חשיבות רבה מדי למגבלות ולאמירות כמו "אי אפשר", ובכך הופך את עצמו ללוזר שמסתתר מאחורי התירוץ של "האמת".

למה כדאי "לשקר" לעצמך כדי להצליח?

הסיבה שהמצליחן משקר לעצמו בכוונה היא כדי לעקוף את המחסומים הפסיכולוגיים והמנטליים שעוצרים את רוב האנשים. כאשר אדם עומד מול מטרה שקשה או אפילו בלתי אפשרית לכאורה להשיג, יש לו שתי אפשרויות:

• האפשרות הראשונה היא להיצמד ל"אמת המדומה" ולהכריז שאין אפשרות להשיג את המטרה, ואז לוותר ולהיכשל מראש.
• האפשרות השנייה היא "לשקר" לעצמו באופן מכוון, כלומר, לומר לעצמו: "זה אפשרי, יש דרך, ואני אמצא אותה" - ולהמשיך לנסות עד שהוא אכן מוצא פתרון.

המצליחן מעדיף תמיד את האפשרות השנייה. הוא אינו מתחשב באותה אמת שמגבילה אותו, כי הוא מבין שהאמירה "אי אפשר" היא למעשה שקר שנראה כמו אמת. המצליחן מכריז על עצמו כעל הבורא של המציאות שלו, וככזה הוא מאמין ביכולתו למצוא פתרון לכל בעיה, לא משנה עד כמה היא מורכבת או נראית בלתי אפשרית.

מדוע לא כדאי להיצמד לאמת המדומה?

האמת המדומה היא האמת השטחית שאומרת לך "אתה לא יכול", "זה בלתי אפשרי", "אין שום דרך לעשות זאת". אדם שאוחז באמת זו מגביל את עצמו מראש, והוא אף פעם לא יגיע להישגים גדולים. אליעד מסביר שהאמת האמיתית היא אחרת לחלוטין. האמת האמיתית אומרת שכל מה שאתה רוצה באמת, אפשר להשיג ב - 100%. לכן, מי שנצמד לאמת המדומה פשוט מצדיק את הלוזריות שלו ומוותר על החלומות שלו.

איך רבי נחמן מלמד לבטל את הטיפשות ולהיצמד לאמת האמיתית?

אליעד משתמש בסיפור של רבי נחמן מברסלב, שבו אדם סיפר לרבי נחמן על חלום שחלם, ופירש אותו בטעות שכל החוכמות שלו יתבטלו. רבי נחמן תיקן אותו ואמר שהמשמעות היא לא שהחוכמות שלו יתבטלו, אלא שהטיפשות שלו תתבטל. כלומר, הטיפשות היא ההיצמדות ל"אמת" שאומרת שדברים הם בלתי אפשריים. הטיפשות היא אותה אמונה שגורמת לאדם להרים ידיים מהר מדי. רבי נחמן מלמד שהאמת האמיתית, החכמה האמיתית, היא להפסיק להאמין לאמת המדומה ולהתחיל לחפש את האפשרות להגשים כל רצון וכל חלום בשלמות.

למה לא תמיד כדאי להקשיב לשכל "הקטן"?

השכל "הקטן" הוא השכל שאומר לך מיד שדברים הם בלתי אפשריים, שהוא בדק ואין שום דרך לבצע את המשימה. לעומת זאת, יש שכל עמוק וגדול יותר, שכל שלפיו הכל אפשרי אם רק מחפשים מספיק ומתעקשים למצוא פתרון. אליעד מסביר שהשכל הגדול אומר: "מי אמר שהאמת הזו נכונה? מי אמר שאין אפשרות?" ולכן, כאשר אדם מרגיש שהוא תקוע ואין אפשרות להתקדם, עליו להפסיק להקשיב לשכל הקטן ולהפעיל את השכל הגדול והעמוק יותר - זה שמסוגל למצוא פתרונות יצירתיים לכל מצב.

איך החשיבה הזאת קשורה לשלמות ולאלוהים?

החשיבה הזו קשורה ישירות לתפיסת השלמות. מי שחושב כמנצח או כמצליחן רואה את עצמו במובן מסוים כ"אלוהים" של המציאות שלו, כלומר, כיוצר וכמחליט על מה שקורה במציאות שלו. הוא לא כפוף למגבלות של ה"אמת המדומה", אלא מאמין שהכל אפשרי, כי הוא בעצמו זה שקובע מה אפשרי ומה לא. התפיסה הזו מאפשרת לו לא להתפשר על שום דבר פחות מהטוב ביותר והשלמות המוחלטת, ומכאן נובעת ההצלחה הגדולה שאליה הוא מגיע.

איך ליישם את החשיבה הזאת באופן מעשי?

כדי ליישם את החשיבה הזאת בפועל, האדם צריך להפסיק לקבל כמובן מאליו אמירות מגבילות. בכל פעם שמישהו (אפילו אם זה הוא עצמו) אומר לו שדבר מסוים הוא בלתי אפשרי, הוא צריך להטיל ספק בטענה הזו ולהמשיך לחפש פתרון. ככל שיתמיד יותר בניסיונות, ככל שיהיה יצירתי ויתעקש למצוא דרכים חדשות - כך גדל הסיכוי שיצליח להגשים כל מטרה, גם אם היא נראית לא הגיונית בהתחלה.

בשורה התחתונה, ההבדל בין ווינר ללוזר הוא שהווינר לא מאפשר ל"אמת" המדומה לעצור אותו, בעוד הלוזר משתמש באותה אמת כתירוץ לחוסר ההצלחה שלו. מי שרוצה להצליח באמת, חייב להיות מוכן לאמץ את הגישה של "שקר" לטובה ולהאמין תמיד שהכל אפשרי, כי זו הדרך היחידה לפרוץ את המגבלות ולהגיע לשלמות.

איך מתבטאת החשיבה השונה בין מצליחן ללוזר?

המצליחן מתואר כמי שאינו מייחס חשיבות לשאלה אם משהו אפשרי או לא. מבחינתו, אם הוא רוצה להשיג מטרה מסוימת, הוא "משקר" לעצמו שהיא אפשרית, גם כשנראה שהאמת היא שאין דרך להשיג אותה. הוא איננו נצמד לאמירה "זה לא אפשרי", אלא מתייחס אליה כאל שקר שראוי להשליך לפח. לעומתו, הלוזר מסתתר מאחורי "האמת" המדומה שדברים אינם אפשריים, וכך מצדיק את חוסר המעש שלו ואת חוסר ההצלחה שלו.

מדוע המצליחן "משקר" בכוונה כדי להשיג את מטרותיו?

הרעיון הוא שכאשר אדם רוצה משהו אך נראה לו שאי אפשר להשיגו, יש שתי אפשרויות:

- להיצמד לטענה "זו האמת, זה לא ניתן לביצוע" ואז לוותר.

- "לשקר" ולטעון "זה אפשרי, ואני אמצא את הדרך" גם אם לא ברור כיצד.

בחשיבה של המצליחן, לא אכפת לו שכביכול "האמת" אומרת אחרת. הוא מעדיף לדלג על המגבלה ולהמשיך להתאמץ עד שימצא פתרון. הדוגמה הקיצונית היא אדם שרוצה לקפוץ מהגג ולהישאר בחיים, או אדם שרוצה למות ולהישאר בחיים - גם אם נראה אבסורד לחלוטין, בעיני המצליחן תמיד קיימת אפשרות לפעול בכיוון הזה ולהתעקש למצוא פתרון, במקום להתייאש בטענה ש"זו האמת, וזה בלתי אפשרי".

האם יש אמת גדולה יותר מאשר "אין אפשרות"?

הטענה היא שה"אמיתות" שלפיהן אין שום אפשרות להשיג דברים מסוימים, אינן בהכרח האמת האמיתית. לפי ההסבר הזה, האמת האמיתית אומרת שכל מה שאתה רוצה באמת - כן ניתן להשיג, ואין כל סיבה להתפשר על פחות משלמות. גם אם נראה במבט ראשוני שאין דרך להגיע לשלמות (או לכל מטרה גבוהה מאוד), מי שאוחז ב"אמת הגדולה" ימשיך לחפש עד שימצא אפשרות להשיג זאת.

מה מלמד סיפורו של רבי נחמן על ביטול הטיפשות?

מופיע סיפור שרבי נחמן שאל אדם על חלומו, והלה פירש שהכוונה היא שכל החוכמות שלו יתבטלו. רבי נחמן תיקון אותו והסביר שלא החוכמות שלו צריכות להתבטל, אלא הטיפשות שלו. הרעיון הוא שלפעמים "האמת" שאדם מחזיק בה (כמו "אני לא יכול, אין אפשרות") היא למעשה הטיפשות שמגבילה אותו. במקום להיצמד ל"אמת" הזו, עדיף לוותר עליה ולחפש את האמת העמוקה יותר - זו שמאפשרת הגשמה מלאה של הרצונות והשאיפות.

מדוע לפעמים דווקא לא כדאי ללכת עם מה שהשכל אומר?

השכל הקטן עלול להכריז שדבר מסוים לא ניתן לביצוע. אבל יש "שכל גדול" יותר, שלפיו אפשר תמיד לחקור עוד, לבדוק עוד דרכים ולהאמין שאפשר לשנות את המציאות. מי שממהר לקבל את המסקנה "זה בלתי אפשרי" בעצם מסתיר את כוחותיו האמיתיים מאחורי מסווה של "דבקות באמת", בזמן שהמצליחן מעדיף לערער על התפיסה הזו ולהגיד "מי אמר שזו באמת האמת?".

איך זה קשור לשלמות ולמחשבה על אלוהים?

ברעיון הזה מודגש שאדם יכול להתייחס לעצמו כ"אלוהים" במובן שהוא הבורא של המציאות הפנימית שלו: הוא איננו כפוף לתכתיב "אי אפשר", אלא מאמין שיוכל למצוא דרך להגשים את רצונו המלא. מכאן נובעת התביעה לא להתפשר על פחות משלמות ולהניח שהכל אפשרי, כל עוד מחפשים את הדרך המתאימה ולא נופלים לייאוש.