12:20גוי של שבת, צביעות דתית, מעלית של שבת, השכל של המצוות, הלכה למשה מסיני, גזרת הכתוב, זלזול בדתיים, ההיגיון של המצוות, שמירת שבת, אתאיזם, יהדות, מכירת חמץ לגוי, שנת שמיטה
מה ההיגיון של המצוות ואיפה מתחילה הצביעות הדתית?
אליעד כהן מסביר את ההיגיון והצביעות שבמצוות הדת היהודית, תוך התמקדות בדוגמאות כמו "גוי של שבת", "מעלית שבת", "מכירת חמץ לגוי" ו"שנת שמיטה". הוא מדגיש את הדיון על צביעות - האם זו באמת צביעות או שיש היגיון נסתר מאחורי ההתנהגות של הציבור הדתי?
האם "גוי של שבת" זו באמת צביעות?
אליעד כהן פותח בהסבר על הרעיון של "גוי של שבת": אדם דתי שאסור לו להדליק אור בשבת מבקש מאדם לא - יהודי לעשות זאת במקומו. מצד אחד, האיסור ההלכתי ברור - אסור ליהודי לעשות פעולה מסוימת בשבת. מצד שני, ישנם מנגנונים הלכתיים המאפשרים ליהודים להיעזר בגוי, דבר שנראה לחילונים כצביעות מוחלטת. אליעד מסביר שהשאלה האמיתית היא האם יש פה היגיון נסתר או שזו באמת צביעות שמטרתה לעקוף את המצווה.
הדוגמה שאליעד נותן היא כשאומרים לילד לא להפעיל טלוויזיה כדי לא להעיר את ההורה, והילד מפעיל קריוקי במקום. ההורה לא התכוון ספציפית לטלוויזיה אלא לכך שהוא רוצה לישון. כלומר, מה שמשנה הוא הכוונה והמהות ולא רק הפעולה עצמה.
מדוע "מעלית שבת" נתפסת כצביעות?
אליעד כהן מתאר את השימוש במעלית שבת כעוד דוגמה ל"קומבינה" לכאורה. האיסור בשבת הוא ללחוץ על כפתורים שגורמים לפעולה חשמלית. במעלית שבת אין צורך ללחוץ, כי היא פועלת באופן אוטומטי. מנקודת מבט חיצונית, זה נראה כמו עקיפה של ההוראה הדתית, אבל אליעד מבהיר שיש שתי דרכים להבין את ההוראה:
מה המשמעות של "מכירת חמץ לגוי" בהקשר הצביעות?
אליעד כהן מתאר מצב שבו התורה מצווה על השמדת חמץ בפסח. אך בפועל, במקום לשרוף, יהודים רבים מוכרים את החמץ לגוי. שוב, זה נתפס אצל חילונים כקומבינה, כי מבחינה פרקטית היהודי לא השמיד את החמץ, אלא השאיר אותו בבעלותו, רק בצורה חוקית אחרת. אליעד מחדד שוב את השאלה: האם מדובר באמת בצביעות או שמא החילונים פשוט לא מבינים את ההיגיון העמוק יותר?
האם "שנת שמיטה" היא התחמקות ממצוות התורה?
בשנת שמיטה התורה אוסרת על עבודת האדמה. אך יהודים רבים משתמשים ב"היתר מכירה" - כלומר, מוכרים כביכול את האדמה לגוי, וכך עוקפים את האיסור. גם כאן, עולה השאלה האם זה מהלך הגיוני על פי ההלכה או סתם התחמקות מהוראות התורה. אליעד מסביר כי גם פה מדובר בדומה לדוגמאות הקודמות - אם המצווה היא גזרת הכתוב, ללא היגיון ברור, אז הצורה שבה היהודים ממלאים אחר ההלכה היא לגיטימית לחלוטין.
האם המצוות הן בהכרח הגיוניות או שרירותיות?
אליעד כהן מדגיש כי קיים הבדל בין מצוות הנתפסות כבעלות היגיון פנימי לבין אלו המוגדרות כ"גזרת הכתוב" - מצוות שאינן נתפסות כבעלות סיבה הגיונית אלא מחויבות רק בגלל רצון האלוהים. כאשר מדובר במצוות חסרות היגיון, כמו לא ללחוץ על כפתור בשבת או לא להחזיק חמץ בפסח, היהודים מחפשים דרכים יצירתיות למלא את הוראת התורה תוך שמירת ההלכה במלואה.
אליעד מדגיש שזו לא בהכרח צביעות אלא ניסיון למלא אחר ההוראות באופן מדויק. הוא גם מציין שלא כל דתי שמשתמש בשירותים האלה מרגיש צבוע - ישנם כאלה שמשוכנעים שהפעולה שלהם תואמת בדיוק את מה שאלוהים רצה.
מה הצביעות של חילונים ביחס לדתיים?
אליעד מדגיש שלעיתים החילונים הם אלו שצביעותם גלויה, בכך שהם שופטים את הדתיים מבלי להבין באמת את ההיגיון הפנימי של המצוות או ההלכה. לדעתו, דווקא החילונים שלא בודקים לעומק, הם אלו שמגלים צביעות בכך שמאשימים את הציבור הדתי בצביעות.
האם המצוות הן התחכמות או כוונה אמיתית?
בסופו של דבר, אליעד מסביר כי המבחן האמיתי הוא הכוונה הפנימית של האדם - האם הוא באמת מנסה לקיים את רצון האל או רק לחפש דרכים לעקוף את ההלכה. אם הכוונה של האדם היא כנה ואמיתית, לא ניתן לראות זאת כצביעות גם אם מבחוץ זה נראה כך.
לסיכום, אליעד כהן טוען שהמצוות השונות, כולל אלו שנתפסות כקומבינות או כצביעות, הן לא בהכרח צבועות או לא הגיוניות. הוא מדגיש שלפעמים החילונים הם אלו שנוטים לראות צביעות במקום שאין כזו, פשוט כי הם אינם מבינים את ההיגיון העמוק של הדת וההלכה.
אליעד כהן מסביר את ההיגיון והצביעות שבמצוות הדת היהודית, תוך התמקדות בדוגמאות כמו "גוי של שבת", "מעלית שבת", "מכירת חמץ לגוי" ו"שנת שמיטה". הוא מדגיש את הדיון על צביעות - האם זו באמת צביעות או שיש היגיון נסתר מאחורי ההתנהגות של הציבור הדתי?
האם "גוי של שבת" זו באמת צביעות?
אליעד כהן פותח בהסבר על הרעיון של "גוי של שבת": אדם דתי שאסור לו להדליק אור בשבת מבקש מאדם לא - יהודי לעשות זאת במקומו. מצד אחד, האיסור ההלכתי ברור - אסור ליהודי לעשות פעולה מסוימת בשבת. מצד שני, ישנם מנגנונים הלכתיים המאפשרים ליהודים להיעזר בגוי, דבר שנראה לחילונים כצביעות מוחלטת. אליעד מסביר שהשאלה האמיתית היא האם יש פה היגיון נסתר או שזו באמת צביעות שמטרתה לעקוף את המצווה.
הדוגמה שאליעד נותן היא כשאומרים לילד לא להפעיל טלוויזיה כדי לא להעיר את ההורה, והילד מפעיל קריוקי במקום. ההורה לא התכוון ספציפית לטלוויזיה אלא לכך שהוא רוצה לישון. כלומר, מה שמשנה הוא הכוונה והמהות ולא רק הפעולה עצמה.
מדוע "מעלית שבת" נתפסת כצביעות?
אליעד כהן מתאר את השימוש במעלית שבת כעוד דוגמה ל"קומבינה" לכאורה. האיסור בשבת הוא ללחוץ על כפתורים שגורמים לפעולה חשמלית. במעלית שבת אין צורך ללחוץ, כי היא פועלת באופן אוטומטי. מנקודת מבט חיצונית, זה נראה כמו עקיפה של ההוראה הדתית, אבל אליעד מבהיר שיש שתי דרכים להבין את ההוראה:
- אם ההיגיון של המצווה הוא למנוע מאמץ, מעלית שבת היא הגיונית כי היא חוסכת מאמץ.
- אם המצווה היא "גזרת הכתוב" ללא היגיון גלוי, אז מעלית שבת עדיין הגיונית כי התורה לא אסרה את הפעולה הספציפית של מעלית שבת, ולכן אין בעיה להשתמש בה.
מה המשמעות של "מכירת חמץ לגוי" בהקשר הצביעות?
אליעד כהן מתאר מצב שבו התורה מצווה על השמדת חמץ בפסח. אך בפועל, במקום לשרוף, יהודים רבים מוכרים את החמץ לגוי. שוב, זה נתפס אצל חילונים כקומבינה, כי מבחינה פרקטית היהודי לא השמיד את החמץ, אלא השאיר אותו בבעלותו, רק בצורה חוקית אחרת. אליעד מחדד שוב את השאלה: האם מדובר באמת בצביעות או שמא החילונים פשוט לא מבינים את ההיגיון העמוק יותר?
האם "שנת שמיטה" היא התחמקות ממצוות התורה?
בשנת שמיטה התורה אוסרת על עבודת האדמה. אך יהודים רבים משתמשים ב"היתר מכירה" - כלומר, מוכרים כביכול את האדמה לגוי, וכך עוקפים את האיסור. גם כאן, עולה השאלה האם זה מהלך הגיוני על פי ההלכה או סתם התחמקות מהוראות התורה. אליעד מסביר כי גם פה מדובר בדומה לדוגמאות הקודמות - אם המצווה היא גזרת הכתוב, ללא היגיון ברור, אז הצורה שבה היהודים ממלאים אחר ההלכה היא לגיטימית לחלוטין.
האם המצוות הן בהכרח הגיוניות או שרירותיות?
אליעד כהן מדגיש כי קיים הבדל בין מצוות הנתפסות כבעלות היגיון פנימי לבין אלו המוגדרות כ"גזרת הכתוב" - מצוות שאינן נתפסות כבעלות סיבה הגיונית אלא מחויבות רק בגלל רצון האלוהים. כאשר מדובר במצוות חסרות היגיון, כמו לא ללחוץ על כפתור בשבת או לא להחזיק חמץ בפסח, היהודים מחפשים דרכים יצירתיות למלא את הוראת התורה תוך שמירת ההלכה במלואה.
אליעד מדגיש שזו לא בהכרח צביעות אלא ניסיון למלא אחר ההוראות באופן מדויק. הוא גם מציין שלא כל דתי שמשתמש בשירותים האלה מרגיש צבוע - ישנם כאלה שמשוכנעים שהפעולה שלהם תואמת בדיוק את מה שאלוהים רצה.
מה הצביעות של חילונים ביחס לדתיים?
אליעד מדגיש שלעיתים החילונים הם אלו שצביעותם גלויה, בכך שהם שופטים את הדתיים מבלי להבין באמת את ההיגיון הפנימי של המצוות או ההלכה. לדעתו, דווקא החילונים שלא בודקים לעומק, הם אלו שמגלים צביעות בכך שמאשימים את הציבור הדתי בצביעות.
האם המצוות הן התחכמות או כוונה אמיתית?
בסופו של דבר, אליעד מסביר כי המבחן האמיתי הוא הכוונה הפנימית של האדם - האם הוא באמת מנסה לקיים את רצון האל או רק לחפש דרכים לעקוף את ההלכה. אם הכוונה של האדם היא כנה ואמיתית, לא ניתן לראות זאת כצביעות גם אם מבחוץ זה נראה כך.
לסיכום, אליעד כהן טוען שהמצוות השונות, כולל אלו שנתפסות כקומבינות או כצביעות, הן לא בהכרח צבועות או לא הגיוניות. הוא מדגיש שלפעמים החילונים הם אלו שנוטים לראות צביעות במקום שאין כזו, פשוט כי הם אינם מבינים את ההיגיון העמוק של הדת וההלכה.
- מה זה גוי של שבת?
- האם מעלית שבת היא צביעות?
- מכירת חמץ לגוי הסבר
- מה ההיגיון של המצוות?
- שנת שמיטה והיתר מכירה
- מהי גזרת הכתוב?
- האם הדתיים צבועים?